טרוד בזוגיות של הוריי

שלום רב, הוריי כבני 60 ויש משהו מוזר בזוגיות שלהם. אין להם פרטיות בבית, ואני חושד שהם גם לא מעוניינים בפרטיות. אנחנו הילדים חיים איתם בבית (למעשה, כבר לא ילדים.. אנחנו אחרי צבא). הפעם האחרונה שההורים יצאו לנפוש יחדיו לבדם, היתה לפני שנה. הם הציעו לנו לבוא איתם, אך סרבנו. אמרתי להם שיהנו מפרטיות סוף סוף. ממילא שבועיים (!) לפני כן, היינו כולנו בנופש משפחתי יחדיו עם ההורים. אני לא מאמין שהם מקיימים יחסי מין. בטח שלא בחדר שלהם, כי אנחנו עלולים לשמוע. פעמים רבות הם לא הולכים לישון יחדיו, משום שאבי לעיתים חוזר הביתה בשעות מאוחרות מאד מהעבודה. הם אף פעם לא נועלים את דלת חדר השינה שלהם בלילות. לפעמים אפילו משאירים אותה פתוחה למחצה. הם אף פעם לא נמצאים יחדיו במקלחת. לעומת זאת, אם למישהו מהם יש בעיה רפואית באיבר מוצנע, הם כן יטפלו אחד בשניה. יכול להיות שהם א-מיניים ??? איני זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי אותם בבית מנשקים אחד את השניה ולו נשיקה קלילה בלחי. זה ארוע נדיר יותר משלג בירושלים. גם חיבוקים אינם זכורים לי כל כך. לפעמים אני רואה אותם מבשלים בהנאה יחדיו, או צופים יחדיו בסרט בטלוויזיה יושבים על הספה צמודים אחד לשניה. אני כן שומע ורואה אותם צוחקים יחדיו פעמים רבות. זהו בערך. מבחינת תקשורת ואמון, אבי לפעמים מדבר באופן מזלזל ופוגע כלפי אימי. כך גם כלפי אחרים במשפחה. לעיתים הוא מגיב בקיצוניות ובהתפרצויות זעם, במיוחד בנושאים רגישים וכבדי משקל. אמא לעולם לא מדברת אליו כך. תמיד משתדלת לכבד אותו. הוא לא אלים, אך בני המשפחה מפחדים להתעמת איתו מילולית. הוא אדם עצבני באופן כללי. הוא עקשן וחושב שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם, וכופה את דעתו על אחרים. פעמים רבות הוא מצפצף על בקשותיה של אימי, ופעמים מעטות נענה להן ומתפשר למענה אחרי תחנונים מצידה. אבי נפגע ונעלב מאד בקלות. כשאימי צריכה לעבור טיפול רפואי, והרופאים והיא מבקשים ממנו להמתין בסבלנות בחדר ליד במקום בחדר הטיפול היכן שניתן לשמור על קשר עין עם אמא, אבי חש נעלב מכך. אולי אפילו נבגד. זה גורם לו להחרים זמנית את אימי ולהפסיק לחלוטין לדבר איתה במשך מס' שבועות בודדים. מנגד, לאבי לא היתה שום בעיה לנסוע לבדו לחו"ל למשך שבועיים - שלושה לצורכי עסקים, ואף קיבל את ברכתה של אימי. מצד אחד, הוריי רוצים שאתחתן ואקים משפחה. מצד שני, הזוגיות שלהם נראית לי משעממת עגומה וחסרת ריגוש להט ורומנטיקה. זו ממש לא הזוגיות שהייתי מאחל לעצמי. הלוואי ותהיה לי אישה כמו אמא שלי. הלוואי ולא אהיה בעל עצבני ומעליב כמו אבא שלי. אילו הייתי נשוי, הייתי מכבד יותר את אשתי, מביע כלפיה הרבה יותר ביטויי חיבה פיזיים ומילוליים גם בנוכחות הילדים, והייתי מחפש הזדמנויות רבות הרבה יותר לזכות בפרטיות איתה ללא נוכחות הילדים. מה דעתך? האם אני דואג לשווא? האם עליי לדבר עם ההורים על היחסים ביניהם, או שזו חוצפה להתערב?