פגיעה פוטנציאלית בעתיד של ילד

אני לא יודע אם זה מקום מתאים לשאלה כזו אך אני אנסה את מזלי. אני בגיר בן 23 ויש לי אח קטן בן 10, אני נורא דואג לעתידו כי בעיניי אמא שלי לא מבינה את מצבו. הוא מתקשה נורא בלימודים, לא מצליח לבצע שיעורי בית תמיד (אני לא מגזים. הוא באמת לא מצליח) הוא כל היום מעביר את הזמן מול הטלויזיה/מחשב ואוכל ממתקים. המורות והיועצות בבית ספר מפספסות את זה או שמבחינתן זה נורמלי. אני מבין כמובן שמדובר בילד וזו השגרה שלהם כיום אבל אצלו המצב באמת קיצוני-אני כותב כל היום כי זה באמת כל היום וזה לא תקין לדעתי. אמא שלי נורא אדישה לכך ולא מייחסת לזה חשיבות למרות שהערתי לה על הנושא כמה פעמים. ביקשתי ממנה כמה פעמים שתיקח אותו לרופא לבדוק האם יש אצלו בעיות קשב וריכוז ולטפל בכך. אני אישית אובחנתי בשנה האחרונה עם בעיות קשב וריכוז ואני בהחלט מזהה הרבה סימפטומים בהתנהגות שלו שמזכירות את הילדות שלי , רק שאצלו זה נראה הרבה יותר חמור בעיניי. רציתי לשאול האם אני יכול לעשות משהו כדי שהיא תייחס לזה חשיבות (חוץ מלדבר איתה)? ברור כמובן שאני לא ההורה שלו אבל מאוד קשה לי לראות את מצבו והחוסר הבנה של אמא שלי לעניין הזה. חשבתי לנסות לפנות לעובדת סוציאלית אך להבנתי הסיבות שציינתי אינן מהוות עילה לכך. אשמח לכל כיוון של עזרה בנושא, תודה