מרגישה שמאוכזבים ממני

שלום ענבל ,תקופה ארוכה שאני חשה אדם לא מקובל ,לא מוערך כילדה תמיד חלמתי להיות מקובלת, תמיד ניסיתי להתחבר עם ילדיי הכיתה המקובלים, אבל זה לא ממש עבד כי לא היו לי חברים כלל,לא הייתי מקובלת . ההורים שלי לא היה כסף מספיק ולא יכלו לדאוג לי להתלבש כמו כולם , לבלות כמו כולם,לא השקיעו במראה החיצוני שלי כ"כ כמו לדאוג שהשיער שלי יהיה מסורק ויפה כמו כל הילדות , אך למרות זאת העניקו לי המון חום אהבה והגנה -ובעצם את מה שהם ידעו לתת.כי באופנה הם לא הבינו ממש.אבל כתוצאה מהחוויה בילדות כנראה שחוסר הביטחון שלי התערער. אבל למרות זאת לא יודעת איך אני בן אדם שיודע לשרוד ולמדתי איך לרכוש חברים , עם השנים הצלחתי לרכוש מעט חברים , התחלתי לצאת לבילויים אבל מאחר והיה לי חשוב חיי חברה שלא היו לי בעבר הזנחתי את הלימודים ולא קיבלתי בגרות מלאה.בכל מקום אליו הגעתי צבא ועבודה אף פעם לא הרגשתי ממש מקובלת תמיד הרגשתי שיש לי חברים אבל שלא מתים עליי כ"כ כי כנראה שאני לא ממש מעניינת ,קצת ילדה טובה ולא התאים להם ממש -מאז הבנתי שככה זה כנראה יהיה תמיד... כיום אני נשואה עובדת בחברה מסודרת, הכרתי בעל מדהים בזכותו היום יש לי בית משלי- לא האמנתי שבחיים אוכל לקחת משכנתא הוא לימד אותי איך לחסוך ולהינות בו זמנית מהנאות החיים .מכל המשפחה אני מרגישה די מוצלחת, יש לי מוסר עבודה ויש לי חברים שאני יודעת שלא הרבה אבל חברים טובים באמת וזה מספיק לי,אין מה לעשות אני ילדה טובה מידי,לא חנונית אבל גם לא מפולפלת וכנראה זה מה שחסר לי. בחברה קיבלתי קידום שחחשתי ללכת לקראתו שמא לא אצליח בו אבל החלטתי לקחת סיכון ובהתחלה הלך לי ממש טוב,הצמידו אותי לעובדת ותיקה שתבדוק את כל מה שאני עושה(האמת שהיא די ביקורתית ומפלצתית) ומאחר ולא הייתי מספיק פרפקציוניסיטית כמוה היא לא אהבה את העבודה שלי , אני בתגובה חששתי לבקש ממנה עזרה שמא לא תחשוב שאני ממש לא מוצלחת וככה זה היה כדור שלג שלם שבגלל חוסר מקצועיות וחשש ללמוד הציעו לי לעבור למחלקה אחרת לתפקיד אחר, הסכמתי כי הייתי זקוקה לפרנסה, אבל כמו שאמרתי " כדור שלג" התפקיד החדש נבנה על דברים בסיסיים שלא למדתי לפני מחשש שיתחקו כיצד אני שואלת שאלה כזאת , ממני ציפו לדעת כי הגעתי ממחלקה פנימית , ואני לא חדשה בחברה ואז הביטחון התחיל עם הזמן להתערער לי הרגתי נחותה , הרגשתי שמרכלים עליי שלא סומכים עליי ,והתחלתי לזלזל ביכולות שלי עד שקרה שקרה דבר נורא והזיזו אותי גם משם לתפקיד אחר ופחות טוב,לא רצו לפטר אותי בטענה שאני יכולה לתרום אבל במחלקה אחרת.אחרי בכי וקושי להמשיך וביטחון עצמינמוך לקחתי את המשרה . עם הזמן למדתי לאהוב אותה להעריך אותה, אבל גם שם אני מרגישה ששופטים אותי כל הזמן כי ראו את התיק האישי שלי, אני יכולה לומר בלב שלי כי יש לי פעם ראשונה כמות גדולה של אנשים שמעריכים את עבודתי מאוד ואני מקבלת המון מחמאות לראשונה! אבל יש גם נפילות ושופטים אותי המוןן ,לאחרונה פישלתי עם בקשה של הבוס שלי שביקש שאעשה משהו אבל בשל עומס רציני באותו יום לא הספקתי,הוטלה עליי משימה שהייתי חייבת לעשות , ובמקביל את המשימה שקיבלתימהבוס בצהריים. הבוס לא ציין כי זה מקרה בהול להיוםוחשבתי שזה סובל דיחוי למחר, לקראת לכתי הביתה הייתי חייבת ללכת הביתה כבר,נשאלתי האם סיימתי את המוטל עליי, ניגשתי למנהל הישיר שלי כדי לקבל את עזרתו כי אני זקוקה לו בשביל זה, ואף שלחתי לו מייל בצהריים שהוא לא הספיק לקרוא, בסוף נאלצתי ללכת וצילצלתי לקבל את עזרתו כי זה משהו שמנהל רק יודע לעשות , בתגובה הוא מסר לי כי גם אני יכולה לעשות זאת והוא ילמד אותי , הסברתי לו שהבוס הגדול צריך את זה להיום, אז הוא אמר לי בסדר אני אטפל בזה אין בעיה , תעשי את זה מחר בבוקר, שמחתי והשיחה הסתיימה יפה. לאחר חצי שעה אני מקבלת שיחה מהמנהל הישיר בטענה שזה לא בסדר שהלכתי אם זה משהו שהייתי צריכה לעשות בשביל הבוס הגדול להיום. ושבגללי הוא צריך להישאר לעשות את זה ולהבא שאני לא אלך הביתה בלי לסיים.הייתי בשוק והרגשתי שוב שאני לא מרצה את המנהלים שלי , שוב איכזבתי ... שאני לוזרית... פחדתי להאשים את המנהל הישיר שלי בטענה שהתייעצתי איתו בטלפון והוא אמר לי שיהיה בסדר כי ידעתי מראש שהוא יגיד שהוא לא הבין אתרמת החשיבות ושזה חוסר אחריות שלי.. שתקתי והתנצלתי ואמרתי שזה לא יקרה שוב , ניסיתי להסביר שהייתה אי הבנה וחשבתי שזה סובל דיחוי ...בתגובה הוא אמר לי אין בעיה רק לפעם הבאה שלא יקרה.. כל היום אחרי השיחה בכיתי , עד עכשיו אני מדוכאת מעצמי ששוב הנה אכזבתי , מי יקדם אותי מי יתייחס אליי ברצינות ... אני אפס סתם מנסה לשחק אותה עובדת טובה ...ממש קשה לי שכולם חושבים ככה עליי ,אני מנסה להצליח כל הזמן וכל הזמן מאכזבת.... אני רושמת את ההודעה ואני עם דמעות בגלל מי שאני -למה דווקא אני כזאת , אני עובדת משלמת תשלומים ,יודעת לדבר התגברתי על הרבה מכשולים בחיים, אבל שוב אני חוזרת לאותה נקודה שבה אני תמיד תמיד לא אהיה בסדר..... אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מתוסכלת עזרי לי בבקשה...למה אני כזאת לא מוצלחת ...

היי דייזי. קראתי את ההודעה שלך ואני פשוט חייבת להגיד לך שזה הכל מתחיל בך!!! את טוענת (וכנראה בצדק)שלא מעריכים אותך ושכל הזמן מתאכזבים ממך, אך אם תשימי לב, זה מה שאת משדרת, זה מה שאנשים מקבלים ממך, זה בדיוק מה שאני הרגשתי כשקראתי את כל ההודעה שלך. את כבר מראש, הסקת והחלטת שזה התחיל בילדות שלך, עם ההורים שלך שלא יכלו לטפח אותך מבחינה חומרית! (נראה שאת לא מסתפקת במה שהם נתנו לך, שידעו לתת מבחינת החום והאהבה) את החלטת שזה כמו שהיית ילדה וניסית להתחבר עם ה"מקובלים" ולא הלך לך, כנראה שכך זה נשאר. אני הייתי מציעה לך לעבוד עם עצמך, על עצמך, על הבטחון העצמי שלך, להעריך את עצמך ולא רק על סמך זה שלקחת משכנתא ולמדת לחסוך ולשלם תשלומים, אלא על היותך אדם שיודע לעזור, לאהוב, לפרגן ולתת (כי כמו שאת כותבת, את לא מעריכה את זה שאת טובה)ואז את תראי שגם הסביבה שלך ירגישו את זה ויעריכו אותך וירצו להיות בחברתך. אנשים בדרך כלל נמשכים לאנשים עם בטחון עצמי ומתרחקים מאלו שחסרי בטחון. שיהיה לך המון בהצלחה.