פרפקציוניזם בזוגיות

ברכות על פתיחת הפורום! אני מגדירה את עצמי פרפקציוניסטית - אמנם לא ברמה פתולוגית שתמנע ממני לנסות לעשות דברים "שמא לא יהיו מושלמים" אבל אני משקיעה אנרגיה רבה מאוד בלעשות כל שביכולתי שהדברים שאני תופסת שאני אחראית עליהם יצאו הכי מוצלחים/שלמים/מושלמים שאני יכולה.כאשר אני זו ש"משלמת את המחיר" יש לי פחות בעיות עם עצמי (למרות הזמן שזה לוקח ולמרות המתח). הבעיה מתחילה בעיקר כאשר מעורבים אנשים נוספים בסיטואציה - אז השליטה שלי על הצורה שבה הם מתפקדים היא מוגבלת ויש לי נטייה לא לסמוך, להתאכזב,ולקחת כמה שיותר דברים על עצמי. אני יודעת שזה לא טוב וכמובן שבתחומים שונים בחיים זה מתבטא אחרת. עכשיו אני בזוגיות ואני פתאום תופסת שאני רואה את הזוגיות שלי בתור סוג של פרוייקט - פרוייקט שצריך להצליח ושבו אני צריכה להצטיין. ברמה הקוגניטיבית אני מודעת לזה שזה לא תקין אבל זה מגיע ממקום רגשי כלשהו ואולי גם תפיסתי (יש לי דימוי עצמי נמוך באשר ליכולותי לקיים קשר יציב ובריא - בגלל דברים מהעבר). אני לא מצליחה להשתחרר מזה! וכאשר בן הזוג שלי לא "ממלא את חלקו" בפרוייקט המשותף שלנו או כשהוא לא מתנהג באופן שאותו אני תופסת כמועיל לקשר ("לפרוייקט") אני נתקפת בכעס. במקביל אני גם מרגישה אומללה כי אני לא מרשה לעצמי להביע את אותו הכעס - גם כי אני יודעת איפהשהו שהוא מוגזם וגם כי אני חושבת שזה לא יועיל ליחסים. הכעס יכול להיות על הדברים הכי שטותיים בעולם שלא נכון לדעתי בכלל להעלות.האם יתכן פרפקציוניזם בזוגיות/חוויות רגשיות? מה אפשר לעשות כדי "להרגיע"?

שלום פרפקציוניסטית אנונימית, תודה על הברכות ועל השאלה החשובה. נשמע שאת רוב הדרך עשית כבר בעצמך והמודעות העצמית שלך גבוהה מאוד. אכן, הפרפקציוניזם שאת מתארת לא משתק ולא מונע ממך לעשות דברים, אלא השאלה היא - בעיקר בהקשר הזוגי - אם הוא לא גורם לך לעשות יותר מדיי (overdoing) ואם בגלל הדימוי העצמי הנמוך שציינת כה ביושר אינך מסוגלת להרפות (to let go) ולתת לעניינים להתנהל מעצמם, לפחות באופן חלקי. בתיאורייך ניכרת איזו אשליה שאם רק תשקיעי מספיק ותתאמצי מספיק אזי הקשר "יעבוד". בתחומים אחרים, כמו עבודה או לימודים, מוטיבציה כזו יכולה להניב הישגים (אם כי יש בה כדי לפגוע באיכות החיים), אך מאמץ-יתר ביחסים, בעיקר כשהוא נובע מדימוי עצמי נמוך, עלול לשדר בסופו של דבר לצד השני שאת מעוניינת בקשר יותר ממה שהוא מעוניין ויעביר לו את הדימוי העצמי הנמוך שלך, דבר שכמובן יפעל לרעת הקשר וגרוע מכך, לרעתך. אינני יודע אם את בטיפול ואם לא האם תוכלי לעשות זאת בעצמך, אך קשה לי לראות כיצד הבעיה תיפתר ללא טיפול ישיר בדימוי העצמי הנמוך. אני יודע שזה קשה לאדם עם צורך בשליטה כמו זה שלך, אך נסי בכל זאת להרפות, "לשכב על הגב" ולתת לבן זוגך הזדמנות (ששניכם ראויים לה) לאהוב אותך, למרות שקשה לך עם עצמך. נסי ל-א לעשות. הרי בן זוגך לא איתך לא בגלל ולא למרות שאת פרפקציוניסטית. כנראה שלמרות הלחץ את מעוררת חיבה והערכה. לא כל מה שהמציאות מזמנת לנו הוא רע ושום אסון לא יקרה אם תשבי בחיבוק ידיים ותתני לו קצת לחזר אחרייך וקצת להתגעגע אלייך. תוכלי, אולי, להיעזר באיזה עיקרון בודהיסטי ולקדם בברכה את מה שהמציאות מזמנת לך. והיא זימנה לך בן זוג שעוד לא נתת לו ממש הזדמנות. הסיכון שהוא יעזוב אותך גדול יותר אם תנהלי את הקשר כפרויקט מאשר אם תאצילי עליו קצת סמכות, ובעיקר אמון, לנהל את הקשר בעצמו. זכרי שהוא לא עושה לך טובה ולא נמצא שם מתוך אלטרואיזם. אני יודע שזה קשה ואולי תזדקקי לעזרה. ובמקביל, מומלץ מאוד לעבוד על הדימוי העצמי הנמוך אם בעזרת טיפול ועם בעזרת למידה והרחבת אופקים. למידה בכל תחום תורמת לדימוי העצמי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

התשובה שלך נסכה בי הרבה אופטימיות. התחלתי לאחרונה לקרוא את הספר החדש של ד"ר טל בן-שחר שעוסק כולו בפרפקציוניזם. גם זה נותן משהו מעניין לחשוב עליו.. שוב תודה הפרפקציוניסטית