אני חושש שאח שלי יטפס על הקירות בבוא העת, זה לגיטימי ?

היי , אני בן 34 ואח שלי הגדול הוא בן 36 והוא גר עם אמא שלנו הכמעט עשירה בת ה- 62 בבית שלה, אין לנו עוד אחים , אבא שלנו התחפף מהעולם ולאמא שלי לא נשארה אף משפחה והמשפחה של אבא שלי מנדה אותנו. הוא סובל מסכיזופרניה קשה שאובחנה אצלו בסביבות גיל 21 והוא עדיין מטופל בהרבה כדורים פסיכיאטריים .הוא היה כבר בשלושה אישפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים וגם כיום הוא מלווה באופן צמוד יחסית על ידי פסיכיאטר. אומנם יש לו תעודת בגרות נאה אבל אחר כך הוא שוחרר על רקע מקד"צ ( קורס קדם צבאי ) בגלל שהוא פחד מהאחריות שהוא יצטרך לקחת בתור טכנאי כי הוא ידע שנכנסים על זה לכלא אם המטוס הלך פייפן אם לא מתחזקים אותו כראוי, הוא נכשל ב לימודיו הגבוהים, יש לו בעיה בזיכרון ובהבנת הנקרא, הוא הולך לעבודה במפעל שיקומי תמורת 7 שקל לשעה מתי שבא לו למרות שהוא גם ככה עובד כרגע שם רק חלק מהשבוע ולפעמים לא מסיים את ה- 3.5 שעות כולל הפסקה שהוא עובד שם בגלל כאב נפשי, כשהוא שם הוא כמעט ולא עובד אלא רק מדבר עם העובדת הסוציאלית שם, נראה שהוא עושה טובה לאמא שהוא שם , הוא לא מגולח כבר שנתיים , הוא רק שומר על התספורת ועל ריח הגוף , הוא לא יודע לקנות שום דבר בסופר למרות שהוא היה לפחות שבע פעמים שם בעבר עם שני ההורים שלי או עם החונך שלו לשעבר ( כי לדבריו לא נעים לו לשאול איפה נמצא כל מוצר בסופר כי זה לדעתו לא שפוי למרות שבמקומות אחרים הוא לא מהסס לבקש עזרה כשצריך ) אבל הוא לא ביישן, יש לו גם כיום חונך אבל לא פסיכולוג , אין לו סבלנות יותר לקנות במאפייה ובחנות כלי הבית שליד הבית ולהתעסק עם המדיח כלים ( דברים שהוא כן יודע לעשות ) - יהיה למישהו בבית 40 מעלות חום והוא לא ייצא לקנות !, הוא יושן כמו מלך 12 שעות רצופות בלילה מ- 22:00 - 10:00. הוא לא מסתגר בבית , ובטח שלא בחדרו , הוא תקשורתי וחברותי , אבל אין לו ניסיון מיני עם נשים אבל זה לא מטריד אותו למצוא לעצמו מישהי כי גם יש לו את הקווים האדומים הנוקשים שלו של לא לשלם על מין גם אם הוא יהיה על ערש דווי ( פה לפחות יש לו מודעות עצמית - הוא אומר " מי תרצה אותי במצבי ? " ), יש לו מגבלה לפחות זמנית ברגל שמצריכה פיזיותרפיסט וכשאין לו את המגבלה ברגל הוא גם עושה פעילות גופנית ( פלוס מינוס ) , אבל הוא לא מוכן לנסות אפילו לעבור בדיור עם אנשים בגילו כי למרות שכל מי שהוא יקר לו כל הזמן אמר לו שיהיו לו חיים טובים בדיור אז הוא מתעקש לא לעזוב את הקן כי לדעתו הוא לא לא יסתדר שם והדיירים שם יתעללו בו כמו שאנשים לא בריאים נפשית התעללו בו באישפוזים , למרות שאין לו אבחנה של בעיית הסתגלות לשינויים. הכי חשוב בעיניו זה להידבק לאמא, לפני 11 שנה הוא בעצמו אמר פעם לאמא שהוא מרגיש שהוא ברמה רגשית של ילד בן 5. אמא מתהפכת כמו סטייק לגביו - פעם היא רוצה שהוא ימשיך לגור איתה ופעם הוא מעלה גם לה את הפיוז ולא אכפת לה להישאר לגור לבד עם הכלב החמוד " כי לדבריה הוא לא גורם לי בכלל לטירחה לעומתו ". אני כמעט בטוח שאני לא אגואיסט, שאני חושב לגנוב לו את הירושה בבוא העת, אני סוחב עבורו מצרכים אבל אני לא נעלב מזה שהוא אוכל ושותה ממה שאני מזיע בסחיבתו למרות שזה גורם לי לחשוב שאני הסמרטוט שלו אבל אתה מסכים איתי שהוא לא הבן שלי ואפילו לא אשתי שככה הוא אוכל מהאוכל והשתייה שאני סוחב ?, , אבל הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יידע מה לעשות עם עצמו כשהיא תלך לעולמה ואני לא נותן לה לצערי יותר מ- 35 שנה לחיות כי ממוצע תוחלת החיים של ההורים שלה שמתו הוא 77, ואפילו שאבא שלה נפרד מהעולם לפני יותר מ- 30 שנה ואמא שלה בתחילת העשור הקודם בתקווה שהיא תחייה לנצח. וכמו שאני מריח את זה הוא יילחם בכל גורם חיצוני שינסה להוציא מבית האמא ולהעבירו לדיור. הוא כנראה חי בעולם שכולו טוב - הוא חושב שאמא שלנו תחייה לנצח. גם דודה שלי וסבתא שלי היו בעד שהוא ייצא לדיור וגם החונכת הקודמת שלו אמרה שהוא צריך ואין - זה כמו לדבר לקיר. פעם הוא רק נכנס לדיור אז בעלת המקום אמרה לאבא שאם הוא לא רוצה אז שפשוט ינטוש אותו ברחוב ובסוף הוא חזר הביתה תוך כמה שעות בשמחה. הוא מצחצח שיניים בקולי קולות ונמאס לי ממנו כמו מצנון. הוא אומר שאני לא אצטרך לפרנס אותו בחיים - כלומר זו עוד דוגמא למודעות עצמית שיש לו. הוא בורר באוכל - הוא מסוגל גם רק לאכול בארוחה אחת אם אין לו תיאבון רק כוס שתייה אחת של שתיה דייאט , הוא לא כמוני שאני יכול לאכול בכוח וכשאני סובל כשאין לי תיאבון ! הוא עושה לי ולאמא שלי טובה שהוא אוכל! הוא מעצבן רבות. הוא גם עוקב אחריי לפעמים בדברים שאני עושה או רושם לאנשים ומתבדח. א ני מרגיש שהוא מקור כל הצרות שלי בחיים !אין סבלנות אליו בכלל.איך להתייחס אליו ? לנסות להוציא אותו מהבית כי לשיטתי ככה אני מציל אותו גם אם הסיוט יהיה רק עוד 40 שנה ועל הדרך אני יביא לעצמי לשקט עד יום מותי או להשאיר את הסטטוס קוו ? יש לי חסד נעורים לתקופה שהיינו יותר סימפטיים אחד לשני אבל אני אומר " עד כאן ! ". "

אז למה רשום שהפורום עוסק גם במשפחה ? - הרי הכותרת שלו היא " משפחה וזוגיות ".