נשואים צעירים

שלום, אני נשואה בלי ילדים עדיין. אין יום בו איני חושבת על הריון, גידול ילדים וכו'. אך יש לי בעיה קשה שנמשכת כבר הרבה שנים עם המשפחה של בעלי. אין בנינו חיבור כלל, ויכול להיות שיש שנאה... מה שבטוח יש הרבה צביעות. איני יודעת מדוע הם אינם מקבלים אותי, מעולם לא עשיתי דבר לפגוע בהם. להפך, תמיד ניסיתי לרצות את כולם... בעלי תמיד עמד לצידי ותמך בי, גם היום הוא תומך. זאת מכיוון שהוא יודע שהבעיה היא אצלם. כולם יודעים זאת. ביני ובין בעלי יש חיבור מדהים ומיוחד. לכן למרות הקושי הרב עם משפחתו, נשארנו יחד הרבה שנים והתחתנו, בכל מחיר. אני כבר רגילה ליחסים הצבועים האלה, ואפילו משלימה איתם. אבל עכשיו כשהגיע הזמן לתכנן ילדים הבעיה עולה: התנהגותם של בני משפחתו, גם ליד ילדים, אינה מתקבלת על הדעת.הם מקללים המון, צועקים המון ואלה הדברים שמשעשעים אותם. התנהגותם ותפיסת עולמם מאד פרמיטיבית וצרה. זה בא לידי ביטוי באופן שהם מתקשרים ומשתעשעים: קללות, צעקות, זלזול רב, לא נימוסיים וכו'. אני גדלתי במשפחה מאד מתורבתת ומשכילה (אולי יותר מרוב המשפחות), גם בעלי אדם מאד מתורבת ומשכיל (אני יודעת שזה יכול להפתיע...). ולמרות ההבנה של בעלי, הוא "גורר" אותי לבקר את הוריו לפחות פעם בחודש, בטענה שלמרות הכל, צריך לבקר הורים. חד-משמעית אי אפשר לדבר איתם על הבעיות. בגלל שתפיסת עולמם מאד צרה, פרמיטיבית- והם לעולם לא יקבלו את מה שיש לנו לומר. כאשר בעלי מנסה קצת להתרחק מהם, הם באופן מכוון, ואפילו גלוי, מעוררים בו נקיפות מצפון, ועושים מהומה שלמה... אני כל כך חוששת להביא ילדים לתוך מצב כזה. אנחנו נגדל את ילדינו באופן מסויים, אך כל פעם שנבקר את הוריו הילדים יצטרכו להיחשף ולספוג אוירה כל כך מכוערת... (ואני ממש לא מגזימה, פשוט קשה לתאר...). אין להם הבנה וגם לא איכפת להם מכלום. אני חוששת שכאמא אני פשוט ישתגע מכך, ולא אסכים לקחת את הילדים אליהם, ובסוף בעלי יפגע מכך ואולי הנישואים שלנו יפגעו... אני יודעת שילדים יכולים ללמוד קללות, צעקות, זלזול והתנהגות ברברית גם ממקורות אחרים. אבל כאשר זה מגיע מהסבים יש לזה אפקט אחר וזה עלול להתקבל אצל ילדים כהתנהגויות לגיטימיות... וזה פשוט לא מקובל עליי שהמשפחה היא היא זו ש"תקלקל" לי את החינוך. אני יודעת עוד לפני שאני אמא שאני לא יוכל לחיות עם זה. ואני מכירה את בעלי ויודעת שהוא לא יוכל לנתק את הוריו מחיינו באופן שיהיה מקובל על שנינו. אז מה עושים כשהנישואים טובים, אבל רואים באופק עתיד לא כל כך טוב? אני באמת צריכה דעה אובייקטיבית וכנה על המצב הזה. תודה רבה.

שלום, חבל שלא יכול היה להיווצר חיבור טוב יותר בינך לבין משפחתו של בעלך, אבל מצד שני חיבור כזה אינו הכרחי והוא לא צריך להפריע באופנים שאת מתארת על חינוך הילדים שלך בעתיד. גם אם אינך מקבלת את דרכם של חברי משפחתו של בעלך, בעלך צודק - הם עדיין הוריו וכדאי מאוד שלא תנסי להפריד בינו לבינם. הדבר עשוי לקלקל הרבה טוב שקיים ביניכם ואין בכך תועלת. אם מערכת היחסים נכון להיום קורקטית ועניינית, אולי אפילו צבועה, אין מניעה שהדבר ימשיך כך גם בעתיד, עם ובלי ילדים. ןזה בסדר גמור. הילדים שלך יספגו הרבה סגנונות התנהגות מדמויות משמעותיות בחייהם, חלק יהיו יותר לרוחך וחלק פחות, על חלק מהחשיפה תוכלי לשלוט ועל חלק פחות. בסופו של דבר ההשפעה המירבית, בטח שבגילאים הצעירים היא של ההורים ולא של הסבתא והסבא. זכותם של ילדייך העתידיים לקבל סבא וסבתא גם אם אינם אנשים נאורים ומתורבתים. את תחנכי אותם בבית כפי שאת מאמינה וזה יהיה החלק העיקרי. כאן יפה האמירה "משפחה לא בוחרים", ואוסיף,שאם תוכלי ללמוד לקבל את השונות של המשפחה של בעלך ולא להילחם בה כל כך תיתני לילדייך שיעור חשוב בסובלנות.