מחשבות טורדניות - מה לעשות?
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
ילדתי לפני חודשיים את בני הבכור. בן זוגי ואני החלטנו שלא נעשה ברית ולאחר לחץ רב שהופעל עלינו לבסוף עשינו ונכנסתי לדיכאון קשה. איכשהו זה עבר, אך עדיין יש לי מחשבות טורדניות בכל מה שקשור לנושא הברית. לאחר שנחשפתי למידע באינטרנט, על תפקוד הפין, התחלתי לראות בגברים נימולים נכים. חשוב לציין שמעולם לא הייתי עם גבר שהוא לא נימול. קשה לי להתבונן באיבר מינו של בעלי, כל מה שאני רואה זה את צלקת הברית ואת הכיפה היבשה. כל פעם כשאני רואה ילדים בנים אני חושבת האם האמהות מלו אותם, והמחשבה גורמת לי כאב גדול. כל דבר מזכיר לי את זה בעצם. בנוסף יש לי חרדות לגבי הבן שלי, שפגמתי ביכולת שלו להנות מיחסי מין, שהטלתי בו מום. כואב לי אפילו להיזכר בתקופת ההריון (שהייתה בסה"כ חוויה חיובית) רק מהמחשבה שבבטן הוא היה מוגן ושלם ואילו עכשיו כשהוא בחוץ פגעתי בו והשחטתי את איבר המין שלו. המחשבה על גברים ערלים שאני מכירה מרגיעה אותי ואילו מחשבה על אלו גברים נימולים מערערת אותי. אני חושבת על העתיד, שאני אפחד שהילד שלי יסתובב ערום ויראו שהוא נימול וידעו שהטלתי בו מום, מחשבות על כך שהרסתי לו את החיים, הטלתי בו אות קלון שצריך להתבייש ממנו. מעולם לא היו לי מחשבות כאלה ותמיד הייתי נייטלרית בנושא ברית מילה, והמחשבות האלה צצו לאחר שעשיתי את זה לבן שלי. מה אפשר לעשות? כיצד היית מגדיר את המצב שלי? יש לציין שזה בא והולך בגלים.
שלום נינה, לא ניתן לערוך אבחון דרך פורום באינטרנט. לשם כך, יש צורך בשיחה שבה ניתן יהיה לעמוד על היבטים נוספים בחייך, בעבר ובהווה. העובדה שמדובר בלידה ראשונה מגבירה את הסיכון לדיכאון לאחר לידה שפרץ סביב ההחלטה על ברית המילה. חשוב לציין שפחד להזיק לתינוק, במיוחד בקרב אימהות לילד ראשון, הוא נפוץ מאוד וייתכן מאוד שהחרדה הזו מנותבת אצלך לגבי הנזק שגרמת כביכול לבנך. בין אם מדובר באובססיה שהיא חלק מהפרעה כפייתית ובין אם מדובר במחשבה טורדנית שנלווית לדיכאון, הטיפול הוא זהה והשילוב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול תרופתי ע"י תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI) נחשב שילוב מנצח. לגבי החלק התרופתי יש לוודא עם הפסיכיאטר ועם רופא ילדים שמדובר בתרופה בטוחה לשימוש בזמן ההנקה. חשוב מאוד לזכור שלא רק שאת הנעשה אין להשיב, אלא שברית מילה היא פרקטיקה בטוחה הנפוצה לא רק אצל יהודים, אלא למשל בארה"ב כנוהל מומלץ לכלל האוכלוסייה, כך שמדובר "במקרה הגרוע" במעשה שיש בו חסרונות ויתרונות ובמקרה כזה לא יכול להיות ששגית. אני מניח שאת מבינה זאת רציונלית, אך טבעה של אובססיה שאינה רצונית ואינה רציונלית. כמדריך לעזרה עצמית, שלא נועד להחליף טיפול אלא יכול לשמש אמצעי עזר, אוכל להמליץ על ספרם המצוין של רייד וילסון ועדנה פואה "די לאובססיה" בהוצאת מודן. בכל מקרה, למען בריאותך הנפשית ובריאותו הנפשית של ילדך, אני ממליץ לפנות לטיפול מקצועי, שכן ילדך זקוק לאם רגועה ככל האפשר וייתכן מאוד שחרדתך מועברת לו (וכמובן, גם לך מגיע אורח חיים שליו יותר). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
תודה רבה לך על התשובה המפורטת, אך אני תוהה האם אכן מדובר בדיכאון אחרי לידה. אני מרגישה סבל נוראי ברמה המוסרית וברמה הרגשית. חשוב לי להבהיר שאני מרגישה שהייתי כמו במצב של חלום או אי שפיות זמנית כשהסכמנו לעשות את זה. במשך שבועיים עברתי שטיפת מוח והופעל עלינו המון לחץ. הייתי בדיוק אחרי לידה, כמעט ולא ישנתי וכל הגוף כאב. רק אחרי המעשה כאילו התפקחתי. אני מרגישה במובן מסוים כמו בניסוי של מילגרם. מין סשע מטורף בתפיסות המוסריות שלי ובהגדרת העצמי שלי. תחושה שאני פשוט לא מסוגלת לחיות עם עצמי. כיצד אני ממשיכה ממצב כזה? שוב תודה
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
