פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום,אני כרגע בזוגיות 3.5 מאוד אוהבת את בן זוגי והוא אותי . לצערי במהלך הזוגיות כבר בשנה השנייה התחילו לי ספקות לגבי התאמתו אליי. בהתחלה הרגשתי שאני מפחדת להיות בזוגיות רצינית בגיל צעיר והרגשתי שאני רוצה להיות חופשייה.נפרדתי מבן זוגי ויום אחרי התחרטתי וחזרתי אליו. ביום יום טוב לי איתו אני מקבלת את הפגמים שלו (את רובם לפחות) ואני יודעת כמה הוא אוהב אותי ודואג לי . אנחנו מדברים על עתיד משותף הרבה וכרגע מתכננים לגור יחד באוקטובר הקרוב. כל כמה חודשים לצערי עולים בי ספקות לגבי הקשר ולגבי בן זוגי. אני מפחדת שאני איתו כי נוח לי ,אני מפחדת שאולי הוא לא מתאים לי כמו שאני חושבת ,שאולי לא אוכל לחיות איתו חיים שלמים ולקבל את הפגמים שלו באמת. אני מפחדת שאני לא מקבלת אותו לגמרי כמו שהוא אותי או שאני אוהבת אותו כמו שהוא אותי . ומפחדת שהוא ייפגע ממני בהמשך . זה קורה לי כל תקופה מסוימת ובאותו הרגע זה ממש גורם לי לבכות ולחשוב על זה באופן אובססיבי לפעמים זה נמשך אפילו כמה ימים טובים , וכשזה קורה ישר אני מתייעצת עם אנשים או מחפשת מאמרים באינטרנט שייתנו לי אישור שזה בסדר או מאמרים שעונים על השאלה איך אני באמת יודעת שאני אוהבת אותו וכשאני רואה משהו שמרגיע אותי אני חוזרת לעצמי ומרגישה רע שבכלל העזתי לפקפק בבן זוגי כי אני מאוד אוהבת אותו ורואה איתו עתיד משותף. לצערי זה הפך להיות רוטינה אצלי כל כמה זמן ובן זוגי נחשף לזה כמה פעמים וסובל מזה גם וכואב לי עליו. פעם אחת הוא נסע לנסיעת עסקים ועוד פעם התחלתי לשאול את עצמי שאלות באותה תקופה אז גם כשהוא היה רחוק ממני פיזית הרגשתי הקלה שאני אוכל לעבור את זה עם עצמי והיה לי דחף בלילה השני שהוא היה בנסיעה להתקשר אליו ולומר לו שאני לא רוצה שנתחתן כדי להרגיע את עצמי.קשה לי עם העובדה שקורים לי תהליכים מסוימים במח שגורמים לי להתנהג בצורה מוזרה ושולטים עליי והכי כואב לי שבן זוגי לא יודע מה לעשות בנושא כשזה קורה אשמח לעזרה אמיתית ומקצועית.
שלום רחלי, לא ברור לי מה את שואלת, מה גילך (האם הגיע הזמן לחשוב בהכרח על חתונה?), האם לבטים דומים הופיעו בקשרים קודמים, במידה והיו והאם לבטים וספקות מופיעים בתחומי חיים אחרים. הדבר חשוב לאבחנה מבדלת בין ROCD לבין מצב שבו קיימת בעיה אמיתית בהתאמה הזוגית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1868 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בעיה מאוד מורכבת ממש! עברתי טראומה בעבר וזה גרם לי כנראה תגידו אתם לדיסמורפיה בפנים דגש שפתיים.. כל פעם שאני מתבונן בשפתיים אני רואה תמונה שלילית שהשפתיים יורדות למטה יכול להיות שזו תמונה אמיתית אבל אני לא מקבל את המציאות כמו שהיא... ואז זה יוצר גלגל... והרבה פעמים שאני מסתכל על אנשים אני מרגיש בושה מהפנים שלי לא תמיד זה קורה לי אבל שזה קורה זה מאוד קשה! ******דבר נוסף שמאוד מציק לי שכל פעם שאני קורא, מדבר אז אני מתבונן באיזור הזה של הפה באופן אוטמטי רציתי לדעת האם זה הרגל או מה זה בדיוק? תודה!
שלום שי, לפי תיאוריך, אכן מדובר בהפרעת גוף דיסמורפית, עליה ניתן לקרוא יותר כאן: https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 מדובר במקרה פרטי של OCD וכפי שכתבתי בהודעות קודמות טיפול הבחירה הראשון הוא שילוב בין טיפול תרופתי ע"י תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרטונין במוח ובכך מפחית את החרדה הנלווית למחשבות הטורדניות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). מבין סוגי ה-OCD יש לציין שהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) עלולה להחמיר ולפגוע בתחומי חיים נוספים ע"י התרחבות מעגל ההימנעות בגלל הבושה הנלווית לה. לכן, מומלץ מאוד לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי משולב בהקדם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי גידי, אני לא יודעת אם באמת ניתן לאבחן זאת כהפרעה בצורה וודאית, משום שאלו לא תסמינים שנמשכים באופן רציף ליותר מחודש, אלא זה מגיע בתקופות, אך אני שמה לב שזה פוגע לי מאוד בתפקוד היומיומי. אני כל כך הרבה זמן רציתי בן זוג טוב שבאמת יאהב אותי וירצה אותי בגלל מי שאני, וזאת לאחר שעברתי מערכת יחסים לא בריאה. נכנסתי לאפליקציות, אתרים, הכל כדי להכיר , ואז באמת לפני כמה חודשים הכרתי את הבן זוג המדהים שלי. היה חיבור כל כך טוב מההתחלה, כימיה, משיכה, ובאמת אני חושבת עד עכשיו שיש בינינו התאמה גבוהה. עם זאת, המחשבות הטורדניות שלי לא מפסיקות להגיע פעם אחר פעם. יכולים להיות לי איתו שבועיים מדהימים שאני ממש מרגישה שאני אוהבת אותו ברמות, מחכה להיפגש איתו כבר ולדבר איתו, ופתאום יכולה להיות לי תקופה של ירידה שאני פשוט כל הזמן חושבת האם הקשר הזה הוא טוב לי? האם אני באמת אוהבת אותו ? אני גם נכנסת לפרטים הקטנים- אם אני מרגישה שהיום בערב אין לי ממש חשק להיפגש ובא לי קצת להיות בבית אני ישר מתחילה לחשוב- אני באמת רוצה אותו? הרי אם הייתי באמת רוצה אותו הייתי תמיד רוצה להיפגש איתו. אני פתאום מתחילה לשים דגש רק על החסרונות שלו, אני שוחכת את ההתאמה הגבוהה שיש בינינו, אני רואה רק את הרע והשלילי. מן הסתם שזה גם פוגע בסוף בזוגיות שלנו, אני נהיית קרירה ומרוחקת, יורד לי , אני שואלת את עצמי אולי יש מישהו אחר שהוא יותר טוב לי? , ואני כל כך אוכלת את עצמי מבפנים על המחשבות האלה. זה גורם לנו לריבים, עד כדי כך שאתמול הוא כבר אמר לי שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות ממני, ואז פשוט התחלתי לרעוד ולחוש חרדה שאני הולכת לאבד אותו, את הגבר שלי. הרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום. אני באמת מרגישה שיש לי הפרעה, מרגישה ממש רע עם עצמי.. לא יודעת מה לעשות. לא משנה כמה אני מנסה להיפטר מהמחשבות הן לא הולכות ממני, ואני גם בסוף אף פעם לא מגיעה לתשובה אחת וודאית בנוגע לקשר, אלא רק מתבלבלת יותר. אני מאוד בטוחה בי ובו, אני סגורה עליו ויודעת שהוא מאוד מתאים לי ואני לו, אבל מרגישה ממש בחוסר אונים כרגע. אשמח לתשובתך תודה רבה! :)
שלום ליאור, OCD היא מקרה פרטי של הפרעת חרדה ו-ROCD היא מקרה פרטי של OCD. לגולשים שאינם מכירים את הפרעת ה-ROCD מומלץ לקרוא את המאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=1041. בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת וגוברת לתת שמות ל-OCD מסוגים שונים לפי תוכן האובססיות, למרות שהטיפול בכולן דומה מאוד (טיפול הבחירה הראשון הוא שילוב של טיפול תרופתי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח, SSRI - תרופות כמו פרוזק, ציפרלקס וכד'), דבר הגורם לירידה ברמת החרדה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שנועד לשנות דפוסי חשיבה שליליים בסיסיים (למשל, לשנות את התפיסה של "או הכול או לא כלום" ובמקרה של ROCD "או מתאים או לא מתאים" לניסיון להבין שאין דברים מתאימים ב-100% ויש לחפש אחר שביל זהב סביר). על ההבחנה בין ROCD לבין מצבים של אי-התאמה "אמיתית" בין בני זוג ניתן לקרוא במאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=1868. יהיה זה חסר אחריות מקצועית מצדי לנסות לאבחן את מצבך דרך פורום באינטרנט. אוכל רק לציין באופן כללי שמי שסובל מ-ROCD סובל גם מספקות ואובססיות בתחומים אחרים בנוסף או בתקופות אחרות בחיים. ממד חשוב באבחון ההפרעה הוא האם ספקות קשים לגבי התאמת בני זוג הופיעו גם בקשרים קודמים. כך או כך - כאמור, הטיפול הוא אותו טיפול שתיארתי, בלי קשר לתוכן האובססיות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בני עובד במסגרת ממשלתית בתפקיד בשכר די נמוך. הוא וורקהוליק סמוי, מחפש חופש אישי ללא זוגיות, מאוד עצמאי אבל כל הזמן נכנס לעימותים בעבודה, וככה עסוק בעבודה 24 שעות עם התומכים שלו במאבקים מאוד קטנים וחסרי משמעות לחיים. אלא שלמרות שהם מאבקים חסרי משמעות, הבוס אמר ככה, הם מתכוונים לככה, ככה הוא מעביר את השעות שאחרי העבודה בטלפון לנהל אנשים לצידו, לא ניתן להעיר לו דבר. משפט מפתח, "אל תנהל אותי", כל בעיה גם מחוץ ועבודה נראת לו שמישהו מכתיב לו מה לעשות, ויוצר התנגדות וכעס נוראי. ההתנגדות הזו הבנו שיוצרת את העימותים שכתוצאה מהם, מתמלא כל הזמן הפנוי שלו לקשר חברתי טלפוני על, מי שולט, מי מנהל. במשפחה, מילה שלא לרוחו, נוהג הפוך, מנתק קשר מיד ומצהיר מסקנות כוללניות, שבכלל אין צורך בקשר הזה, למרות שמדובר בדברים ממש קטנים. ה'אל תנהל אותי', זה פרפקציונזם מוחלט, ככה ניתן להבין רק שזה מופיע בצורה סמויה. מה המקור להתנגדות וכיצד ניגשים לסיטוטציות כאלה בכלל.
שלום נמרוד, בלי להיכנס לפרטי המקרה, ניתן יהיה לעזור לו רק אם וכאשר יפנה לטיפול בעצמו. בשלב זה נראה שמערך ההגנות שלו בנוי כך שהוא אינו רואה את חלקו ביצרת המצבים הבעייתיים אליהם הוא נקלע ולכן סביר להניח שלא יפנה לטיפול. אפשרות אחת שיש לה סיכוי טוב יותר על ידיו היא להגדיר את הבעיה כמשפחתית ולפנות יחד איתו לטיפול משפחתי. כך תרד ממנו הסטיגמה של בחור מ"מופרע" הזקוק לטיפול ויעבור למשפחה במשבר שהוא רק אחד ממנה. לשם כך יש צורך בשיתוף הפעולה שלכם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בעלי בן 64 היה לפני כמה שנים בהתיעצות אצל םסיכיאטר בבית חולים שיבא לגבי הפרעת קשב וריכוז אצלו.בסיכום הוגדר שקשיים נובעים מקווים של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית.לא עשינו עם זה כלום עד עכשיו. יש לציין שאנו נמצאים בטיפול זוגי בשל קשיים בזוגיות כל התקופה לסרוגין ולאחרונה מטפלת זוגית העירה לי על זה שמזהה אצל בעלי הפרעת אישיות כפייתית.אני אחות במקצוע וחזרתי ללמוד את הנושא ואת הסיכום של פסיכיאטר דאז. אני עם רצון ענק לעזור לו אבל לא יודעת איך להודיע לו על דבר ואיך להפנות תשומת לב שיעזור לעצמו. הרי שום דבר לא מפריע לו אבל מאוד מפריע ומשפיע על זוגיות ועל הילדים מודה מראש על עזרתך
שלום גאולה, הפרעת אישיות (ואישיות בכלל) היא דבר עקבי ויציב שכמעט ולא ניתן לשנותו, בוודאי שלא ביוזמת אדם אחר. בהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית יש גם תכונות טובות רבות https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 במיוחד בכל הקשור להישגים ולא חשוב מכך בהקשר הזוגי דווקא מבחינת רמת המוסריות הגבוהה המאפשרת נאמנות, דאגה ומסירות. כל פנייה לטיפול חייבת להיעשות ביוזמת האדם עצמו. אחרת, אין לה סיכוי והיא תעורר כעס (מוצדק מבחינתו), מה גם שאתם נמצאים בטיפול זוגי ובהפניה לטיפול את מעבירה מסר של "אתה הבעייתי ולא אני". נכון שההפרעה עלולה לפגוע בחיי הזוגיות, אך הדרך הטובה ביותר לטפל בכך היא הטיפול הזוגי שאתם נמצאים בו. ההפרעה מגינה עליו מפני הפרעות קשות הרבה יותר ומבחינתו היא אינה הפרעה כלל. אל תעשי דבר, בוודאי לא להפנות אף אחד לטיפול! בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
“ההפרעה מגינה עליו מפני הפרעות קשות הרבה יותר” הי מעניין תוכל לפרט מעט בבקשה?
שלום,עד לפני מספר שנים הייתי מנהל פרוייקטים, בחברהכאשר צורת עבודה היא שכר אחוזי עמלה. פרפקציוניסט, עד הפרט האחרון. בחברה נוצר משבר מדומה, ועזבתי, בלי באמת שהדברים נסגרו לגמרי כולל כספית מבחינת דקדוק סופי. אבל זה נשכח. כלומר גם ענינים כספים נשארו באוויר. בעת האחרונה ראיתי שיחות מלקוחות העבר, כאשר עברו כבר 3 שנים בערך!, ואז חלמתי חלום שדמויות העבר והחברה עולות בו בזמן עכשווי,שכביכול המצב שמהעבר מתעורר ויביא סכסוך על כל המשתמע מכך. לוגית יש לי הבנה והסבר מסודר לכל. אבל רגשית זה עורר בי סוג של התעוררות, וזה בגלל הפרפקציוניזם שלי, החזיר אותי לפרטי פרטים, של מה שהיה, הסברים לעצמי מחדש לגבי התהליכים מה קרה סדר הדברים מיקוד בכל שלב, נימוקים. בקצור ברור לי שזה לא תואם את המצב למציאות במרחק ונקודת זמן זה, אבל זה שטף עצום בגלל הניתוח והדקדקנות שלי. זה מפריע לי, והכל בגלל שחלמתי חלום די מציאותי שעורר אותו. שאלתי איך להתייחס להתעוררות מצב של עיסוק בפרטים שזורמים למח בעקבות חלום שיצר התעוררות כזו, כאשר בפועל לא ממש קרה דבר חמור במציאות. מה שמפריע בכך בעיקר, זה הצורך לדייק כל פרט בניתוח התהליך שהיה בעבר לפרטי פרטים. כתבתי טיוטה לשחרר. זה נעצר מעט. אבל בא בגלים. אני מניח שזה יתמתן אבל התופעה די מפריעה לי. וקרתה לי בעבר גם במצבים רגילים של ניתוח פגישות שיחות בעבודה, תודה
שלום אסף, במגבלות ובהסתייגויות המתבקשות מ"אבחון" מצב נפשי בלי לראיין אותך פנים אל פנים, לפי תיאוריך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המאופיינת ע"י חלק מהתסמינים הבאים: עיסוק יתר בפרטים, סדר, ארגון ותכנון-יתר, פרפקציוניזם שלילי העלול לגרום דחיינות, התמכרות לעבודה, מוסריות-יתר ונוקשות, לעתים גם קושי להיפטר מחפצים חסרי ערך רגשי, חסכנות/קמצנות *קושי וחוסר רצון לעבוד בשותפות כאשר הדברים אינם נעשים בדיוק בדרך בה בחר הלוקה בהפרעה. *חסכנות והחזקה בתפיסה כי יש לאגור את הכסף למקרי חירום העשויים לקרות בעתיד. *הפגנת נוקשות ועקשנות, בעיקר כשהדברים אינם נעשים בדרכך שלך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. המילה "הפרעה" קצת מטעה משום שחלק גדול מהתכונות הנ"ל הכרחיות במקצועות מסוימים (מחקר, ספרנות, ארכיונאות, מידענות, ראיית חשבון וכד'), אך רמת התכונות הללו מקשה מאוד על שיתוף פעולה עם עמיתים לעבודה, חברים ובני זוג, בעיקר בחברות כמו החברה הישראלית שבה קיימת מנטליות של "זרימה", אימפולסיביות ו"יהיה בסדר" (בחברות אחרות כמו באנגליה או גרמניה רמה גבוהה של אותן תכונות הן לא רק נורמליות אלא גם מוערכות וייתכן שהיית סובל פחות). במקצועות המושתתים על סדר ודיוק תכונות אלו חיוניות וגם סביבת העבודה האנושית מורכבת מטיפוסים דומים והן תורמות להישגים גבוהים. אין לבלבל הפרעה זו עם OCD שבו האובססיות והפעולות הכפייתיות אינן רציונליות והקשר בין המחשבה לפעולה הכפייתית רופף. עם זאת, ייתכן מצב (שיש לבדקו בטיפול) שחלק מהסובלים מהפרעת האישיות הזו יסבלו גם מ-OCD (תחלואה כפולה). כך או כך - שתי ההפרעות מלוות חרדה, שבהפרעת האישיות היא תוצאה של קונפליקט בין הסטנדרטים הגבוהים של האדם לרוב הסובבים אותו. כפי שכתבת החלום שלך הוא מציאותי מאוד. הטיפול בהפרעה (ר' קישור) הוא שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה, לרוב כזה המעכב ספיגה חוזרת של הסרוטונין במוח (SSRI - פרוזק, ציפרלקס וכד') עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד להגמיש את העמדות הנוקשות מדי (למשל, "הכול או לא כלום"). עם זאת, כפי שמצוין במאמר, הואיל והתכונות חיוביות מאוד, חשוב רק למתנן ולפעול למען הסתגלות לסביבה שאינה כזו (למשל, ע"י הנמכת ציפיות). במה שלא ניתן ולא רצוי לשנות מכוון הטיפול לקבלת עצמך כמות שאתה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מטופל באנפרניל 225 ואני חווה לפעמים תסמיני גמילה למרות שאני נוטל את התרופה , התסמינים כמו של אפקסור כשעשיתי גמילה מהתרופות , למה זה קורה לי למרות שאני לוקח את התרופות , זרמים בראש צפצופי אוזניים תסמיני גמילה לכל דבר
שלום שלומי, אלה תסמיני גמילה מוכרים, אך אינני פסיכיאטר. הפסקת התרופות צריכה להיעשות בהדרגה ובפיקוח הפסיכיאטר המטפל, לפי הנחיותיו. אם עדיין יש תסמיני גמילה, יש לפנות אליו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
נכשלתי בחיי, נכשלתי בזוגיות נכשלתי כלכלית נכשלתי חברתית נכשלתי להיות מאושר בן 40 עם חובות של 700 אלף שקל איבדתי את היכולת להתאושש מהחרדה שאני המצא בה והדיכאון, כל דבר מכנס אותי לדיכאון כל דבר מכניס אותי לחרדה קשה , בגיל הזה הייתי אמור להיות בעולם אחר במציאות אחרת , אשתי כבר לא מאמינה לי בכלום , כך אבא שלי גם חיי הוא בן 75 ומגיל 40 לא עובד לא רוצה להיות כמו האישיות שלו אבל זה לוקח אותי לשם בכל מה שכני עושה , כבר שום תרופה לא עוזרת לי מרגיש אבוד לגמרי , אין לי בשבל מה לחיות הרי הכל יהיה שחור אם לא בחיים אז נפשית
שלום לך, הלב נחמץ לקרוא את הודעתך, אך הדיכאון גורם לפער בין המציאות לבין תפיסת המציאות וחלק ממה שאתה קולט מהמציאות עובר עיוות שלילי ודברים חיוביים שקיימים בעולמו של כל אדם אינם נכנסים אצלך למאזן, שבסך הכול יכול להיות שלילי, אך לא עד כדי כך כפי שאתה חווה אותו. אכן, בלי טיפול תרופתי מתאים, יהיה קשה מאוד לטפל בך פסיכולוגית. לצערנו, לפעמים מציאת התרופה המתאימה או צירוף התרופות המתאים אורך זמן ונדרשת סבלנות רבה מצד המטופל, מה גם שתופעות הלוואי מורגשות מיד וההשפעה החיובית רק לאחר מספר שבועות. במקביל, הייתי ממליץ לשלב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטכניקות מהפסיכולוגיה החיובית ואולי אף להתחיל מהחלק השני. כמה דברים אתה יכול לעשות בעצמך, כגון לערוך רשימה של 5 דברים חיוביים קבועים בחייך וקריאתם לפני השינה, לערוך מדי יום רשימה של 5 אירועים קטנים מאוד אך חיוביים (מקלחת שהיטיבה אתך, אוכל שגרם לך הנאה וכד'). עדכן אותנו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy,co.il
בת 39 מזה חצי שנה אני נוטלת תרופת ssri משם מה אני כבר יומיים מרגישה תופעות גמילה למרות שאני נוטלת את התרופה . אותם תופעות גמילה שהיו לי כשנגמלתי מטפקסור זרמים בראש כאבי בטן כאביי שריריים צפצופים באוזניים והזרמים לא פוסקים הרופא שלי בחול ולא יודעת מה לעשות
שלום מיכאל, אינני רופא ולכן אייני מוסמך לענות בענייני תרופות. אם הפסיכיאטר אינו זמין לך, פני לפסיכיאטר אחר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין Giditherapy.co.il
תודה פרופסור על המענה ניסה סימבלטה 90 עם ליתיום ולא עזר ציפרלקס עשתה לי תחושה של בן אדם משוגע ואימה ועכשיו אנפרניל 225 מעל חצי שנה הדיכאון שלי כמעט נעלם אבל ההרגשה הזו בבוקר שתוקפת אותי אך אחד לא מצליח להבין אותה בשעות הערב היא עוברת לי ההרגשה שאני בודד ביקום הזה וחרד אבל אני לא מרגיש חרדה בכלל רק התחושה
שוב שלום, הואיל ואינני פסיכיאטר לא אתייחס לצד התרופתי, שאליו רק פסיכיאטר שמכיר אותך לאורך זמן יכול להתייחס בכל מקרה. עם זאת, ההחלטה על מתן ליתיום נבעה כנראה מהתרשמות שההפרעה היא דו-קוטבית ולא רק דיכאון וחרדה ואז גם הטיפול התרופתי הוא הטיפול העיקרי. בפסיכותרפיה שיחות ניתן לעבד את הרגשות שאתה מתאר, מומלץ גם להצטרף לקבוצת תמיכה של מתמודדים עם בעיה דומה. שוב, הכול תלוי בגורמים שלא ניתן לברר בפורום ולכן יש להתייחס לתגובה בעירבון מוגבל מאוד. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום בן 39 עוד שבוע כבר כמה חודשיים עברתי מין דיכאון וחרדה וקבלתי טיפול בתרופה מורוניל225, אני נשוי אבא לשמי ילדים קטנים ועובדה מסודרת לאחרונה כבר כמה חודשיים אני מרגיש שאני לא מסוגל לשבת לבד בבית או להיות עם עצמי, תוקפת אותי חרדה מפחידה לגמרי אני לא יודע מה ההרגשה הזו , אני מתחיל לחפש אם השכנים שלי בבית אני גר במושב ואם אני רואה מישהו בבית אז אני אומר בסדר יש אנשים בבית , כאילו כולם מרגישים כמוני , אסל אני לא יודע מה ההרגשה הזו והיא עובדת לי רק כשאני יושנת שעה בצהריים , וההרגשה הזו לא כל היום , אבל לאחרונה היא עוד יותר כשאני עובד לילה בבוקר אני בחופש אני לא יודע מה לעשות עם עצמי עם דבר לא מרגיע אותי אני לא יודע מי אני הרגשה מוזרה לגמרי , ספרתי את זה לפסכיאטר הפרטי שלו הוא לא יודע מה ההרגשה הזו וממה היא נובעת , הפחד להיות לבד בבית עם עצמי , לא רק בבית בכל מקום שטני לבד , אני לא חש חרדה של התקף חרדה פשוט מרגיש אני נטוש כלומר אני פשוט לא יודע אך להסביר את ההרגשה הזו , אני מאגי על הפנים מזה לפעמים אין לי את התחושה הזו אבל היא לא עובדת למרות הטיפול המשולב גם אשמח לשמוע את הדיעה שלך פרופסור אני מבולבל לגמרי ,, והכי חשוב זה שהזיכרון שלי מרגיש אותי נמחק לגמרי לרמות שאני לא זוכר מה עשיתי אתמול ואך הרגשתי אפילו בעבודה !!!
שלום מבולבל וחרד, כדי להתייחס לנושא ברצינות דרוש ריאיון אינטראקטיבי פנים אל פנים. מרוניל היא תרופה טריציקלית מהדור הקודם של נוגדי דיכאון וחרדה ואני משער שזו לא התרופה הראשונה שניתנה לך. על כל פנים, זו תרופה סימפטומטית שאינה מצליחה להפחית את חרדתך. אתה מציין טיפול משולב ולא ברור לי אם בכך נכלל טיפול פסיכולוגי (שיחות) בנוסף לטיפול התרופתי. ככל הנראה בבסיס ההפרעה קיים פחד להיות לבד (מונופוביה) שבסיסו בחרדת נטישה שמקורה מוקדם והדמיון על שכנים שחדרו הביתה הוא ביטוי לפחד זה. הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות בגישה התנהגותית ע"י חשיפה הדרגתית למצבים בהם תהייה לבד תוך כדי עיסוק בהסחת דעת כלשהי ו/או גישה פסיכודינמית שתעזור להבין את מקור הבעיה. טיפול תרופתי נראה הכרחי בשלב זה והשאלה מה נוסה עד כה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
קראתי את כל התיאורים של התופעה וזה נשמע אחד לאחד מה שאני עוברת עכשיו עם בן הזוג שלי. אני נכנסת ללופ הזה כל פעם שאני נכנסת למערכת זוגית. הפעם אני בזוגיות שטוב לי ונכונה לי ואני לא רוצה לוותר אך עם זאת המחשבות הטורדניות לא נותנות לי מנוח. ממש כפי שתואר במאמר על הפרעה כפייתית ביחסים. אני נוטלת פריזמה ובימים האחרונים זה החמיר אז לקחתי לוריבן. אני רוצה להיפתר מזה ואשמח לעזרה מקצועית.
שלום יעל, אני מצרף את המאמר למען הגולשים האחרים: https://www.giditherapy.co.il/?p=1041 את מקבלת את הטיפול התרופתי המתאים. השילוב הטיפולי המנצח היא טיפול תרופתי בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שבו אנו מנסים לשנות דפוסי חשיבה. הדבר נכון לגבי כל סוג של OCD, ללא קשר לתוכן האובססיות (שלעתים יכול "לנדוד" מנושא לנושא). יש לערוך אבחנה מבדלת בין R-OCD לבין קשיים בזוגיות ממקור אחר, אך זאת ניתן לעשות רק בפגישה פנים אל פנים. באפשרות השנייה הטיפול שונה. אמנם אינני רופא, אך עדיף היה אולי להעלות את מינון הפרוזק במקום להוסיף לוריוון ובמיוחד לא ליטול לוריוון על בסיס קבוע כי כמו כל הבנזודיאזפינים (אסיוול, קלונקס וכו') שימוש קבוע מעל שבועיים יוצר סבילות. לשיקול דעתו של הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי, אני בת 23 ומאז שזוכרת את עצמי אני אדם מאוד הישגי, פרפקציוניסט, חשוב לי לדייק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים. בשנתיים האחרונות התחילו להופיע לי מחשבות שזה לא תמיד כ"כ טוב כמו שזה נשמע... אני מרגישה שבמושגים מסוימים זה תוקע אותי. בבית ספר תמיד היה חשוב לי להשיג את הציונים הכי טובים, לא מוכנה לקבל כישלון - היה וזה כן קורה, זה מדכא אותי מאוד. בעבודה חשוב לי למלא את כל המשימות, אני עושה המון רשימות... אם לא הספקתי לעשות משהו זה מקשה עליי מאוד. אני מנהלת צוות שברובו בוגר יותר ממני (מבחינת גיל), אני המנהלת הכי צעירה במקום העבודה שלי. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת על אנשים שלא עומדים בסטנדרטים של מקום העבודה, עד כדי שלפעמים נדמה לי שאלו יותר סטנדרטים שלי... אני ממש עובדת לאחרונה על הנושא הזה, זה המון פעמים הכל או כלום - בן אדם יכול להיות עובד מצוין ואם שכח לעשות משהו אני אוטומטית רואה את זה כהקטנת ראש ועד שלא מציגים לי את התמונה המלאה אני מתקשה לחשוב עליה. הכל אצלי מאוד מתוכנן, מסודר לפי רשימות, מטלות שצריך לבצע בכל יום. עכשיו אני גם סטודנטית וזה מקשה כי מצד אחד העבודה היא די מרכז חיי, מצד שני חשוב לי להצליח בתואר. מצד שלישי, אני לא תמיד מצליחה לשלב בזה דברים אחרים. יש לי כמה חברות טובות מאוד (כולן עובדות איתי או עבדו איתי בעבר), אבל אלו אנשים שבררתי בפינצטה ומאוד לא קל לי להתחבר לאנשים באופן כללי, הרבה פעמים תופסים אותי כסנובית או אנטיפתית חוץ ממי שבאמת מכיר אותי. אני לא יודעת אם זה שייך, אבל לא הייתי מעולם בזוגיות ולא בגלל שמעולם לא נמשכתי או הייתי מעוניינת במישהו אלא כי יש לי תבנית מסוימת ומאוד קשה לי להתפשר על אדם שחורג ממנה, ובאופן כללי מרגישה שקשה לי לסמוך על אנשים (גם אם נגיד יש מטלה בלימודים ומתחלקים לזוגות וכל אחד צריך לעשות חלק, אני אבדוק את החלק שלא אני עשיתי ואעדיף לעשות אותו בעצמי.) אני לאט לאט מתחילה להבין שהתפיסה הזו צריכה להשתנות איכשהו אבל זה מרגיש לי שזה אשכרה מקיף אותי בכל תחום חיים... אשמח לקבל קצת עזרה כי על פניו ה"תכונות" שאני מציגה נשמעות חיוביות, וכולם בסביבה רואים בי בן אדם מצליח, מצטיין, מסור לעבודה שלו ואני מצדי אף פעם לא מרוצה מעצמי לחלוטין וגם לפעמים מקנאה בחברות שלי ש"זורמות", שיש להן גמישות מחשבתית, יכולת לשנות תכניות. אין לי כאן שאלה ספציפית, יותר חוות דעת (שאני יודעת שאין באמת אבחון דרך האינטרנט), אבל מעניין אותי לשמוע האם זה דבר נפוץ? האם פרפקציוניזם זו הפרעה מסוימת ולא פשוט תכונה?
שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב. הכרתי לפני כמה חודשים גבר נפלא. הוא רווק לא צעיר. נקשר בינינו קשר מיידי ומופלא. אבל שמתי לב לכך שבניגוד לקשרים אחרים שהיו לי, הגבר לא מתנפל עליי, אומר שלא מת על סקס בתדירות גבוהה. הרבה פעמים אני מרגישה שהסקס חזק ומכאני. בנוסף הוא עובד הרבה בחו"ל כך יוצא שאיננו מתראים הרבה. ולמרות זאת- גם כשאני לוחצת ומשתגעת ממרחקים- גיליתי שזה מאד בראש שלו ושהוא לא באמת מתגעגע. דיברנו על כך שוב ושוב. הוא מתרגז. אומר שאיננו חיית סקס. אני חושדת שהוא הומו מוכחש (והוא גם אוהב את קהילת הלהטבים, כלומר אין לו הומופוביה) אני דואגת מאד. אציין שאני מושכת וכו. אבקש מאוד לשמוע דעתך, כי הוא רציני איתי ורוצה ילדים וחיים משותפים.
שלום ליאורה, נראה לי שיש לך בעיה בהבנת מטרת הפורום. הפורום נועד לסייע לאנשים המציגים קשיים של עצמם ואילו את ממקדת את הבעיה בגבר, אשר לכאורה יש לו בעיה שאת רוצה לברר בעקיפין. למעשה, לא כתבת דבר על עצמך, אפילו לא את גילך (גם לא את גילו של הגבר הלא צעיר). גם אין כל מידע על עברך בקשרים. ברור שהוא חווה את יוזמתך ליחסי מין כתובענית, מעוניין בכך פחות ממך וכשיש יחסי מין את חווה אותו ככוחני. ברור שאת מעוניינת בו יותר מאשר הוא מעוניין בך ואת מנסה למצוא את הסיבה לכך בו ולא בך. ברוב המקרים מהסוג הזה, רצוי שהצד היותר מעוניין יבדוק בטיפול מדוע הוא מתעקש להיות חבר במועדון שלא מוכן לקבלו. בחלק גדול מהמקרים יתברר שגם ההפך הוא הנכון, דהינו, שאת לא תהייה מעוניינת במועדון שמוכן לקבלך. לרוב התופעה מבטאת דימוי עצמי נמוך, שהוא המקור לרוב הקשיים הרגשיים ויש לנסות להעלותו הן במסגרת הטיפול והן מחוצה לו על ידי למידה מכל סוג שהוא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי,אני סובלת מOCD שמתבטא בחשש שמה פגעתי פיזית (רצח) בעבר ופשוט שכחתי את המקרה כלא היה. רציתי לשאול שאלה: האם יש בכלל דבר כזה-שבן אדם יכול לרצוח מישהו ופשוט לשכוח מזה ולהמשיך בחייו כאילו כלום לא קרה? ועוד שאלה- האם זה הגיוני שהאוסידי נותן לי מין "מכות זיכרון או היגיון" שאומרות לי מהי כביכול האמת המרה- אך נעלמות תןך שנייה - אך מרגישות נורא אמיתיות באותו הרגע? למשל-הייתה לי מין מחשבה ש"אני בן אדם טוב-למה שארצח מישהו" ואז היה לי מין הבזק מחשבה שהוא נורא נורא אמיתי של "את טובה ,אך בגלל שאת טובה, זה קרה לך ואת שכחת מזה בשביל להמשיך בחייך"
שלום דני, אינני יכול לקחת את האחריות על תשובה לשאלות מסוג זה בפורום בלי לאבחן אותך אישית, אך אם אובחנת כסובלת מ-OCD, קרוב לוודאי שהתכנים עליהם את מדווחת הן חלק מהאובססיות, בעיקר אם רמת השכנוע שלך בנכונותן ובבסיסי המציאותי שלהן נמוך. מעבר לכך, תצטרכי להיעזר בפסיכולוג ובפסיכיאטר המטפלים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בן 37 נשוי עם 2 ילדים יש לי פחד עצום ולא עוזב אותי עד להסתגרות שמה שיש לי הפרעת אישיות גבולית , לאחרונה אני חווה סוג של דיכאון וחרדה ואני מטופל תרופתית אבל טני לא מרגיש את השיפור הניכר כלומר לא מרגיש את הדיכאון בעוצמה שהייתה ולא את החרדה ואני מפחד שמה שנשאר והמפחיד אותי זה האישיות שלי שהובילה אותי למצב הזה , כל היום אני מחפש לעצמי את האבחנה של אישיות גבולית אין מאמר שלא קראתי אותו והפחד שלי הוא שיש לי את ההפרעה הנוראית הזו , הפסכיאטר שלי טוען קודם נטפל בדיכאון ובחרדה ואז נראה מה ״נשאר״ ואז יטופל בשיחות . כל חוויה שיש לי כל מחשבה שיש לי התחלתי לקשר אותו לאישיות גבולית פשוט אני עובר סיוט מטורף התחלתי לפתח סימפטומים של ההפרעה הזו , כן אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי , כן מצבי הרוח שלי משתנים יום סבבה ויום חרדה ודיכאון או חרדה לא מובנת לא מכיר את עצמי יציב מבחינה רגשית אלה עליות וירידות עד לנקודה הזו שהגעתי אליה שאני כבר לא מסוגל לשאת את הכאב הזה את החרדות האלה את הפחד מהעתיד הפחד מהילדים הקטנים שלי פחד מאשתי פחד שאולם נטשו אותי כשאני במצב הזה עד למצב של חודש בבית לא ללכת לעבודה מרוב דיכאון וחרדות איבדתי את הכיוון שלי כבר , ולא יודע מי אני ומה אני , אני מרחם על הילדים שלי שנולדו לאבא כזה , לפני המשבר הזה היו כל חיי לילדים המקסימים האלה , היום אני כמעט לא מתקרב אליהם כשהם רוצים לשחק איתי מי מתעצבן או שאין לי כוח אליהם או יושב לבד בבית מול הטלוויזיה , אשמתי אמרת לי שאני הרסתי להם את החיים ואת עצמי ואת המשפחה , אומרת לי שאתה כל הזמן רוצה להיות מסכן מול ההורים שלך אתה רוצה להיראות מסכן אתה רוצה שירחמו עליך ואני כן יש לי את התחושה הזו שירחמו עלי שאני כן מסכן לא יודע מאיפה באה המחשבה הזו והגישה הזו , פשוט הילדים קרעו לי את הלס שאני לא מסוגל לתת להם את החום שמגיע להם לא הייתי כזה בחיים הייתי הכי מסור אליהם בעולם ילד בן 5 וילד בן שנה וחצי , האם באמת יש לי אישיות גבולית ואמשיך לוות את ההרס העצמי הזה ?? אם יהיו לי מחשבות אובדניות למרות שיש לי מחשבות אובדניות אבל לא אעשה כלום לעצמי, כשאני עם אנשים אני אין לי כלום פשוט מתנהג הכי טוב שיש הכי חזק הכי סבבה , אבל כשאני לבד עם עצמי כל הדיכאונות צפים הקונפליקטים הפנימיים צפים השאלה הקשות על עצמי על אי היכולת שלי חוסר ביטחון עצמי מוחלט הכל צף מדבר לעצמי על הכאב שלי למרות שכל העולם היה רוצה לחיות את החיים שלי בית עובדה משפחה רכבים הכל יש לי
שלום יואב, קראתי בעיון את פנייתך והרושם שלי הוא שבעיית הבעיות שלך, שאתה מאוד פעיל ביצירתה ובהחמרתה, הוא ה"חפירה" (rumination): https://www.giditherapy.co.il/?p=236 כלומר, חיטוט עצמי אין-סופי שיוצר ומגביר דיכאון. דיכאון מהסוג שאתה מתאר יכול להיות תסמין של הפרעת אישיות גבולית, אם כי הרבה יותר אופייני לה הוא אי יציבות רגשית. אני משער שמה שהפסיכיאטר שלך התכוון אליו הוא שיש לטפל קודם כל בדיכאון ולאחר שיירגע יהיה מקום לגעת באישיות שלך. הוא לא אמר לך שאתה סובל מהפרעת אישיות גבולית. אתה, לעומת זאת, עושה כל מה שאפשר כדי להחמיר את הדיכאון ע"י החיטוט העצמי המתמיד באינטרנט במקום לעשות לעצמך "תכנית עבודה" של עשייה שתסיח את דעתך מהמחשבות הדיכאונית. לשם כך, הייתי מציע לך לשקול טיפול התנהגותי (אפילו לא קוגניטיבי-התנהגותי כי את החלק הקוגניטיבי אתה עלול לנצל ל"חפירה") שיתמקד בעשייה ולא בפיתוח מודעות עצמית ותובנות עמוקות. כפי שתראה במאמר שצרפתי בקישור יותר ויותר מחקרים מצביעים על הנזק שב"חפירה" ולכן המלצתי לעשות תכנית מעשית של הסחות דעת כהשלמה לטיפול התרופתי (סדר יום, משימות, יציאה החוצה גם אם בתחילה בעזרת ליווי, מגעים עם אנשים בלי לספר להם על קשייך ולעשות כמה שיותר דברים שגורמים לך הנאה, כמובן לא כולל חיטוט נפשי וקריאה באינטרנט על הפרעות נפשיות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה עושה לעצמך! בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום פרופ רובנשטיין האם פסיכולוג בבית חולים במחלקת פסיכיאטריה יכול לקיים קשר רומנטי עם המזכירה הראשית של מחלקת פסיכיאטריה? תודה שירן
שלום שירן, כשאת כותבת "יכול", אני מניח שאת מתכוונת להיבט האתי או המשפטי שאינני בקי בו. על פניו, אם קיימת הסכמה הדדית ליחסי מין בין שני בוגרים במקום עבודה ואין ביניהם יחסי מרות, לא מדובר במקרה של הטרדה מינית, למיטב הבנתי, אם כי זה נושא משפטי שראוי לפורום כמו דיני עבודה או פורום הטרדה מינית (ויש כאלה ברשת). העובדה שמדובר במחלקה פסיכיאטרית מחייבת, אולי, רגישות יתרה, אך כל עוד מדובר ביחסים בין שני עובדים ולא בין מטפל ומטופלת, אינני חושב שההתייחסות המשפטית תהייה שונה. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אני בן 18 יש לי חברה שנתיים ואני נמשך אליה מאוד יש לי מחשבות בראש כבר שלוש שנים בערך שלא יוצאות לי מהראש כל יום כל היום האם אני הומו מוכחש האם אני נמשך לבנים יש לציין שאני מנסה להרגיע זאת בטקסים כמו לראות עם קורה לי משהו כשאני רואה פורנו גייז ולא קורה לי כלום שרואה את זה אני ממש רוצה שזה יחלוף ויהיה מאחורי כי זה מפריע לי ביחסים עם החברה ביום יום ובחיים בכלל מחשבה שלא יוצאת לי מהראש.
שלום חסוי, התופעה מוכרת היטב: https://www.giditherapy.co.il/?p=1014, אם כי לא ניתן לאבחן אותה בצורה אחראית ומקצועית דרך הודעתך בפורום. אם בשיחה פנים אל פנים עם איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש יתברר שזה המצב, הטיפול הנחשב שילוב מנצח הוא נטילת תרופה המעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI - למשל פרוזאק) וטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. זו הבחירה הראשונה בטיפול בכל OCD, ללא קשר לתוכן האובססיות. לכך יש להוסיף את העובדה שאתה מאוד צעיר ובגילך לבטים באשר לזהות המינית שכיחים למדי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אני מודה שאני נמצא במצב נפשי מאוד קשה של דיכאון אבל אך אני יכול לעשות את הבכי מול הילדים שלי ואשתי ועם עצמי , למרות הטיפול התרופתי , אין לי שליטה על הבכי אין לי , אני חסר אונים שבחיים לא אצא מהדיכאון הזה
שלום אביעד, בלי להכיר את פרטי המקרה, אני רק יכול להעיר באופן כללי: א. רוב התרופות נגד דיכאון מתחילות לפעול לאחר 4-6 שבועות ואם תקופה זו לא חלפה, מוקדם להסיק מסקנות. ב. לפעמים יש צורך לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לתרופה או לצירוף התרופות המתאימות לך. הדבר מצריך סבלנות. שאל את הפסיכיאטר האם יוכל לתת לך משהו לטווח קצר להרגעה מיידית. ג. הטיפול הנפשי עומד על שתי רגליים - התרופתי והשיחתי. לא ברור לי האם אתה נעזר גם בטיפול פסיכולוגי. טיפול הבחירה הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), אשר יחד עם הטיפול התרופתי נחשב שילוב מנצח. אם טיפול זה לא יועיל יש גישות טיפוליות ותרופות רבות נוספות. ד. במקרה של דיכאון עמיד לטיפול תרופתי, יש אמצעים נוספים. שאל את הפסיכיאטר שלך. כאמור, לצערי, אין מספיק נתונים עובדתיים בשאלה, כמו התרופות שניסית כבר, כמה זמן נמשך המצב, האם אתה בטיפול פסיכולוגי, כך שאני נאלץ לתת לך תשובה כללית מאוד. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
כבר מעל חצי שנה דיכאון קשה מאוד עד למצב שאיני יכול לצאת מהבית מהקושי החליפו לי את התרופה לאפרניל sr לפני שבוע אבל הדיכאון אינו מרפה אין לי כוח לכלום לא מתקרב לילדים שלי , יש לי מחשבות מטורפות שאני לא רוצה את הילדים שלי , כבר חודש לא הלכתי לעבודה לא רואה שום תקווה לצאת מהמצב הזה כואב ליייי שהשתגעתי בצורה הזו למה אני לא יוצא מזה עם כל התרופות האלה , האבחנה דיכאון מגורי גבוה מאוד
שלום שלומי, צר לי מאוד לקרוא על מצבך. אנפרניל היא תרופה טריציקלית ותיקה למדי ואני מתאר לעצמי שקודם ניסו תרופה ממשפחת ה-SSRI או ה-SNRI שלא נתנה תוצאות משביעות רצון. ההשפעה המלאה של אנפרניל (במידה והטיפול מצליח) מופיעה רק אחרי כחודש. חשוב לא פחות: אתה כותב רק על טיפול תרופתי, אך הטיפול הנפשי מורכב תמיד משתי זרועות - האחת תרופתית והאחרת פסיכולוגית (טיפול בשיחות). טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון בדיכאון הקשה שאתה מתאר הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שבו גם משנים את ההתנהגות באופן הדרגתי וגם משנים דפוסי חשיבה שליליים מוטעים הדורשים תיקון. ההימנעות שאתה מתאר (הפסקת העבודה לחודש) מחמירה את המצב, כי נוצר מעגל קסמים שקשה יותר לצאת ממנו. טוב היה אילו היה אפשר להפחית את אחוזי המשרה לזמן מסוים, להקל עליך או להחליף לעבודה יותר קלה אך אפשרית. הואיל ואתה מדבר על חצי שנה, אולי הגיע הזמן לשקול אשפוז יום במרכז הרפואי באזורך, שם מרוכזים אמצעים טיפוליים רבים, התמיכה של הצוות ושל המטופלים האחרים גדולה יותר מאשר בטיפול פרטי ובכל מקרה, שווה להוסיף CBT. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בוקר טוב, יש לי ילדה בת 11 אוטוטו הסובלת מבעיית טריכוטילומניה (תלישת גבות וריסים). רק עכשיו למדתי שיש לזה שם. זה התחיל לפני כשנה ולמרות כל הבקשות שלנו להפסיק זאת ואני מאמינה שגם היא רוצה להפסיק, הדבר לא עולה בידה. היא לא שמה לב לזה/מודעת לזה בעת המעשה, נראה לי. הייתי שמחה לדעת למי אפשר לפנות בקריות עם בעיה כזו לקבלת טיפול? תודה רבה ויום טוב!
שלום דניאל, פנו למרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער במסגרת המערך הפסיכיאטרי של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
לפני 8 שנים עברתי ECT לאחר שטופלתי תרופתית ללא הצלחה בדיכאון עמוק. ההצלחה של ה ECT הייתה דרמטית. אבל- כמעט איבדתי את עבודתי. כעת הדיכאון חזר. האם יש מקום בארץ שייתן לי טיפול במסגרת פרטית? תודה יואל
שלום יואל, לא הבנתי מדבריך האם אתה מחפש מרפאה פרטית לצורך טיפול חוזר ב-ECT או לצורך טיפול אחר. למיטב ידיעתי, ישנן מרפאות פרטיות הנותנות טיפול בגרייה מגנטית שעולה הון תועפות ויעילותו מוטלת בספק. הואיל והטיפול ב-ECT כרוך בהרדמה והעסקת מרדים, אני מפקפק האם שווה למרפאה פרטית להעסיק מרדים לצורך טיפול שלציבור יש רתיעה כה גדולה ממנו. המלצתי לך היא להתקשר למקום בו טופלת ולהפנות את השאלה לראש היחידה לטיפול בנזעי חשמל. אינני יודע באיזו מסגרת עברת את הטיפול. אם זה היה במרפאת חוץ של בי"ח פסיכיאטרי או תוך כדי אשפוז פסיכיאטרי, אני ממליץ לך לפנות למערך הפסיכיאטרי של שיבא. בימינו אתה אמור להשתחרר באותו יום מהטיפול. אם בכל זאת תסבול מהאווירה שמסביב, התייעץ עם ראש היחידה לגבי טיפול פרטי. בתחום שלי (פסיכותרפיה/שיחות) יש באמת יתרונות לשוק הפרטי (פרט למחיר), אך דווקא בקשר ל-ECT - הייתי מעדיף שתעבור אותו במרפאת חוץ של בי"ח (כאמור, לאו דווקא פסיכיאטרי). להלן המייל (המיועד לציבור הרחב) והטלפון של דר' רוויטל עמיאז, מנהלת השירות האמבולטורי של המערך הפסיכיאטרי בשיבא, שעמדה במשך שנים בראש היחידה ל-ECT: [email protected] 03-5303349. בטוחני שהיא תרגיע אותך בקשר לתנאי הטיפול בשיבא ואם קיימת מרפאה פרטית, היא בוודאי תדע על כך. אם תיתקל בקשיים, אתה מוזמן לכתוב לכאן שוב ואנסה להזמין אותה לענות כאן בפורום. לטובת ציבור הגולשים, אתה מוזמן לשתף אותנו, משום שהרוב המכריע של המטופלים חוששים מטיפול זה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום כבוד הפרופסור, הבן שלי בן 21. הוא איבד את אמו, אשתי הראשונה לפני 11 שנה. ב-6 השנים האחרונות הוא מסתגר בבית וכמעט כל הזמן בחדר עם משחקי אינטרנט. הוא אובחן עם bdd. בשנה האחרונה בני מסכים שאביא אותו באוטו פעם בשבוע, ולפעמים פעמיים, לפסיכולוגית פרטית. היא מסרבת לבקשתי לעשות cbt, ואומרת שבני לא מוכן לזה. כאשר בני העלה לפניה שהוא מרגיש מכוער, הוא טוען שהיא לא התייחסה אליו ברצינות. היא אומרת לי ש-bdd אינו השורש של הבעיה, אבל אם הוא רוצה שוב להעלות את הנושא של ה-bdd, היא תתייחס אליו. אני רוצה לשאול בבקשה: אם אני משכנע את בני לעבור לפסיכולוג/ית אחר/ת עם נסיון עם bdd או אנורקסיה, יכול להיות ש-יא היציבות של מטפל/ת חדש/ה תגרום לבן שלי תוך זמן קצר להפסיק לשתף פעולה ולעשות שום טיפול. כמו שהוא סירב לאורך הרבה זמן, לפני שמצאתי את הפסיכולוגית. אז לדעתך עדיף להישאר איתה? תודה רבה!
שלום מיכאל, מבלי להיכנס לפרטי המקרה שאינם ידועים לי, אם בנך סירב ללכת לטיפולים קודמים ומוכן ללכת לטיפול הזה, יש לברך על עובדה זו. כן הייתי מוסיף התייעצות עם פסיכיאטר, רצוי ילדים ונוער. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אני מטופל ונוטל תרופות .. השאלה שלי הי א האם משנה איזה סוג של טיפול שיחתי אני נמצא .. אציין שאני מרבה להחליף מטפלים מכל סיבה שהיא . כיום יש לי מטפל שהוא איש שיקום בכיר ושלמד פסיכותרפיה מזה כשנתיים עם הפסקה קצרה באמצע . תודה רבה לך על תגובתך .
שלום אייל, אין כל קשר ישיר בין סוג הטיפול התרופתי וסוג הטיפול הפסיכולוגי, אך נטייתך להחליף מטפלים בקצב גבוה מבטאת חלק מהבעייתיות שלך, המחייבת התייחסות בטיפול אצל המטפל הנוכחי (לא לברוח למטפל אחר ללבן זאת). הבירור חייב להיערך עם המטפל שלך ולא דרך הפורום. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב, יש לי בעיה חמורה שאני סובל ממנה קשה כבר 10 שנים! יש לי רעד בראש בעיקר בקצה הראש איפה שמתחילה מערכת העצבים, הרעד הזה מחמיר שאני בלחץ, וגם שאני מזיז את הראש לצדדים, וגם בבוקר שאני קם, ויש לי גם קליקים קטנים בזמן הזזת הראש בצורות מסוימות, הבעיה הזאת מפריעה לי לתפקוד היום יומי ואני מרגיש שהחוט השדרה שנכנס לראש לא יציב ורופף ואני יכול לשחק איתו ולעשות קליקים חופשי כנראה הוא התנתק מהחיבורים, בנוסף הצוואר שלי נוטה קצת קדימה, עשיתי מלא תרגילים הלכתי להמון רופאים ולאף אחד אין פיתרון, מי יכול לעזור לי? אני מוכן לשלם כמה שצריך בשביל פיתרון לסיוט המוזר הזה שלא נגמר, תודה רבה לעוזרים, חיים
שלום חיים, אינני יודע אצל איזה רופאים ביקרת. הראשון ברשימה היה צריך להיות נוירולוג, רצוי מומחה לכאבי ראש. ככלל, יש לשלול כל מקור אורגני לפני שמתחילים לחשוב על הכיוון הנפשי, אם כי אם הבעיה נמשכת 10 שנים והמקור היה אורגני, היינו מצפים להחמרה. אם נשלל לחלוטין כל מקור אורגני, מומלץ להתחיל בטיפול נפשי, רצוי שילוב של טיפול תרופתי ושיחתי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב, השאלה שלי לגבי מצב שבו אתה מרגיש שאיבדת את עצמך, ואתה צולל נמוק מאוד בראשם של אחרים, מושפע מכל אדם שעובר לידי, אי חושב עליו. כאילו המודעות שלי בשליטה מוחלטת של אנשים אחרים. דיכאון, חרדה, הרגשת אימפוטנציה והרצון להיות בנעליו של מישהי אחר, והרגשה של ליקוי/ כשל לבבי. מה אתה ממליץ לעשות במצה כזה? תודה
שלום אבי, יהיה זה מאוד חסר אחריות מקצועית מצדי להגיב לגופו של עניין מבלי להכירך. המלצתי החד-משמעית היא לפנות לפסיכיאטר, לתאר את התסמינים ולהתייעץ אתו בפגישה שבה תהייה גם לו הזדמנות לשאול אותך שאלות חיוניות. אף שאתה מתאר מצוקה קשה, אני יכול לעודד אותך ולומר שאפשר להקל משמעותית, הן בטיפול תרופתי והן בטיפול פסיכולוגי (ורצוי לשלב ביניהם) על מצבים קשים מאלה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב , אני בן 38 , לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) . קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים . והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול). לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד ) חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה . כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 . שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון . החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%) העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי . ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר , ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות . הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב, והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים ) במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי . ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. כיום, המצב הוא , סרוקסט 40 מ"ג . ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות. לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים ) ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש . והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח" כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ? או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי , או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה הזאת ) שאולי יעזור ? או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ? תודה רבה
שלום אבי, לא כתבת מדוע החלטת יחד עם רופא המשפחה להפסיק את הסרוקסט שעזר לך. לעתים קרובות קורה שחל שיפור כתוצאה מטיפול תרופתי ולמטופל נדמה שההפרעה חלפה, בעוד שלמעשה המצב השתפר הודות לטיפול התרופתי. סרוקוול היא תרופה אנטי פסיכוטית ומייצבת מצב רוח, לזמן קצר היא משפרת את השינה, אך כמו מייצבי מצב רוח אחרים, היא מושכת את מצב הרוח כלפי מטה כדי למנוע מצב של מאניה או היפומאניה. מלודיל היא תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת הטטראציקלים ישנה מתחילת שנות ה-70 ומאז עברו הרבה מים בירדן. ייתכן שאני שמרן, אך אני נגד החלפת סוס מנצח ואם הסרוקסט עזר, הייתי חוזר אליו, אם כי אחרי הניסיונות האחרים ספק אם הוא שוב יעזור. לא ברור מה נותר עתה מבחינת החרדה החברתית והתסמונת הפוסט-טראומטית. ציפרלקס, למשל, היא תרופה יעילה מאוד נגד חרדה חברתית. קנאביס רפואי אושר לשימוש בטיפול בתסמונת פוסט-טראומטית. לא ברור מה המצב כעת מבחינת התסמינים. את זה יוכל להעריך רק פסיכיאטר, ואולי כדאי לפנות לחוות דעת שנייה (למשל, SNRI לא נוסה). השילוב המנצח הוא בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי, כאשר טיפול הבחירה הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אצל מטפל ששולט בגישות טיפוליות נוספות. המלצתי לנסות פסיכיאטר אחר וטיפול פסיכותרפויטי. עיוותים קוגניטיביים הם תסמינים מוכרים לחרדה ודיכאון ואינם קשורים לשאלה אם המקור אורגני או סביבתי. כאמור, בשילוב טיפול תרופתי ניתן לשנותם. הסחת דעת היא טכניקה יעילה מאוד לטיפול בדיכאון, ולפעמים גם בחרדה, כנ"ל לגבי פעילות גופנית אירובית (אולי כדאי להפחית את משך הריצה ולחלקה על כל ימות השבוע). בכל אופן, על סמך ההתקדמות הניכרת למרות התנאים הקשים, יש בהחלט מקום לאופטימיות ואני מחזק את ידיך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אתחיל מהסוף אני פשוט לא אוהב את העבודה שלי , למרות התנאים הכי טובים במדינה ותפקיד הניהולי שאני נמצא בו , אבל אני שונא את העבודה הזו , כל היום לנהל אנשים אחריות עלי , פחד להיכשל , פחד לא לעמוד בציפיות , למרות שאני בחברה ממשלתית וקבוע ותנאים הכי טובים בארץ אבל פשוט אני שונא את העבודה הזו אני כבר עובד 11 שנה בעבודה הזו , ומיום שקבלתי את התפקיד הניהולי חיי נהיו סיוט , התחלתי לעשן פי 2 מהרגיל עצבני כל הזמן , אני לא יכול לקחת חופש מצי שבא לי האחריות עצמה והפחד להיכשל גורמים לי לכל המצוקה הזו , ואני שוקל ללכת להתפטר מהתפקיד שלי למרות שזה חלום של כל בן אדם , אמרתי את זה לאשתי ולחברי כמעט הרביצו לי , אבל אך אחד לא מבין אותי , התחלתי לפתח חרדה למרות שאין בסיס לכל התלונות שלי , אני עושה את התפקיד שלי מצויין , אבל המנהל שלי כבר 10 שנים הוא לא מחבב אותי ואף פעם לא מפרגן ולא נותן מילה טובה כאילו שכח העולם חייב לו , והוא בגישה כל הזמן אני אני אני ואני, אני לא יודע אך להתמודד איתו ועם התפקיד , התחלתי לפתח סטרס וחרדה ועצבים בבית
שלום עירן, 11 שנים זה הרבה זמן לתפקיד שאתה לא אוהב, אך קשה לנו מאוד להפריד מה מהמצוקה שלנו נובע מעצמנו ומה נובע מהסביבה, כך שלא תמיד החלפת סביבת עבודה או תפקיד יעזרו בהכרח. בהחלט יש מקום לבדוק מעבר לקריירה שנייה, דבר שמרבים לעשות באמצע החיים (אף שלא כתבת בן כמה אתה), אבל רצוי לשקול זאת לאחר התייעצות עם איש מקצוע ניטראלי. יש למשל מצבים שבהם התקוות שאנו תולים בשינוי הסביבה מוגזמות ואנו סוחבים איתנו את הנטייה לסבול לכל מקום ויש לעומת זאת סביבות עבודה "ממאירות". כדאי אולי לפנות לאחד המכונים להכוון וייעוץ בבחירת מקצוע, הכולל גם התייחסות לקריירה שנייה, מצב השוק במקצוע וכד'. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
האם בעקבות hocd נטייה מינית יכולה להשתנות? זאת אומרת האם סטרייט שחווה hocd יכול להפוך לגיי
שלום דניאל, צריך לבדוק מקרוב על תסמיני ה-HOCD כפי שהם באים לידי ביטוי אצלך. אם מדובר ב-HOCD, הסיכוי להפוך להומו אפסיים, כמו הסיכוי של כל אובססיה להתגשם. עם זאת, צריך לערוך אבחנה מבדלת בין HOCD לביסקסואליות וזאת ניתן לעשות רק בפגישה פנים אל פנים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אני כמעט בוודאות אובססיבי /-פרפקציוניסטי, מה שבפועל קידם אותי בכל מה שעשיתי, בעיקר שזה נחשב יתרון סדר פורצדורה משמעת פרפקציוניזם בתחום ההישגיות והעבודה. כאשר אתה מודע לתכונה זו, אצלי התחיל מעבר שדומה ליציאה מסבך. באופן מבוקר הוצאתי עצמי ממצבים שדורשים מעצם אופים פורצדורה ארוכה כי אני פשוט נשאב אליהם, ניירת, מעקב, בצוע. המצב שהגעתי אליו אינו קיצוני אבל השכין רווחה נפשית וגופנית ממש כך. אני בשנות ה50, והרשתי לעצמי לשחרר הרבה דברים שפתאום נראו לי הרבה פחות חשובים. אני מוצא עצמי ללא הרבה תכנונים תוכניות בעיקר מקצועית, היו לי הצלחות טובות בעבר, מרגיש מסופק מאוד, אבל מתגנב למוחי חשש, שהפשטות הזו גובלת בהמנעות, זה בולט שאני מגיע למקומות שלא ביקרתי הרבה זמן ואנשים חיים כאילו אין מחר באינטנסיביות מדהימה. אצלי המקום היחיד שאני מאוד אנרגתי, זה בפרקי זמן קצרים,משימות חיוניות, ומאוד בטיולים לחו"ל, שאני ממש נהנה ובסופר אינטנסיביות מהנה מהבוקר עד הערב.מרגיש פעיל מעורב וחוויתי, צובר חוויות עמוקות, מה שנתן לי הרגשה שאני לא בהמנעות, אלא שזו בהחלט בחירה להשיל את מרבית הפורצדורות בשגרה היומית, כמובן עקב הנטיה לפורצדורות ופרפקציוניזם. מה המדדים עבורי לבחינת מידת ההמנעות או שמא אני חושש ללא סיבה, רב תודות.
שלום יניב, אם הפרפקציוניזם שלך קיצוני במידה שאתה דוחה משימות או לא מתחיל אותן מרוב שאיפה לשלמות, אזי יש לטפל בו. מתיאוריך לא עולה שזה המצב. חלק מדאגתך נובע מהשוואה למה שמקובל או מה שאתה רואה אצל אנשים אחרים (מבלי לדעת דברים רבים אחרים עליהם) ובלי להיכנס לפרטי המקרה, המלצתי במקרים כאלה להשוות את עצמך לעצמך, כלומר, להביט לאחור ולראות מה הספקת. בגילך, וגם הרבה קודם, לא ניתן לשנות אישיות בסיסית והמטרה היא להשלים עם מה שיש, להיות שמח בחלקך ולא להשוות את עצמך לאחרים. כמובן שאין בכך משום תחליף לייעוץ אישי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,
גיל היקר, דבר אחד אני יכול להבטיח לך כמעט בוודאות והוא שהמצב לא יהיה יותר גרוע, כך שאת מרכיב הדאגה לעתיד אתה יכול להוריד מעצמך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316 סימבלטה היא תרופה מצוינת אך היא אינה תרופת הבחירה הראשונה ולא ניתן לדעת מה קיבלת קודם ולא עזר. יש תרופות יעילות מאוד ועם תופעות לוואי מעטות מאוד. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - לפחות כל עוד אתה בדיכאון אקוטי, הטיפול המועדף הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול פסיכודינמי, שהוא עדיין הטיפול הנפוץ ביותר בקרב מטפלים בישראל, עלול להעמיק את החיטוט העצמי שלך בעצמך, בעוד בזמן דיכאון אקוטי וקשה צו השעה הוא "נעשה ונשמע" - ולא נעמיק (טיפול פסיכודינאמי בהחלט עשוי לעזור בחלוף הדיכאון האקוטי למניעה). מה שמדאיג אותי הוא הנטייה לאגורפוביה וכאן צו השעה הוא להיחשף בהדרגה, מהקל אל הכבד, למצבים שאתה מפחד מהם. הימנעות היא בת הברית הטובה ביותר של החרדה, ובמיוחד באגרופוביה מעגל ההימנעויות עלול להתפשט גם לתחומי חיים אחרים. אתה יכול להיעזר בהתחלה אפילו במלווה כשאתה יוצא לעבר המקום המפחיד, להאריך כל פעם את המסלול, לעשות את חלקו עם ואת חלקו בלי המלווה, אך זו התמודדות חיונית. אשמח לעזור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום דר !! אשמח לשמוע ממך על התרופה אנדרונקס .. איך ועל מה היא פועלת ולאחר כמה זמן משפיעה ומה הרף הכי גבוה שלה . תודה על תגובתך .
שלום אייל, אינני רופא אך את כל הפרטים שאתה מבקש תוכל למצוא כאן: https://www.infomed.co.il/Drug-314/ . בניגוד לתרופות הנפוצות יותר כמו SSRI (למשל ציפרלקס) הפועל רק על הסרוטונין או SNRI, הפועל על הסרוטונין והנוראדרנלין גם יחד, אנדרונקס פועלת רק על הנוראדרנלין וניתנת בעיקר אחרי שתרופות מהקבוצות הנ"ל לא הועילו או כחיזוק (אוגמנטציה) לאחת מהתרופות הנ"ל. מינון מרבי 12 מ"ג ליום. זו ממש לא תרופת בחירה ראשונה לטיפול בדיכאון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום ברצוני לשאול מה ההבדל בין התקפי חרדה להתקפי פאניקה ממושכים , ומה אופן הטיפול בהן 2 האם הפרעת פאניקה היא לרוב הפרעה כרונית שהיא אמרה לחזור או להיות כל הזמן ללא טיפול תרופתי, דגש על תרופתי!! והאם הפרעות פאניקה למשך זמן גורמים לעיוות מחשבתי ודיכאון בכל מה שמשתמיע תודה ..
שלום חיים, התקף חרדה והתקף פאניקה הם שמות שונים לאותה תופעה. לרוב התקפי חרדה/פאניקה אינם נפסקים מעצמם. טיפול תרופתי ע"י תרופות מקבוצות SSRI (למשל, ציפרלקס) או SNRI (למשל ויפאקס) אמורות להוריד באופן קבוע את רמת החרדה ובכך גם למנוע התקפים, אך רצוי לשלבם בטיפול פסיכולוגי (לרוב בגישה קוגניטיבית-התנהגותית). בעת התקף החרדה ישנם עיוותים קוגניטיביים וחרדה עלולה להתפתח לדיכאון. שתי התופעות מופיעות יחד במקרים רבים: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316, אך גם בין התקפי החרדה קיימת חרדה בגלל הציפייה להתקף החרדה הבא. הטיפול התרופתי הוא כמעט תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי, משום שהחרדה פוגעת ביכולת של המטופל לשתף פעולה בטיפול הפסיכולוגי. לאחר כמה חודשי טיפול משולב מוצלח ניתן לנסות להפחית בהדרגה את המינון של הטיפול התרופתי בהתייעצות ובפיקוח עם הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום גידי, לגבי קומפולסיות במצב של הפרעה כפייתית טורדנית(במקרה שלי הומוסקסואלית). האם בדיקה מרובה באינטרנט וקריאה מרובה על כל מיני דברים שונים שלוקחת זמן רב היא גם קומפולסיה?
בהחלט! והיא מחזקת מאוד את האובססיות ואת והחרדה הנלווית להן, גם אם נדמה שבאותו רגע היא תורמת להקלה. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
אשתי חולת ניקיון ומסרבת לקבל טיפול אני נשוי (37) ואב לשני בנים בני שנתיים וחצי שנה אישתי חולת ניקיון פרפקציוניסטית וזה גורם להרבה מאוד ריבים שרובם אם לא כולם קשורים בסדר וניקיון. כמה נתונים / מקרים כדי להמחיש את הסיטואציה אשתי לא אוהבת פירות ולכן אף פרי לא נכנס אלינו לבית אסור לתת לבנים פירות. מנקה את הבית בערך 10 פעמים ביום עם דייסון. ברכב החדש שלה יש שקיות זבל שחורות באזור הרגליים כדי שהשטיח לא יתלכלך יש הרבה איסורים בבית איפה מותר לאכול ומה. אחרי כל כניסה שלי לשירותים היא מייד רצה לנקות. תמיד היא תתקלח אחרי כדי לא לנקות את המקלחת פעמיים לאחר הרחצה כך שאם היא עייפה כבר ב9 בערב היא מתחילה להגיד לי ללכת להתקלח במקום להיות עצמאית להתקלח ולישון אף פירור לא ישאר בכיור לפני השינה. קשה מאוד או שחור או לבן אין באמצע ואם לא מתאים לי אני יכול ללכת , וכך היא בעצם שולטת בכל הסובבים שלה ביד רמה . אני אדם מכיל אך גם לי יש גבול ולרוב אני מוותר על דברים כדי לא להיכנס לריב . בעבודה היא מנהלת משרד גדול שם היא פורחת, הפרפקציוניסטיות שלה באה לידי ביטוי סידור ארגון פגישות וכתיבת נהלים נוקשים לאנשים מתחתיה הכל מסודר פיקס. היא בטוחה שיש רק דרך אחת וזאת הדרך שלה היא מתגאה בזה שהיא נקיה ולא מבינה שהיא עברה מזמן את גבול הטעם הטוב, מבחינתה הסביבה בעייתית אני מנסה בכל הכוח לגרום לה לבוא איתי לטיפול מתוך הבנה שיוטב לה וגם לי אם תוריד הילוך/תשחרר מהטירוף הזה . זאת משימה בלתי אפשרית לארגן ולסדר הכל לפרטי פרטים ברמה כזאת כי לעולם זה לא יהיה מושלם מבחינתה גם ככה . יש לי הרגשה שרק אם אעשה צעד חריף ואצא מהבית לכמה ימים או אציב תנאי שזה או גרושים או טיפול היא תסכים וגם בזה אני לא בטוח . לשאלתי נניח לרגע שמדובר ב ocpd האם יש דרך לשכנע אותה ללכת לטיפול מבלי להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה וכאילו להיפרד שכולם ידעו ? נכון לעכשיו זאת נראית לי הדרך היחידה לגרום לה אולי להגיע לטיפול.
שלום לך, עם כל ההבנה להשלכות שיש למצב של אשתך על חייך, לא ניתן ולא רצוי להפנות את אשתך לטיפול. כפי שאתה רואה, היא אינה מסכימה, סביר להניח משום שהיא תופסת את רוב התנהגויותיה כנורמטיביות והיא עצמה אינה סובלת מכך. יתר על כן, חלק מהתכונות האופייניות ל-OCD, כמו פרפקציוניזם, מניבות פירות חיוביים בתחומי חיים אחרים, כפי שאכן עולה מתיאוריך לגבי הצלחתה בעבודה. לא נראה לי שיציאה מהבית למספר ימים תעזור, בוודאי שלא בטווח הרחב. הדחף שולט בה והיא לא יכולה אחרת. במקום לצאת מהבית לכמה ימים הייתי מציע לה לפנות לטיפול זוגי, דבר שיגדיר את הבעיה כ"זוגית" (והיא אכן גם כזו) ובכך יוריד ממנה את הסטיגמה שהיא עלולה להרגיש בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אישי. אם היא תתנגד גם לכך והנישואין חשובים לך, הודע לאשתך שאתה פונה לטיפול זוגי והתחל ללכת לבד למטפל הזוגי. בחלק גדול מהמקרים, צעד כזה, בניגוד לעזיבת הבית לכמה ימים, עשוי להיתפס כאיום והיא עשויה להצטרף לטיפול הזוגי ובהמשך אולי גם להסכים להצעת המטפל הזוגי לפנות לטיפול פרטני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.
שלום אנונימית, דווקא עניתי לך בהרחבה, אך כנראה חלה תקלה בשיגור התשובה. לגופו של עניין - ראשית, יש לציין ש-ROCD עדיין לא נחשב אבחנה רשמית במדריך האבחון, בניגוד לסוגים אחרים של OCD. מבחינה טיפולית, אין משמעות רבה לתוכן של האובססיות והטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שאמור לשנות את דפוסי חשיבה האופייניים ל-OCD מכל סוג (למשל, גישה של פרפקציוניסטית של "או הכול או לא כלום", המעידה במקרה זה על ציפייה "לאחד וליחיד" במקום פיתוח גישה של רצף, לפיו יש מתאימים יותר ויש מתאימים פחות, מה גם שאינך יודעת אם תמצאי בחור מתאים יותר). הואיל והייתם 7 שנים בקשר זוגי, לא ייתכן שפתאום הוא לא מתאים. מה שנראה יותר סביר, כפי שקורה לעתים קרובות ב-OCD, הוא שנושא האובססיות התחלף או התווסף, לאחר ההחלטה הסופית ואכן חרדת החמצה וחרטה על הבחירה מופיעה בעיקר אצל הסובלים מ-OCD. אני חייב לסייג את התרשמותי לאור העובדה שפרטי המקרה אינם מוכרים לי ומדובר בפורום שאינו נועד לאבחון. אינני יודע איזה טיפול פסיכולוגי עברת, האם נעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסודר, האם מילאת את שיעורי הבית בטיפול זה ואיזה גישות אחרות נוסו. זווית אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות טיפול זוגי, אך לפי הקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, טיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי לטיפול ב-OCD הן כדי להשיג שיפור והן כדי להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי או כל טיפול פסיכולוגי אחר. ישנן יותר מדרך אחת להגיע לרומא, מגוון התרופות הוא עצום וכך גם מגוון הגישות הטיפוליות. עצתי לך היא לא להסיק כל מסקנות מעשיות מהספקות והלבטים שהופיע חודש אחרי הנישואין. גייסי סבלנות רבה הדרושה להתמודדות עם הבעיה באמצעי הטיפול הרבים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
תודה רבה פרופסור על התשובה האם יכול להיות שיש לי הפרעת אישיות גבולית כבר שנים ולא מאבחנים אותי , אני מגיל 21 זוכר כת עצמי עם תרופות נגד דיכאון וחרדה ריסטל/ אפקסור למרות הכל בניתי את חיי קניתי בית עבדתי ובניתי לעצמי קריירה בחברה ממשלתית , אבל בחיים לא הייתי יציב רגשית תמיד ביו עליות וירידות, מצבי חרדה קיצון פאניקה מחשבות מטורפות מה לא וכל הזמן ברחתי והזכרתי את זה , כל החיים אני לא יודע מה אני רוצה כמו שאמרת האל או כלום , כל מטרה שאני מציב לעצמי אני נתקף בפחד , תמיד אני מסתכל כל הדשא על השכן למרות כולם חולים לחיות כמוני אבל אני לא מעריך מה שיש לי , אשתי אומרת לי אתה כל הזמן חושב על השלילי, הפסכיאטר מכיר אותי כמה שנים אבל ההרגשה אך פעם לא יצבי אותי ולא הרגשתי יציב כי המחשבות שלי הם שהובילו אותו למצב הזה , ההרגשה כל הזמן שיש בי משהוא לא בסדר ואני בסוף אשתגע ותחושת הניתוק לא עוזבת אותי לשניה , וזה ביתו יוצר עוד יותר פחד ודיכאון , תחושה שאף פעם לא אבחנו אותי כמו שצריך כי כל פעם שטני הולך לפסכיאטר אני במצב חרדתי קשה , וזו הפעם הראשונה שאני חווה דיכאון כזה קשה , הפחד הגדול שיש לי זה אולי יש לי הפרעת אישיות גבולית והם לא עולים על זה , הפחד שלי לאבד את העבודה שלי את ילדיו ואשתי כי אני כבר חודשיים בבית עקב המצב הזה , שוב אני על סימבלטה 60 כבר חודש ואין שיפר משמעותי , אפילו הלוריוון כבר לא עוזר לי , והפסיכיאטר שלי אומר לי שהכל בסדר, כן אני בטיפול פסיכולוגי אך הפסיכולוגית אומרת לי כרגע אני מתמקדת רק בפרוטוקול של טיפול בחרדה ודיכאון זה עשיה ועשיה ןעשיה ולא לשבת בבית , וכשאני שואל אותה אם יש לי הפרעת אישיות גבולית היא לא עונה לי מהפחד שאני אקשר לזה ואכנס עוד ללופ, כשזה התחיל הלכתי לבית חולים רמבמ פסכיאטרית שהייתה שם אמרה לי שיש לך הפרעת הסתגלות עקב אירוע כלשהו ושאלתי אותה אולי יש לי הפרעת אישיות גבולית היא אמרה לי שאין לך אישיות גבולית , אבל אני מרגיש שהבעיה היא מעבר לדיכאון וחרדה, או אלה כולם התגובה של הדיכאון והחרדה האוקטיים, אני כבר לא יודע מה לעשות , בקשתי מהפסכיאטר שלי לחזור לעבודה לכמה שעה אך הוא סירב שאני אחזור מהחשש שיהיה נסיגה במצב , לא קל לי בכלל ,
שלום שלומי, אני שמח לקרוא שאתה בטיפול פסיכולוגי. זה המקום לברר בו את כל מה שמציק לך. פנייה למומחים באינטרנט שאינם מכירים אותך באופן אישי רק תבלבל אותך ולא יהיה זה קולגיאלי מצדי כלפי המטפלת שלך. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בן 37 מטופל בסימבטלה 60 עקב דיכאון וחרדה הרופא שלי טוען שחרדה אצלי זו שהביאה את הדיכאון , אני נשואי פלוס 2 עבודה ממשלותיו תפקיד ניהולי אבל השאלה שלי היא אחרת לגמרי האם באמת בן אדם יכול לצאת מחרדה כשהיא לא בשליטה שלו ??!! אני זוכר את עצמי עוד כשהייתי צעיר מאוד סבלתי מחרדות אבל האם באמת יש טיפול לחרדה ואפשר לצאת מהחרדה לגמרי ????! אני קורא הרבה ושומע הרבה פסיכולוגית אבל אפילו פעם אחת לא שמעתי על סיפר הצלחה אחד שבן אדם יצא בכלל מהחרדות שלו או אפילו סיפור של טיפול פסיכולוגי שהחרדות נעלמו לי למרות שסבל מהם שנים רבות !!! אני כן סובל שנים רבות מחרדות והפרעו לי בכל שגרת חיי ואף שבשו אותם לגמרי עד למשבר שעברתי אותו פחד לחזור לעבודה פחד מעצמי פחד מכל דבר שזז, האם באמת אפשר לצאת מכל המצבים האלה פרופסור גידי ואפילו יותר טוב ממה שהייתה? ואך אפשר לטפל בהתנאי רגשית אוטומטית, כאילו אפשר לצאת מכל הדברים האלה אחרי שנים שלא טופלו כראוי, או צריך לקחת תרופות לכל החיים , וזה לא פעם הראשונה שאני לוקח תרופות
שלום שלומי, קיימת חפיפה של 30% בין חרדה ודיכאון: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316, במיוחד בין הפרעת חרדה מוכללת, שבה כפי שאתה מתאר, החרדה פולשת לתחומי חיים רבים, או נושא החרדה מתחלף בהתאם למצבי חיים שונים. בהפרעת חרדה ללא דיכאון, יש הוכחות לכך שההעברה הבין-דורית מהורים לילדים היא תוצאה של למידה מההורים ולא של תורשה גנטית, בעוד כשמדובר בדיכאון בלבד, הנטייה היא גנטית. כך או כך, הטיפול התרופתי הוא אותו טיפול בשתי ההפרעות ובשתיהן יחדיו. ברפואה בכלל, ובפסיכיאטריה ופסיכולוגיה בפרט, אני מדברים יותר ויותר על התמודדות עם המחלה או ההפרעה מאשר על ריפוי במובן של היעלמות מוחלטת של הסימפטומים. בעיקר בחרדה השאיפה לחסל את ההפרעה רק מגבירה אותה. יש להבדיל בין החרדה עצמה ובין ההתייחסות שלך אליה. ראשית, לאנשים בחרדה יש צורך עצום בשליטה, גם על דברים שאין לנו עליהם שליטה, או לפחות לא שליטה מוחלטת. למשל, החיים והעתיד (וחרדות הרי מכוונות תמיד אל העתיד) טומנים בחובם אי-ודאות שעלינו לשאת ואילו האדם החרדתי מנסה להשיג שליטה על מה שלא ניתן לשליטה. בטיפול פסיכולוגי יש, אם כן, להבחין בין מה שניתן ולא ניתן לשליטה. עיקרון נוסף בטיפול הוא להימנע מהימנעות מהמצב שמעורר את החרדה. ההימנעות היא בת הברית הטובה ביותר של החרדה ואם אתה לא עושה דברים שמעוררים בך חרדה, החרדה רק תתחזק. יש טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות שונות לחשיפה הדרגתית לגירוי שמעורר את החרדה ו/או להתכונן באופן מעשי לתסריט הגרוע ביותר שאתה מפחד ממנו. כך גם תהייה מוכן יותר באופן מעשי וגם תהליך ההתכוננות יקנה לך שליטה במצב. אינני מכיר את המושג 'התניה רגשית אוטומטית', אך בוודאי שסוגי התניה שונים מעורבים הן ביצירת החרדה והן בטיפול בה. לא ברור לי האם הסתפקת רק בטיפול תרופתי או פנית גם לטיפול פסיכולוגי. אם לא, הייתי ממליץ לך לעשות זאת. הציפייה שלך לחיסול מוחלט של החרדה אינה מציאותית ומונחית על ידי הנחת יסוד שגויה הנובעת מתפיסה פרפקציוניסטית ("או הכול או לא כלום") שבהחלט ניתן לטפל בה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. לסיכום, אפשר בהחלט לחיות יותר טוב ממה שעולה מתיאוריך עם חרדה, אך לא ניתן לחסלה כליל ויש שלל טכניקות וגישות לעשות זאת. המפתח הוא, אם כן, הנמכת ציפיות, לא להימנע ממצבים שמפחידים אותך וחשיפה הדרגתית אליהם אך גם לפתח פרספקטיבה מהנורמות ההישגיות והתחרותיות של העולם המערבי. מילה אחרונה: קח בחשבון שיש להתייחס בעירבון מוגבל מאוד, למה שאתה קורא באינטרנט, במיוחד בעברית, במיוחד בפורומים של גולשים (מן הסתם אלה שהטיפול בהם הצליח לא כותבים בפורומים) וברוב אתרי האינטרנט של פסיכולוגים ופסיכיאטרים קיים מרכיב שיווקי-מסחרי חזק המלווה לצערנו הבטחות מוגזמות בקשר לתוצאות הטיפול, דבר הגורם פיתוח ציפיות לא מציאותיות וכתוצאה מכך אכזבה, תסכול ו...חרדה נוספת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
פרופ׳ גידי שלום. יש לי רצון לשאול המון שאלות וככל שאני לומד יותר כך השאלות מתווספות. ולכן אתמקד בבסיס שנראה לי. מנסיונך כיצד יש לטפל בפרפקציוניזם שמוביל לקשיים במגוון גדול של תחומים. מדחיינות עקב פרטים קטנים ועד קושי גדול בבחירה וקבלת החלטות. כשכל החלטה נבדקת ואם נראה שהייתה שגויה אז יש חרטה מאוד קשה שמובילה לחוסר רצון לקבל החלטות. וקושי להפטר מדברים וחפצים. כשהכל צריך להיעשות לפי פרמטר מסוים ומאוד ברור ו"בטוח". קושי בהגדרת יעדים ומטרות. ופעולות רציפות למימושן. כי יש יותר מדי רצונות ויעדים שסותרים אחד את השני ומצריכים ויתורים ולכן גם הפעולות שנעשות יכולות לסתור אחד את השנייה כשגם באם יש צורך לטפל ואיך יש ספקות והרצון הוא להתמודד באופן עצמאי כי במחשבה הכל קל יותר. רק כשמגיע שלב המעשה או אפילו אחריו מתחילים לצוץ ספקות וחרטות. מה שמוביל לחשיבה מרובה מדי לפני כל מעשה ובזמן האחרון אפילו אמירה או כתיבה אשמח לעצה לטווח המיידי ולטווח הארוך וגם עצה באיך ליישם דווקא את זו כי שמעתי המון עצות וחסר לי מיקוד והבנה במה הנחוץ לי ביותר (שוב הפרפקציוניזם) (;
שלום יוסף, מתיאוריך עולה שה"פרפקציוניזם", כפי שאתה מכנה אותו, הוא רק תסמין אחד מתסמונת כללית של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ו/או של הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). מאמרים המתארים את שתי ההפרעות, על הדומה והשונה ביניהן, תוכל למצוא בקישור הבא: https://www.giditherapy.co.il/?cat=214. אינני יודע ממי קיבלת עצות, אך הפתרון הוא לא עצות לטווח קצר או ארוך, אלא טיפול פסיכולוגי, בחלק גדולה מהמקרים בשילוב טיפול תרופתי. טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול הבחירה התרופתי הראשון הוא אחת התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של מוליך עצבי בשם סרוטונין במוח (SSRIs, כמו ציפרלקס, פרוזק וכד'). בטיפול הקוגניטיבי נעשה ניסיון לשנות דפוסי חשיבה נוקשים בסיסיים (למשל, "הכול או לא כלום" שמאוד אופייני לפרפקציוניזם), אך תחילה יש לאושש את האבחנה בבדיקה אצל איש מקצוע מוסמך ולפעמים יש צורך בהיעזרות בגישות טיפוליות נוספות, בהתחשב באישיותו של האדם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב, מזה 3 שנים שאני נמצאת בזוגיות עם בן זוגי . מעולם לא עלו בי תהיות לגבי נטייתי המינית אך לפני כשבועיים מצב זה השתנה ומחמיר. קראתי כתבה על אישה לסבית ומאז התחילו המחשבות שאולי אני כזו? אולי מאז ומתמיד חייתי בשקר? מה זה אומר עליי שמחשבות על יחסי מין עם אישה לא מגעילים אותי יותר ? ואפילו לפעמים חושבת שיהיה לי עדיף לחיות עם אישה מאשר גבר (חייבת לציין שמאז ומתמיד אני חושבת יותר מידי ולכל תשובה מרגיעה יש לי תמיד שאלה מפחידה יותר, בכל נושא בחיים וזה כמו גלגל שלא עוצר) . אני מגיעה למצב שבו אני חושבת שאני פשוט לסבית ושלעולם לא אמשך לגברים יותר , לבן זוגי שאני אוהבת מאוד ואחיה בכאב לב והדחקה כל חיי . מרגישה שאני על סף שיגעון , אשמח לתשובתך .
שלום מבולבלת, אי אפשר לאבחן HOCD דרך הודעה בפורום, אם כי לפי תיאורייך, זו אפשרות סבירה יותר שהומוסקסואליות בגלל הספקות הפאניקה. לא סביר שקריאה חד פעמית על אישה לסבית תגרום למשיכה לנשים לפרוץ ויש כמובן לתת את הדעת על מה שקורה ביחסים האינטימיים - המיניים והרגשיים - עם בן זוגך מאז ה"גילוי". המלצתי לך לפנות בדחיפות לפסיכיאטר, לא משום שקיים חשש ש"תשתגעי", אלא בגלל הסבל הרב. העובדה שתשובות מרגיעות מעוררות בך מחשבות קשות יותר אופיינית ל-OCD והטיפול צריך להיות בראש ובראשונה תרופתי. רק עם הפחתת רמת החרדה, ניתן יהיה להתחיל בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שהוא טיפול הבחירה הראשון ב-OCO . בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
תודה על התשובה. אני לא בן אדם נקמני. אבל אשמח לדעת האם נעשה כאן משהו לא אתי? האם מבחינה מוסרית בעיקר, חובתו של מטפל להגיד למטופל שהוא מתמחה?
שלום שירן, למיטב ידיעתי, בשירות הציבורי פסיכולוג מתמחה מציג את עצמו כמתמחה ביוזמתו. אם פסיכולוגית הפנתה אותך לפסיכולוג ולא שאלת, כנראה שזה גם לא אתי, אבל באיזה שהוא אזור דמדומים "אפור". עניין נוסף הוא שבשלב א' של ההתמחות אסור לפסיכולוג לטפל בקליניקה פרטית ובשלב ב' כן (בפיקוח מדריך). פורמלית, אין ספק שהוא צריך לומר אם הוא מתמחה או לא מיוזמתו, אבל תמיד אפשר להיצמד לכך שלא שאלת. אם תגישי תלונה, סביר להניח שיסתפקו בנזיפה. בסיס לתביעה משפטית יהיה קשה יותר למצוא כי החוק מתייחס רק להתחזות של ממש וכל עוד הוא פסיכולוג, מעטים השופטים שיחשיבו זאת להתחזות של ממש. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום פרופסור גידי. הייתי בטיפול במשך שנה ולא ידעתי שהמטפל שלי הוא מתמחה ולא מומחה. גיליתי את זה רק לא מזמן דרך איזה מסמך. המטפל מעולם לא הציג את עצמו ועברו חוץ מלהגיד את שמו. המטפל הוא מתמחה באחד מבתי החולים המוכרים ששם טופלתי. בנוסף הפסיכולוגית המנהלת שהפנתה אותי אליו גם לא אמרה לי שהוא מתמחה. האם נעשה כאן משהו אסור שעובר על החוק? האם חובתו היתה להגיד לי שהוא מתמחה? ומה ניתן לעשות בעניין? תודה רבה, שירן
שלום שירן, באופן רשמי, את יכולה להתלונן על כך דרך פניות הציבור במשרד הבריאות או ע"י פנייה לוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים. מבחינה פסיכולוגית, לו אני במקומך, הייתי נותן לנושא לגווע, אבל אנשים שונים זה מזה בנטייתם לסלוח או לנקום. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום פרופ' רובינשטיין, יש לי מכר תקופה מאוד ארוכה שחווינו המון ריבים בקשר ,בעיקר מהכיוון שלי כי קינאתי לו בזמן שיוצא לדייטים והייתי נתקפת לחץ, חרדה, וסטרס סביב זה שאולי יעזוב אותי ואשאר לבד וביקר בגלל תלותיות ככל הנראה .אחרי ריב אני רוצה לשחרר אך קשה לי מה עלי לעשות? אשמח לתגובתך בנושא תודה רבה
שלום רקפת, אמנם הצד המציאותי שבך מחייב אותך להשתמש במילה 'מכר', אך הקנאה הרומנטית מסגירה את הציפיות הגבוהות ממנו. לא כתבת בת כמה את, אך הגישה שלך אל הבחור מעידה על דימוי עצמי נמוך וכפי שכתבת תלותיות. לכן, הפתרון היחיד שאני רואה הוא פנייה לטיפול פסיכולוגי במטרה להעלות את ההערכה העצמית ואת העצמאות שלך. רק כשתתפסי את עצמך כאדם עצמאי ונפרד שיכול לדאוג לעצמו, תוכלי למצוא זוגיות מעמדה שיוויונית. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי פרופ׳ רובינשטיין. אני ובן זוגי מכירים כשנה וחצי. בני 29. בכל תקופה זו יצאנו ונפרדנו כמה פעמים, כאשר כל פעם זה הסתיים בפתאומיות מהצד שלו. רוצה לציין כי אני הקשר הראשון שלו. לבן זוגי יש ocd מאובחן והינו הולך לטיפול אצל פסיכולוג ונוטל ציפרלקס. מטופל שנים ומאוד מודע לעצמו. למרות הפרידות המרובות, אני הרגשתי וידעתי שיש פוטצניאל מאוד גדול ואף אהבה ותשוקה גדולה, אנחנו מתאימים בהרבה מאוד בחינות, דבר שהוא אומר בעצמו. בנוסף חשבתי שהרבה דברים נובעים מהחרדות אותן הוא חווה, ולכן לא וויתרתי. לפני חמישה חודשים נתקלנו במקרה בטיול בתאילנד, שם חידשנו שוב את הקשר ומאז אנחנו יחד. הוא מאוד מחוייב, ואנחנו אוהבים ומסתדרים. הסיבה שכל פעם נפרדנו הייתה בעקבות זה שלמרות שהוא יודע שהוא אוהב אותי, יש לו תמיד חרדות לגבי אם הקשר מתאים, שהוא לא מרגיש פרפרים והרבה דברים אחרים שהם בגדר פנטזיה. בשבילו אהבה היא ההידלקות הראשונה הגדולה מבלי להכיר את הבן אדם. לפני שנה קראתי על ocd ונתקלתי ב rocd שם קראתי על הרבה מאוד מקרים שקרו בנינו ואין לי ספק שזה המקרה. בנוסף לא חווה דברים נוספים ולכן יש חוסר וודאות. הוא עצמו לא ידע שזה משפיע כך במערכת יחסים היות ולא הייתה כזאת. למרות הכל, אנחנו מאוד אוהבים ושנינו לא רוצים לוותר או לפספס את הקשר הזה. למרות שהוא מטופל ע״י פסיכולוג. שנינו רוצים ללכת למישהו המומחה בטיפול שלocd יחד.. על מנת שהוא יעבוד על העניין שלו, ומעבר לזה אני אקבל כלים כיצד להתמודד ואם בכלל זה אפשרי. המצב הנוכחי מקשה עליי מאוד, וגם עליו. השאלה היא האם אתה מציע ללכת למומחה ocd, או למישהו שמומחה בייעוץ זוגי בנוסף. תודה רבה מראש.
שלום ליאת, אני מקבל לטיפול, וגם עונה בפורום, לפונים ששואלים שאלות על עצמם - ולא על אנשים אחרים. בין אם בן זוגך סובל מ-R-OCD ובין אם לאו, הספקות והלבטים שיש לו בקשר אלייך פוגעים באופן מאוד טבעי ונורמלי בך. גם פרידות וחזרות תכופות אינן תורמות לדימוי העצמי שלך. גם אם את סובלת מבעיות פסיכולוגיות של אדם אחר, קרוב אלייך, את זו שפנית לפורום ורק טובתך היא לנגד עיניי. טיפול ב-OCD אינו מהווה התמחות רשמית. יש מטפלים שיש להם יותר ניסיון בכך ועברו השתלמויות מתאימות. אין לכך כל קשר עם טיפול זוגי. ייתכן שהיה רצוי לנסות טיפול זוגי במקביל, אצל מטפל אחר כמובן, ובתיאום עם הפסיכולוג של הבחור. אילו היית פונה אליי לטיפול, לא הייתי עוסק ב-OCD של הבחור, אלא בודק יחד אתך את ההתעקשות להיצמד לקשר שבו יש לצד השני ספקות לגבייך, בין אם הם תוצאה של OCD, של היעדר ניסיון קודם ביחסים או מכל סיבה אחרת. קיים מקום לשאול מה בדימוי העצמי שלך לקוי, שאינך מרשה לעצמך קשר עם מי שבטוח לגבייך במקום לשקוע בניתוחים ובטיפולים פסיכולוגיים בבעיה של הבחור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב פרופסור רובינשטיין. אני בן 44 נשוי+1, ומבולבל מאחורי קריירה נאה גם אם לא מזהירה של 20+ שנים בהייטק. הגעתי לתחום כברירת מחדל, אחרי שלא מצאתי (עד היום) תשובה לשאלה מה ארצה לעשות כשאהיה גדול. הסתדרתי לא רע, השכל ומוסר העבודה שלי חיפו על היעדר תשוקה. בהווה המצב הוא: הודעתי לבוס שלי שאיני אוהב את העבודה ואת מקום העבודה, מה שיוביל בקרוב להפסקת העסקתי בדרך זו או אחרת, כשלחלוטין לא ברור לי אם אני מחפש עבודה אחרת בתחום רק במקום שיותר יתאים לי (כפי שהיה לי בעבר) או שלא. אין לי מושג מה אני רוצה כרגע. אני רק יודע שאני מתפטר, שקשה לי להביא את עצמי לחפש עבודה דומה חדשה, ושעול הפרנסה כולו עלי (לאשתי אין הכנסה). באופן רחב יותר, אני מרגיש ש"הלכתי לי לאיבוד" אחרי שנים רבות של עיסוק בתחום שאמנם פירנס אותי יפה, הפעיל לי את הראש, אבל לא סיפק אותי רוחנית. איני יודע אם אני יכול להמשיך לעבוד בגישה כזו, או אם כן מה יהיה המחיר הנפשי. אני גם מרגיש "אנדר אצ׳יבר" - מפרח טייס עם ציון פצצה בפסיכומטרי הגעתי להישגים צנועים של חסכונות נאים (אבל לא דירה), נישואים מאושרים עד כה (אבל פחות ילדים משהייתי רוצה), וקריירה של חפ"ש נצחי (בעיקר מרצון) בהיי טק. בהרגשתי לא תרמתי שום דבר משמעותי לעולם עד כה (לא כולל הילדה המקסימה שלנו). שאלתי: איך אני ממשיך הלאה בהרגשה אחרת? או ליתר דיוק: מי או מה יכול להנחות אותי כך שבסופו של תהליך אמצא תשובה לשאלה הראשונה, או לחילופין שאפסיק להיות מוטרד ממנה (ואסתפק במה שיש לי בידיים). מי יעזור לי להחזיר את נשמתי האבודה, או לחילופין מי יוכיח לי שלמרות הכל היא לא אבודה? אני רוצה לשמור על המשפחה, לא לאבד את התחתונים ולא לאבד את נשמתי. אני מניח שיכולתי לכתוב בקיצור: משבר גיל ארבעים :) תודה מראש!
שלום זלמן, שינוי קריירה בגילך, במיוחד בתחום ההייטק, הוא תופעה שכיחה יותר ויותר, ובדיוק מהסיבות שאתה מתאר. כל מכון בייעוץ ובחירת מקצוע עוסק בכך, ישנם המתמחים בכך יותר וישנם המתמחים בכך פחות. באופן עקרוני, זו הכתובת. ואולם, נראה לי שפעלת בסדר הפוך. כלומר, במקום לשמור על מקור פרנסתך עד השינוי פעלת מתוך ייאוש קצת באימפולסיביות ומיהרת לזרוק את מה שיש לטובת מה שאין עדיין (אם הבנתי אותך נכון). כמו כן, אתה נשמע בדיכאון וזה לא מצב אידאלי לערוך בו מבחני התאמה לייעוץ והכוון תעסוקתי לקריירה שנייה. לכן, המלצתי היא להפוך את המצב לנסבל ע"י טיפול תרופתי מינימלי נגד דיכאון (למשל, ציפרלקס 10 מ"ג) הניתן גם ע"י רוב רופאי המשפחה, בלי יותר מדי שאלות. אפשרות נוספת לבינתיים היא, במידת האפשר, לרדת בהיקף המשרה ולמצוא עיסוק/תחביב/חוג שיענה על צרכיך הרוחניים. נראה לי שאתה חושב יותר מדיי במושגים של "הכול או לא כלום", דבר שאפשר להגמיש בטיפול קוגניטיבי. יש לך אפוא כמה כיוונים ובהחלט יש למצבים הללו פתרונות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditheapy.co.il
שלום שמי רוני אני בן 29 בעבר אובחנתי בocd של בעיקר מחשבות טורדניות. לפני כשבוע עשנתי גראס כמות גדולה התחלתי להרגיש בתוך ההשפעה תחושות מוזרות שמשהו לא בסדר שאנע משתגע ונשאר ככה . יום למחרת הייתי באאוט כל היום ואמרתי לעצמי זה בטח ממשחוויתי. לאחר עוד יום יומיים התחילו לי מחשבות מוזרות של מה אני ? מי אני ? התחלתי לחשוב בלא שליטה ובחרדה שלא יכול להסביר , התחלתי לחשוב מזה התודעה שלי מי זה מי אני שחושב עכשיו וזה היה מביא אותי לחרדה ןמצוקה שאני לא יכול להסביר , הפסקתי לתפקד לא אוכל טוב ישן ותוך כדיי מתוערר בלחץ והחרדה תוך כדי מנסה להבין מי זה עכשיו מי התודעה לא יודע להסביר כל כך אני מרגיש שהחיים שלי אבודים ושזהו אני משתגע במיוחד שאני המחשבות עולות ומכל המחשבוץ מה שהכי מפחיד אותי שאני מנסה להבין את עצמי מי אני מזה מה שאהע רואה וחושב כיאלו אני לא מצליח להסביר ולהתחבר לעצמי . אני מצטער על הרגע הזה שעשנתי לא יודע מה יהיה איתי הלכתי לרופא משפחה שנתן לי כדורים להרגע citalopram והפניה לפסיכאטר
שלום רוני, אדגיש תחילה שאינני רופא והשאלה מתאימה יותר לפורום פסיכיאטריה. citalopram אכן מיועד לטיפול בדיכאון, חרדה ו-OCD, אך חולפים מספר שבועות עד שהוא עוזר. אינני יודע למתי קבעת תור לפסיכיאטר, אך המלצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר באופן דחוף. citalopram יעזור לך בטווח הרחוק יותר להפחתת החרדה הנובעת מה-OCD, אך עליך לקבל בהקדם תרופה המשפיעה באופן מיידי על המצב האקוטי שאתה מתאר. השימוש בגראס לא רפואי מסוכן במיוחד לסובלים מהפרעות נפשיות שונות גם בפני עצמו וגם משום שאין כל שליטה על ריכוז החומר הפעיל בשוק השחור בו הוא משווק. אין גם לדעת מה מכיל המוצר בנוסף לחומר הפעיל. פנה לפסיכיאטר בהקדם. אחת הדרכים לקבל טיפול מיידי היא לפנות לחדר מיון במרכז הרפואי באזורך, לתאר את הבעיה ופסיכיאטר יוכל לתת לך משהו להרגעה מיידית והוראות להמשך טיפול. אין סכנה שתאושפז, במיוחד כשמדובר בתוצאה של נטילת סם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב !! מוכר כלוקה בסכיז" ואוסידי מחשבתי .. מאוד מודע לעצמי . מה שקורה שבשנים האחרונות מסיבות אלו ואחרות אני מחליף מטפלים אני מתכוין לטיפול שיחתי אחד על אחד . ההפסקות בטיפול שוב אומר שזה לא בא רק ממני . אציין שכעת מאושפז במחל" פסיכ" שם יש פסיכולוג שנפגשתי איתו כ 2 פעמים בנתיים .. ואני מאוד מבולבל גם מכל מה שקורה איתי כי אני חווה איזון תרופתי . אשמח לתגובתך שבת שלום
שלום אייל, אני מקווה שבעזרת הטיפול השיחתי והתרופתי שאתה מקבל כעת בביה"ח תרגיש טוב יותר. מעבר לכך, אין זה רצוי שתוך כדי טיפול אחווה את דעתי, מה גם שאין לי מספיק פרטים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
חבר שלי סובל מהפרעה טורדנית כפייתית וכתוצאה מכך הוא חוויה דה ריאליזציה השאלה שלי איך אני יכולה לעזור/לתמוך בו בזמן דה ריאליזציה ?
שלום לך, דה-ראליזציה (תחושה שהמציאות אינה אמיתית) יכולה להופיע כתסמין של כמה הפרעות נפשיות, מהפרעות חרדה ועד סכיזופרניה. אם אכן מדובר בדה-ראליזציה (אבחנה שהייתי משאיר לאיש מקצוע לעשות), אצל מי שסובל מ-OCD, אין שום דבר שאתה יכול לעשות. אם ה-OCD מטופל כהלכה מבחינה תרופתית, במינון מתאים, גם הדה-ראליזציה אמורה לחלוף תוך זמן קצר. בכל מקרה, זו שאלה שצריך להפנות לפסיכיאטר המטפל. בהצלחה, giditherapy.co.il
שלום פרופ' רובינשטיין סיימתי את הטיפול הפסיכולוגי לפני כחצי שנה. הפסיכולוג שלי לא יצר איתי קשר מאז... האם זה הגיוני שפסיכולוג לא ייצור קשר עם מטופל שלו לשעבר כדי לשאול לשלומו? זה מטריד אותי כי זה נראה לי מאוד לא אכפתי. אשמח לתשובה. מה הנוהל בדרך כלל? תודה עמית
שלום עמית, טיפול מתרחש מטבעו לפי הצורך של המטופל ולא של המטפל. אם המטפל היה שואל לשלומך מיוזמתו הוא היה עושה זאת מתוך צרכים אישיים שלו (למשל, הגנת-יתר או במקרה הגרוע יותר, צרכים כלכליים שלו). אגב, סיבה נוספת לא לעשות זאת נעוצה בכך שחלק גדול מהמטופלים, במיוחד החשדניים שבהם, היה מייחס התעניינות כזו במצבך לאחר שהטיפול הסתיים כניסיון של המטפל להחזיר אותך לטיפול. לכן, אני חושב שמהבחינה הזו המטפל נוהג בצורה מקצועית. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
התחלתי לצאת עם מישהו והוא ממש מקסים אבל סיפר לי שלפני כמה שנים במהלך טיול בדרום אמריק בעקבות שימוש באלכוהול וקנביס ביחד התפרצה אצלו תחושה של כאילו הוא חווה את החיים שלו מהצד כמו צפייה בסרט. זה נמשך חצי שנה וחלף מעצמו. אמר שנפגש פעם אחת עם פסיכולוג שהסביר לו שזה "הדליק" אצלו משהו במוח ואין סיבה לדאגה ושהוא לא "משוגע" כמו שהוא חושב ושהוא פשוט צריך להיות סבלני שזה יעלם מעצמו קראתי באינטרנט מסקרנות והבנתי שזה נקרא דה ריאלזיציה וזה האמת הלחיץ אותי. השאלה שלי אם יש סיבה לדאגה? זה מסוכן? זה יכול לחזור או שאם זה עבר מעצמו זה עבר לתמיד? זה מצביע על הפרעה אחרת שקיימת או שזה באמת שילוב לא נכון של חומרים שיצרו השפעה כזאת?
שלום אנונימי, שימוש באלכוהול וקנביס יחד עלול לגרום לתגובה המתוארת, במיוחד שבקנביס לא-רפואי ריכוז החומר אינו ידוע, עלול להיות גבוה מאוד ולהיות משולב עם סמים אחרים. לא ברור האם מדובר בנטילה חד-פעמית וכתוצאה ממנה הופיעה התגובה המתוארת למשך חצי שנה או ששילוב החומרים ניטל במשך חצי שנה. לא נראה שיש מקום מיוחד לדאגה, אך חשוב לדעת באיזה גיל התרחש האירוע, האם בשלבים קודמים בחיים היו ביטויים לתגובות דומות, שלא כתוצאה מצריכת סמים ואלכוהול, מה גילו של הבחור כעת, כמה זמן חלף מאז האירוע ובעיקר מה רמת תפקודו התעסוקתי והחברתי כיום עם דגש מיוחד על יכולתו להתמיד לעומת נטייה לפעול באופן אימפולסיבי. שלא בהשפעת חומרים פסיכואקטיביים, דה-ראליזציה ודה-פרסונליזציה עשויים להיות תסמינים שלהפרעות חרדה, שאינן חמורות במיוחד, או תסמינים של הפרעות קשות מאוד (למשל סכיזופרניה). אם לא היו אירועים דומים ותסמינים של הפרעות נפשיות לפני אירוע זה ואחריו והבחור יציב בעבודה/לימודים ובקשרים, בעל משמעת עצמית ומסוגל לדחות סיפוקים, אזי רוב הסיכויים שמדובר באירוע בודד שהוא תוצאה של השימוש בחומרים הפסיכואקטיביים. אם קיימת נטייה לחיפוש ריגושים והרפתקנות, לפעולה מתוך דחפים ולהתנסויות חומרים פסיכואקטיביים, הסיכויים להישנות אירוע כזה או תסמינים של הפרעות נפשיות ללא שימוש בחומרים כאלה גבוהים הרבה יותר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
