התמודדות עם פרפקציוניזם אצל קרוב

שלום רונן, אצל אנשים מבוגרים מנגנוני הגנה ותכונות אישיות שאפיינו אותם כל חייהם הופכים קיצוניים ונוקשים יותר. התובענות שאתה מתאר מוכרת מהגיל המבוגר גם ללא קשר לפרפקציוניזם. מדובר לרוב באנשים שהיו מאז ומעולם שתלטניים וכאשר התלות האובייקטיבית שלהם בזולת גוברת הם מנסים לשלוט בו עוד יותר כדי להשיג תחושת שליטה. ההתמודדות המומלצת דומה יותר להתייחסות אל ילדים, כלומר, שילוב של קבלה והגבלה. לצד העוזר יש גם צרכים לגיטימיים לחלוטין משלו ומעבר לכך הוא חייב לשמור על כוחותיו כדי לטפל בקשיש. את המסר הזה יש להעביר לקשיש גם בצורה קוגניטיבית גלויה, כלומר, להסביר זאת בצורה אסרטיבית וגם ע"י התנהגות שיש בה היענות רבה לצרכיו, מצד אחד, אך גם הצבת גבולות ברורים, מצד שני (למשל, קביעת ימים ושעות לביקורים וכו'). רצוי מאוד להכניס סדר עקבי וקבוע הן לשגרת חייו של הקשיש והן לשגרת חייו של המטפל - מי בא מתי, מתי בא בן משפחה ומתי מטפל (ובהחלט מומלץ לגייס גם מטפלים בשכר, אם עדיין לא עשיתם זאת) ועוד ועוד. שגרה שכזו מספקת מצד אחד ביטחון ומצד שני יש בה כדי למנוע תובענות. הכנסת שגרה שכזו עלולה להיות קשה מאוד בהתחלה, מלווה בהאשמות ובניסיון לגרום רגשי אשם, אך משתלמת בהמשך. בקיצור, עליכם להיערך כצוות לכל דבר, לחלק תפקידים, לדאוג שיבוצעו בזמנים קבועים גם כדי להקל על עצמכם וגם כדי ליצור מסגרת צפויה ובטוחה עבור ההורה המבוגר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il