כמעט בלתי אפשרי

אני עובד בחברת טכנולוגיה בינונית, תפקידי מקצועי לחלוטין. בנסיבות מורכבות של מערך הנהול המשימות המשתנות נותרתי יחיד המטפל בקבוצת לקוחות. הבעיה היא בשני מישורים אחד הכל יושב עלי עקב היותי יחיד עומס נפשי קשה וזה כלל לא מעניין את המנהל מעלי שהוא האחראי בפועל על הכל פשוט עצלן! עם הזמן גיליתי שהנסיבות גררו אותי לקחת עוד ועוד מעבר לתפקיד שלי, עשיתי זאת גם כדי לא להתעסק עם העצלן שבסופו של דבר רק יחזיר אלי את העבודה אחרי בזבוז זמן! התפכחתי עכדיו וכי למה! במקום שהוא יהיה שותף לאחריות הוא נפך תחת ההנהלה למעיין חוקר משטרתי שלמעשה הפך אותי לנחקר בכל פגישה! כאשר למעשה הוא האחראי אבל זה הביא להתפכחות שלי! הפגישות פשוט משמשות לביתדין שדה במקום למקום של דיון מקצועי פתוח! נוצר נתק מסוים בעיקר הגנתיות. בנוסף התחמקות מאחריות על החלטות מקצועיות שהפכו פשוט להרגשה אחת אין דרךך חזרה לכלוב הטורפים האלה. האינטרס שלהם כרגע היא לשמר את המצב אחרת הכל יהיה מחייב אותם לעבוד אבל במקביל התנהגות של טורפי אדם ממש. זה לא אנושי וגם שהעלתי הרגשה זו זה ממשיך והתגובה שהכל במישור המקצועי בפועל זה לא! בקצור הרגשה בלתי נסבלת עם חוסר אמון אישי. המחסום שנוצר גם לא מאפשר כל דיאלוג אמיתי. הדילמה היא אם לנקוט באדישות ולהשאיר את היוזמה להם? או לנקוט יוזמה ולהעמיד זמן סיום?