משבר בזוגיות

שלום, אני בת 31 נשואה +2 לאדם שהיכרתי עוד כשהיתחלתי לעבוד באותו מקום עבודה. היחסים בינינו היו מצוינים הוא חיזר אחרי תקופה מאוד ארוכה וכאשר נעניתי לו והתחלנו לצאת יחסו השתנה הוא אדם קר מנוכר עצבני מאוד, לא ותרן, עקשן וגם לא גלוי ופתוח אני לעומתו ההיפך מכל מה שרשמתי.ביחסים בינינו גם עכשיו בהיותנו נשואים הוא חזק ודומיננטי ואני כנועה יותר (אני חייבת לציין שפחדתי לבטל חתונה לאחר שהיסכמתי) היום אני יודעת שאני משלמת על העניין כי הוא צועק עליי הוא לא נותן יחס חם ומחבק, קשה לו לשלוט בהתנהגויות הקיצוניות שלו.אצלו הכל מובן מאליו שצריך לחיות את החיים כמו שהם וזהו... אין ריגושים אין פירגון אין יחס אוהד........... אני חייבת לציין שאני עושה את כל עבודות הבית ומגדלת את הילדים היות ואני לא עובדת וגם שעבדתי אני עשיתי הכל.......וכשאני מתלוננת שנמאס לי שאין לי כבר כוחות להכל ואני מרגישה לבד אז הוא עונה לי" אמא שלך לא עשתה ועושה את זה" או שאני מבקשת שישנה את היחס שלו כלפיי אז הוא עונה "ככה אני וככה אני ישאר אל תנסי לשנות אותי" . הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי אין ספור פעמים אך תגידו לי אם זה אמור לכפר על יחס טוב או פירגון או הקשבה או סתם לתת לי יחס..... אני רוצה לציין שהיינו בטיפול זוגי והוא עזב באמצע כי הוא טען שקשה לו עם העניין ושזה חופר בליבו ובנישמתו לכן עזב בלי רצון לחזור לזה שוב.בגדול הוא אבא מדהים לילדיו איש חברותי במיוחד אדם בעל משרה בכירה שלכאורה חיצונית הכל נראה מושלם!!!!!! אובדת עצות מה לעשות איך להמשיך מפה הלאה.........

שלום שלי, אני חושבת שעלייך לשאול את עצמך מה את כן מקבלת מהזוגיות הזו, ואני מניחה שמשהו את מקבלת אחרת לא היית נשארת. אין סיבה שבעלך ירד לחייך באופן שאת מתארת. צעקות לא צריכות להיות, זה ברור, אבל סביר להניח שגם לך יש את החלק שלך בויכוחים ביניכם. מדברייך אני מבינה שאת לא מקבלת את כל הדברים שבאים מכיוונו בלי התקוממות ובכניעה טוטאלית. את דואגת להשמיע את תחושותייך, מטיחה שנמאס לך, שאין לך כוחות, מביאה אותו לטיפול זוגי. יכול להיות שיש לך יותר כוחות התנגדות ממה שאת חושבת. ולגי חוסר היחס והפרגון. כאן השאלה היא האם הוא באמת לא נותן, או שזה פשוט צריכה יותר ממה שהוא מסוגל לתת. סה"כ ציינת שהוא אומר אינספור פעמים שהוא אוהב אותך, שהוא גבר חברותי, אב מדהים, כך שאולי לא כדאי להשחיר אותו כל כך, וזה חוזר למה שכתבתי בהתחלה- שאולי עלייך לבדוק מה את כן מקבלת ממנו. תראי, את לא עובדת, מגדלת את ילדייך ומחזיקה ניהול של בית על כתפייך. זה לא קל, ויתכן שאת מרגישה לבד, וזקוקה ליותר תמיכה. יכול להיות שזה משפיע על הצרכים שלך ותחושת הקיפוח מול בעלך. למה שלא תחשבי על דרכים להזין את עצמך מבחינה רגשית, גם מחוץ לבית, עם תחביבים, בילויים, למידה, חברויות. זה יכול לעשות לך טוב. ואם לא, פני לטיפול משלך. לא בגלל שאת הבעיה, אלא בגלל שלפעמים ,כשצד אחד מקבל מענה טוב יותר של צרכיו הרגשיים, כל המערכת הזוגית זזה לכיוון חיובי יותר.

את באמת צודקת אולי באמת אני זו שצריכה לשנות את אורח החיים שלי ולצאת קצת יותר............בכל מקרה גם לאחר מחשבה אני נותת ומעניקה הרבה יותר ממה שהוא נותן ומעניק וגם אם אני ארצה לקום וללכת כי אין לי כבר כוח אני לא אלך כי אני מפחדת משינוי קיצוני......... בכל מקרה תודה רבה !!!!