בהריון והמשפחה מאיימת

לא יודעת אם זה המקום... צריכה יעוץ לבעיה מורכבת. אני בת 29, מאובחנת עם מחלת נפש לאחר מספר אשפוזים (האבחנה גם השתנתה לאחרונה). בזוגיות כבר שנה וחצי ובדיור מוגן בשכירות פרטית שלושה חודשים (בנפרד מבן הזוג, שלא מאובחן בשום בעיה). מכורה (קנבינואידים ונייס גאי)- נקייה מאז הכניסה לדיור ועוברת בדיקות ושיחות, בקרוב גם קבוצות, ביחידה ייעודית לנושא אין לי אמא מגיל 12, ועם אבא יש קשיים בתקשורת וקשר טעון עוד מגיל ההתבגרות, אבל יש שתי סבתות קרובות. בשנים האחרונות (שלוש או ארבע) גם איתן לא היה ממש קשר. לפני כחצי שנה התחדש קשר עם אבא ונראה שכל עוד יש מישהו שלוקח עלי אחריות והוא לא צריך להיות מעורב, הכל בסדר. עד כאן הרקע... הבעיה הנוכחית: לפני חודש או קצת יותר נכנסתי להריון לא מתוכנן מבן זוגי האהוב. הסכמתי איתו שזה עוד לא ממש הזמן הנכון, אבל שנינו לא מוכנים לוותר עליו אם הוא כבר קיים. כשסיפרתי את הבשורה לאבי, הוא הגיב בצורה תוקפנית משהו, דרש ממני לעשות הפלה ואם לא- הוא פונה לרווחה שיקחו ממני את הילד עם הלידה. הוא אומר שלא מוכן להיות אחראי לילד שלי כמו שלא מוכן לקחת אחריות עליי. הוא שכנע גם את הסבתא- אמו, לתמוך בו בדעתו ולנסות לשכנע אותי שאני לא מספיק אחראית ולא מסוגלת לגדל ילד. הם אפילו לא רוצים להכיר את בן הזוג שלי אחרי ששמעו על הפרש הגילאים בינינו (19 שנה). גם הסבתא השניה לא ממש תומכת, אפילו שהדרך שלה קצת פחות תוקפנית... דווקא בדיור המוגן מאוד תומכים בי ומרגיעים קצת את הספקות והחששות שלי בקשר ליכולת שלי לשמור את ההריון ולגדל את התינוק שיוולד בריא בעז"ה. אני עדיין מפחדת נורא שהמשפחה שלי תצליח לשכנע את הרווחה שהם צודקים ואני טועה (הרי אני עברתי כמה אשפוזים פסיכיאטריים, לוקחת תרופות, נמצאת בשיקום... והם "נורמליים"). איך להתמודד? איך לשכנע אותם שאני מסוגלת? איך הרווחה לא תיקח ממני אוטומטית את התינוק? אני רוצה ילדים! אני רוצה להיות אם! האם הבעיות הנפשיות שלי או העובדה שאני חסרת אם מגיל צעיר באמת מונעות ממני את האושר הגדול שבחיי אישה?