נקודת מבט נוספת

. שלום רב! אני אלמנה מזה שלוש שנים, לאחר כ 40שנות נישואין טובים לחבר הראשון שלי. לאחרונה הכרתי גבר, בערך בגילי ( אנו בשנות ה60 המוקדמות). אפשר לומר שטוב לנו יחד גם בחלק הזוגי וגם כיף לשבת לדבר ולצחוק. בתחילת הקשר הוא מאד רצה לעבור לגור איתי ואני הבהרתי לו חד וחלק שזה לא יקרה כי אינני מעוניינת בשלב זה של חיי לגור עם אף אחד.. אני במצב כלכלי טוב והוא טוען שמצבו הכלכלי רע מאד. לפעמים שיחת טלפון בבוקר נפתחת בהודעה שהיום הוא הולך לקחת הלוואה מהבנק,או שהוא מבקש שנפסיק את שיחת הטלפון בגלל "עלויות", או שהוא מציע לנסוע לטייל היום כי בשבוע הבא הדלק מתייקר.זה ממש לא כיף לפתוח ככה את הבוקר.כל פעם שהוא מזכיר לי כמה הוא מסכן גורם לי תחושת "נאחס" וחשק להתרחק ממנו. בכל התקופה הזאת לא בילינו אף פעם במסעדה או בבית קפה (פרט לשתי הפגישות הראשונות בהן שתינו תה ואני שילמתי את חלקי, אמרתי לו שבכל הוצאה שתהיה אני מתעקשת לשלם את חלקי) הוא טוען שהאוכל במסעדות ובבתי הקפה לא בריא ושהוא ממש לא אוהב מסעדות ובתי קפה, לכן אנחנו מבלים בחיק הטבע ואני תמיד דואגת להביא כיבוד. נראה לי קצת מוזר שאדם ממש לא אוהב מסעדות והחלטתי לבדוק את הדבר, הצעתי להיות זאת שתזמין ותשלם במסעדה הוא מיד הסכים ושאל כמה פעמים מתי הולכים למסעדה אז אמרתי לו שאני לא רעבה. זה ממש דחה אותי ורציתי לסיים את הקשר כי קשה לי לקבל גבר המעוניין שהאישה תשלם עבורו. וזאת כשהוא יודע שאני אשלם את חלקי. לא הפסקתי את הקשר כי יש בו גם דברים טובים. מה שהכי מפריע לי זה שהוא כל הזמן טוען שאני מיליונרית ( ואני רחוקה מכך מאד) ואילו הוא אדם עני.( אני בספק גדול שכך המצב כי יש לו רכב ורכוש ששווים כסף ולא יכול להיות אדם עני ומסכן שמחזיק רכב, הוא גם מתלבש יפה) ועוד הוא אומר שאם זה היה הפוך, כלומר אם היה לו כסף הוא היה נותן ועוזר. אני ממש לא אוהבת שהוא מתחיל לספר לי על הבעיות הכלכליות והחובות שלו והצעתי לו שלא נדבר על כך . הוא טוען שאני חברה שלו ולמי הוא יספר אם לא לי? (אבל הוא לא בעלי אנחנו מכירם 3 חודשים ) החלטתי לפתוח את הנושא ולהתעמת איתו, אמרתי לו שהדיבורים על כך שאם היה לו הוא היה נותן ומי שיש לו צריך לתת מאד מפריעים לי כי אני מבינה מכך שהוא רוצה שאני אתן לו.הבהרתי לו שאני לעולם לא אתן כסף לאף אחד, גם כי אין לי עודף כסף וגם כי אתן רק לבני משפחתי, כמו שצריך להיות.הוא טען שהוא ממש נעלב ושאני מפרשת לא נכון את הדברים.הצעתי לו שנפסיק לדבר על נושאים כספיים. .על הרקע הזה יש בינינו נתק. האם אני מבינה ומפרשת נכון את הדברים? מבקשת לקבל פרספקטיבה נוספת מאנשי הפורום. בתודה מראש לירי

שלום, אני יכלה להתייחס רק לחוויה שלך ולאופן בו את מפרשת את הדברים, כי מן הסתם איני מכירה את המציאות, ואיני מכירה את גרסתו של בן הזוג שלך, כך שאין לי דרך לדעת מה "נכון או מה אמיתי". אני כן יכולה לומר שמאופן תיאורך את הדברים אני מבינה את תחושותייך שאינן באות "משום מקום", יש בסיס לדברים. מה שכן, יתכן שהבסיס הוא העובדה שבן זוגך מצוי במצוקה כלכלית אמיתית כלשהי (גם אם הוא מתלבש יפה ויש לו רכב), או שלפחות כך הוא חווה את מצבו הפיננסי, ולכן הוא מדבר על כך הרבה, מציף את זה הרבה, ומצפה ממך לתמיכה. לאו דווקא חומרית, יתכן שהוא מחפש אוזן קשבת או שהוא חושש שתצפי ממנו למשהו שאינו מסוגל לתת. אולי יש כאן שילוב של חרדה שלו ותחושה שלך שהוא מצפה שתפתרי לו את הבעיה. אני מבינה שאת כותבת כאן כי את אינך שלמה עם הנתק הזה ואולי מתגעגעת. מציעה לך ליזום שיחה גלויה על תחושותייך מולו ולהבהיר אחת ולתמיד מהן ציפיותיכם זה מזו. אם הקשר חשוב לך, יתכן שתצטרכי לקבל את עיסוקו בנושא, ואת נטייתו שלא לבזבז, לא עלייך ולא על עצמו. אם החלטת לקבל, נסי שלא להישאב לפעולה מולו ולפיתרון שאחר כך יגרום לך לחוש מנוצלת. עשי רק מה שטוב לך והציבי את גבולותייך כהלכה. אולי זה יאפשר לך קצת יותר חופש והנאה בקשר.

מבלי לקרוא את תגובתך נהגתי בדיוק כך.חזרנו לצאת הגענו להסכמה שהוא לא ידבר יותר על החובות וההלוואות שלו.היחסים התחזקו ומאד נהינינו זה מחברת זו הרגשתי שאני מרחפת ושיש לי את הזוגיות הכי מדהימה ואילו הוא אמר שמעולם לא הרגיש כל כך טוב בקשר, הוא רגוע ומרוצה וגם נראה ממש מאושר. אבל מה שוב קרה? כמו בפעם הקודמת כשהוא הרגיש שאני "בכיס שלו" הוא הפסיק להתקשר והיה בטוח שאני ארדוף אחריו, דבר שהוא הודה בו, וגם אמר שהוא לא "קרא"אותי נכון.הפעם כשהוא היה בטוח שאני ממש מאוהבת בו -למרות שהזהרתי אותו שלעולם לא ארדוף אחרי גבר-פתאום הוא חזר אחורה והתחיל לשאול אם אני עדיין חושדת בו שהוא רוצה את כספי וגם העלה פרטים לא נעימים מן העבר. שאלתי אותו, למה אתה מעלה באוב דברים שהיו מזמן? הרי אני נמצאת איתך ויש לנו המון פגישות אינטימיות הרי אם הייתי חושדת לא הייתי חוזרת ומשקיעה את כולי בקשר. אז הוא טען שמפריע לו שאינו יכול לדבר על מצבו הכלכלי . אמרתי לו שלא מתאים לי בשלב זה של חיי להתעסק עם חובות היה לי את זה מספיק בצעירותי.בכיתי והצטערתי שהוא הורס את הקשר אבל הודיתי לו על כך שהוא הוריד אותי מהאופוריה שהייתי בה אל קרקע המציאות. מה שכן, שמתי לב שיש אצלו דפוס קבוע בהתנהגות: בכל פעם שהוא מרגיש שאני "בכיס שלו" הוא מנסה להשיג משהו וכל פעם הוא מצטער כי זה מעכיר את האווירה ואת הקשר. היה לי ממש קשה כי בסך הכל טוב לנו יחד והוא מקסים אבל אני כבר יודעת שהדפוס הזה יחזור שוב ולכן החלטתי בצער רב להפרד ממנו , אמרתי לו שאני אוהבת אותו אבל לא יכולה להמשיך בקשר שבו אני נותנת את כולי ואחר כך נפגעת. החלטנו להשאר ידידים. אני רק יכולה לשער מה גורם לו לנהוג בטיפשות כזאת ולחבל כל פעם הקשר כל כך יפה.פשוט חבל.