גבולות ושליטה על זמן אישי
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
רציתי לשאול בנוגע לתהליך שמתרחש לאורך זמן ועתה נהייתי ער אליו. השעות עבודה למעשה גולשות לתוך השעות של הזמן הפרטי. הטלפון הנייד מביא את העבודה לכל מקום בכל שעה. דבר זה מנוצל על ידי המעביד. אני מרגיש שזה חזק ממני. אבל אני מניח שרבים מתמודדים עם כך. ההתמודדות שלי שבתהליך הדרגתי פשוט נוספו מטלות שכלל לא הוגדרו במסגרת התפקיד ועם הזמן והקלות של העברת המידע ואולי אופיי שלי כראש גדול ומהיר תגובה תוך רצון לפתור דברים במהירות אני למעשה עושה שני תפקידים. והמנהלת הישירה נהנתה מכך. זה כמו מלכודת עכבישים ! הדבר התפוצץ ועלה למודעות באופן חריף בזמן האחרון כאשר רוב הבעיות הם מהחלק שלא הוגדר בתפקיד המקורי שלי. היא רוכבת עלי המנהלת כאילו זה ברור שזה בתפקיד ואינה מוכנה לוותר על המצב. שוחחתי איתה. גרוע מזה התגובות והלחצים שדווקא הוגברו מצד הנהלת החברה בעניין. הלחץ גרם לי להתפכחות. הם מתעקשים לא לקחת את האחריות ונוהגים בכח רב יותר. ברור שנוח להם. ומציגים את המצב כאילו לא קיימת בעיה ויוצרים לחץ עם גישה די נבזית. מנסים ללחוץ בגישה שגם מה שיש לך כרגע יפגע אם תנסה לשנות את הקיים. מעיין לחץ מדומה. ובכך לנסות לגרום לי לוותר על התפקיד ולעזוב ולשאת באחריות. או שאכנע. אני הודף את הלחץ בדרך של התעלמות ובחלק שאינו במקור בתפקידי רק מה שממש הכרחי. אבל זה פוגע ביכולתי לעסוק במשימות העיקריות ושם הם תוקפים שאין התקדמות. שיטה נבזית. הלחץ שלהם חד כווני וללא הפסקה רמזים להאשמות ועוד בקרה ממוקדת רק ביצירת לחץ. כאשר זו גישה די חוזרת על עצמה שהבנתי מסיפורי עבר. התפטרות היא דרך נכונה. קל לי לשבור את הכלים. אבל אני חש שכאשר הכל אצלי עדיין אז אני אשאר עם השברים והם הצדיקים. ושוב הטלת אשמה. מצד שני ברור לי שלשים גבול זה העניין אולם גם אם אצליח איני רואה דרך להיות מועסק אצלם מעצם הדרך שבה הם מתנהגים. אז יש לנו עומס שעות בזמן הפרטי. לחץ בטענות חד כווני עם מגמה ברורה לשמר את המצב מצידם ובלית ברירה לדחוף אותי להיות האשם. דרך אגב באופיי אני תמיד הייתי מוביל מקדם וזה גם הגדרת התפקיד המקורי. החלק שנוסף הוא בקרתי ועוסק בבעיות של המערכת. מצב זה מפריע לחיי הפרטיים וההתעוררות שקרתה ואני נאחז בה לצאת מחשיבה על מחויבות לרצון להעמדת גבול. אציין שמעולם במשך שנות עבודתי עד היום אני בן 39 לא חשתי שהעבודה היא עונש אלא תפקיד שמפתח אותי. המצב עושה לא טוב מעצם התארכותו לי ולסובבים בחיי הפרטיים. גרוע מזה כל העלאת הנושא לצורך יצירת הגדרה מחדש איתה מביאה לסבב לחץ גרוע יותר. ההתמודדות היא בניגוד בין מה שאני מבין ורואה שקורה לבין הרצון לא להיגרר למהלך שיגבה זמן לחץ נוסף ממני. עזיבה תהא כותרת שבפועל רק תדרוש ממני יותר זמן ולחץ. עשיתי טעות שנגררתי לראש גדול. עכשיו מה? הדגש הוא איך לסדר את הדברים אצלי כדי לפעול בצורה שלמה לאחר בחירת הדרך החוצה כמובן.
שלום אהרן, נראה לי שמילת המפתח לגבי התמודדותך עם הדרישות התובעניות של המעביד שלך היא "גבולות". טכניקה יעילה מאוד במצב שאתה מתאר יכולה להיות "התקליט השבור", כלומר, חזרה מנומסת על נוסח השהיה מסוים, אפילו הקלטה שתשאיר בתא הקולי לגבי השעות שבהן אתה זמין. בסופו של יום, המעביד יצטרך לשקול את התועלת שאתה מביא לעומת התגובות המושהות שלך (בהנחה שאתה משאיר מספיק זמן לתשובות מחוץ לשעות העבודה). אם קשה לך ליישם זאת, בדוק עם עצמך מתוך איזה צורך שלך אתה מונע כשאתה עונה מייד לכל הפניות וללא גבולות. בחלק גדול מהמקרים מתגלות מוטיבציות שונות של הצד שמרגיש קורבן אך משתף פעולה - כגון פחד מפיטורין על רקע דימוי עצמי נמוך, חרדה, צורך מוגזם בשליטה, מומחאות מכך שזקוקים לי ואי אפשר בלעדיי ועוד. כמובן, שמעבר לכך אם מקום העבודה הוא בלתי נסבל, כדאי לשקול החלפת מקום עבודה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
