בחרתי לשנות גישה אבל המחיר ?!
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
בשנים האחרונות למדתי מעט רעיונות מהמזרח ובעיקר ניסיתי ליישם גישה סובלנית יותר איטית בתגובה פחות מה שנקרא תוקפנית בתגובה. זה הביא לי רווחים גדולים במישור הנפשי ובחיי היוםיום. אולם בעבודה ובמצבים לא יומיומים של התמודות עם תוקפנות ממוצעת של סביבה לא קרובה עבודה עמיתים מסוימים ושכנים או אנשים שאיני בקשר יומיומי התגובה שלי מעט איטית יותר בגלל שאני לא במצב היכון למתקפה. במקרים אלה אני מזהה שזה מתפרש כחולשה, וזה די מתסכל אותי. איני רוצה לחזור לתגובתיות בסיסית גבוהה כסטנדרט אבל מריש שנינוחות הפכה במקרים מסוימים כמשדרת נרודה שמנסים לפרשה כחולשה! בוודאי שזה חוסר הבטחון של הצד השני ואיום מכל סוג הוא הגנה בהבנתי. עדיין זה מפריע לי כי אני מכיר את עצמי והיכולת להיות אסרטיבי עד תוקפני אפשרית אבל בוחר שלא כי בטווח ארוך זה לטעמי בזבוז משאבים. עדיין זה מעסיק אותי. איפה לבדוק את עצמי? רב תודות
שלום יותם, גישות מן המזרח תופסות יותר ויותר מקום לא רק בתרבות המערבית בכללותה, אלא מרכיבים בודהיסטיים מאומצים גם ע"י גישות טיפוליות מרכזיות מאוד בפסיכותרפיה (למשל, mindfulleness). התרבות המערבית אכן מכניסה את האדם למרוץ של תחרותיות והישגיות הגורם לחץ שגובה מחיר כבד. אתה מחפש "שביל זהב" שיאפשר לך להחזיק בהשקפות שאימצת ועזרו לך ועם זאת לא להיתפס בגללן כ"חלש". בהקשר זה עולה בדעתי אמרתו של סאן פרנציסקוס מאיזיסי מתוך תפילת השלווה: אלוהים תן לי את השלווה להשלים עם שאיני יכול לשנות. אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי. ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה. אתה נשמע לי מספיק אינטליגנטי ורגיש להשתמש במילים אלה כעיקרון מנחה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
