דחיית עבודה על פרויקט
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום, אני כרגע לומדת (ממקצועות הקולנוע). יש לי תאריך יעד לסיום פרויקט ואני מרגישה סוג של קפואה ולא מסוגלת לעבוד עליו. התחלתי בצורה טובה ונתתי גז עד לנקודה מסוימת שהתעסקתי בכל מני תירוצים רק לא בזה. בזבזתי משהו כמו שבועיים ללא טיפת לימוד. כל יום אני אומרת לעצמי זו פעם אחרונה ומחר אני חייבת ללמוד כמו שצריך, אך כל יום כבר שבועיים אני מתעסקת בדברים אחרים מול המחשב. כל פעם אני אומרת לעצמי הנה עכשיו אתחיל וכך עובר יום ועוד יום ועוד. זה פשוט מרגיש לי חולני, אני לא מבינה למה אני לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים. יש לי כמו חרדה משתקת מלגעת בפרויקט, זה מרגיש כמו התמכרות ללהתעסק בהכל חוץ מזה. זה קרה לי המון פעמים במשך החיים (אני בת 35) ורק עכשיו הבנתי שיש דפוס קבוע. בעבר פשוט הפסקתי ושכנעתי את עצמי שזה לא בשבילי. חשוב לציין שהפרויקט והלימודים מאוד מענינים אותי ומהרגע הראשון חלמתי ודמיינתי כמה שזה יצא מושלם והכי טוב וכו,... האם זה קשור לפרפקציוניזם בהנחה שאף פעם כמעט לא סיימתי משהו עד הסוף? אני ממש מיואשת, מה אני יכולה להגיד לעצמי כדי לחזור להתעסק בפרויקט שלי? איך אני יכולה להקטין את החרדה? אני מאוד דואגת שכבר איחרתי את המועד... תודה רבה
שלום ל.ב., את מתארת תופעה קלאסית של דחיינות כרונית. לא כל מקרה של דחיינות חייב להיות תוצאה של פרפקציוניזם (יש גם "סתם עצלנים"), אך הואיל ואת מזכירה ציפיות ופנטזיות שהתוצר ייצא "מושלם" בד בד עם הדחיינות, זה בהחלט מחשיד בכיוון של פרפקציוניזם. כדי לחזור לעסוק בפרוייקט מומלץ מאוד לחלקו למשימות יומיומיות קטנות מאוד, כלומר, לתכנן מראש לוח זמנים עם משימות קטנות ולא תובעניות לכל יום ויום, כאשר בכל יום תקדישי זמן שאת יכולה לעמוד בו (שעה, שעתיים, שלוש - לפי הכרותך עם עצמך ומגבלותייך) ובלבד שתעבדי על הפרוייקט מדי יום. במקביל, חשוב להילחם באמונה הפרפקציוניסטית הבסיסית של "או הכול או לא כלום" ולהבין שגם אם לא תשיגי הכול (וסביר להניח שלא), זה יהיה הרבה-הרבה יותר ממה שקורה כעת (=כלום). כמובן, שאם את לא מצליחה לבד, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לתקוף רבדים עמוקים יותר של התופעה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il
עזרת לי מאוד, התחלתי קצת ליישם
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
