לא מצליחה להמשיך

שלום מתי. אני בת 34, נשואה 9 שנים (עד לפני מספר חודשים די באושר), ויש לי 3 ילדים. אני מאמינה באמון ומתן מרווח אישי, ומעולם לא חקרתי/שאלתי את בעלי שאלות ,או חששתי כשיצא עם חברים וכד'.בעלי תמיד טען שמעריך את האמון שאני נותנת בו, והאמת נהג באותו אופן כלפיי.לפני 4 חודשים , בזמן שהייתי בחופשת לידה, גיליתי דבר מה ששינה את חיי הנישואין שלי בפרט , וגם די את ההסתכלות על חיי באופן כללי.בעלי נתן לבן הגדול של את הנייד הישן שלו, ולא שם לב שנשארו עליו הודעות ישנות... אני אמא דאגנית ובודקת לבן שלי את הטלפון ואת ההודעות שמקבל ושולח.לתדהמתי גיליתי שם שבעלי התכתב במשך שנה עם 2 נשים שונות...עם אחת מהן (שעבדה באותו מקום עבודה שעבד) ההתכתבויות היו מיניות.חיפשתי בפייסבוק ומצאתי גם שם התכתבויות עם נשים...בעיקר פלירטוטים. פניתי אליו. הוא הופתע ומיד ענה שלא קרה כלום, לא האמנתי לו. האינסטינקט הראשון שלי היה פשוט לברוח.הוא היה בעבודה, ארזתי תיק ולקחתי את שלושת הילדים להורים שלי בעיר אחרת.הוא חזר ומצא שלראשונה בכל שנות נישואינו עזבתי את הבית ונכנס להלם.טלפן אלי בוכה והיסטרי (בעלי מעולם לא בכה ,לידי לפחות).ביקשתי ממנו שיתן לי מרווח נשימה וחופש כפי שנתתי לו, ולא חזרתי הביתה מספר שבועות.דרשתי גט- הוא טען שלא יתן לי גם אם אתעקש שנים.הוא התקשר כל יום והתחנן שאחזור.הגיע רק לקחת את הילדים לבילוי והחזיר אותם לבית הוריי. פעם אחת הסכמתי להיפגש איתו בבית קפה בעיר בה הורי גרים.ישבנו שעתיים בהן הוא התוודה כי אכן התכתב עם נשים, אך מעולם לא עשה דבר ולא נפגש פיזית.טען שתמיד אהב אותי וכעת כשעזבתי הבין עד כמה.ביקשתי ממנו גט והסברתי שחשוב לי שיסתיים יפה.טען שלא יכול לחיות בלעדיי ושזו טעות חייו,מעשה שקרה כשהרגיש חלש ולא הייתי שם בשבילו. זה קומם אותי עוד יותר, אבל אז הוא הזכיר לי משהו שגרם לי לחשוב.... לאחר שנולד בני השני, עברה עלי תקופה לא פשוטה.אני מניחה שאם הייתי ניגשת לאבחון זה היה מאובחן כדכאון לאחר לידה, אבל הייתי מאוד סגורה, ירדתי המון במשקל, הייתי נמנעת ממגע גופני עימו, ובמשך חודשים הייתי עסוקה בעצמי.הוא חווה קשיים בעבודה, ולאחר כשנה וחצי גם פוטר מתפקידו.תאריכי ההודעות תואמים לתקופה זו. הוא טען שמאוד חשש מתגובתי כשיפוטר, ועדיין אינו גאה במה שעשה, אך התחושה של להיות מחוזר כביכול "הרימה" לו את האגו. טען שלא היתה בגידה פיזית או מפגש.זה היה נראה כמו תכנון להיפגש ושיחות טלפון מיניות...טוען שלא קרה בפועל כי לא רצה לבגוד...כשראה שעמדתי לצידו לאחר הפיטורין, עודדתי אותו והתחלתי להתרכז בו ולא בי(מה שאגב אכן סיים את המשבר שלי האישי) הוא הפסיק את ההתכתבויות. בתקופה לפני שפוטר גם ניסינו להביא ילד שלישי, מה שפחות ברור לי...התכתב איתן אך רצה משפחה איתי...בסופו של דבר האם שבי הכריעה, והחלטתי לחזור ולנסות לשקם. בעלי בא ממשפחה הרוסה והתנגד בכל תוקף לגט. מאז הוא אומר לי כל יום מספר פעמים שהוא אוהב אותי, לא עניתי לו אפילו פעם אחת, ונהגתי לומר את זה הרבה לפני.הוא מרגיש שאני מרוחקת, ומתאמץ יותר. לוקח אותי למסעדות , קונה מתנות פתאום, ואומר דברים שמעולם לא אמר. טוען שהתאהב בי יותר.ואצלי קרה ההיפך...אני חושבת כל יום למה לא הלכתי, מדמיינת בראש פרק ב' עם מישהו שלא יהיו לי איתו מטענים (אין כזה,חלילה.אני חושבת על מה היה אם...). אני מתפקדת כל יום ביומו,רק מחכה שהזמן יעבור, ירדתי שוב במשקל, והכי כואב-אין לי תחושות.לא שמחה, לא עצב לא התלהבות... ואני מרגישה שאני מאז פשוט מעבירה את הזמן...אני מקיימת עימו יחסים מפחד ששוב אחסיר ממנו...יש בי משהו שרוצה שינוי אבל אני מפחדת ללכת ולעשות טעות...ומצד שני מפחדת שיקרה שוב ואתחרט שלא עזבתי... מה לעשות?