טיפול בהורה חולה עומד בקונפליקט עם בת הזוג

לאחרונה, אמי הערירית לקתה בחרשות פתאומית המקשה עליה את התפקוד היום-יומי. לאחר טיפול בבית חולים נשלחה לביתה ושם היא ממתינה לניתוח שאמור לסייע עם הבעיה הרפואית. לפני התעוררות הבעיה היתה אמי אדם פעיל מאד, חברותי, ועצמאי למרות שחיה לבד. הבעיה הרפואית החריפה מאד את בדידותה ומקשה עליה לתקשר עם אנשים וכן פגעה בעצמאותה. כתוצאה מכך היא חווה דיכאון עקב קשיי הסתגלות למצב החדש. אני מנסה לסייע לה במידת האפשר בהתמודדות הפיסית ובהשגת עזרה מסוגים שונים אך הדבר הקשה לה ביותר הוא הבדידות שכפה עליה המצב, בייחוד בחגים ובסופי שבוע. רופאה של אמי הסביר לי כי תופעות הדיכאון וההסתגלות גורמות לחרדות ולהרגשת תלות והדבר ידעך עם הטיפול בהם. במשך ימים אמי מתחננת שניתן לה לבוא אלינו בחגים ובסופי שבוע בהם הבדידות קשה יותר. לצערי אשתי מתנגדת לכך נחרצות וטוענת שצריכים להיות קשוחים עם אמי ולא לאפשר לה לשבש את חיינו ולהיות אצלנו בחגים. היא טוענת שאם נאפשר זאת הדבר יגרום לאמי להתרגל לכך ובסופו של דבר - לא תוכל להתמודד כלל עם הבדידות. כל הפצרותי כי הדבר זמני ויסתיים עם הניתוח שאמור לפתור את בעיית החרשות ועם הטבה עקב הטיפול בדיכאון רק מחמירים את התנגדות אשתי. בנוסף אשתי טוענת שאמי מתנהגת באגואיסטיות בכך שהיא מבקשת את תשומת ליבנו ולא מוכנה לקבל שיש לנו חיים משל עצמנו. חשוב לציין כי במהלך השבוע אמי מקבלת סיוע מעובדת סוציאלית ומטפלת כך שאינה נזקקת לביקורים במהלך השבוע אלא רק מס' התכתבויות בפקס או סמס. נותרתי במצב בו אני מרגיש שאני מזניח את הטיפול באמי וגורם לה סבל מחד ומאידך - נמצא בעימות עם אשתי בשל סירובה לאפשר את נוכחות אמי בסופי שבוע (לא מדובר על לינה אלא על שהות של מס' שעות). אשתי אינה מונעת ממני לבקר בסופי שבוע את אמי אך לא תמיד מקבלת זאת בסבר פנים יפות. לאשתי ולי יש 2 ילדים ואנו שנינו עובדים. מה המלצתך לגבי סיטואציה כזו? האם ניתן לטפל באמי למרות התנגדותה של אשתי? כיצד להסביר לאשתי שאמי אינה נדחפת לחיינו עקב אגואיזם ונצלנות אלא עקב מחלתה (מה שגם אומרים הרופאים)? המון תודה מראש על התייחסותך... אמיר

שלום אמיר, אכן נשמע שאתה בדילמה קשה, בין הפטיש לסדן. מצד אחד ניכר שאמך חשובה לך ושאתה דואג לה, אך מתקשה לשלם את המחירים הכרוכים בעימותים עם אשתך. אמך אכן זקוקה כעת לתמיכה רבה, עקב מצבה הרפואי והנפשי. היא כנראה חווה מידה רבה של חרדה סביב השינוי במצבה ואובדן חלק מהיכולות שלה. זוהי תגובה די מובנת, אם חושבים על הסיטואציה שנקלעה אליה, שהרי נשמע שלפני שחלתה תפקדה היטב. אפשר גם להבין שבשביל אשתך כל העניין לא ממש נוח, הפרטיות שלה נפגעת במידה מסוימת כשאמך מתארחת אצלכם, ואולי הייתה מעדיפה לשמור על גבול ברור בין חייה לחייכם. יחד עם זאת, אני לא ממש מבינה את ההתעקשות שלה, ואת חוסר ההתחשבות בכך שמדובר במצב מיוחד, הדורש הגמשה מסוימת של הכללים הרצויים וגיבוש עמדה קצת יותר רגישה. ולגביך, נראה לי שאתה הולך על בהונות עם אשתך, ולא ברור לי מדוע. כן, יתכן שיהיו עימותים, אבל נראה לי שאתה צריך לגייס קצת כוחות כדי לעמוד מולה באופן יותר אסרטיבי ולדרוש התחשבות בצרכים שלך. סה"כ זו אמא שלך וכאמור, מדובר על מצב מיוחד וכפי הנראה, זמני. הטענה של אשתך שאמא שלך תתרגל היא לא ממש רלוונטית, וגם לא ממש נכונה. אמא שלך כעת זקוקה לעזרה, ומבקשת אותה באופן די נואש. אין טעם לעשות כרגע שיקולים מען אלו. גם אם היא תתרגל, ברגע שמצבה ישתפר תוכלו לנסות להכחיד את ההרגל.