זוגיות במשבר אחר לידה

אז ככה.. אני ובעלי יחד 7 שנים אני מאז ומעולם הייתי בטוחה שאני לא יביא ילדים פשוט לא הרגשתי צורך ורצון לכך מגיל צעיר, כיום אני בת 29. בעלי מבוגר ממני ב7 שנים. (זאת כמובן לא הבעיה ) כשהכרנו בעלי דייי זרם איתי לא לחץ על ילדים ולא בדיוק דיברנו על הנושא היה לו ברור שאני לא הכי רוצה ילדים והאמת שגם הוא לא היה נלהב מהנושא גם. חיינו כמן כל זוג תל אביבי מצוי חיים חופשיים ללא ילדים כך 6 שנים עברו השנים ופתאום כל חבריו הפכו לאבות והוא התחיל ללחוץ שהוא רוצה ילד! לא הייתי מוכנה לשמוע ידעתי שאני לא רוצה ותמיד זוגות עם ילדים נראו בעייני מיואשים מהחיים אפילו הייתי מסתכלת על חברים עם ילדים והייתי רואה את הלפניי שלהם והאחריי שלהם והייתי פשוט נחרטת ואומרת לבעלי אין מצב שנעשה ילדים תראה איזה עבדות זה נורא! במקום לנוח במיטה שישי שבת ולהיות עם הבן זוג נטו אין להם את זה ואין להם פשוט חיים. על כמה וכמה שמעולם לא רציתי. אז כמו שאמרתי בעלי התחיל ללחוץ על ילד כשכל חבריו הפכו לאבות ואני ממש לא ידעתי מה לעשות נפרדנו לחודשיים שכרתי דירה וחזרנו. היה לי ברור או שמתגרשים אחריי הפרידה או שמביאים ילד ביחד אין כאן משהו אחר. נכנעתי לרצונו של בן זוגי היקר הפסקתי גלולות והופ נכנסתי להריון פשוט לא הייתי יכולה לוותר עליו ובמיוחד אחריי הפרידה לפניי כן של החודשיים בכלל לא הייתי מוכנה לחשוב על חיים בלעדיו. זה הגיע למקום או שחור או לבן או את איתי ועושים ילד או נפרדים. כיום יש לנו ילדה בת חצי שנה אני יכולה לתאר את החצי השנה האחרונה כי נוראית המיוחד בתחום הזוגי אם אפשר לקרוא לזה זוגיות כן. כל מה שידעתי וציפיתי מראש פשוט קרה היום אני מבינה למה כל כך לא רציתי ילדים. הנה תוצאת אמת. בלי קשר את הילדה שלי אני אוהבת. הזוגיות שלנו נהרסה חד וחלק. ילדים הורסים זוגיות נקודה. היום אני ממש מתגעגעת לחיי זוגיות לבד אני והוא לכל הזמן האינסופי לנו יחד. היום אנחנו ישנים בחדרים נפרדים כבר חודש מרצון שלי ככה נוח לי יותר וטוב לי יותר. ואני מאוד רוצה להיפרד אני כן אוהבת את בן זוגי כיום כנראה בתור בנאדם לא מאהב או בן זוג, הוא מבחינתו זה משברון שיחלוף לי חושב שזה כמו דכאון לאחר לידה וכדומה. אבל לא!. פשוט לא יודעת מה לעשות..