פורום עבודה סוציאלית

הי טלי ברצוני לדעת היכן ניתן ללמוד טיפול באומנויות אני בת 36 ומעוניינת בהסבה מקצועית אני שרטטת אדריכלות ומאוד אוהבת אומנות ועזרה ועוד שאלה כמה זמן נמשכים הלימודים האם למודי בוקר/ערב? תודה וערב טוב

רוני שלום רב, עלייך לפנות לאחד המקומות המלמדים תרפיה באומנויות ולשאול מה ההשלמות שעליך לעשות על מנת להתקבל ללימודים אלו. הלימודים מתקיימים בלזלי קולג', והמדרשות השונות לחינוך: בית ברל, סמינר הקיבוצים וכו'. הלימודים ברוב המקומות מתקיימים בערב. שיהיה בהצלחה, טלי

תודה על התשובה והאם יש לך אח בשם אריאל?

אני רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי אך לצערי מצבי הכלכלי לא מאפשר לי ,האם ידוע לך על מקומות בהם ניתן לקבל טיפול במחיר מוזל.

שרון שלום רב, אפשר להשיג טיפול איכותי במחיר מסובסד דרך קופ"ח (יש מספר שיחות שמותרות לכל אדם בקופ"ח במחיר מסובסד בשנה, עליך לברר את מספר השיחות המסובסד. את יכולה לברר זאת עם אחת הפקידות בקופ"ח), אפשר לגשת לטיפול בתחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. בדרך כלל בתחנות אלו יש רשימת המתנה, בהתאם לדחיפות הבעיה ואופיה נמצא גם המטפל המתאים. יש גם את התחנות לטיפול נפשי הנמצאות בתוך האוניברסיטאות ומתופעלות על ידי סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה. אותם סטודנטים מקבלים הדרכה מאנשי מקצוע, והטיפולים שלהם איכותיים ומקצועיים. הבעיה בשיטה זו היא שאנחנו נמצאים לקראת סוף שנת הלימודים, ולכן זה יהיה לך רלוונטי רק בתחילת שנת הלימודים הבאה, בחודש אוקטובר. אלו הן האפשרויות הזולות יותר. מקווה שתמצאי את האפשרות הנוחה והטובה עבורך. בהצלחה, טלי

היי. האם מישהו מכיר מאמרים בנושא "קו הנחייה" של קבוצה טיפולית ? (מלבד המאמרים של: נוסקו, דיק ולזלר ומרים ברגר) בתודה מראש, מדעי.

היי יש מקראה טובה מאוד לדעתי של רוזנווסר נאוה שנקראת - הנחיית קבוצות. עד כמה שאני זוכרת יש שם גם על קו.

הי, מאמרים בנושא: "טובים השניים מן האחד- קו תרפיה ביחידים, משפחות וקבוצות" (1997) של הופמן, גפני ולאוב בהוצאת מאגנס. "הנחיה בקו בעבודה קבוצתית עם נוער מנותק" (2002) מתוך: מניתוק לשילוב, כרך 11 עמ' 44-57. יש ספר באנגלית של Roller & Nelson (1991) הספר נקרא: The art of co- therapy בהצלחה.

מדעי שלום רב, המלצת העו"ס אודות המקראה של רוזנוסר ועמיתים היא בעיני המלצה נפלאה. אתה יכול להשתמש גם ברשימות הביבליוגרפיות המצויות בסיומו של כל חלק בספר. גם ההמלצות של ענת נראות טובות ומעניינות, ובוודאי שאחרי הצעות שכאלו, חוץ מלומר שתעשה חיפוש במאגרים האקדמיים, אין לי הצעות טובות יותר. בהצלחה, טלי

האם חרדה

:-) שיהיה יום טוב, טלי

אני מסיימת השנה הסבה לעו"ס ומחפשת עבודה באיזור אשקלון והסביבה אם שמעתם על משהו? תודה

עדי שלום רב, צר לי אך אינני יודעת על משרות פנויות באזור המבוקש. את יכולה להשאיר הודעה גם באתר האיגוד של העו"סים: http://www.socialwork.org.il/home/index.asp שיהיה בהצלחה, טלי

טלי שלום אני בת 34 עובדת בתחום ההיי-טק לקח לי המון שנים למצוא את עצמי ואת התחום בו אני רוצה לעסוק בימים אלו נרשמתי ללימודי ההסבה לעבודה סוציאלית הרבה חששות יש לי בדרך- אני עוזבת עבודה בדרגה יחסית בכירה בחברת היי-טק כולם מסביבי די המומים מהשינוי, ואין לי חיזוקים לביצוע צעד זה אך אני די נחושה בדעתי. לקח לי זמן להבין שאני אוהבת אנשים, שאנשים מסקרנים אותי ושאני אוהבת לעזור וממש ניזונה מזה בחזרה. שאלתי: האם את חושבת שזה מאוחר מדי- מבחינת הגיל בו אני נמצאת? האוכל לעסוק בזה אחר כך או שאהיה "מבוגרת" מבחינתם של המעסיקים והם יעדיפו את הצעירות יותר. אני מלאת שאלות והתלבטויות, הגעתי להחלטה זו לא מעט בזכות הטיפול הפסיכולוגי בו אני נמצאת, אך אשמח לקבל ממך תגובה לגבי צעד "מפחיד" זה תודה מראש ניבה

הי ניבה, גם אני מתחילה בשנה הבאה לימודי הסבה לעבודה סוציאלית, ואני מגיעה מתחום הפוך לחלוטין מתחום הנפש והרגיעה. גם אצלי זה סבב ב', לאחר שנים של עבודה (ולימודי תואר ראשון), אני חושבת שאם הגעת למסקנה שאת רוצה וצריכה שינוי, טוב את עושה שאת פינה לתחום שמעניין אותך, בעייני טוב מאוחר מאשר בכלל לא, עזבי את השאלה של האם המעסיקים יעדיפו צעירות, אני מאמינה שאם את טובה, מבינה עניין וזורמת, זה ממש לא משנה אם את בת 25 או 34 או40, להיפך, את מגיעה ללימודים ואח"כ לעבודה עם ניסיון חיים שאין לבחורה צעירה שבגיל 20 מיד אחרי הצבא התחילה למודי עו"ס. אני אשמח מאוד לדבר איתך, אם תשאירי לי טלפון או מייל, או דרך התקשרות אחרת, אולי שתשמעי "מקרה דומה" זה יעזור לך להבין שעדיף שתעשי מה שטוב לך ותלכי עם זה ותהיי שלמה עם זה.

ניבה יקרה, אני מבינה את החששות שלך, ואת הפחד לעזוב משהו בטוח לעומת משהו אחר, שונה ובעיקר חסר הביטחון שכבר הצלחת להשיג בתפקידך הנוכחי. ובכן, בלימודי ההסבה אני רואה נשים רבות שעברו את גיל 30 (ויש שם גם כאלה שעברו את ה 40 ואף 50), והן חדורות אמונה ורצון להצליח. אני מאמינה שמעסיקים לא יבהלו מהגיל של מי שרוצה להיכנס לעבוד, ודווקא הניסיון של שנות עבודה לפני כן (גם אם בתחום אחר), תארים נוספים והשכלה רחבה יותר, עשויים לתת "נקודות זכות" דווקא למישהי מבוגרת ומנוסה יותר בשוק העבודה. זו היא דעתי בלבד... העיקר, שיהיה בהצלחה! שלך, טלי

תודה על תגובתך מספר הטלפון שלי 03-5388201 המייל[email protected] אשמח לדבר עימך

רציתי לדעת יותר על תכנית הסבה לעבודה סוציאלית אני סטודנטית באונבירסיטת חיפה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וספרות עברית אם אפשר לקבל עוד פרטים על התוכנית והתנאים והמקום.... תודה מראש

שלום רב מבקשת המלצה על ספרות בנושא התאהבות מטופל במטפל. בברכה שרון

שרון שלום רב, אני ממליצה לך על הספר "יחסים מקבילים" של דר' אלי זומר. להרחבת היריעה המחקרית את יכולה להשתמש בבליוגרפיה שבספר. שלך, טלי

התחלתי ללמוד קורס לימודי המשך. אני בשנה הראשונה ומרגישה שבא לי לברוח. החלטתי שכנראה אוותר על זה אבל ההרגשה היא מאד מאיימת. אני מרגישה כמו כשלון וכועסת על עצמי שלקחתי משהו שאני לא עומדת בו. מצד שני אני מנחמת את עצמי שניסיתי, לא מתאים לי וחבל להמשיך ולהוציא על זה כספים אם אני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום בעתיד. קשה לי עם זה שאני לא מוצאת את עצמי, עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים ואני כבר בת 28. זה מכניס אותי ממש למתחים. פתאום גם מה שלמדתי באוניברסיטה לא בא לי לעסוק בו. מה עושים? איך אמצא את העיסוק שמתאים לי?

שירלי יקרה, ממכתבך עולה שאת מצויה בתקופה מבולבלת, בה את חשה חוסר סיפוק ממה שאת עושה ולומדת, והדבר גורם לך לכעס על עצמך ולאכזבה. אני הייתי ממליצה לך לפנות לאחד ממכוני ההכוונה (כדוגמאת "הדס") לעיסוק ולתחום לימודים, או מאידך ללכת למספר פגישות ייעוץ אצל פסיכותרפיסט, על מנת לנסות להבהיר לעצמך את הנקודה הספציפית. בהצלחה, שלך, טלי

שלום, אנחנו חושבים להיות משפחה אומנת לילד אחד או שני אחים. אנחנו מתלבטים מאוד, האם תוכלי להגיד מה החסרונות שבזה? האם יש בזה יותר יתרונות מחסרונות? תודה רבה!

הילה שלום רב, ראשית אני רוצה לומר לשאני חושבת שעצם המחשבה על להיות משפחת אומנה היא חשובה וראויה להערכה. ההתלבטות שלכם טבעית לחלוטין, ומעידה כי אינכם מתייחסים לנושא בקלות ראש. כיון שאינני מתמצאת בתחום האומנה, אני חושבת שהיא טוב היה לו הייתם יוצרים קשר עם העמותות הקשורות לתחום, ומבקשים מהם מידע. שיהיה בהצלחה, יישר כוח!!! שלך, טלי

היי. אני הייתי שמחה לשתף אותך במקום בו אני חושבת להתנדב ולשמוע את דעתך,הבעיה היא שאני לא מרגישה כ"כ נוח לכתוב כאן ,לעיני כולם מהו המקום. שאלתי - יש מקום אחר בו אפשר לשתף אותך (בלבד)?

היי, את יכולה לשלוח לי למייל שמפורסם כאן: [email protected] שבוע טוב, שלך, טלי

אולי מישהו יוכל לעזור לי ולומר לי היכן אוכל למצוא חומר בנושא השפעת יחסי אם-בת על הזהות הנשית של המתבגרת

מירב שלום רב, אינני יודעת באיזו אונ' את נמצאת, אבל אני זוכרת בוודאות שיש עבודות תיזה בנושא באונ' בר אילן. תחפשי גם בספריית מדעה"ח וגם בספריית פסיכולוגיה. בהצלחה, טלי

יש ספר שקוראים לו "בנות ללא אם" של הופ אדלמן. מעולה בשבילך

היי טלי אני מעונינת ללמוד עו"ס בשנת הלימודים הבאה. יש לי ראיון קבלה ביום רביעי הקרוב ואני קצת מבולבלת מה ישאלו? במה להתמקד במהלך הראיון? אשמח אם תעזרי לי בנדון...... נתאלי

נתאלי יקרה, צר לי, אך כיון שאני לא עברתי ראיונות כאלה, אין לי מושג מה קורה שם. אני יכולה לשער שישאלו אותך מה מביא אותך ללימודים של עבודה סוציאלית, האם את יודעת מה זה בכלל, מה הציפיות שלך, השאיפות וכדומה. תיהי את עצמך, זה מה שתמיד הכי טוב להיות... בהצלחה, ואשמח אם תחזרי לספר איך היה... שלך, טלי

יש לי ראיון ביום השני הקרוב .. אני חיבת לחפש נושא שאלמד אותו .. אני התלבטת מה יבחר .. הנושא שאני רוצה אותו נושא מעניין .... והתלמידים יהיו מתלהבים לו ... לכן אני מבקשת שתתן לי רעיון ... שליחה שאני כתבתי הבעיה שלי כאן ... אין לי מושג ... תודה .. אני אבקש שתשלח התשובה לאמיל שלי לפני יום ראשון .....

יש לי ראיון ביום השני הקרוב .. אני חיבת לחפש נושא שאלמד אותו .. אני התלבטת מה יבחר .. הנושא שאני רוצה אותו נושא מעניין .... והתלמידים יהיו מתלהבים לו ... לכן אני מבקשת שתתן לי רעיון ... שליחה שאני כתבתי הבעיה שלי כאן ... אין לי מושג ... תודה .. אני אבקש שתשלח התשובה לאמיל שלי לפני יום ראשון .....

הנני עובדת סוציאלית בוגרת אונברסיטת בר אילן. הנני בעלת ניסיון בטיפול באנשים מבוגרים. התמחתי בטיפול באוכלוסיות בסיכון. הנני מחפשת עבודה מזה כחודשיים. אודה למי שיוכל לעזור לי למצוא עבודה בתחום.

מיקי שלום, את יכולה לבדוק גם במדור הדרושים של האתר של איגוד העו"סים: http://www.socialwork.org.il/home/index.asp שיהיה בהצלחה. שלך, טלי

הי מיקי, אם את מעוניינת בעבודה בתחום ההתמכרויות, שמעתי שמחפשים עובדת סוציאלית במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים ברמת גן. בהצלחה, ענת

היי. רציתי לעדכן. כל מאמצייך לא היו לשווא. צלצלתי ,הסברתי שאני מוכנה להתנדב רק כעו"ס ושמחו מאוד. בשבוע הבא אני הולכת לפגישה. אם זה מעניין ,אעדכן.

בוודאי שזה מעניין. באיזה תחום? ושיהיה המון בהצלחה! תחזרי לעדכן.... שלך, טלי

אני נמצאת בטיפולי הפרייה, הייתי מעוניינת לדעת אילו זכויות מגיעות לי מבחינת חופש מחלה, שנתי. תודה

שירה שלום, אני ממליצה לך להפנות את שאלתך גם בפורום לפריון האישה. שם ודאי תקבלי תשובה לשאלתך. קישור: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=246 ענת.

שירה שלום רב, כפי שענת כבר הספיקה לענות לך, את יכולה להפנות את שאלתך בפורום לפוריות האישה, וכמו כן אני ממליצה לך לפנות לעו"ס הנמצאת במרפאה בה את מטופלת (חייבת להיות עו"ס) ולברר איתה ישירות. לצערי, אני עצמי אינני יודעת מידע זה. שיהיה בהצלחה בבירור, ועוד יותר - בטיפולים, שלך, טלי

היי טלי. אני לא רוצה להיות נודניק גדול אבל בלילה "ישנתי על" מה שכתבת ואלו אצלי עוד שאלות,אז אם תסכימי עוד קצת.... 1. ההתנדבות היא בתפקיד של עו"ס או "סתם" (סליחה !) מתנדבת. ז"א עבודה ממש כמו של העו"ס במקום רק ללא שכר??? 2. כשהצעת את עצמך,סיפרת שאת עובדת באפן פרטי?

לעו"ס הלא נודניקית, ההתנדבות היא בתפקיד עו"ס, ועל כך את צריכה להתעקש. סתם התנדבות לא תעזור לך לשום דבר, פרט לתחושת הסיפוק. כשהצעתי את עצמי לא סיפרתי להם על עבודתי הפרטית. זה לא אמור לעניין אף אחד. בהצלחה, טלי

ואם זה במקומות כמו ער"ן או הקוים לסיוע לנפגעות תקיפה מינית? אמנם זה לא עו"ס פרופר אבל כמו שאני מבינה יש קרבה גדולה ,בחלקם יש הדרכות ועוברים מן קורסים המכשרים לעבודה ההתנדבותית. בנוסף,יש מי שמסכים שיתנדבו אצלו כעו"ס? נורא קשה לי לתאר סיטואציה כזאת .

שלום, אני מחפשת חומר על תקשורת בין אישית אצל ילדים בכלל ואצל ילדים אתיופים בפרט. אשמח אם תוכלו לעזור לי. שני

שני שלום רב, להערכתי בסיפריות האקדמיות, דרך חיפוש במאגרי המידע האלקטרוניים תוכלי להגיע לחומר לו את זקוקה. שיהיה בהצלחה, טלי

הי שני, אני שולחת לך קישור לאתר בו תוכלי למצוא רשימה בבליוגרפית רחבה העוסקת במיומנויות חברתיות בקרב ילדים. אני מניחה שתמצאי שם את שאת מחפשת. http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.society/social.html בהצלחה! ענת.

שלום רב, הופניתי לטיפול במרכז הקהילתי לבריאות הנפש לטיפול פסיכולוגי. לאחר שביררתי נאמר לי שה"פסיכולוגים" המטפלים שם הם בעצם עובדים סוציאליים. איך אני יכולה להיות בטוחה שאכן אני מקבלת את הטיפול הפסיכולוגי הנכון שאני זקוקה לו שלא ע"י פסיכולוג ? ולמה המרכז נותן טיפול פסיכולוגי שלא ע"י פסיכולוג ? תודה על תשובתך. ענת.

ענת שלום רב, העו"סים העובדים במרפאות לבריאות הנפש מוכשרים לסוג זה של עבודה, ואינם נופלים ברמתם וביכולתם המקצועית מפסיכולוגים. את תמיד יכולה לברר עם המרפאה עצמה על פרטים מקצועיים אודות המטפל ולהחליט האם את מעוניינת או לא בטיפולו. היכולת שלך לדעת האם הטיפול הוא ה"נכון", זו רק תחושה פנימית שלך, והרגשה האם יש ביניכם קשר טוב. שיהיה בהצלחה, טלי

נרשמתי בפברואר לאוניב' בר-אילן, להסבה לעו"ס. עד היום, לא קיבלתי תשובה על קבלה / אי-קבלה, אולם קיבלתי ממרכז הרישום כמה מכתבים, בהם נאמר לי כי ישנם מסמכים שטרם המצאתי וכו', כך שהנחתי שבקשתי מטופלת, מה גם שקיבלתי בחזרה את הגלויה המצורפת לערכת ההרשמה. אתמול, הגיעה לאוזניי שמועה, כי תוכנית ההסבה לעו"ס באוניב' בר-אילן, נסגרה. הייתי בטוחה שמדובר באי הבנה, והתקשרתי הבוקר למזכירות הסטודנטים של ביה"ס לעו"ס שם נאמר לי כי השמועה - אינה שמועה, אלא מציאות ! ברוב חוצפתה, אמרה לי הגברת איתה דיברתי, כי בידיעון השנה רשום שתוכנית ההסבה לא תיפתח ושגם באינטרנט כתוב אותו הדבר. זה היה נשמע לי תמוה, שכן זכרתי בפירוש שהשנה מתקיימת תוכנית הסבה כרגיל (וזאת תוך התבססות על הידיעון שרכשתי השנה). בנוסף, אותה גברת אמרה לי ש"השינוי הוא בסה"כ לטובתך", משום שאקבל את הפטורים שהיו לי בתואר הראשון ואעשה מסלול רגיל. הסברתי לה, שכל העניין בהסבה זה שהלימודים הם שנתיים (ולא שלוש) והיא העמידה אותי על טעותי (?) ואמרה כי תוכנית הסבה מעולם לא הסתיימה תוך שנתיים, אלא ארכה שנתיים פלוס ועכשיו אמנם אצטרך ללמוד 3 שנים, אבל אקבל פטורים בגין קורסים שעשיתי בתואר הראשון שלי.... לא הבנתי מה כל-כך לטובתי פה, אבל ניחא. כשבדקתי באינטרנט ובידיעון של שנה"ל תשס"ה - התברר לי כי אני אכן צודקת וניתן היה להירשם לתוכנית ההסבה. גם במכתבים שקיבלתי ממרכז הרישום והקבלה נכתב שחור ע"ג לבן, כי העדיפות הראשונה שלי היא: "עבודה סוציאלית - הסבה מורחב". כלומר, לכל אורך הדרך לא היה לי צל של ספק שהתוכנית בטלה וגם לא הייתי מעלה זאת על דעתי, אילמלא השמועה הזו... לפני שנרשמתי להסבה לעו"ס, קיבלתי מביה"ס לעו"ס דפי מידע לקראת שנה"ל תשס"ה ובהם פורטו דרישות ביה"ס לעו"ס, תהליך ההרשמה, תוכנית הלימודים - כך שהיה ברור לי לגמרי שהכל מתנהל כשורה. עד עכשיו, לא קיבלתי שום מכתב הביתה שאומר כי תוכנית ההסבה נסגרה. ואולם אם זה אכן כך, מדובר פה בהטעייה של קהל מועמדים, אשר נרשמו במטרה לנסות להתקבל לתוכנית ההסבה ולא לעשות תוכנית רגילה, של 3 שנים. מה עושים? האם יש עוד אנשים במצבי? זה חוצפה מצד האוניברסיטה להחליט החלטה שכזו לאחר שאנשים נרשמים!!! מעולם לא הייתי נרשמת לבר-אילן, אילמלא הייתה שם תוכנית הסבה, כך שכרגע, שילמתי לחינם 335 ש"ח עבור דמי הרשמה, בעוד שהעדיפות אליה נרשמתי בכלל חסומה בפניי ובפני כל האחרים שנרנשמו כמוני. אם מישהו נמצא במצב שלי, אשמח לקבל תגובה. תודה מראש, ההמומה....

להמומה שלום רב, אכן נשמע הדבר מפליא אך יותר מזה זה מרגיז ביותר. אני הייתי פונה למחלקת הרישום ובודקת איתם מה ניתן לעשות, ואף פונה לרשויות האוניברסיטה במכתב תקיף, ודורשת את דמי הרישום בחזרה. בכל מקרה ,שיהיה בהצלחה , טלי

אני חייבת להגיד שאני ממש לא המומה. משום מה כשמדובר באוניברסיטאות מותר להן לעשות מה שהן רוצות ואין מי שישים גבולות. זה מרתיח אבל ממש לא חד פעמי.

שלום רב רציתי לשאול, פשוט כי אני באה מרקע של פסיכולוגיה ומבינה בתחום ההוא יותר.. רציתי לשאול האם לעו"ס קליני מותר פיסית לגעת במטופל שלו? לחבק ? זה מותר או שזה בעייתי אתית כמו שזה בעייתי (ואסור) אצל פסיכולוגים קליניים? והאם מותר לו לחשוף רגשות שלו כלפי המטופל שלו? על התיחסותך אודה, ליטל

ליטל שלום רב, מדובר באיסור הנובע משמירה על אתיקה מקצועית. האתיקה המקצועית הזו נוגעת לכל מקצועות הטיפול הנפשי, אולם יש בנושא דעות שונות ומגוונות. אני ממליצה לך לקרוא את הספר "יחסים מקבילים" של אלי זומר. הספר מתאר את עניין המגע ואת ההתייחסות המקצועית לכך ממגוון היבטים. בברכה, טלי

שלום לכם, אני עו"ס מזה כשנתיים, אני עובדת בחברת סיעוד ונהנית מהעבודה. הייתי רוצה להמשיך בעבודה סוציאלית לתואר שני, אבל לא בתחום הזקנה, אלא בתחום המשפחה. הנסיון המקצועי היחיד שלי הוא בחברת הסיעוד, ואני יודעת שזה לא תחום טיפולי "פרופר". האם צריכה להיות קורלציה בין העבודה למגמה בתחום השני? כלומר - האם לא יקבלו אותי כי אין לי נסיון בתחום המשפחה? המטרה היא להיות מטפלת זוגית ומשפחתית בסופו של דבר, בנוסף לעבודה בסיעוד. אני פשוט רוצה גיוון בקריירה ובחיים בכלל. איך מתיחסים לנסיון בסיעוד באוניברסיטאות? בראיונות הקבלה? האם יש לי סיכוי? מבחינת הציונים בתואר הראשון אני במצב טוב, אבל כמו שכתבה כאן כבר מישהי - אני לא יכולה להביא מקרים מהשטח בנושא משפחה. עד כמה זה יעמוד לי לרועץ? האם האקדמיה מתיחסת בזלזול לעו"ס בתחום הסיעוד? או שאני סתם דואגת?

לרוצה ללמוד שלום רב, ובכן, השאלה העיקרית היא מה בדיוק את רוצה ללמוד. אם את מעוניינת בתואר שני, אזי נראה שלא תיהיה לך בעיה להתקבל למגמה השיקומית. ייתכן וגם לקלינית, זה מאד תלוי במה שתכתבי בהצהרת הכוונות שיש לכתוב בטפסי ההרשמה. לגבי התוכנית להכשרת מטפלים משפחתיים, אני מציעה לך פשוט להתקשר למקומות בהם מלמדים תוכנית זו, ולשאול ישירות מה לגבי דרישות תעסוקתיות מוקדמות. ייתכן ויבקשו ממך להתנדב לעבוד עם משפחות, וזו אופציה לא רעה... אני אישית מאמינה שבכל עבודה בתחום העבודה הסוציאלית, כמו גם סיעוד, אפשר לפתח נישות שונות בתוך התפקיד. גם אם התפקיד הוא יותר ניהולי או מנהלי, תמיד ניתן "לעשות" אותו יותר טיפולי, ולהציג אותו ככזה בפני מי שאמור לדעת. אני משוכנעת שיש לך תהליכים סמי-טיפוליים ואף טיפוליים קצרי מועד כאלו ואחרים עם הקשישים עצמם, בני זוג של הקשישים ובני משפחות, וגם עם עובדי הסמך מקצועיים. נקודה למחשבה... ןשיהיה בהצלחה, טלי

שלום לכולם, אשמח לקבל את חות דעתכם בנושא: חברתי הטובה ביותר בת ה- 28 סיימה תואר ראשון במדעי המדינה ועבדה במהלך לימודיה במסגרת יעוץ לבני נוער בסיכון ובמצוקה. לצערי הרב עם סיום לימודיה היא נסעה עם ארוסה לטיול בארה"ב ממנו חזרה רק היא,לאחר, שהוא נפטר מגידול בראש באופן פיתאומי. בתקופה זו היא מנסה לשקם את חייה ולהתקדם הלאה. כרגע היא עובדת במשרה מלאה בחברה מסוימת מעל לשנה אך אינה רואה את עתידה שם ומעוניינת לחזור לתחום בה עסקה קודם דרך לימודים והכשרה נוספת. אני מנסה כמיטב יכולתי לסייע לה אך למיטב הבנתי רוב ההרשמות לתוכניות הסבה לעבודה סוציאלית נסגרו בשלב זה ובחלק מן המקומות תוכנית זו אף לא מתקיימת השנה. (ע"פ ברור שערכנו במרכזי מידע והרשמה) אודה לכם מאוד אם יש לכם מידע בתחומים הבאים: 1. אוניברסיטאות או מכללות אליהם ניתן בכל זאת לפנות או להגיש בקשה מאוחרת? 2. תוכניות או לימודי השלמה/תעודה ממולצים לבעלי תואר ראשון בתחום של עבודה סוציאלית/טיפול בבני נוער/ חינוך בלתי פורמלי (לא תעודת הוראה) או כל תחום אחר שרלוונטי ? 3. האם יש דרך למרות תפוגתו של מועד ההרשמה להתחיל ללמוד במעמד מיוחד ולצבור נק"ז אקדמאיות במוסדות בתחום ? הנושא חשוב לי ביותר מאחר ואני לא רוצה שתבזבז לה עוד שנה על כלום, אשמח לקבל כל תגובה או מידע חדש

היי ליאת. לדעתי באונ' בן גוריון לא נסגרה ההרשמה. כמו"כ כדאי גם לנסות דרך המכללות של בר אילן,לדוג' במכללת אשקלון יש מסלול להסבה,יתכן שגם בשאר המכללות.

ליאת יקרה, ראשית אני חייבת לציין שדאגתך לחברתך מעוררת כבטד, ומעידה על חברות נפלאה. ולשאלתך, את יכולה להתקשר לכל המכללות והאוניברסיטאות ופשוט לדבר עם מזכירת המחלקה לע"ס, ולבדוק לגבי סיום מועד ההרשמה, ועל קיום האפשרות של הרשמה מאוחרת. לא ברורה לי שאלתך השניה. על אילו תוכניות לימוד או השלמה את מדברת? בעיני כל לימודים מומלצים כיון שכל לימוד גורם לנו להתפתח ולהתקדם. ולשאלתך השלישית, אני חוזרת את מה שכתבתי לגבי השאלה הראשונה, כדאי לשאול ישירות במחלקות הלימוד הספציפיות. בהצלחה, טלי

טלי , תודה רבה על התשובה המהירה. שלחתי את ההודעה הזאת לאחר ברור במספר אוניברסיטאות ומכללות בהם נאמר לי שמועד ההרשמה פג ובניגוד למחלקות אחרות אין אפשרות להרשמה מאוחרת. מאחר ואין לי הכרות עם אנשים בתחום העדפתי לקבל חות דעת - איזה אוניברסיטה /מכללה יהיו יותר פתוחים לבקשה להרשמה מאוחרת? לגבי לימודי תעודה / המשך רציתי לדעת האם יש לימודים שאינם לתואר שיכולים להכשיר את חברתי מבחינת מקצועית לטיפול בבני נוער מחוץ למערכת החינוך הפורמלית.ערכתי על כך חיפוש באינטרנט ובספריות אבל לא מצאתי לכך תשובה חותכת? אשמח לשמוע את דעתך גם על זה. בתודה מראש ליאת

שלום לכולם, אני נפגע נפש לשעבר ומעוניין לעזור ולהשתתף בקבוצה המלווה אנשים אלו. יש לי הרבה מה לתרום מהנסיון שלי אם מישהו יודע על קבוצה כזו אשמח אם יודיע לי: 717520 - 065

יוני שלום, אני ממליצה לך לפנות למרכז לעזרה עצמית שנמצא ברח' המלך ג'ורג' בת"א. הם מקיימים מגוון רחב של קבוצות, ואולי שם תמצא את מבוקשך. את הטלפון שלהם תוכל למצוא בשרות בזק. בהצלחה, ויישר כוח! טלי

היי. אני רוצה לשתף בהרגשה מאד קשה שלי. אני עו"ס5 שנים . עבדתי בעבר ברווחה וכיום אני עובדת באפן פרטי (יש לי תואר ראשון בלבד) , בהצלחה רבה. מעולם לא נהנתי מעו"ס כמו בשנה האחרונה. אז מה הבעיה? ההתייחסות לעו"ס שעובד באפן פרטי (שוב אני מתייחסת לבעלי ב.א) מצד שאר העו"סים היא כאל שרלטן. למרות שברווחה עסקתי בתחומים "כבדים" יותר (ועדות החלטה,קביעת מסוכנות,תסקירים.......),כל עוד הייתי ברווחה היתי מספיק מיומנת ברגע שאני עובדת באפן פרטי אז אני שרלטנית. קשה לי מאוד שמתיחסים אליי כך ,ביחוד לאור העבודה הנהדרת והשינוי שמצליחים לעשות מטופליי. דבר נוסף,אני מנסה לברר לגבי המשך לימודים ,אם כתואר ואם כלימודי המשך ובכל מקום אליו אני פונה ושואלים מה אני עושה אני נתקלת בתגובות של זעזוע עמוק.האם לדעתכם מקבלים "אנשים כמוני" ללימודי המשך,האם גם באקדמיה יתיחסו אליי כשרלטנית מבלי בכלל לבדוק מי אני ומה אני?. האם יש בכלל טעם לנסות להרשם ולנסות לעבור ראיון קבלה או כל מה שמחכה לי זו השפלה?. זה אולי נראה לכם שולי מה שכתבי פה אבל זו דילמה ענקית - מצד אחד הצלחה ונאה בעבודה ומצד שני תחושה שאין לאן להמשיך. מצד אחד אהבה גדולה לטיפול ומצד שני פגיעה כ"כ דווקא מעמיתי למקצוע. אשמח לשמוע מה אתם חושבים,אולי זה יעזור לי לעשות קצת סדר בהרגשה. הרבה תודה.

לעו"ס שלום רב, אני מאד מבינה את הבעיה עליה את מספרת בהודעתך. גם אני, כמוך, פתחתי קליניקה פרטית בטרם לימודי התואר השני והרגשתי באופן צורם ביותר את תגובותיהם של הקולגות שלי שעובדים כשכירים. גם אנשי האקדמיה, ובוודאי לא אלו הנחשבים ל"קליניים" אהבו את הרעיון. בטפסי ההרשמה לתואר השני לא הזכרתי את העבודה הפרטית אפילו לא בפסיק, והשארתי אותה מחוץ לתחום. רק אחרי שהתקבלתי, במהלך הקורסים והפרקטיקומים סיפרתי על העניין, אך גם בצינעה יתרה. העלית כאן בעיה לא פשוטה. מחד, לאף אחד אין זכות לומר לך מה טוב לך לעשות, אם החוק מאפשר לך (והוא מאפשר), ומאידך, אני מאמינה שהפטרוניות וההתנשאות אולי שאת חשה מצד מטפלים ותיקים או אנשי אקדמיה "קליניים" נוב מהאמונה שיש צורך בדרך ארוכה הן מבחינה לימודית והן מבחינת צבירת הניסיון בשטח על מנת שתוכלי להיות מטפלת ראויה וטובה. אין פה צד צודק וצד לא צודק. יש טיעונים חשובים ונכונים לכל צד. את רק צריכה להחליט עד כמה את מעוניינת להיות תחת המתקפות של הסביבה המקצועית שלך. בברכה ובהצלחה, טלי

היי טלי. דבר ראשון תודה על התשובה המהירה והכנה. אבל.......... אם היתי קודם 90% מיואשת אני עכשיו 110%. מה עושים במקרה כזה? בכל מוסד אקדמי רוצים שתעבדי במקביל ללימודים ("כדי שתוכלי להביא מקרים מהשטח") אז אני חייבת להגיד שאני עובדת באפן פרטי (אני לא עובדת במקביל בשום מקום אחר),אם אגיד שאני לא עובדת בכלל , לא יסכימו לקבל.מלכוד? מצד שני חשוב לי ללמוד ולהתפתח מקצועית. מה לדעתך נשאר לי לעשות? האם האופציה היחידה היא לעשות הסבה ולעזוב את העבודה הטיפולית שאני כ"כ אוהבת?. מצד אחד לא רוצים שאנשים לא מיומנים וללא השכלה מספקת יטפלו ומצד שני לא נותנים את האופציה ללמוד. בבקשה תייעצי לי מנסיונך,מה לעשות במצבי. תודה

שלום רב! אני מחפשת פסיכולוג ופסיכיאטר טוב באיזור רחובות. אם יש לכם המצלות על מישהו מקצועי מאוד בתחום, אשמח לשמוע. תודה לכולם וחג שמח לנה

לנה שלום רב, את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש ברחובות. יש להם פסיכיאטרים שעובדים איתם, וייתכן ויש להם גם רשימת מטפלים מומלצים. כנ"ל גם בקופת החולים שלך. שיהיה בהצלחה, טלי

אני בוגרת לימודי חינוך מיוחד ואומנות, למדתי את לימודי התואר הראשון במטרה להגיע לתואר שני בתרפיה באומנות. כרגע (כבר שנה אחרי סיום לימודיי) אני מחפשת עבודה בתחום החינוך המיוחד אך אינני מוצאת, כל הצעה שאני מקבלת היא בחינוך הרגיל. תחום התרפיה באומנות מאוד מעניין אותי ותמיד רציתי לעסוק בתחום זה ןאני גם חושבת שיש לי גישה מצויינת לאוכלוסיה מיוחדת אך אני בדילמה עצומה - הלימודים דורשים המון זמן וכסף ואני פוחדת שלא אמצא עבודה בתחום כפי שאינני מוצאת עבודה בחינוך מיוחד כעת.... מה עצתכן,אתן התרפסטיות באומנות שכבר בתוך התחום בטח יודעות מה מצב העבודה?

את כמו רוב בוגרות הלימוד המיוחד , בקרוב תתחילי לעבוד בטלמרקטינג .

אז לא הבנתי מה התשובה? כדאי ללמוד תרפיה באומנות או שגם בזה אני לא אמצא עבודה?

אני תרפיסטית באמנות שמחפשת עבודה כבר תקופה ארוכה מאד מאד ללא הצלחה. אגב, גם אני באה מרקע של חינוך מיוחד וכנראה שזאת הסיבה שבגללה אני לא מחפשת עבודה בתחום החינוכי אלא בזה הקליני. השוק באמת במצב קשה ובעיקר רווי בתרפיסטים. הלימודים ארוכים ויקרים. תחשבי היטב לפני שאת הולכת לתחום על היותו קסום ומאתגר. ולמי שיש עבודה באזור השפלה והמרכז להציע לי - אשמח מאד. תודה ובהצלחה.. :)

היי..! עם את זוכרת אותי.. אני נועה בת 17 וחצי. שההורים שלה נגד פסיכלוגים אבל אני חייבת פסיכלוגית אני חייבת אני מתעוררת בלילה כל הזמן לא יודעת למה(מלחץ מפחד מלא יודעת ממה) היו לי פעם הפרעות אכילה את בטוח זוכרת אותי.. אז הלכתי להפוך אל הפוך שגעתי אותכם פה בפורום! נראה לי אילו אז הפורום אולי היה במקום אחר איני בטוחה ממש.... בעצם הוא היה פה! לא משנה!. החלטתי שאני חייבת ואני הלך בלי ידיעת ההורים! עישתי הכל ביררתי איזה פסיכולוגית אני רוצה מהספר של מכבי מה אני רוצה והכל ואז מה הסתבר לי? שפגישה ראשונה עולה כסף! 47 ושאר הפגישות כל פגישה 100 ואין לי כסף ואני מפחדת לעבוד מפחדת משינויים זה אחד הדברים המפחידים ביותר בחיי עכשיו. ההורים שלי לא מסכימים לי ללכת אז בטח שהם לא יביאו לי כסף ובטח שאני לא יגיד להם שאני הולכת. עד שעשיתי את האומץ ולקחתי את עצמי ביידים אני עבודה חשבתי שאני הלך בקרוב ולא ידעתי שזה עולה ככה.. ובבקשה אל תגידי לי ללכת לשרותי הרווחה של העייריה, כי הייתי שם בזמנו בגלל הפרעות אכילה והם רק עשו לי רע ורק התדרדרתי וגם הרופא משפחה אמר לי שהרווחה בתל אביב לא טובה, ולצאת משם כמה שיותר מהר, כמובן שהתבישתי לצאת משם ולהגיד להם תא זה אני, אז נתתי לו להגיד ומאז שיצאתי משם פשוט החלמתי. הם רק עשו לי רע אני לא יכולה לחזור למקום הזה יותר. מה עושים? אני כל כך רוצה פסיכולוגית ויש מישהי ספציפית שאני רוצה, עם לא היא אני הסתפקת באחרת. אבל אני חייבת את העזרה ח-י-י-ב-ת נגמר לי כבר הכוח אין לי כוח וזלגות לי דמעות אני רוצה עזרה ואני לא יכולה לקבל אותה.

נועה יקרה, בגלל בעיות בגלישה באינטרנט לא יכולתי לענות לך לפני כן. נשמע שאת במצוקה, וחבל שאת לא יכולה להיעזר בהוריך. לא ברור לי האם ניסית לדבר איתם ולהסביר להם שאולי הם לא מאמינים בפסיכולוגים, אבל את כן, ואת זקוקה לעזרה שלהם עכשיו. מה דעתך יקרה, אם תנסי לדבר איתם על כך? ונניח שאת לא רוצה לדבר איתם מכל סיבה שהיא, אני חושבת שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא לחזור להפוך על הפוך ולבקש מהם שיסייעו לך. יש כל מיני מרכזים לבני נוער בהם ניתן סיוע כזה או אחר ללא תשלום וללא ידיעת ההורים. אני בטוחה שיהיו להם פתרונות עבורך. את תמיד גם יכולה לפנות ליועצת בית הספר ולבקש ממנה להיפגש עם פסיכולוג. לכל בי"ס יש פסיכולוג, ואת יכולה להיעזר גם בו. הטיפול הוא ככל הידוע לי ללא תשלום. אני מקווה שהתאוששת קצת מהיום הסוער בו כתבת לי את ההודעה, ואני שולחת לך הרבה הרבה חיזוקים להמשיך ולחפש את מה שאת רוצה לזקוקה לו... טיפול. שיהיה בהצלחה, ותכתבי עידכונים. שלך, טלי

טלי'לה לא רק שאני ידבתרי איתם עוד דיברו איתם הם חשויבם שפהיסולכוגים מביאים רק צרות לחיים, עם אני בוחרת בפיסוכלוגית אנ י יכולה לרואת את עצמי כבר לא גרה בבית אין כזה דבר אצכלם פסיכולוג ועוד לבת שלהם - אופ! דברו איתם גם אנישם אחרים אני ל אמסוגלת דלבר איתם יותר אל זה. אני כבר יודעת. כן רק שלאיפה שהפוך אל הפוך שלחו אותי בזמנו היה מקום רע ממש רע ר קתדרדרו אותי עו דיותר קצת טרואמה בגלל זה יש לי עכשיו, אני נצלתי מהמלה לא בגללם הם רק עשו אותי יותר אנורקסית. לא משנה אני כבר לא בקטע הזה אני פשוט מפחדת משינויים מפחדת מלעובד מפחדת שיהי הלי חבר מפחדת מהמון ובלי היעין הרע לא חסירם בנים שמתחילם איתי סליחה אל הצניות אבל לא הולך לי עם אפ אחד אני מפחדת מישנוי לא יודעת אינ חיבת עזרה!!!! אין לנופסיכולוגית בבית ספר- אינ לומדת בפרטי

רציתי לשאול את דעתכם, עם איזה סיפורים ,משלים, שירים, פתגמים או כל יצירה אחרת אפשר להשתמש כדי לנסות להעביר למאזין עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית מוסר השכל והבנה לרצות להזדהות עם האפשרות שגם הוא יכול להיות חסר אונים ולגרום לו לרדת מראש העץ שנותן לו ביטחון מופרז לא למצא סיבה שתגרום לו לאכפתיות להתחשב בסבל של השני. כלומר לא מדובר על אדם שלא יודע את המצב של הקורבן ואת התנאים והסיבות שבאופן טבעי גורמות לסבל אלא שהוא כן מודע לסבל אבל פשוט לא אכפת לו בכלל מזה מפני שהוא מניח ש-"לי זה לא יקרה" . ואולי אפילו יש לו סיבה מאוד הגיונית להיות בטוח בכך. אבל אולי אפשר לנסות להעביר לו חומר חדש למחשבה על מנת שתהיה לו סיבה לרצות להיות לכמה רגעים בצד של החלש ולהרגיש את סיבלו באופן מוחשי ושיהיה אכפת לו . ולהביא אותו לתהליך הבנה של אמפטיה וחמלה אליו ואולי אפילו לרצון לעזור לו. אז אני מתעניינת לדעת איזה סיפור או משל שיש בו מוסר השכל כזה שאפשר להשתמש בו כדי להעביר את הדברים האלה למאזין כמו שאמרתי . אשמח לדעת שמות של סיפורים, משלים וקישורים לדברים שאפשר לנסות . וכמה שיותר משלים כאלה יותר טוב . אל תהיו פסימיים תהיו אופטימיים מפני שיש לו רצון לשמוע משלים עם מוסר השכל "על החיים" . דוגמא לכיוון של משל שהצליח להשפיע. למשל ישבתי איתו וסיפרתי לו משל על אריה שתפס עכבר ועמד לטרוף אותו. העכבר התחנן לאריה שישחרר אותו ואמר "אדוני האריה, שחרר אותי ואני העכבר אשיב לך ביום מן הימים הטובים תחת טובה" !. "חה ! חה ! חה!"- צחק האריה למשמע דבריו של העכבר הקטן ושיחרר אותו לחופשי . חלפו ימים רבים, עד שיום אחד נפל האריה ונלכד במלכודת שטמנו לו הציידים. באו הציידים, קשרו את האריה בחבלים עבים אל אחד העצים והלכו להכין עבורו כלוב. שאג האריה ובכה ונאבק בכל כוחו, אך לא הצליח לקרוע את החבלים ולהשתחרר . העכבר שמע את השאגות והבכי של האריה ומיהר אליו . העכבר כירסם את החבלים וכרסם עד שהאריה השתחרר מכבליו ויצא לחפשי. מכאן אנו למדים כי גם חלשים יכולים לעזור לפעמים לחזקים מהם. זהו סיפור שנתן לו הבנה באותם רגעים . סיפורים ומחשבות בסגנון הזה השפיעו . ואני צריכה עוד מחשבות, משלים וסיפורים בסגנון הזה.

כרמלה שלום, אינני מכירה משלים הקשורים בתכנים אותם את מחפשת. יחד עם זאת אני מכירה אתר נחמד ובו משלים רבים, אגדות וסיפורים נחמדים. אני מניחה כי תמצאי באתר זה את שאת מחפשת. את יכולה לפנות באמצעות המייל למנהל/ת האתר- אולי הוא (או היא) יוכלו לכוון אותך למשלים/סיפורים רלבנטיים. כתובת האתר: http://www.micro-cosmus.com/sipur/index.html שיהיה לך בהצלחה, ענת.

כרמלה שלום רב, העבודה שלך נשמעת מרתקת מאד. אני עצמי איננה עובדת בשיטה שכזו ולכן אינני יכולה לסייע לך בעניין. הדבר היחידי שעולה על דעתי הם דווקא הספרים של אדיר כהן אודות סיפורים וספרים שונים. מומלץ! בהצלחה, טלי

שלום! ענת שלום! אם את מכירה אתרים טובים לחיפוש עבודה כעובדת סוציאלית, אודה לך אם תאמרי לי עבדתי מספר שנים כעובדת סוציאלית, וכעת אני מחפשת מקום עבודה חדש מעניין אותי לעבוד בדרום הארץ או בצפון, רוצה מאוד לעבוד עם בדואים אבל אשמח לדעת על מקומות אחרים - אני בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ובחינוך תודה קרן

הי קרן, אינני מכירה אתרים המפרסמים משרות פנויות בתחום העבודה הסוציאלית. באתר האיגוד מתפרסמות מפעם לפעם מודעות דרושים. את יכולה לפרסם בפורום של האיגוד שאת מחפשת עבודה בתחום מסוים ובאזור מסוים. אולי מישהו מהעובדים הסוציאליים יודע על משרה פנויה. כתובת הפורום: http://www.socialwork.org.il/home/forum_categ.asp?group_id=31&status=forum אם אשמע על משרה פנויה, אעדכן אותך. בהצלחה! ענת.

: מחפשת עבודה בבית( בהדפסות ) או מזכירה במקום העבודה

היי טלי אני אפרת בקרוב בת 18. כל הזמן אני עייפה כאילו לא יודעת איך להגדיר את זה, פשוט אני מרגישה רע, ואני לא יודעת למה אני לא רוצה לצאת מהבית ידיד שלי אומר לי אני בא להסוף אותך נעשה סיבוב ואני לא אין לי כוח אז אני בא היום יותר מאוחר לא אין לי כוח חברות שלי הולכות לכיכר ביום העצאמות ולי אין כוח לספריים אז תמיד אני בבית חברה שלי רוצה שאני יבוא עליה עוד 3 שעות ולי אין כוח לא בא לי וגם לא בא לי שהיא תבוא עליי למה זה ככה? (והכל תקין בבעמרכת בדיקות הדם) לפעמים אני בדיכאון סתמי כזה שאין לי מושג למה.. חברה שלי אומרת לי שזה בגלל שאני לא יוצאת אף פעם! אבל אין לי כוח.. לא יודעת איך להסביר. ועוד שאלה לי אלייך. קראתי את זה שהיית פעם בארגון אביב בפהרעות אכילה יש לי חברה שיצאה מהפרעות אכילה אבל נשרה אובססית וכן היא צריכה טיפול והיא לא רוצה ללכת כי היא מפחדת להגיע לפסיכולגית לא טובה(משהו בראש שלה) היא חייבת עזרה כי היא כבר אחרי זה אבל נשארו לה עוד כל מיני דברים מפגרים בראש יש לך לתת לי או המלצה אל מישהי מומחית בהפרעות אכילה או בכלל פסיכולוגית טובה לילדה שבגיל שלי בתל אביב שבקופת חולים מכבי? תודה רבה

אפרת שלום רב, אני אחלק את תשובתי לשניים: החלק הראשון קשור לשאלתך אודות העייפות שלך. אני הייתי מתעקשת לבצע בדיקות מקיפות כדי לוודא שאכן אין דבר פיזיולוגי שעלול לגרום לעייפות הזו. במקביל לבירור הגופני אני מציעה לך להתחיל בטיפול נפשי. גם אם מדובר במחלה וגם אם לא, אזי את מספרת על סוג של דיכאון, ועל חוסר חשק כללי. דיכאון שכזה, דרוש טיפול, ולא בגלל שזה חמור, אלא דווקא כדי שתוכלי להתגבר עליו במהרה ולא להפוך אותו לכרוני או לחמור יותר. החלק השני, לגבי חברתך, אני מבינה שהיא החלימה ממחלת האנורקסיה, לפחות פיזית, אך לא לגמרי מבחינה מחשבתית. את צודקת שכדאי להמליץ לה על טיפול. לצערי אינני מכירה את המטפלים של מכבי, אבל תמיד אפשר לשאול בקופ"ח מי מתמחה בהפרעות אכילה. אם יש בעיה לגבי מציאת המטפל, את מוזמנת לכתוב לי ישירות למייל ואנסה לסייע. יום עצמאות שמח, שלך, טלי

אפרת שלום, בקשר לחברה שלך עם הפרעת אכילה, אני היתי שם ויצאתי מזה לגמרי(לעיתי רחוקות זה חוזר אבל אני יודעת לשלוט על זה...) בעזרת מי שהקימה את אירגון אביב. קוראים לה צביה והיא גרה בת"א אבל לא עובדת דרך קופ"ח (לפי מיטב ידיעתי). היא עובדת דרך חברת "תות" תקשורת ותוצאות. כדאי לה לברר כי היא מצוינת!!! אפשר לבדוק דרך האינטרנט באתר של החברה או להתקשר אליהם דרך 144.. שיהיה בהצלחה והכי חשוב זה לדעת שאפשר אחרת וזה שווה!!! בהצלחה רוני.

אני סבתא ודואגת מה יעלה בגורל נכדיי. אני סבתא שמעניקה ודואגת ואוהבת מעל הלב כמה שאני יכולה. נכדיי גרים צמוד מאוד לביתי. לדעתי ההורים לא מטפלים בילדים כיאות. א. לא מוציאים את הילד לטייל כמו כל הורה נורמלי. ב. גם אם מצבם הכלכלי קשה, יש להוציאם לפחות לגני שעשועים שלא עולים דבר. ג. נכדיי לא ישנים על מיטות נקיות וגם לא מקלחים אותם יומיום לפעמים, ויודעים רק להטיל עונשים על ילדיהם. בקיצור אני אשה לא הכי בריאה פיזית ויש לי קשיים פיזיים רבים, ואני רואה שהם לא מספיק עושים למען ילדיהם, לכן אני לוקחת את האחריות על עצמי לדאוג להם ואני כועסת, מתמרמרת ובוכה על כך שהם לא רק שהם לא אחראיים על ילדיהם אלא גם מטילים עליהם עונשים ואני נמנעת מלהתערב כי כאשר אני מעירה(ולא מול הילדים) הם רק כועסים ולא יוצא מזה דבר. מה עלי לעשות כי אני מפחדת מלגשת להתלונן לרשויות (עובדים סוציאליים) מחשש מלפגוע על ההורים. וגם מזה שאין לרשויות אפשרויות לעזור . אשמח לקבל את דעתכם .

לסבתא בלה היקרה, אני מבינה את דאגתך לנכדייך, ואת הרצון שלך להעניק להם את כל הטוב שקיים. אולם, נראה כי יש איזשהו עירוב של התפקידים של הורה-סבתא. אני מבינה את הקושי שלך לראות שנדייך גדלים לא כפי שהיית רוצה, אבל את חייבת להבין שהם לא הילדים שלך. עם כל הכאב, אלו ההנכדים שלך, והסמכות ההורית שיכת לילדייך וניתנת בידיהם. אם את רואה הזנחה של הילדים ו/או התעללות בהם (עונשים חמורים או אלימים וכיוב') מחובתך החוקית והמוסרית לדווח עליהם לרשויות. אני בטוחה שזה אחד המעשים הקשים ביותר עבורך כסבתא, אם לא בדבר הקשה ביותר. אבל אם הילדים נפגעם מעצם המצב הנוכחי, עירוב הרשויות רק יעשה להם טוב. לרשויות יש יכולת לסייע בכל מקרה, בין אם להכניס סייעת לבית, לשלב את הילדים במסגרות תומכות אחר הצהריים (אחרי הגנים ובית הספר) ועוד ועוד פתרונות יצירתיים ונהדרים. אבל דבר ראשון סבתא יקרה, עלייך להגדיר לעצמך מה התפקיד שלך הורה או סבתא. ברגע שתגדירי לעצמך, כך תחסכי מעצמך את כל הרגשות השליליים... יום עצמאות שמח, שלך, טלי

בלה שלום לך לדעתי את סבתא מקסימה ודואגת וגם צודקת במשפחתי היה אותו סיפור ואמא שלי היתה מנסה להוציא אותם שהיו קטנים וגם אני כשעוד היתי רווקה אצל אמא אז הינו מקלחים אותם ודואגים להם היום הם כבר מאוד גדולים ולומר לך את האמת ממש לא ילדים מוצלחים ההורים לא השקיעו והנה התוצאות ץ בקצור לדעתי תנסי לדבר בעדינות עם הבן זוג בניהם שקרוב אליך ז"א הבן שלך או הבת שלך וכל הזמן להסביר בצורה נעימה על כמה חשוב שהילד יהיה נקי ויצא לגן המשחקים כמה חשוב לעתיד שלו אם תראי שזה מגיע לצב של מירבות אן הרבה מה לעשות בי

אני עובדת סוציאלית. מחפשת עבודה בתחום באזור הצפון (נצרת עלית, מגדל העמק והסביבה). אני דוברת רוסית. תודה מראש לכל תגובה

שרון שלום רב, לצערי אינני יודעת על משרות באזורך, אך אני ממליצה לך לפנות גם לאתר של איגוד העו"סים. אולי שם תוכלי למצוא משהו. מצ"ב קישור לאתר: http://www.socialwork.org.il/home/index.asp שיהיה בהצלחה, טלי

אני מרגישה שאני משגעת את עצמי - כל הזמן מוצאת בעצמי תסמינים של מחלות נפש וקשיים רגשיים, כל הזמן מפחדת מהתמודדויות ומוצאת את עצמי בהתקפות זעם על בעלי, בדכאונות ומצבי רוח ובמתחים. אני הולכת לפסיכולוגית שרואה בי הרבה כוחות והרבה קשיים מהעבר, לפסיכיאטרית שנותנת לי סרוקסט וקלונקס להרגעה, לשיאצו ולביו פידבק ועדיין מרגישה שאני משתגעת. חשבתי שכשאקבל דעה מקצועית שאני שפויה ארגע אך זה לא כך. אני סובלת כל הזמן ממתחים, זעם, פחדים. הבטחון העצמי שלי על הקרשים ואני מרגישה שאני לא יודעת להתמודד עם החיים. אני חיה כל הזמן בהרגשה שאני הורסת את הזוגיות שלי עם התקפי הזעם ומצבי הרוח שלי ואז חיה בפחד שבעלי יעזוב אותי. אני כל כך מיואשת מעצמי כבר...האם אי פעם אוכל לחיות אחרת, להאמין בעצמי ובכוחות שלי ופשוט לזרום עם החיים בלי לפחד כל כך? בבקשה עזרו לי

רונה יקרה שלום רב, אני מבינה את התחושה שלך, זוהי תחושה קשה להתמודדות. הכוחות שלך הם אלו שדוחפים אותך לא לוותר, ללכת לטיפול ולהמשיך לנסות ולמצוא פתרון. הפתרון בעיני טמון בהתמדה בטיפול, בשיתוף מתמיד של המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר , בתחושות שלך, ואם יש שינוי לרעה או מאידך את חשה שאין שינוי משמעותי, תמיד אפשר לחשוב על שינוי הטיפול התרופתי או הוספה לו. את מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן, לספר על עצמך, לשתף ולהשתתף. מאחלת לך רק טוב, בברכה, טלי

היי טלי! גם לי קוראים טלי... נחמד מאוד! אני טלי מתל אביב אני בת 16 וחצי... וכבר שכבתי עם שתי בנים היה לי חבר לפני במשך שנה וחצי (זה דאי הרבה זמן, אז כמובן שכבר שכבנו) ההורים שלי לא יודעים אני אהבתי אותו עד מאוד וכמובן שהשתמשנו בהמצעי הגנה. עכשיו נפרדנו בגלל שהוא היה מגעיל הוא התייחס עלי בצורה מגעילה, אבל לא לפה אני מנסה לומר.. מה שאני מנסה לומר זה שידיד שלי ממש עזר לי כי היה לי ממש קשה שהוא התנהג עלי מגעיל ואז התאהבתי בידיד שלי נורא התקרבנו בעקבות זה, ואנחנו חברים כבר חצי שנה.. ושכבנו אתמול בפעם הראשונה.. אתמול בלילה אני ילדה טובה מבית טוב, ולא מספיק לי לעבור לי עכשיו בראש(שאני מרגיעה ממש ממש זו**, מכיוון שאני רק בת 16 וחצי וכבר הספקתי לשכב עם שתי בחורים שונים, זה לא דאי מוגזם כאילו אני בת 16 וחצי.??? מה אני חושבת לעצמי? נכון היה לי סיפוק ואני אוהבת אותו ואף אחד לא הכריח אותי והיינו חברים גם עם לא היינו שוכבים אתמול, אבל היה לנו צורך אתמול וכן זה קרה, רק עכשיו יש לי הרגשה ממש ממש רעה לגבי , לא רק זה שאף אחד לא יודע כלום אפילו לא חברה הכי טובה שלי כי קשה לספר את זה ועוד במיוחד שאני בגיל הזה, למה קרה לי שכבר שכבתי פעמיים בגיל הזה? מה את חושבת אל זה, אני לא יגיד שאני מתחטרת על זה, כי נורא נהנתי וגם בן זוגי נורא נהנה זה מוזר אני אוהבת לשכב אבל מה אני בכלל מבינה אני רק בת 16 וחצי?

טלי שלום, לדעתי את מאוד מאוד בוגרת! לפי מה שנתקלתי, לא כולם מבינים שצריך להשתמש באמצעי מניעה. אני יצאתי עם מישהו בן 37 תקופה והעלינו את הנושא. אמרתי שאני לא מתפשרת ושגם הוא צריך לדאוג לעניין האמצעים. החשוב הוא קיום יחסי מין צריך להיות בהסכמה מצד שני הצדדים. טלי, את מבינה המון!!!! מקווה שהארתי והערתי, עדי

טלי יקרה שלום לך, המכתב שלך מדבר בעד עצמו, ומעיד על כך שאת בוגרת ולא עושה דברים מתוך דחף או חשק, אלא משקיעה בכך מחשבה. הידיעה אודות השימוש באמצעי מניעה, והעובדה שאת מתארת כי חשת בנוח בקרב החבר שלך, הקודם והנוכחי, מעלה את האפשרות שקיימת איתם יחסי מין בוגרים מתוך רצון לקרבה והנאה, ולא סתם לספק דחפים. כפי שעדי כבר כתבה לך, אני חושבת שאת מספיק בוגרת ויודעת מה טוב לך. לפעמים בגיל שלך קל לומר, אני בסך הכל עוד ילדה, אבל במציאות את כבר נערה בוגרת, עם רצונות ומחשבות משלה. תעשי מה שאת חושבת שנכון ומתאים לך, וכמובן תמשיכי לשמור על עצמך, ולהשתמש באופן מושכל באמצעי הגנה מתאימים. שלך, טלי

אני אוהבת מאד אומנויות ובמיוחד מוסיקה ומחול. אני מקוה בהמשך ללמוד ריפוי במוסיקה/מחול אבל האמת שאני לא בדיוק יודעת מה זה אומר אשמח אם יתנו לי פירוט ודוגמאות של ריפוי במחול/מוסיקה. ובמיוחד היתי שמחה לדעת האם יש דרך לטפל באומנויות ובמיוחד במוסיקה בהפרעות אכילה?(יש לי חברה שחולה בזה ואולי זה יוכל לעזור לה...היא בת 22) תודה מראש רוני

רוני שלום רב, אני ממליצה לך לבקר באתר של יה"ת (ארגון המטפלם בהבעה ויצירה) ודרכם ללמוד את הנושא, לפחות באופן ראשוני. http://www.yahat.org/2002/ יתרה מזו את יכולה לעיין בחוברות שנקראת "נפש", שמתארות את הטיפולים השונים כולל דוגמאות שונות. אם יוותרו לך שאלות, את מוזמנת תמיד... בהצלחה, טלי

תודה טלי, רציתי לדעת היכן משיגים את החוברת שהצעת לי "נפש"? וכן מי המחבר/ת? תודה רבה רוני

שלום לכולם שמי יעל ואני מצטרפת חדשה לפורום. לצערי הרב אני נפלתי בקטיגוריית האנשים שלמדו בחו"ל (Goldsmith's College, University of London שלוחה בבולוניה איטליה) מוסד שלא דרש תואר ראשון (אך תוכנית לימודים ארבע שנתית עם תיזה לעומת דו שנתית בישראל), ולכן היום אני מוצאת את עצמי עם תעודה ונסיון עבודה של 3 שנים במוסדות בריאות בחו"ל, חברה באיגוד המקצועי האיטלקי למרפאים באומנות, אך ללא כל אפשרות להכרה בתעודה מטעם י.ה.ת או מטעם משרד הבריאות כיון שלא היה לי תואר ראשון לפני תחילת הלימודים ולמרות שהשנתיים הראשונות בעצם מוקדשות ללימוד והעמקת הידע הפסיכולוגי הנדרש. נאמר לי באופן קטיגורי שאין שום אפשרות גם להשלמת תואר ראשון בדיאבד. בשלב זה שאלתי היא האם ידוע למישהו מהם האופציות העומדות בפני אם אינני חברה בי.ה.ת ואין לי הכרות מטעם משרד בריאות. האם אני יכולה לעבוד בתור מרפאה באומנות? אודה לכל מי שיש לו מידע בנושא כיון שאני מתכננת לשוב ארצה בקיץ ורוצה להבין איפה אני עומדת. תודה מראש

יעל שלום רב, ראשית, אני שמחה על הצטרפותך לפורום, ומקווה כי תפיקי פה את המיטב. שנית, בהקשר לשאלתך, למעשה אינני יודעת מה עליך לעשות. לצערי, אני מכירה את הנוקשות והאטימות הקיימת בקרב מוסדות שונים במדינה שלנו, ואולי גם את עצמך כבר למדת להכיר. אם דיברת עם איגוד יה"ת והם לא מוכנים לשמוע אודותיך זו באמת בעיה. אגב, התוכנית בארץ היא תלת שנתית, ולא דו שנתית כפי שכתבת. דרך אחרת להערכתי היא ללמוד מקצוע טיפולי כמו עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק ואחרי כן, תוכלי לעסוק בעבודה טיפולית ולהשתמש בכל הכלים המוכרים לך. ודבר אחרון, כיום בארץ אין חוק פסיכותרפיה ועל כן כל עניין הטיפול באופן כללי (הן הטיפול בדיבור והן בכל אפשרויות הטיפול האחרות) מאד פרוץ. למעשה,בפשטות, ניתן לומר שכמעט כל אדם יכול לפתוח קליניקה פרטית ולטעון שהוא "מטפל". זה אומר שכל זמן שהחוק אינו נכנס לתוקף בארץ, תוכלי אולי לעבוד באופן פרטי בשל הפירצה הקיימת בחוק, אבל בוודאי שלא במוסד ציבורי הדורש תעודות לפי החוק. מקווה שלא בלבלתי אותך, בברכה, טלי

אני מתעניינת לגבי תוכנית הלימודים באוניברסיטה לעבודה סוציאלית. כמו שהבניתי חלק מהלימודים מסתכמים בעבודה מעשית. אם אפשר קצת יותר פירוט לגבי זה. מה בידיוק עושים שם? וכמו כן הייתי רוצה לדעת האם האוניברסטאות מקיימות ראיונות אישיים/קבוצתיים למועמדים? בתודה מראש.

אור שלום, לימודי העבודה הסוציאלית כוללים הכשרה מעשית בשירותים שונים בהם עובדים עובדים סוציאליים (לשכות רווחה/פנימיות/בתי חולים/בתי אבות/שירות מבחן וכו'...). הלימודים בשדה מיועדים בעיקר לרכישת ידע ומיומנויות מקצועיות. הלימודים מלווים בהדרכה מקצועית (לרוב מטעם עובדת סוציאלית העובדת במקום). בשנה הראשונה לימודי השדה מסתכמים ביום אחד בשבוע, בשנה השניה-יומיים ואילו בשנה השלישית- יומיים וחצי. בכל שנת לימודים מתקיימת ההכשרה במסגרת אחרת. השיבוץ במקום ההכשרה נקבע על ידי האוניברסיטה תוך התחשבות מסוימת בבקשת הסטודנט. באשר לשאלתך השניה, אני לא עברתי ראיונות אישיים/קבוצתיים כחלק מתהליך הקבלה. אם יש לך שאלות נוספות אשמח להתייחס אליהן. בהצלחה, ענת

אני סטודנטית הסבה לעו"ס באשקלון ואני עברתי מבחני קבלה קבוצתיים קבוצתיים .

שלום רב, הנני בתהליכים ראשוניים לכתיבת תזה בנושא "תפיסתם של מטפלים באמנות את אפקטיביות השימוש באמנות ככלי לתקשורת חלופית אצל אוטיסטים ללא יכולת דיבור" אם יש מי שעוסק בתחום אודה באם באם תיצרו עמי קשר, אשמח גם לקבלת ביבליוגרפיה תודה רבה, רונית.

רונית שלום רב, אין לי נגיעה ישירה לתחום, לכן לא אוכל לסייע לך, אבל בכל מקרה - שיהיה בהצלחה, טלי

טלי תודה בכל אופן על התייחסותך רונית

שלום רונית אני מטפלת באמנות ועובדת כבר 4 שנים עם אוטיסטים ברמת תפקוד בינוני -נמוך. אשמח לעזור.

פשוט ריגשת אותי עם ההודעה הכל כך פשוטה שלך אך הגדושה ברצון טוב! יישר כוח! טלי

יוכי - תודה רבה לתגובתך - אשמח אם אוכל ליצור עמך קשר כתובתי : [email protected]

רציתי לדעת אם יש לאיגוד אתר באינטרנט

דידי שלום, לאיגוד העובדים הסוציאליים אתר ברשת האינטרנט שכתובתו: http://www.socialwork.org.il/home/index.asp ענת.

אני נרשמתי לתואר שני בעבודה סוציאלית ונדרשתי לכתוב מכתב שבו אני אצהיר את הכוונות שלי ללמוד עבודה סוציאלית במסלול הקליני, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, כי בתואר הראשון לא למדתי הרבה על התחום הזה, והמכתב אמור להיות משכנע ובכיוון הטיפולי, אולי תמליצו לי איך לכתוב. אשמח לשמוע מהניסיון שלכם. תודה מראש

שלום רב, לדעתי על המכתב להתמקד בשאיפותייך להתפתחות מקצועית. כלומר, כיצד את רואה את עתידך המקצועי בתחום העבודה הסוציאלית. בהצלחה, ענת.

להוביטית לום רב, הצהרת הכוונות להערכתי (וזה מה שאני כתבתי בטפסי הקבלה למגמה הקלינית בבר אילן) אמורה להכיל את הדרך שהובילה אותך ללמוד עבודה סוציאלית, הסיבה שאת רוצה להתמקצע בתחום הקליני, מה את עשויה להביא מעצמך אל תוך חדר הטיפול העתידי, ומה השאיפות המקצועיות שלך לעתיד, בתחום הטיפול. אם את מטופלת בעצמך, את יכולה להיוועץ עם המטפל/ת שלך לגבי ההדגשים. שיהיה בהצלחה, טלי

אמי נפטרה לפני שלוש שנים, ואחרי כחצי שנה של אבל "לפי הספר" חזרתי כביכול לחיים...אבל האמת היא, שמאז אני חיה בשני עולמות - עולם החיים: העשייה, האהבה, ועולם המוות: הזכרונות הנוראיים שיש לי, והגעגועים האינסופיים לאמא שלי. אני לא יכולה להיפרד מעולם המוות וזה הורס לי את החיים. אני מרגישה שאיבדתי את מי שהייתי קודם. הכאב לא מרפה ממני, הוא כאילו מתנהל בתוכי כל הזמן, מסווה ע"י התפקוד הרגיל שלי. הייתי בטיפול הרבה זמן, וגם קיבלתי כדורי סרוקסט תקופה מסויימת, אבל זה לא עזר לטווח הארוך. יש לי תמונות בראש שאני לא יכולה לספר לאף אדם אחר, וכשהן צפות, אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא כל כך יודעת כבר מה לעשות, איך להקל על עצמי ולחזור להיות מי שהייתי. אולי תוכלי להמליץ לי על משהו? רק לא טיפול - כי אחרי שנה+ עם שני מטפלים שונים (שמאוד הערכתי) אני מבינה שזה כנראה לא מה שמתאים לי.

אני משתתפת בצערך על מות אימך ,וממה שאת מתארת את עוברת תקופה קשה ושטיפול לא עזר לך אני מציעה לך במקום לשקוע בעצמך בדאי שתמצאי איזה שהוא עיסוק משמעותי, תחביב או לימודים, שבהם תוכלי להעסיק את עצמך ולהפנות האנרגייה הנפשית המושקעת באבל על אמך או לפחות חלק ממנה למשהו מעניין שיסיח את דעתך באופן חלקי . מות אמך הוא ללא ספק טראומה ואני מבינה את כאבך. בהצלחה.

d שלום רב, אני מצטערת על מות אימך, ואני קוראת איזה סבל את חווה בעיבוד האבל והאובדן. את מתארת בקצרה שני טיפולים שלא צלחו, ואומרת שאולי זה לא מה שמתאים לך. ייתכן ואת צודקת, אבל אני לא הייתי מסיקה מסקנות כל כך מהר, ומנסה לשוב את חדר הטיפול. ייתכן והיה שווה לבדוק טיפול באומנויות, שהוא שונה מעט מטיפול בדיבור, ומאפשר לעיבוד תכנים בצורה שונה, שמתאימה לאנשים שמתקשים בדיבור (לאו דווקא קושי פיזי). גם לגבי הטיפול התרופתי לא הייתי מרימה ידיים כל כך מהר, ודווקא שילוב של טיפול תרופתי אנטי דיכאוני וטיפול פסיכותרפויטי עשוי לתת לך את ההקלה שאת כל כך מבקשת לעצמך, ולסייע לך בעיבוד האובדן וחוויית האבל. שלא תדעי עוד צער, ושיהיה לך הכוח לטפל בעצמך ולהתחדש, טלי

ילדה בת 10 שמסרבת לקחת אקמול נגד חום כמובן מנסים בכמה שיטות דיבורים ומתנות לתת לה את התרופה אך לשווא ניתן לציין כי היא לא מקבלת שום תרופה לא משנה באיזה טעם או צורה או צבע מדובר על כל תרופה שהיא לא רק נגד חום כולל נרות אקמולי בלית ברירה ניתנה לו תרופה בכ'ח אך היא הוציאה הכל בבכי נוראי מה אפשר לעשות כבר לא נשארו אפשרויות אחרות כרגע היא עם חום גבוה מאד ניסינו אני ובעלי לערבב את הסירופ עם פטל אך זה לא עוזר ואפילו סוכריות גומי ללעיסה ולהורדת חום. חג שמח

שלום רב, אכן עניין בעייתי. ילדה שמסרבת לקחת תרופות, עלולה להגיע למצבים מסוכנים, כגון עליית חום גבוהה, מחלות שונות וכו'. האם הילדה מסרבת תמיד, בכל מחלה? איך היא נרפאה ממחלות עד כה? האם זה היה ריפוי טבעי ללא תרופות? יש עוד שאלות רבות, לגבי ההתייחסות לתרופות ומחלות בבית, התנהגות הילדה במצבים אחרים וכדומה, אבל לא כאן המקום לשאול. לדעתי עליכם לפנות לייעוץ מסודר פנים אל פנים עם פסיכותרפיסט המתמחה בילדים. איחולי בריאות, טלי

תודה על התשובה שלך. בינתיים הגוף של הילדה איך שהוא התמודד עם המחלות אבל עכשיו לא. שיהיה לך חג שמח

אשמח לדעת שזהו תחום טיפןלך ויותר אשמח לקבל עצה טובה. אשתי נוטה לכעוס לעיתים קרובות ובחלק גדול מהמקרים להטיל את האשמה עליי ויותר מכל לערב את הילדים בסטיטואציות שקורות בנינו, כך לדוגמה היא יכולה לכעוס ולומר לילדים אמא הולכת להתגרש מאמא, או לומר לבן אני מקווה שאתה לא תתנהג כמו אמא. תופעה זו חוזרת על עצמה לא פעם, היא מביעה חרטה ושוב הדבר חוזר חלילה. לצערי כמעט כל דבר מכעיס אותה ומיד היא משליכה את הדבר עליי בצעקות וטרוניות. אחד הדברים שביקשתי ממנה לנסות ולדבר על הדברים בנינו ולא לערב את הילדים ( 3 ילדים קטנים הגדול בין 11)אך ללא הועיל. מה עושים? איפה הקווים האדומים?

עלי שלטם רב, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות למענכם ולמען התא המשפחתי שלכם הוא לפנות ליעוץ זוגי. שיהיה בהצלחה, טלי

יש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ואני עובדת בתחום כבר מספר שנים. אני מעוניינת להתחיל ללמוד טיפול באומנות וכאן מתחיל הבעיה.... אם אבחר ללמוד באחת המכללות אשר התואר מוכר ע"י משרד הבריאות, הוא לא יהיה מוכר ע"י המועצה להשכלה גבוהה.... אם אבחר ללמוד בבן גוריון שם ישנו מסלול של ע"ס - טיפול באומנות התואר יהיה מוכר ע"י המועצה להשכלה גבוהה (המקום היחיד בארץ), אך לא מוכר יהיה ע"י משרד הבריאות.... אז מה חשוב יותר? מה נכון יותר? מה כדאי יותר????? מבקשת את חוות דעתך.. תודה, נועה.

נועה שלום רב, התואר או לימודי התעודה בטיפול באומנויות מוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה, אך לא כתואר שני שניתן ממנו להמשיך ללימודי תואר שלישי בארץ. את המסלול בב"ש אינני מכירה (רק שמעתי עליו דרך כמה גולשים כאן). כדי לעבוד במשרה של מטפלת באומנויות (על תקן של מטפלת באומנויות) לפי מיטב הבנתי התואר של ב"ש לא יספיק לך, כיון שאת זקוקה לתעודת מטפל באומנויות, ולהוציא רישיון על כך (בדיוק כמו מספר הרישיון של עו"ס). אם תרצי לעבוד כעו"ס ולשלב בעבודתך מדיי פעם גם מאפיינים אומנותיים, אזי לצורך כך אינך זקוקה לתעודת המטפל באומנויות, ויספיק לך תואר העו"ס. מקווה שלא בילבלתי, חג שמח, טלי

רוצה ללמוד תראפיה באומנות, יש לי עבר של לימודי אומנות . ואני מטפלת ברפואה אלטרנטיבית אבל אין לי תואר ראשון. מה עושים?

דפנה שלום רב, צר לי לאכזב אותך אולם לימודי תרפיה באומנויות (לצורך קבלת תעודה של "מטפל באומנויות") דורשים תואר ראשון. שיהיה בהצלחה, טלי

האמנות כדרך רוחנית יום עיון אשר יחקור את האמנות כביטוי לחוויה רוחנית שבה האדם הוא חלק מהתהליך היוצר של העולם. דרך הרצאות והתנסויות חווייתיות, ננסה לגעת באמנות כטיפול רוחני ונפשי ובאמנות המחדשת את הקשרים הרוחניים שבין אדם לאדם ובין אדם למקורותיו מיועד ל: תלמידי מדרשות לאמנות, מטפלים באומניות, אמנים ולקהל הרחבסדר יום: 10:00-09:30: התכנסות והרשמה (שתייה חמה וכיבוד קל) 10:50-10:00: הרצאת פתיחה: האמנות והדרך הרוחנית בעבר ובהווה בעת החדשה, האדם מפריד את עצמו מהעולם כדי למצוא את עצמאותו, ייתכן שמצא את עצמו אבל שכח את מקורותיו הרוחניים. יחד עמם נשכחו גם מקורותיה הרוחניים של האמנות. האם נוכל ליצור שוב אמנות רוחנית כבעבר? מרצה: ד"ר ישעיהו בן אהרן - חוקר התפתחות התודעה האנושית בהיסטוריה בתחומי הדת, האמנות, המדע והפילוסופיה. מתמחה בהתפתחות הרוחנית של האדם לאור האנתרופוסופיה. 11:50-10:50: האמנות והמקדש כיצד ניתן כיום, כאשר המקדש קיים בלבבות, ליצור אמנות מקודשת שתלווה את האדם אל הקודש פנימה ומן הקודש לתיקון העולם? מרצה: הרב אוהד אזרחי - מייסד "קהילת מקום" במצוקי דרגות במדבר יהודה. לומד ומלמד בארץ ובעולם קבלה חסידית ושוקד על חידושה. 12:10-11:50: הפסקה 13:50-12:10: סדנת ציור זן (באנגלית) אמנות הזן נוגעת בפשטות ובישירות, זורמת מלב שקט תוך שליטה מלאה אך חופשית במכחול. בסדנה זו נחווה את רזי הזן כפי שהם באים לידי ביטוי באמנות הציור. מנחה: קזואו אישיאי - אמן, עובד במכחול דיו מגיל תשע, למד אצל גדולי הקליגרפיה ביפן וסין, מלמד באוניברסיטת חיפה, הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. 14:35-13:50: הפסקת צהרים 15:35-14:35: מוסיקה וטקסיות סופית (אנגלית) בהרצאה נתמקד בהבנת הקשר בין המסורת הסופית לדרך הרוחנית, ודרך האזנה למוסיקה סופית ננסה לחוות אספקטים אלה. מרצה: ד"ר וולטר זאב פלדמן - אמן, חוקר וכותב ספרים ומאמרים רבים בנושא מוסיקה סופית, מנגן בטנבור וסנטור. מלמד במרכז למוסיקה אתנית בירושלים, לימד באוניברסיטאות רבות בארץ ובעולם. 16:50-15:35: שירה וריקוד הודי כדרך חיים במפגש תודגם מוסיקה על פי הסולמות ההודים, המחול- ריקוד מופשט וסיפורים מיתולוגיים, כל זאת בהשתתפות הקהל. מרצה ומנחה: אסנת אלכביר - אמנית מרצה ומופיעה. חייתה ולמדה בהודו מוסיקה ומחול הודיים קלאסיים בשיטת הלימוד ההודית המסורתית. מלמדת מוסיקה בביה"ס רימון, במדרשת לוינסקי, מחברת הספר "במפגש הנהרות-תשע שנים בהודו". יום חמישי, 29 באפריל, בין השעות: 17:00-09:30 מחיר לקהל הרחב: 190 ש"ח מחיר למנויים: 170 ש"ח, יש להירשם מראש בטלפון: 03-6234009, ל

יש לי בעיה, אני לא יודעת אל מי לפנות, הבן שלי כל פעם מגיע עם "שיגעון חדש", בחודשיים האחרונים הוא אוגר בתוך פיו רוק ואל בולע אותו, אני שואלת אותו למה הוא לא בולע, אז הוא מחייך ובתרוץ שהוא צריך לשרותים ושם הוא מוציא את כל התוכן (רוק). אני מיואשת ! ! וצועקת הצילו, הוא לא היה כזה אף פעם. גם עם חברים הוא כבר לא מדבר הוא מעדיף לאגור בפנים וכשלא רואים הוא יורק. אני משתדלת לא לדבר איתו על זה, אבל קשה לי לראות אותו במצב כזה. לפניי 3 ימים הוא החליט שהוא לא אוכל בשר ומחפש רק דבר חלבי, ושלא יעמוד ליד בשר, יש לציין שאצלמו בבית אין אף אחד צמחוני. מה לעשות, למי לפנות? עזרי לי ב ב ק ש ה ! !

רינת שלום רב, להערכתי עליך לפנות לייעוץ מקצועי פנים אל פנים עם פסיכותרפיסט המומחה לילדים. התנהגות הילד ייתכן ומעידה על סוג של מצוקה או תגובה נפשית למשהו שקורה לו. את יכולה לפנות דרך קופ"ח, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך, דרך פסיכולוג ביה"ס או מאידך דרך טיפול פרטי. חג שמח, טלי

אני סובל מבעיה נפשית כנראה ולא מתפקד כבר הרבה זמן. אין לי כסף בכלל, אין לי חסכונות, אני גר לפעמים בחצר בבנין שההורים שלי גרים, לפעמים הם נותנים לי להיות בבית(כמו עכשיו). אני אוכל לחם עם מה שיש (מרגרינה, לרוב עם כלום). גם ללכת לרופאים צריך לשלם לכל רבעון ואין לי כסף. חיים עם בחורות וגם לא ביטחון בגלל המצב וההשלכות שלו על כל חיי כפי שרק חלק קטן מהסבל יתואר בהמשך(שהם מעט מהסבל). יש לי שתי אחיות נשואות ומסודרות שההורים שלי נותנים להם הכל. אני לא מקנא כי זכותם לקפח את מי שהם רוצים. הבעיה היא שאני סובל מכאבי שיניים חזקים ויש לי התקפים של כאבי שיניים עזים. אני לא יודע מה לעשות . שום אקמול לא עוזר ושום משכך כאבים לא עוזר אפילו נרוסין לא עוזר. חוץ מזה זהכדורים האלה כמעט עומדים להיגמר ואין כסף לחדשים. יש לי חוב לביטוח לאומי רטרואקטיבי על כל השנים שאני לא עובד והם רוצים לעקל גם דברים מהבית של ההורים שלי. הלכתי לרופא המשפחה שיתן לי משהו נגד הכאבים. הוא אמר שזה כאבי שיניים ואני צריך רופא שיניים. הלכתי לעוד רופאים, לעובדים סוציאליים, לבריאות הנפש ושלחתי מכתבים . כולם אמרו לי שהיות וטיפולי שיניים לא בסל, הם לא יכולים לעזור לי . גם מרפאות השיניים של קופת חולים עולים כסף והמון כסף. לי אין כסף. המשפחה שלי מתעלמת מהכל ואומרים שאין להם כסף. מה עושים ?

שרון שלום רב, לא ברור לי בן כמה אתה, מדוע אינך עובד שנים רבות ומדוע אינך מוצא לעצמך פתרון מגורים. אולם לאור כל קשייך הפיזיים אני חושבת שעליך לפנות לעובדת הסוציאלית של אזור מגוריך (או מגוריי הוריך) ולבקש טיפול מתמשך ורציף. אין מדובר רק בעזרה ספציפית בפתרון עבור השיניים, אלא בשיקום מתמשך. עליך להיכנס למסגרת של שיקום מקצועי או מאידך עבודה כשלהי, ויחד עם זאת לפעול להשגת טיפול נפשי וכלכלי כאחד, כולל קצבאת נכות אם יש צורך (נכות נפשית) או כל דבר שמגיע לך על פי חוק ויוכל לסייע לך להשתקם. בברכת חג שמח, טלי

ברצוני לאחל לכולכם חג פסח שמח ולמי ששומר על כשרות, אזי גם כשר! שיהיה חג אביב נפלא, עם ליבלוב של פרחים, והרבה אהבה! שלכם, טלי

חג שמח לכולם!

שלום לכם! אני מתכוונת להירשם ללימודים שנה הבאה. ואני מעוניינת מאוד ללמוד עבודה סוציאלית. השאלה שלי היא, האם משתלם ללמוד את זה. כלומר, נכון שזה מעניין והכל אבל מה קורה בשוק העבודה? יש עבודה בתחום זה ומה לגבי משכורת? שמעתי שהיא ממש זעומה... אשמח אם מישהו שעבר את זה כבר יוכל לענות. תודה רבה!

אני לא מהמקצוע ולא מכיר את התחום אבל אם תעייני בשאלות שמגיעות לכאן , יש הרבה קיטורים על הנושא. אכן , השכר בתחילת הדרך הוא שערוריה. קחי בחשבון את מצב המשק ואת הקיצוצים בשרותי הרווחה ותסיקי מסקנות. יחד עם זאת, אם זה מה שמעניין אותך ויש בך תחושת שליחות לכי על זה. הרי במשך הזמן דברים משתנים וכבודו של המקצוע יחזור אליו.

יקירה,אם תחושת סיפוק ועזרה לנזקקים מעשירה אותך תהיי עשירה כשרי אריסון אם תבחרי מקצוע זה.

אור שלום רב, כפי שא' כתב לך כעת המצב בשוק העבודה באופן כללי הוא גרוע מאד, ולכן יש בעייתיות במציאת עבודה וכמו כן בעניין שכר נמוך בכל המגזרים והמקצועות. אולם, בימים כתיקונם, ניתן למצוא עבודה מספקת ומאתגרת, והשכר בתחום הוא מאד משתנה. השכר במגזר הציבורי נמוך יותר מבמגזר הפרטי, ומשכורת הבסיס של עו"ס מתחיל בשירות הציבורי היא באמת נמוכה, אבל לא נמוכה יותר משל מורה מתחיל או פסיכולוג מתחיל. לעומת זאת, בעמותות פרטיות או מאידך באירגונים או מכונים פרטיים המשכורות טובות בהרבה, ומדובר לא פעם על חוזים אישיים. ישנם בתוך מקצוע העו"ס תחומים שבהם התיגמול גבוה יותר (כגון סיעוד) ואחרים בהם התיגמול נמוך (מערכת הבריאות ומערכות ציבוריות בכלל). לסיכום, בעיני מקצוע הע"ס הוא מקצוע מרתק, ומהווה כר נרחב ללימודי המשך בתחומים מגוונים. תמיד אפשר יהיה מלצוא עבודה, אולם ייתכן וזה יהיה תוך פשרה על תחום העניין ו/או השכר. שיהיה בהצלחה בכל אשר תבחרי, טלי

אור שלום, אני סטודנטית שנה א' לעו"ס, אמנם עדיין לא התחלתי לעבוד (יש לי שנתיים עד אז...), אבל 'רחרחתי' קצת, ובאמת כמו שטלי ציינה, בעמותות פרטיות השכר הוא הרבה יותר מכובד מאשר במוסדות ציבוריים. אני חושבת שאם את מאוד רוצה, אז תלכי על זה, ושיהיה לך בהצלחה, גם בלימודים וגם במציאת מקום עבודה ראוי. נ.ב. חג פסח כשר ושמח לכולם!