הגדרת המצב - מועקה?

במשך מספר שנים במקום עבודתי הייתי פרודוקטיבי ופורה מאד ברגע מסוים נחשפתי למאחורי הקלעים של ההנהלה הן כתוצאה משתוף של בכיר והן מאנשים שנעלמו כלא היו זה אחר זה. בשיחות פשוטות הבנתי את שיטת הרווחיות של ההנהלה על גבי העובדים בעיקר אלה העובדים על עקרון של קומישיין! זה הביא אותי לשמירה על בסדריות אבל הבנתי שזה יגיע גם בשלב מסוים אלי. נוצרה ציפיה וזה אכן הגיע. הידיעה עזרה אבל הגבירה את החרדה הסמויה. כאשר בנגוד לאלה שבחרו לא להתמודד ועזבו אני החלטתי לא לוותר אבל גם לא לתקוף חזיתית. התגובות הפכו אלימות יותר למרות נימוסיות חיצונית. החלטתי שגם אם זה מורכב יותר כך זה חשוב לחוות את זה בעיקר דרך בחינת חוסני האישי מתגובות קשות יותר כדי לדעת להפריד בין צרכי ההנהלה התקיפים שברור לי שעושים לעניינם את מה שמוצאים לנכון בשבילם אל מול עמידה על צרכי שלי. בכל זאת קיימת מועקה הגדרה של הכל בסדר אבל בעצם זה צורך בשינוי פנימי שלי שהתעכב הרבה זמן. וזה הוליד דווקא עשיה במישורים אחרים בחיי אבל המועקה עדיין קיימת וההתמודדות מתעצמת שאלתי היא עד כמה התמודדות חיצונית עם מצב חיצוני באמת הינה שיקוף בלבד של תהליך פנימי ועד כמה יש קשר לפתרון פנימי בהכרת הצורך בשינוי בחוית העצמי שלי עם פתרון או התרת הסבך בתנאי המציאות בעבודה שהובילו להתבוננות הזו. בחוץ זה מחריף. אך המועקה אכן הולידה עשיה לשינוי. בכל זאת האם נקיטת צעדים בחוויה האישית שלי אמורים ליצור ולהתבטא במצב שהוליד זאת כלומר מעין שקוף פידבק חיובי לתהליך שאני עובר? והאם המועקה תעלם גם כן?