פחד קהל
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום פרופ' גידי, שמי רומן. אני בן 25. יש לי פחד קהל עדיין. כאשר מבקשים ממני לדבר מול קהל אני מתחיל לפחד ולהיות חרד. אני לא מוצא דרך שתעזור לי. הציעו לי היפנוזה עצמית, אבל אני לא יודע איזה משפט יעזור לי. הציעו לי כל מיני טכניקות ואני לא יודע אם יועילו לי טכניקות אלו. אני תירגלתי מדיטציות שונות במהלך חיי, והרגשתי דבר שונה אצלי לכיוון השלילי. אי לכך סיפרתי לרופא והוא בדק אותי וסיפר לי כי אני רגיש למדיטציות ודמיוני מודרך. אני רגיש למנטרות, נשימות וכל סוג של מדיטציה ודמיון מודרך. לצערי לא אוכל להנות ממדיטציות ודמיוני מודרך. כמו כן, מידע נוסף: מגיל צעיר הייתי ילד רגיש מאוד וזהיר מילדים אחרים. בבית הייתי הכי בטוח, ואילו מול קהל ואנשים הייתי יותר סגור, ביישן, לחוץ, רגיש. אמא שלי לוקחת לב הרבה דברים שאומרים לה , דודה שלי גם כן רגישה. אבא שלי הוא גם כן רגיש. הוא גם היה אדם סגור בילדות בילדות. ההורים שלי לא היו תוקפניים ולא ביקורתיים. בעבר היו מקרים אחדים - אדם אחד הציק לי ופגע בי, ובגיל 15 בערך ילד אחד צחק עליי והציק לי ( הוא ניצל אותי שעזרתי לו בש"ב) עד שרבתי איתו, בכיתה ז' ילד אחד גם התגרה בי ורבתי איתו, בככיתב ו' שני ילדים רבו איתי ( גדולים מני), כמו כן, רבתי עם עוד ילד שצחק על השיניים שלי, ורבתי עם חבר טוב שלי כמה פעמיים. חלק היו בחוץ וחלק בבית ספר. אני גר עדיין עם ההורים. אני לומד, ואני לא עובד. הייתי בטיפול אצל פסיכאטיר מכיוון שבילדות הייתי ילד לחוץ, לא רגוע ומפריע להוריו הרבה. זה תרם לי בזה שזה העביר לי בעיות נוספות שהיו לי - בעיות שטותיות - חזרה על דברים באופן כפייתי, שטויות במוחי וכו'. זה הרגיע אותי בכך שהפסקתי להפריע להוריי. עדיין זה לא תרם לי להתמודדות עם פחד קהל. מה אתה מציע לי? איך להתמודד עם פחד קהל? פחד לדבר מול כולם? תודה, רומן מה הינך מציע לי?
שלום רומן, המלצתי לך לפנות למרפת חרדה במרכז לבריאות הנפש "גהה" בו נערכות סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית בגישה התנהגותית-קוגניטיבית. זהו טיפול קצר טווח, מובנה ומוכוון מטרה וקיימת אפשרות לתרגל את ההתמודדות עם חרדת הקהל באופן הדרגתי תחילה במסגרת תומכת ומוגנת בקבוצה עצמה. אל תיבהל מהכותרת "גהה" או "בית חולים פסיכיאטרי". מדובר בקבוצה הנערכת במסגרת מרפאת חוץ ונוטלים בה חלק מנהלים בכירים מתחום ההיטק שגם להם קשה להרצות בפני קהל. במקרים עקשניים במיוחד ניתן להיעזר למספר חודשים בנוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI (למשל, ציפרלקס), אך לרוב אין צורך בכך. במקביל, אני ממליץ לך לעשות כל מה שנדרש כדי לעזוב את בית ההורים, גם במחיר של הארכת תקופת לימודיך. תהליך התעצמאות שכזה יתרום ללא ספק להעלאת ביטחונך העצמי: http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
