פורום עבודה סוציאלית

שלום רב,לצורך הכנת עבודה, דרוש לי חומר על עבודה סוציאלית במיגזר החרדי. יחסי מטפל-מטופל,כאשר המטפל/ת הינו/ה חילוני/ת

אני מטפלת באומנות ועבדתי במגזר החרדי לפני שנתיים, הייתי מטפלת חילונית במסגרת חרדית של בנים!! בזמנו חיפשתי גם חומר בנושא ולא מצאתי, אמרו לי שמישהו כתב מאמר בנושא אבל לא מצאתי. שיהייה לך בהצלחה

בכל זאת ,תודה רבה על תגובתך.

יעל שלום רב, לצערי אינני מכירה חומר בנושא, אולם ההצעה היחידה שיש לי עבורך היא לנסות לדבר עם פרופ' ספירו, מהמחלקה לע"ס באוניברסיטת בר אילן. הוא עצמו אדם דתי, והוא מעביר קורס על "הטיפול בפונה הדתי". זה הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו כעת, מעבר לחיפוש מאסיבי בסיפריה אוניברסיטאית ושימוש מקיף בכל מאגרי המידע הממוחשבים. בהצלחה, טלי

תודה על תגובתך, מצאתי שני מאמרים מצויינים בירחון שיחות: כרך ח חוברת 2 מרץ 1994 ,כרך ח חוברת 3 יוני 1994.שני המאמרים מפנים לביבליוגרפיה ארוכה.

טלי שלום רב! אני לא יודע אם את זוכרת אבל לפני שנתיים בערך, סיפרתי על בעיה מורכבת שאני צריך להתמודד איתה (מ 17.08.01) והזדהיתי בשם "גל". אבל לא חשוב, אספר לך בקצרה עליי: אני חייל משוחרר [כשבועיים] שמנסה לחפש את עולמו , נמצא בטיפול קבוצתי מזה חצי שנה. אבל עכשיו הכל בא בבת-אחת מצד אחד להתמודד עם קשיים חברתיים שהיו גם לפני ובמהלך השירות, הבעיות בבית שאומנם השתנו מעט בשנתיים האחרונות ואולי הגישה שלי היא זו שהשתנתה, אני היום יותר דואג לעצמי ולצמיחתי ופחות למשפחה ה"חולה בגידול כרוני". ועכשיו פתאום יש קצת יותר קושי , צריך להתמודד עם עולם העבודה ואני יודע שאני נכשל בראיונות עבודה בגלל הקושי לשווק את עצמי בזמן לחץ. אני חושש שכל הקשיים האלו קשורים לבעיה שאף פעם לא אבחנו אותה והיא נקראית חרדה חברתית. האם אני צודק? יש לי הרגשה שהקבוצה לא עוזרת כ"כ כי המכנה שלה עדיין לא יציב וזה מקשה עוד יותר על הבטחון בקבוצה. מודה לך מראש על כל תשובה.

כפיר שלום רב, שמחתי לשמוע שאתה בטיפול קבוצתי, ושאתה מטפל בעצמך, ומשקיע בעצמך. אתה שואל האם יכול להיות בחרדה חברתית, אבל אני בטוחה שאתה יודע שאין באמת אפשרות לאבחן דבר שכזה דרך האינטרנט... אמנם חצי שנה של טיפול קבוצתי זו "התחלה טובה", אבל אולי שווה לבדוק גם ייעוץ של כמה פגישות באופן פרטני כדי שתוכל לברר לעצמך נקודה זו. וכל הכבוד על הדרך עד כה... יישר כוח ובהצלחה בהמשך.... טלי

יש לי ילדה בת 4 שמתעוררת כל לילה מס' פעמים הדבר הזה נמשך כבר למעלה משנתיים היא מתלוננת שהיא מפחדת ומגיעה אלינו למיטה. כשזה התחיל ניסיתי להלחם בזה והחזרתי אותה למיטתה אך זה פשוט הפך לטיילת וגרם לי להפסיק לישון בלילב לאחר 3 שבועות של ניסיונות שווא התייאשתי 1. מה לעשות כיצד לגרום לה לשיון לילה שלם וכיצד לגרום לה להעביר אותו במיטה שלה? 2. האם זה נורמלי או שעלי להתייעץ עם מומחה יש ימים בהם היא מתעוררת כמעט כל שעה אם אני מעבירה אותה למיטתה , אם היא ישנה איתי ועם בעלי היא ישנה שינה נינוחה כל הלילה ( רק שאנחנו לא ישנים :-) )

זוהי תקופה שכל משפחה עוברת האמת שאני התיאשתי מלהחזיר אותו למיטה שלו ובסוף זה עבר לו ,היום אני מתמודדת עם הילדה הקטנה שלי שהיא בת שנה ו-7 לפני שבוע זה התחיל ואנו כבר התחלנו להתיאש בעלי עוברלישוןבסלון , אם תתמידי כל ערב ותהיי עקבית לדעתי זה יעבור יותר מהר פשוט להחזיר אותה למיטה ולהיות לידה עד שתרדם זה קשה אבל בסוף משתלם בי בהצלחה

שלום רב, את מביאה לפנינו בעיה שהורים רבים מתמודדים איתה בשלב כלשהו, וכמו שהספקת לראות, כבר יש תגובה מאמא נוספת שיודעת היטב על מה את מדברת. אין תשובה חד משמעית לשאלה "מה צריך לעשות", וכל הורה נוהג לפי דעתו. להערכתי, יש מקום לשקול ייעוץ הורים רק בשביל לתת לכם את החיזוקים הנדרשים כדי לעמוד מול העקשנות של הילדה... והצעה נוספת: כדאי לך להיכנס לאחד מהפורומים של הורות, ושם בוודאי תקבלי עוד מגוון הצעות ודיעות מאימהות בהתנסו בבעיה דומה. בהצלחה, טלי

שלום! ממליצה לך לפנות לפורום של שי אור " הורות כמעשה ניסים" באתר " אמא אדמה אבא שמיים". אני מאד אוהבת את הגישה שלו. גישה שפותחת את הלב ותומכת באהבה בהקשבה ותמיכה לילדים ולעצמנו. אני רוצה לשאול אותך - למה להלחם עם הילדה? למה לא לאפשר לה לישון אתכם ולקבל את הבטחון , החום והאהבה שהיא זקוקה לו?. זה לא יישאר לכל החיים וגם ככה את מתעייפת בלילה מהמלחמות איתה. אני במקומך והייתי במקומך פעם, הייתי מנסה לחפש דרך בה תוכלי לתת לה אהבה ובטחון בלילה. אם זה בשינה משותפת או כל רעיון אחר. אבל לקבל את הצורך שלה ולא להלחם איתו שלך בהזדהות מוחלטת אמא נוספת

אני מודה לכולכם עלח העצות

לא יודעת הכול קשה לי אני לא התת משקל והמחזור שלי לא סדיר אבל אני מקבלת וזה אומר באז גם אני עולה במשקל ויש לי תאבון מוגבר וזה ממש מפחיד אותי היום החלטתי שאני שמה לתקופת המחזור את המשקלים שלי בארון וזה נורא קשה לי הקטא של לא לעלות על המשקל כול דקה אבל אני יודעת שאם אני אשקל אני רק אכנס ללחץ

טלטלונת יקרה, כמה אני מבינה את הקושי, את הפחד שכרוך בקבלת המחזור, הפחד שמצוי בהבנה שאת עולה במשקל. נכון שיהיו כאלה שיגידו "מה את רוצה, זה אומר שאת מתחילה להיות בסדר"... נכון שהמשפט הזה נכון, ועצם קבלת המחזור פרושה עלייה במשקל ותחילתה של הבראה מסויימת, אבל כל אלו לא מפחיתים את החרדה שנלווית לזה, את הפחד מפני ה"הבראה", מפני להיות "בסדר".... יקרה, את בדרך נכונה, וסגירת המשקל בארון, כמה שהפעולה הזו היתה קשה בשבילך, היתה החלטה נכונה, ככה אני מאמינה לפחות. לפעמים עדיף לא לדעת... לתת לדברים לזרום. וטלטלונת... תמשיכי לכתוב. אני כאן. שלך, טלי

אז זהו שגם כשאני בתת משקל המחזור שלי לא נפגע אז אצלי זה לא מדד

שלום שמי אורית ואני לומדת תראפיה בתנועה ומגע. אני מחפשת חומר על הנושא.אשמח אם תשלחו לי לדואר האלקטרוני. בתודה מראש, אורית

אורית שלום רב, קיים חומר רב בנושאים עליהם את מדברת. אני מאמינה שבמקום בו את לומדת תוכלי לקבל רשימה ביבליוגרפית התחלתית...ואם לא, תחזרי הנה, ואני אשתדל לעזור. בברכה, טלי

אורית, איפה לומדים את זה? האם צריך תואר? האם זה מקנה תעודה/הכרה כלשהי? לתשובתך אודה, מתעניינת.

הי לומדים תראפיה באומנות ובתנועה בלסלי קולג' או בבית ברל. בלסלי זה תואר שני, לכן יש צורך בתואר ראשון ו300 שעות של תנועה או אומנות. אני חושבת שגם בבית ברל יש צורך בתואר ראשון ובשעות אומנות, אך זה נחשב כתעודת מטפלת לא כתואר. התועדות מוכרות במשרד החינוך ובמשרד הבריאות. בהצלחה אורית

מחפשת עבודה באזור השפלה עם ילדים עד גיל ב"ס או מבוגרים. ההתמחות שלי היא קשישים אך בא לי לעבוד עם ילדים. אם אתם יודעים על מסגרות שאני יכולה לפנות אליהם או פרוייקטים לשני הגילאים זה יעזור לי מאוד. ביננו יש אלמנטים משותפים לגילאים אלו, לא?! תודה, גאולה.

גאולה שלום רב, לא ציינת מהו מקצועך, אך אני יכולה לשער שאם פנית לפורום זה, הרי הינך עובדת סוציאלית או מטפלת באומנויות. ובכן, לגבי עבודה עם קשישים, יש מודעות במדורי הדרושים לחברות סיעוד. מעבר לזה אינני יודעת על משרות נוספות. בכל מקרה את גם יכולה לבדוק במדור הדרושים באתר של איגוד העו"סים: http://www.socialwork.org.il/home/index.asp שיהיה בהצלחה, טלי

אני מקווה שאפשר לישאול אותך על הנושה הזה בני הבחור בן6 בוכה מכול דבר עם אחיו (בן 5 ומאוד שובב) עושה לו פרצופים בן ה6 יבכה בכולי קולות עד שאני יבוא וירגיעה אותו הוא ילד מאוד טוב מקשיב עוזר מבין יותר מיגילו מאוד האוב במשפחה הוא לומד בבי"ס פרטי בכיתה של 10 ילדים הוא תמיד היה בכין איך הוכל לעזור לו להפסיק להתבכין? ולהפסיק שאנשים יקראו לוX הבכין?

שלום לאמא המנסה להבין, למרות שאינני מומחית בילדים, אנסה בכל זאת לחשוב יחד איתך בנוגע לבנך. אני מבינה מדבריך שבנך הוא ילד רגיש, נפגע בקלות, ונוטה לבכות עד שמרגיעים אותו. האם הוא תמיד היה כזה? האם קרה משהו שאת זוכרת שממנו התחיל להיות "בכיין"? מדוע הוא בבי"ס פרטי עם מעט ילדים בכיתה? האם כל אחד שמנסה להרגיע את הילד, מצליח לעשות כך, או רק אנשים מסויימים? אחרי שתעני על שאלותיי נמשיך לחשוב יחד... בברכה, טלי

אני וחברתי בני כ-29. עומדים לפני החלתה להתחתן. יש לה כמה סממנים שאני חושב שהם OCD- טקסי רחצה ומקלחת, בדיקה של מנעולים, בקשת אישור לדברים שהיא עושה, השמיכה תמיד באותו כיוון, ועוד. הדברים לא ברמה חמורה, אבל לדוגמה היא מתקלחת כ-שעה ואחרי שירותים שוטפת ידים 10-15 דקות. הדבר מתסכל אותי מאוד ומסכן את הקשר הזוגי שלנו !!! מה עושים? היא אומרת שזה יעבור בקצה שלה. אבל זה לא. זה רק מחמיר. אני המלצתי לה על טיפול פסיכולוגי. אתם חושבים שאולי אני צריך טיפול? הצילו!!!!!!!!!!!

שלום לך, אני מבינה את החשש שלך מפני התנהגות החברה שלך, בעיקר לאור העובדה שאתם עומדים בפני אחת ההחלטות המשמעותיות בחיים, הקרויה: נישואין. לא כתבת האם החברה שלך בטיפול או היתה בטיפול, כמה זמן אתם מכירים והאם ההתנהגות הזו היתה מתחילת ההכרות שלכם, עד כמה ההתנהגות הזו מפריעה למהלך החיים התקין שלכם, ויתרה מזו - אם תציע לה ללכת לייעוץ זוגי - מה תיהיה דעתה בעניין. כיום, זוגות רבים מגיעים לייעוץ זוגי לפני הנישואין בגלל דברים שונים ומגוונים. יש מקום לשקול ייעוץ שכזה, שעשוי לסייע לשניכם ביחד ולכל אחד לחוד, להבין את עמדותיכם והתנהגויותיכם. בהצלחה, טלי

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. ורציתי לדעת מה קורה במידה וקרובי משפחתו של הפונה מעוניינים לקבל רקע מקצועי על העו"ס שמטפל בהם. האם הוא ראשי לקבל מידע שכזה ? ואם כן למי עליו לפנות. (אני מתכוונת למשל לפונה שרוצה לבדוק שהעו"ס שלו לא עבר על קוד האתיקה או חוק העו"ס. ומעוניין לראות שעברו המקצועי "נקי" מבחינה מקצועית). תודה

ליאת שלום רב, שאלתך חשובה וטובה, אך האמת היא שאינני יודעת בוודאות את התשובה. לא נתקלתי בכך מעולם. להערכתי יש מקום לפנות לאיגוד העובדים הסוציאליים ולברר סוגייה זו. את יכולה לפנות לאתר של האיגוד http://www.socialwork.org.il/home/index.asp לברר שם, בפורום או דרך מייל. אשמח אם תשתפי אותנו במידע שתקבלי... בהצלחה, טלי

סול שלום! באתר של אוניברסיטת חיפה יש אתר ששם מתפרסמות משרות. את צריכה להכנס לשרותים לסטודנט ולהגיע לאתר של חיפוש עבודה. ושם בתחום של טיפול ייעוץ יש משרות של עו"ס. בכל האזורים בארץ. כמו כן את יכולה לפנות לחברה שנקראת " אילנית" או "ק.ט.ב" הם עובדים עם נפגעי נפש ופיגור מקווה שהייתי לך לעזר בברכה אירית שלו

שלום, אני ירושלמית ורוצה לעזוב את העיר כדי לעבור לאזור חיפה וצפונה (עכו או הקריות) והייתי רוצה לקבל עזרה בחיפוש עבודה באזורים הללו. אני עובדת סוציאלית- יש לי תואר ראשון- ועבדתי כ- 4 שנים עם אוכלוסיה של פיגור שכלי (שזה בעצם התחום שאני הכי אוהבת). אשמח לקבל עזרה.

סול שלום רב, לצערי אינני מכירה משרות באזור חיפה והצפון. אני עצמי עובדת בתל אביב, וגם כאן בזמן האחרון לא שמעתי על משרות פנויות. המצב די גרוע בשוק העבודה, אך אם מוכנים להתפשר על תחום העיסוק ו/או התשלום, תמיד אפשר למצוא עבודה. שיהיה בהצלחה במעבר ובמציאת עבודה, טלי

עבודה באיזור ירושלים שלום רב לך, רציתי לדעת אם ישנם משרות פנויות לעו"ס באיזור י-ם ? (עו"ס בוגרת תואר ראשון עם למעלה מ-20 שנות נסיון) תודה !

אני טלי בת 29 אנורקטית 14 שנה בעבר השתמשתי במשלשלים וגם הייתי מקיאה את הארוחות הקטנות שאני אכלתי עכשיו אני כבר לא מקיאה ולא לוקחת משלשים בערך חצי שנה אבל אני עדיין מרעיבה את עצמי הייתה תקופה שהייתי עושה כול יום שעתיים מכון כושר כרגע נכון ליום שישי האחרון הקפאתי את המנוי שאני לא אוכל ללכת לשם ואני עושה רק הליכות אבל לא כול יום בנוסך התחלתי לעבוד אחרי כמאט שנה בלי עבודה ואני מסתובבת די הרבה בהליכה בעיר במסגרת העבודה אז אני עושה פחות צעידות מה גם שאין בכלל תאבון וקשה לי נורא לאכול אפילו קצת אני מתמלאת אחרי סלט ומרגישה שאין לי מקום לכלום וממש מחריכה את עצמי לאכול טיפה יותר ( לא תמיד זה מצליח) זהו נראה לי רשמתי ממש מגילה

טלטלונת יקרה, אני שמחה שהגעת לפורום ושהחלטת לכתוב. אני מבינה שאת נושאת את הפרעת האכילה כבר הרבה מאד זמן, וכעת נראה שאת משתדלת להילחם בה....אני שמחה בשבילך ומחזקת אותך.... אני מקווה שאת בטיפול, ואם לא, אז אני ממליצה לך על כך בחום. את מוזמנת לכתוב פה תמיד... ברוכה הבאה :) טלי

לפני חודש בערך הפסיקו לי את הטיפול בתל השומר בגלל שהם חושבים שאני מתדרדרת ואני בהמתנה להתחיל טיפול במרפאת הנוטרים ברעננה אני מקווה שאני לא אצטרך לחכות עוד הרבה זמן אני ממתינה כבר מעל חודשיים

אחי בן 40+אבא ל-3 ילדים גדולים שניים מהם מעל גיל 18 הוא מסוכסך איתם וגם עם אשתו הוא חולה מאוד הסיפור הוא קשה ואנחנו רוצות לעזור לו אשתו רומסת אותו משפטית וגם מתסיסה את כל הילדים נגדו בקיצור הצרות גדולות הוא לא תבע ל גרושים וגם היא לו הם רק נלחמים משפטית הוא מיואש וחייו על הפנים בנוסף לזה שהוא חולה מאוד רציתי לשאול אך אפשר לקבל טיפול עזרה ויעוץ מכם כי לנו כבר קשה לראות אותו במצב קשה כזה השבוע הבן היכה אותו ואנחנו אובדי עצות הוא לא מקשיב לנו מצבו רק מידרדר תודה

דנה שלום, אתם צריכים לפנות ללשכה שירותים חברתיים (לשכת הרווחה) שבאיזור המגורים שלכם. שם יעריכו את המצב ויקשרו אתכם עם הגורמים המתאימים. בהצלחה.

דנה שלום רב, כפי שיפית כבר כתבה לך, עליכם לפנות ללשכה לשירותים חברתיים במקום מגוריי האח, ולבקש סיוע של עובדת סוציאלית ששייכת לאזור מגורי האח. במידה והמצב מחריף עד כדי אלימות מסוכנת, יש לערב עם את המשטרה. אל תזניחו... חבל על הסבל של כל הנוגעים בדבר... בהצלחה, טלי

יום עיון בנושא A.D.H.D ילדים ומתבגרים 13:15-13:50: התכנסות והרשמה. 13:50:14:00: דברי פתיחה:רוני כהן. 14:00-15:00: ד"ר אורי שורצמן, פסיכאטר מתמחה בהפרעות קשב וריכוז ובהפרעות התפתחתויות אחרות בגיל הבגרות: הפרעת קשב וריכוז בגיל הבגרות. 15:00-15:15: שאלות לד"ר אורי שורצמן. 15:15-16:15: הגב' נילי רביב, ברק בן שמחון ורוני כהן: יישום שיטת רביב לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובלקויות למידה. 16:15-16:30 שאלות לגב' רביב, ברק בן שמחון ורוני כהן. 16:30-17:00: הפסקה וכיבוד קל. 17:00-18:00: ד"ר שולמית מילך-רייך, פסיכולוגית קלינית מומחית, מרצה, מדריכה ומטפלת בA.D.H.D : 'התשמע קולי?'-הצצה אל עולמם הפנימי של ילדים עם A.D.H.D כלים טיפוליים ומודל. 18:00-18:15: שאלות לד"ר מילך-רייך. 18:15-19:45: אריה טבעון, פסיכולוג קליני מומחה, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ למערכות חינוך: מודל הסמכות השלמה:שיטה להבניית סמכות הורית, המאפשרת התאמה לצריכהם של ילדים עם בעיות קשב וריכוז, והעצמתם. יום העיון יתקיים ביום ה' 13.11.03 החל מהשעה 13:15 ועד 20:00 באודיטוריום שבבניין 'מרתה' (קומה -2) בבית-חולים איכילוב, רח' וויצמן 6 ת"א. המעונינים להרשם מתבקשים למלא את הספח בתחתית ההזמנה בצירוף צ'ק ע"ס 100ש"ח-לפקודת נילי רביב -ולשלוח אותו למכון רביב, ת.ד 6160 חיפה 31061 חניה מוסדרת עם חניון בית-החולים ב 25 ש"ח לבאי הכנס בהצגת ספח שיחולק בכניסה לאולם. טל' להרשמה ולפרטים נוספים: 705-708-700-1 עדי או 052-659230 רוני.

נשמע יום עיון מעניין. רק חבל שאין את ספח ההרשמה.... :) שיהיה בהצלחה, טלי

http://www.t-metaplim.co.il/ להומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסקסואלים וגם למתלבטים/ות חשוב מאוד שהמטפלים והמטפלות שלהם יקבלו אותם כמו שהם. לאחר שבמשך שנים רבות גילתה קהילת הפסיכולוגים יחס שיפוטי וחוסר-הבנה לגבי נושאים חשובים המעסיקים את חברי הקהילה הוקם לראשונה בישראל צוות מטפלים גיי-פרנדלי (ידידותיים לקהילה ההומו-לסבית) המציע יעוץ וטיפול פסיכולוגי באוירה חיובית ותומכת, במחירים נוחים ובפריסה ארצית. לפי חברי 'צוות מטפלים', ביטוי עצמי אותנטי - בכל נושא שהוא - יכול להתאפשר אך ורק באוירה בלתי-שיפוטית, חופשית מדיעות קדומות, חיובית ותומכת. בעינינו, טיפול מוצלח הוא כזה המאפשר למטופל או למטופלת לחוש כי הם מביעים עצמם באופן אמיתי וחופשי יותר, ואין זה משנה אם בסופו של טיפול הנטייה (או הזהות) המינית היא כזו או אחרת. ב'צוות מטפלים' מטפלים ומטפלות מוסמכים מכל רחבי הארץ בעלי ידע מקצועי רב ונסיון בעבודה עם חברי/ות הקהילה. מטופלים ומטופלות אשר פנו אלינו לטיפול הגיעו עם מגוון רחב של נושאים המעסיקים אותם ולאו דווקא עם שאלות של יציאה מהארון או קבלה עצמית. בין נושאים אלו: יצירת זוגיות ושמירתה, הורות הומו-לסבית, קשיים רגשיים דכאון וחרדות, הגשמה עצמית, התמכרויות ועוד. ניתן ליצור עימנו קשר דרך אתר האינטרנט שלנו http://www.t-metaplim.co.il/ או בטלפון 03-7326883 .

אני מקדמת בברכה כל יוזמה של טיפול מקצועי, אמין ולא יקר לכל האנשים באשר הם, כמו גם לאוכלוסיות ייחודיות. ההערה הקטנה שרציתי להעיר היא לגבי האמירה שעד כה המטפלים (באופו שנשמע גורף למדיי) היו שיפוטיים וחסרי הבנה כלפי הצרכים של בעלי זהות מינית שונה. חבל ליצור דיעה שלילית על כל המטפלים, כי זה לא נכון ומבוסס ככל הנראה על מקרים ספציפיים. שיהיה בהצלחה. טלי

עבודה בערי המגזר הערבי ישראלי משכורת גבוהה 052548777 קרו

שלום רב, כיון שאני מנהלת פורום זה וחשה אחראית כלפי התכנים המופיעים בו, אני מבקשת מכל המפרסמים לוודא איתי דרך המייל בטרם פרסום, ולבדוק אם זה המקום המתאים. לגבי מודעה ספציפית זו, אחרי שהתקשרתי לברר מי עומד מאחוריה, התברר כי מדובר במשרה עבור גביית תשלומים, ואינה קשורה כלל לעבודה סוציאלית ו/או טיפול באומנויות. מפאת מצוקת האבטלה במדינה, אני משאירה הודעה זו בפורום, ומקווה כי אולי היא תועיל למישהו. בכל מקרה, להבא, אבקש לבדוק עימי לפני פירסומן של הודעות פירסום, אם זה המקום לפרסמן. בברכה, טלי

יש לי חברה בת 22 שסובלת מאנורקסיה כבר כשנתיים. בזמן האחרון מצבה קצ החמיר. היא נמצאת בטיפול פרטי אצל פסיכולוג אבל מעבר לזה היא לא מוכנה לשום טיפול אחר. הצעתי לה לפנות לפסיכיאטר, לקבוצות תמיכה, למרפאות של הפרעות אכילה. היא לא מוכנה לשום דבר. הבעיה היא שהיא מדברת על זה שהיא לא רוצה לצאת מזה ולכן היא לא רוצה עזרה. היא רוצה למות ואין לה אומץ להתאבד אז אולי האנורקסיה תהרוג אותה מתישהו. כך היא אומרת. מה עושים? הרי אני לא יכולה לאלץ אותה לפנות לעזרה נוספת וגם הוריה חסרי אונים. מה עושים כשמישהי שאני אוהבת דועכת אבל לא רוצה לעזור לעצמה?

גלית שלום רב, ראשית אני רוצה לומר שאני מאד מעריכה את רצונך לעזור ככל האפשר לחברתך, ושאת לא מוותרת כל כך מהר, מרימה ידיים או עוזבת אותה לנפשה עם בעיותיה. זו באמת התנהגות ראויה להערכה. ובהקשר לשאלתך. חברתך נמצאת בטיפול, וזו כבר התקדמות גדולה. טיפול בהפרעות אכילה הוא טיפול מורכב, ואורך טווח. כך לפחות לפי דעתי. לכן, אני חושבת שעליך להמשיך ולתמוך בה, לעודד אותה להמשיך ולהתמיד בטיפול, וזו תיהיה עזרה נפלאה ויקרה מפז. אם נראה גם לך וגם להורי הבחורה שאין שיפור במצב חברתך, אפילו לא ברמה של יצירת קשר יציב וקבוע עם הפסיכולוג, ניתן יהיה לחשוב על מפגש או שיחה משותפת של המשפחה עם הפסיכולוג. יישר כוח! טלי נ.ב. את יכולה להמליץ לחברתך לכתוב כאן בפורום או בכל פורום אחר...היא עשויה לקבל תמיכה ועידוד נוספים... טלי

טלי, תודה רבה על תשובתך. אני רוצה להוסיף שחברתי נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג פרטי (שמגיע אליה הביתה פעם השבוע וזה כשלעצמו נראה לי מוזר) כבר כשנה וחצי ואין שיפור. אני יודעת שהיו גם כמה פגישות של הוריה איתו וכמה פגישות משפחתיות. אני שמחה שהיא מתמידה בטיפול אבל היא לא מוכנה לקבל טיפול נוסף ולא רוצה לעזור לעצמה או לצאת מהבעיה ואני חוששת לה.

אני רווקה ונכנסתי להריון לא רצוי, למי פונים?

דלית שלום רב, מצ"ב קישור לדף המפרט את האירגונים השונים אליהם ניתן לפנות http://www.sahar.org.il/pregnancy.asp בהצלחה, טלי

הפיגוע האחרון שהתרחש בעיר מגוריי חיפה ממש השפיע עליי. תמיד לקחתי ללב את כל נושא ההרוגים והפצועים בפיגועים אבל הפעם זה היה שונה. הרגשתי שאני ממש מזדהה עם האנשים שהיו שם וממש נכנסת לחרדה. היום ממש הייתי בפאניקה, בתחושה של חרדה קיומית. אני גם מרגישה שאני מפחדת להביא ילדים לעולם כי לא אהיה מסוגלת להתמודד עם המתח הזה. היום הרגשתי גם כאילו כל הבעיות שלי מתגמדות ואין לי זכות לדבר עליהן כי למי יש סבלנות לבעיות "קטנות" כמו שלי מול אסונות כאלה? אני פשוט נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. למישהו יש עצה? האם התגובות שלי נורמליות או קיצוניות? הרי לא הכרתי אף אחד מהנפגעים (אם כי חברה שלי הכירה)

פרח יקרה, כן, התגובות שלך נורמליות. אנחנו נמצאים במצב מטורף של פיגועים מרובים, והתראות יומיומיות. כל אחד מגיב לזה אחרת, אחד יותר מאדישות, והשני יותר מחצין את רגשותיו וכדומה. את תושבת חיפה לדבריך, והפעם הפיגוע היה קרוב אליך. כשזה קרוב, הפחד מתגבר, זה ברור. יש לפעמים לאנשים מסויימים המחשבה ש"הייתי אני יכול להיות שם". גם הכרות של מקום הפיגוע מגבירה את החרדה לא פעם, שלא לדבר על הכרות של הפצועים או חלילה ההרוגים. אם כך, התגובות שלך נורמליות וטבעיות לחלוטין. המצב עצמו הוא לא נורמלי ולא טבעי. אבל למרות הכל זה לא אומר שעליך להמשיך ולסבול מהחרדות הללו. לעיתים חרדות אלו שוככות ונרגעות והחיים ממשיכים, לפעמים מתקיים מצב הפוך, שהחרדות גוברות ומתעצמות. אם חרדותיך ימשיכו, ותרגישי שזה פוגע בתפקוד היומיומי שלך אני ממליצה בחום ללכת להתייעץ עם איש מקצוע, עדיפות לפסיכיאטר, ולשקול טיפול בנושא, בין אם טיפול בשיחות או טיפול תרופתי. בכל מקרה, את תמיד מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן, לשתף ולספר. בברכה, טלי

לי את הכוח הנפשי עכשיו בטיפול קובנציואנלי,דהיינו קופסת טישו,60 דקות, ומה אני מצפה מהטיפול,וספרי לי על עצמך, עברתי המון דברים בחיים שהמילים שלי כבר עייפות מלדבר, הייתי מעונינת בטיפול עי אומנות,משחק,תנועה,או בשיטות החדשות ואני מאמינה שתוך כדי דברים יצאו, אם אני יכולה לקבל שם של מישהי טובה כי אני לא מכירה,או הפניה לאתרים מתאימים, בתודה מראש, החדשה

לחדשה שלום רב, ניתן להבין מבין המילים שאת כותבת שמצד אחד את חשה שאת זקוקה ורוצה טיפול, ומד שני אני חשה שאת די מיואשת לגבי הטיפול הנפשי ה"קונבנציונלי" של שיחות. לא כתבת מאיפה נובע הייאוש הזו או לדבריך, חוסר הכוחות, ואולי זה קשור בחוויות טיפוליות קודמות ואולי לא. מה שמעודד זה שאת לא מוותרת בקלות ומחפשת דרכים אחרות כדי לתת לעצמך את המקום הבטוח, ואת היכולת להתחבר אל עצמך ואל כאבייך. טיפול באומנויות ודומיו (תנועה וכד') יכול להיות דרך מצויינת לכך. את יכולה ללכת לטיפול במגזר הציבורי (דרך תחנות לבריאות הנפש) שם ככל הידוע לי יש מטפלים באומנויות (אולי לא בכל התחנות...), או במגזר הפרטי - ואז את בוחרת את מי שאת רוצה. לגבי המלצה למטפל ספציפי, אנא פני אליי במייל האישי, וצייני איזור מגורים, העדפה למין המטפל והעדפות נוספות. חתימה טובה, טלי

תודה טלי אני אשלח לך מייל תגידי לי רק אם קיבלת אותו.

ל'חדשה': טלי פנתה אלי (13 שנים במקצוע) כדי שאמצע לך את התרפיסטית המתאימה. אז אני מתחילה. נסי את ארנה גלס שיש לה אישיות טיפולית נהדרת והיא עובדת דרך צילום, משחק ואומנות. דברי איתה בטלפון כדי לברר אם כדאי להפגש. טל. 03-5254320 . אם זה לא זה חזרי אלי, או שאלי את אורנה - נמצא מטפלת בשבילך. בהצלחה - דינה כהן-אור

תודה דינה על העזרה,ואני אפנה אליה,וגם לך טלי תודה,קיבלתי את המייל

שלום לך! שמי אירית. אני מטפלת הוליסטית - משלבת בטיפול גוף -נפש- ורוח (דרך תנועה, נשימה דמיון מודרך ואמצעים יצירתיים נוספים) בנוסף אני עובדת סוציאלית. אני מקבלת לטיפול בבנימינה. אם את מעוניינת לשוחח ולבדוק אם מתאים לך את מוזמנת להרים טלפון. 058829684 בברכה אירית

בבקשה פני אליי בפורום לפני שאת מפרסמת את עצמך בפורום זה. אני מבקשת מכל המפרסמים או המטפלים הרוצים לפרסם בפורום לפנות אליי במייל לפני הפירסום, על מנת למנוע פרסום לא הוגן ולא מקצועי. בברכה, טלי

שלום, האם ילד בן ארבע המרותק למיטתו עם גבס בעקבות נפילה בגן, זכאי לסיוע סיעודי מסויים? מדובר על תקופת מחלה של כחודשיים. כמו כן, האם ניתן לראות בפציעה שכזו רשלנות מקצועית של גננת הטוענת שזה תוך כדי פעילות משחקים בגן. (מדובר בגן טיפולי של העיריה)

שרית שלום רב, לצערי אינני יודעת את התשובות לשאלותיך. אולם - לגבי השאלה הראשונה את יכולה לפנות לעובדת הסוציאלית בקופת החולים שלך ולברר איתה. לגבי השאלה השניה, יש להערכתי לשאול עורך דין. בברכת חתימה טובה, טלי

טלי שלום! רציתי לשאול האם רפוי באומנות מקנה לי את אותן אפשרויות התעסוקה כמו מרפאה בעסוק ? האם זה תואר שני ?

גדית שלום רב, טיפול באומנויות אינו מקצוע זהה לריפוי בעיסוק, ומדובר למעשה בשתי דיסיפלינות אחרות. נכון שיש תחומים ופעילויות דומות או אף משיקות, אך זה לא אותו הדבר. לכן גם מבחינת התקנים במוסדות השונים, לא מדובר באותם התקנים ובאותן המשרות. לגבי שאלתך השניה, כיום, לפי מיטב ידיעתי, התואר השני בטיפול באומנויות בארץ ניתן רק על ידי לסלי קולג', ויש לציין שמדובר בתואר מחו"ל, שמוכר לצרכי שכר בלבד. יתר המקומות נותנים תעודה. בברכת חתימה טובה, טלי

התגעגעתי, צריכה לדבר ואין כל כך עם מי... אז החלטתי להגיע הנה... הבעיות חזרו גם מה שרשמתי במייל הקודם רק באופן שונה וגם הבולמיה, ההקאות חוזרות לאט לאט והמרווחים ביניהם מתקצרים... כל כך קשה לי ואין לי יותר כוח נמאס לי.... אני נשברת.

טל יקרה, בוודאי שאני זוכרת. כואב לשמוע על הקושי והכאב, על החזרה של הבולימיה, על ההקאות החוזרות בקצב עולה, על השבירה שלך.... אבל- הנה מצאת את המקום שיכלת לדבר, להוציא... אני יודעת ובטוחה שיש עוד מקומות כאלה, ולא רק בדרך האנמית משהו של האינטרנט, אלא פנים מול פנים, בטיפול. אני מקווה שאת שם. המקום פה נשאר בשבילך תמיד. טלי

לא אני לצערי לא בטיפול... רוצה אבל לא... זה די קשה לקבל טיפול בצבא, הפחד הזה שיעיפו אותי מהצבא, כאילו בצבא יודעים על הכל והורידו לי פרופיל אבל אני עדיין יכולה לצאת לקצונה אם אני רק ירצה אני לא רוצה שיעיפו אותי ולא רוצה טיפול דרך הצבא לא יודעת כבר מה לעשות קשה לי נורא ולצערי בחיים לדבר פנים אל מול פנים עם מישהו אין! אין אף אחד...

טל טל שלי נראה שאנחנו מכירות שאת יודעת שאת יכולה להתקשר מתי שאת רוצה נכון גם אני כמו שכבר שמת לב לא במצב מדהים האנורקסיה דיי השתלטה עליי אבל בשבילך תמיד יהיה לי זמן

לא ברור לי מה כתבת? אני לא זוכרת שנפגשנו או הכרנו מעבר לפורום... אולי אני טועה? שיהיה לך יום טוב, טלי

טלי שלום אני אמא לשלושה ילדים שני בנים 13ו-10 ובת בת שנה וחצי הבנים כל הזמן רבים בניהם בצורה מדאיגה צעקות מכות כל מה שניסנו איתם לו עוזר הסברים עונשים כלום לו עוזר הם כל הזמן רבים הבן האמצעי מאוד רגזן ועצבני ונוסף לזה גם חוצפן למרות שמבין שניהם הוא עוזר לי בבית או עם הקטנה הרבה מאוד. הוא נענש כמה פעמים על החוצפה שלו זה מחזיק מעמד בקושי יום ושוב חוזר לצעקות שלו לפעמים יושבים אצלי אנשים וכשהוא מדבר אלי או לבעלי אני רוצה לקבור את עצמי אם מעירים לו על דבר מסוים הוא ישר מתחיל להתקיף לפעמים הוא עונה בכלל לו לענין ואני נורא מתרגזת וכועסת ואז חגיגה בבית מה שמפריע לי גם זה שביתי הקטנה רואה אותם רבים היא מתחילה לבכות בקיצור סיוט

דנית שלום רב, הורות זה לא דבר קל, ובכל גיל של הילד אנו לומדים דברים חדשים הן על עצמנו כבני אדם והורים והן על הילד. נשמע שהשלישיה אצלך "חוגגת" : שני ילדים בפתח או במהלך גיל ההתבגרות (היום כבר מדברים על תחילת גיל ההתבגרות בגילאי 9-10) וילדה בת שנה וחצי שמתחילה את צעדיה הראשונים וזקוקה עדיין להורים באופן צמוד למדיי. זה לא קל, אני בטוחה. המריבות עם הבן האמצעי נשמעות כדפוס די מוכר בקרב ילדי הסנדויץ' שמנסים ליצור לעצמם מקום ברור בקרב המשפחה, וגם כבחינת גבולות המתאימים לילד בתחילת גיל ההתבגרות. עונשים לא תמיד עובדים, ולפעמים דווקא הדבר ההפוך, חיזוק על מעשים חיוביים עובד הרבה יותר טוב. בכל מקרה, כדי לשמור על הבריאות הנפשית של כולכם בבית, ולהחזיר קצת שלווה ורוגע, או לפחות את התחושה אצלך שהכל "נורמלי" - אני הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ הורים, זה יכול לעזור ממש! בהצלחה, טלי

בימים אלו יצא לאור ספרו של דרור גרין (מנהל פורום 'הלם-קרב' באתר 'דוקטורס') 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש'. באמצעות יותר ממאה סיפורים מחדר הטיפולים מפזר דרור גרין את הערפל האופף את הטיפול הנפשי, ומציג תמונה בהירה ומפוכחת של התהליך הטיפולי. הוא חושף בגילוי לב את עבודתו הטיפולית, ומציג באמצעותה את גבולות הטיפול הנפשי, על יתרונותיו וחסרונותיו. אין כמעט מי שאינו נזקק במהלך חייו לסיוע נפשי. הספר מיועד למי שפונה לטיפול נפשי, למי שנמצא בטיפול נפשי וגם למי שסיים טיפול נפשי, ומוקדש בו מקום מרכזי לשמירה על זכויות המטופלים. בתיאור בהיר ומדויק מפריך הספר את הדעות הקדומות ומסלק את החשש מפני טיפול נפשי. זהו ספר ראשון מסוגו, המדריך, צעד אחרי צעד, כיצד למצוא את הטיפול המתאים ואת המטפל המתאים, וכיצד לבדוק את יעילות הטיפול. כל אחד מן הסיפורים מציג זוית אחרת של המפגש היחיד במינו בין מטפל לבין מטופליו. דרור גרין, מייסד ומנהל 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב, עובד כמטפל פרטי, מרצה ומדריך. מחבר הספר 'פרויד נגד דורה' ועורך תיאורי-המקרים של פרויד בעברית. פרסם כשלושים ספרים לילדים ולמבוגרים. בשנים האחרונות מפתח ישומים של הפסיכותרפיה ברפואה, בחינוך, בעסקים ובמערכות חברתיות בתוכנית 'כללי-היסוד של הקשר הבין-אישי', וכן סדנות הכנה למטופלים. סדנות ההכנה לטיפול נפשי, במפגשים פנים-אל-פנים ובאמצעות האינטרנט, הן ניסוי חדשני ראשון מסוגו, המאפשר למשתתפים להתנסות בגישות שונות לטיפול נפשי. פרקים מתוך הספר ניתן לקרוא באתר 'פסייקום' (בו אפשר גם לרכוש את הספר בהנחה): http://www.psychom.com/showpart.asp?part=4

תודה למר/ת "ספרים" :-) טלי

םולש הלש םייניעה הנטק יכה הלימ לכמו השיגר דואמ הדליהש איה היעבה 6 תב הדליל אמא ינא המכח דואמ הדלי איהש ןיצל ינוצרב הכוב טעמ דוע איהש הארנו תוקירבמ תויהל תוליחתמ ?רתיה תושיגר עובנל לוכי הממ תעדל יתיצר ךא הבוט הדימלת ?רתי קוניפ לש האצות תויהל לוכי הז םאה ירשפא ןוויכ לכמ הבהאו םוחב תפקומ הדליה ?ינממ הל רבעוהש אוהשמ הז םאה (השיגר ינא םג) ךתבושתל הדות לעי

שלום אני אמא לילדה בת 6 הבעיה היא שהילדה מאוד רגישה ומכל מלה הכי קטנה העיניים שלה מתחילות להיות מבריקות ונראה שהיא עוד מעט בוכה , ברצוני לצין שהיא ילדה מאוד חכמה תלמידה טובה , אך אני מאוד רוצה לדעת ממה נובע רגישות היתר? הילדה מוקפת חום ואהבה מכל כיוון אפשרי האם זה יכול להיות תוצאה של פינוק יתר? (גם אני רגישה) האם זה משהוא שהועבר לה ממני? הילדה גודלת ללא אבא התגרשנו כ-חצי שנה לאחר שנולדה והאב לא יצר איתה קשר ולא בא לראותה בזמני הביקור. האם יש לזה השלכה לגביה? היא לא שואלת שאלות לגביו, בעבר בהיותה בת שנתיים היא מאוד רצתה קשר איתו אך הרצון שלה והרצון שלו לא היו זהים.כמובן שהיא לא יודעת את התשובות שהוא נתן מכיוון שלא רציתי שתפגע וידעתי תמיד בתוך תוכי שהוא עלול להתעורר באיזשהוא שלב ולא רציתי שהיא תרגיש דחויה לכן תמיד הסברתי שהוא אוהב אותה אך גר רחוב ולכן לא בא לראותה. לא תמיד היא קיבלה את התשובה באחת הפעמים היא אמרה לי למה הוא לא מצלצל מה אין לו טלפון? אך מאותה הפעם היא לא דיברה בהקשר אליו שום דבר. לתשובתך תודה יעל

היי יעל זה נשמע עצוב ולדעתי האישית זה באמת קשור אולי תתיעצי עם מקור מוסמך זה לא בושה ההיפך זה מראה על אכפתיות מצידך וחשוב שהילדה תתחשל,אני איבדתי אבא בגיל חמש ולדעתי לא קיבלתי מספיק הסברים ועד היום אני מאוד רגישה ומהר מאוד נפגעת לדעתי צריך לדעת איך להעביר מסר לילדים המודעות היום של ההורים עוזרת להם ולא כמו בעבר שכל דבר הסתירו מהילדים בי בהצלחה

יעל שלום רב, הרגישות שלך אל הילדה שלך ואל השינויים המתחוללים אצלה מעוררת הערכה. נראה שהרגישות של ילדתך מצליחה "לגעת" בך, ולעורר רגשות גם אצלך. את תוהה מאיפה הרגישות הזו, ומיד נותנת הסברים אפשריים כמו הפרידה הקשה מהאב וההתעלמות מקיומו הלא ברור (בשביל הילדה). אני לא יודעת לענות לך מאיפה נובעת הרגישות, אבל אני מסכימה איתך שיש מקום לסייע לילדה. לדעתי יש לדבר עם יועצת בית הספר/ הגן ולבדוק אפשרות של טיפול באומנות שבעיני מצוין בגילאים הללו. הילדים לא ממש מרגישים ב"טיפול" ויחד עם זה מקבלים הרבה מטיפול שכזה. בהצלחה, טלי

איפה לומדים טיפול בעזרת צילום, היכן ישנו חומר בעברית?

עמי שלום רב, אינני יודעת אם קיים מסלול מיוחד לטיפול בצילום, אבל בטוח שיש קורסים בנושא בתוך מכלול הקורסים ללימודי תרפיה באומנויות. בבית ברל, המקום בו למדתי אני, היה קורס כזה. לגבי חומר בעברית אני חושבת שכדאי להתחיל בספר : מאחורי החיוך- שימוש תרפויטי בתצלומים" של לינדה ברמן (הוצאת ספרים "אח" בע"מ). בהצלחה, טלי

תודה רבה, טלי

היי טלי וכולם.... הרבה זמן לא נכנסתי לפה, רק באתי להגיד... שנה טובה שנת שלום ואהבה..... שנת אושר והגשמת חלומוות....

נועה יקרה, תודה על הברכות, והלוואי שיתגשמו.... ואם כבר פתחת את עץ ה"שנה טובה", אני אנצל את המקום לברך את כל באי הפורום בברכת שנה טובה, שנה של התגשמות חלומות ומטרות, שנה של צמיחה וגדילה, שנה עם המון בריאות, אושר והצלחה, שנה של לבלוב ופריחה, שנה עם המון שמחה, שנה של שלום ואחווה, ובקיצור - שתיהיה באמת - ש נ ה ט ו ב ה !!!!!!!!!! שלכם, טלי

טלי שלום! אני מתעניינת בלימודי עבודה סוציאלית ורציתי לדעת באילו תחומים ניתן לעסוק בזה אחרי הלימודים? למי את לא היית ממליצה ללמוד מקצוע זה? תודה מראש פנינה!

פנינה שלום רב, תחומי העבודה הסוציאלית הם מגוונים ורבים. למעשה בכל תחום בחיים אפשר לראות את השתלבות העבודה הסוציאלית: בעיתות משבר ומחלה, במצוקות שונות (נפשיות או פיזיות או כלכליות), בתקופות מעבר ושינויים בחיים (לידה, הורות, גיל התבגרות וכו') ויש עוד כל כך הרבה... שאלת שאלה נוספת לגבי למי לא הייתי ממליצה ללמוד עבודה סוציאלית. ובכן, ללמוד - זה מומלץ לכל מי שמתעניין בנושא. לעבוד במקצוע, זה כבר סיפור אחר. העבודה היא לעיתים סיזיפית, ארוכת טווח, פעמים רבות ללא הכרת תודה או אף הערכה, ודורשת מאמצים נפשיים רבים מצד העובד הסוציאלי. למעשה, אם אוכל לתמצת את ההרגשה שלי למספר מילים מועט, אזי, עבודה סוציאלית אינה מסוג העבודות שבשעה חמש סוגרים את המשרד והולכים הביתה נטולי דאגה או חשיבה על העבודה....לא פעם זה מלווה אותך הביתה ולתוך החיים האישיים. הלמידה כאן היא כיצד להיות מודעים לשילוב שנוצר בין העבודה לחיים האישיים וכיצד לא להיפגע מכך. מקווה שעזרתי מעט, ואשמח לענות על שאלות נוספות - אם ישנן כאלה. בברכה, טלי

האם לא דרושה יכולת אמפתית סובלנות והקשבה? והאם את חושבת שלגברים העבודה קשה יותר מאשר לנשים? כי העובדות מדברות בעד עצמן - בקשר ליחס בין גברים לנשים.

שלום לכל חברי הפורום, אני רוצה בבקשה להתייעץ אתכם על בעיה שמאווד מטרידה אותי בזמן האחרון. אני בת 21 ואחותי בת ה-17 תתחיל השבוע ללמוד נהיגה. אבא שלי לוחץ עלי כבר הרבה זמן להצטרף אליה וללמוד לנהוג וטוען שהוא מוכן אפילו לשלם על השיעורים, אם אני אלמד עכשיו. אני מצידי מרגישה שמוטל עלי לחץ: מצד אחד - שיעורי נהיגה על חשבון ההורים, החברים שלי מחוסרי הרישיון מעודדים אותי, ואחותי אף נוהגת להשוויץ בפני ובפני משפחתי על כך שבקרוב היא תנהג בעוד אני הרגעתי לגילי המופלג בעזרת קו 60... אך קיים צד אחר, לצערי. טני די חרדה ללמוד לנהוג, והאמת - שמקטנות האמנתי שמקומי לא בין הנהגים בכבישים. יש לי בעיות ראייה מלידה(אני משתמשת רק בעין ימין ואין לי ראיית עומק) והבנתי שלפי משרד הרישוי אני כן אוכל להוציא רשיון, רק בתנאים קצת מחמירים, ולא אוכל עפ"י החוק להוציא רשיון על אופנוע ומשאית. אני יודעת ומבינה שאני כן אוכל לנהוג, אך אינני מרגישה בטחון. רבים מכם ודאי חושבים שכמה שיעורים עם המורה והבטחון יגדל, אך אני משוכנעת שלא. כשאני נוסעת עם אימי, אני מפחדת כשהיא נוסעת במדרון (קרוב לודאי בגלל הראייה), אני הרבה פעמים לא מבחינה בפרטים (היכן הרמזור הרלוונטי, עד כמה הרכב קרוב למדרכה). לפני שנה וחצי, חבר שלי לימד אותי לנהוג על הרכב של ההורים שלו (אני יודעת, זה באמת היה ממש לא בסדר, היום לא הייתי חוזרת על אותה הטעות). למדתי מהר, כי יש לי חוש טכני מסוים והתלהבתי מהנהיגה. נהגתי כמה דקות באיזור פתוח ללא אנשים. המזל היחיד שהיה לי (חוץ מזה שלא ראה אותי שוטר) היא שהחבר ישב לידי. למה? כי כמעט פעמיים דרסתי מישהו שרץ בצד שלא הבחנתי בו בכלל!!! (בחושך אני בכלל על הפנים...) מה הייתם עושים במקומי? לומדים לנהוג, מוציאים רשיון בידיעה שאתם לא עושים את הדבר הנכון? או מוותרים? האם אדם שיודע שהוא עתיד להיות נהג מסוכן צריך ממניעים חברתיים ואגואיסטיות לנהוג בכביש? והאם החיים הם חוויה מסוכנת שאנשים פשוט משתלבים בהם על כל המשתמע מכך?? כל עצה ודעה תתקבל בברכה!!

דנה שלום רב, את מציגה כאן בעיה מורכבת, בעלת רבדים שונים. ישנו הרובד המשפחתי, בו את מתארת לחץ משפחתי להתחיל ללמוד, ואפילו קבלת מתנה מההורים שישלמו עבור השיעורים. ישנו גם הרובד החברתי, של חברים שיש להם רישיון ולוחצים ללמוד, ואף הידיד שלך שלימד אותך לנהוג במכוניתו (ואת צודקת, דבר שכזה אסור שיעשה!!!). ויותר מכל אלו, יש את הרובד האישי שלך, שבו אני בעיקר שומעת חרדה וחשש ממה שעלול לקרות כשתנהגי. אבל - אני לא ממש הצלחתי להבין עד הסוף מה את עצמך באמת רוצה, ומה תיהינה ההשלכות של ההחלטות שלך על פני כל הרבדים שהזכרתי. אחכה לתשובותייך, ונמשיך משם.... בברכה, טלי

היי טלי, מה אני באמת רוצה.... שאלה טובה.. נראה לי שאני לא כ"כ מעונינת וחושבת על האפשרות מתוך ידיעה שרשיון זה דבר חשוב ותורם. היו תקופות שרציתי, היו תקופות שהחלטתי שלעולם לא. אני ממש לא שלמה עם עצמי. לפעמים חשבתי שאני לא מעונינת לנהוג כי אני באמת חרדה, אבל היום אני יודעת שזה לא מדויק. יש לי סיבות: אני רואה בעין אחת ואין לי ראיית עומק, אין לי חוש התמצאות (למרות שאת זה אני מאמינה אפשר לתקן ע"י התנסות בנסיעות) ובתקופות שעבדתי בבקרים, בערבים העין שלי היתה "עייפה" ולא הייתי מסוגלת לקרוא או לשחק במחשב (הרופא אמר שזה בגלל שהרבה לחץ נתון על עין אחת) היום אני כבר לא עובדת, כי לא הצלחתי לשלב בין עבודה ללימודים.. ושוב חזרה לכבישים, מפחיד אותי לחשוב שעם כל מכלול הבעיות אסתדר בכביש כמו שצריך. יתכן שהכל יהיה מצויין, עד שיום אחד אחזור מהעבודה עם כאב ראש ועיניים (התקפים שהיו לי בתקופה שעבדתי ולמדתי וזה היה בלתי נסבל) ואצטרך לנסוע הביתה ולכי תדעי מה יקרה בדרך.... הכוונה שלי שלדעתי נהג לא יהיה נהג טוב אם הוא עירני מספיק או נתון להשפעות של עייפות ובכלל. עכשיו את ודאי חושבת שאני לא מעונינת ברשיון. אולי. אבל.............. מה אני אעשה בלי רשיון? עכשיו זה לא ממש מפריע אבל יכול להיות שזה יגביל אותי במציאת עבודות, בהסעת ילדי, בזמינות.... הלוואי והייתי באירופה.. שם רוב האוכלוסיה נוסעים ברכבת במחיר שלא משתלם להחזיק מכונית!! הייתי רוצה לדעת שאני אנהג והכל יסתדר מצויין, אבל אני חוששת שיש דבר או שניים במחשבתי הפסימית לכאורה. אני חושבת שאני לא אהיה אף פעם שלמה עם כל החלטה. אם אני אוציא רשיון, אני אחשוב שההחלטה אולי היתה שגויה ולא אסע למקומות מרוחקים אף פעם ואם אני לא אוציא רשיון אני ארגיש קצת לוזרית..

אני בוגרת תואר ראשון במדעי החברה. מישהו יודע היכן ניתן ללמוד ארט תרפיה כלימודי המשך ?

מירב שלום רב, כתבתי כאן רבות אודות המקומות שבהם ניתן ללמוד תרפיה באומנויות: בית ברל, סמינר הקיבוצים, לסלי קולג' וכו'. לא כתבת באיזה אזור את מחפשת, ואני מציעה לך גם לבדוק כאן את התשובות הקודמות. זה בוודאי יעזור לך. בהצלחה, טלי

לטלי שלום! בתי בכתה א' , ובשיעור מוזיקה יצאה מהכתה ללא רשות המורה ( נגררה אחרי ילדי) אני מודעת לזה שזה רע מאד , אך יום למוחרת המחנכת שוחחה איתה וכשהילדה טענה שהיתה עימה ילדה נוספת המורה ענתה שזה לא מעניין אותי ואם הילדה השניה "תקפוץ מהגג גם את תקפצי"? נשמע לי משפט נוראי לילדה בגילה מה דעתך? תודה ! לימור

לימור שלום רב, מצד אחד, אני מבינה את ההזדעקות שלך לגבי המשפט הנוראי הזה, ומצד שני, בל נשכח שכולנו גדלנו על המשפט הזה מגיל ינקות, ובכל זאת רובנו חיים באופן נורמלי, בריאים פחות או יותר בנפשנו. אם העניין מציק לך, ואת חושבת שזה לחלוטין לא מתאים, אני ממליצה לך לדבר עם המורה ולהביא בפניה את הסתייגותך. ללא ספק משמעות המשפט נוראית, אך אינני בטוחה שבגיל רך שכזה הילדים מבינים את המשמעות האמיתית של המשפט הזה. עם השנים ההבנה מתגברת, כמו גם ההפנמה. על כל פנים, יש מקום לדבר עם המורה שתסביר בצורה תואמת יותר לגילה של ביתך את חומרת מעשיה, כדי שתוכל להבין ולהפנים את מה שהמורה מנסה להעביר אליה. בברכה, טלי

באיזור אשדוד. ידוע לכם על אתרים שמפרסמים מישרות כאלו באיזורי?

ענבר שלום רב, אינני מכירה אתרים שמפרסמים מודעות דרושים לעו"סים, פרט לאתר של איגוד העו"סים שמשום מה בחודשים האחרונים אינו פועל. אני הייתי ממליצה לך לפתוח דפי זהב של אשדוד, ולעבור מקום מקום לפי מה שנראה לך רלוונטי, להתקשר, ולבקש לשלוח קו"ח , גם אם כרגע אין דרישה לעו"ס. בצורה הזו את נכנסת למאגר כוח האדם שלהם, וברגע שהם יצטרכו עו"ס, במקום לפרסם מודעה בתשלום, הם משתמשים במאגר כוח האדם שכבר נוצר אצלם. בהצלחה, טלי

באתר של העו"סים בהחלט יש מדור דרושים. הכתובת של המדור: http://www.socialwork.org.il/home/jobs_data.asp הכתובת של האתר: http://www.socialwork.org.il/

טלי שלום! בתי בכתה א' ונהוג בכתה לתת סמיילי על פעילות חיובית ובאמת היא קבלה סמיילי על ביצוע משימות , למוחרת ראיתי איקס על הסמיילי וכששאלתי אותה לפשר הדבר נעניתי שהיא דברה עם חברה בזמן השעור והמורה מחקה לה את הסמיילי שקבלה יום לפני. מה דעתך? האם זה חינוכי לעשות דבר כזה? האם כדאי לדבר עם המורה או לתת לעינינים לזרום.( לי זה נראה מאד תמוה זה כמו לתת לילד מתנה ולמוחרת לבקש אות ה בחזרה)חשבתי להעיר את תשומת לב המורה לכך שאולי לתת פרצוף סמיילי עצוב. מצפה לתשובך ! דנה

דנה שלום רב, ישנן דרכי חינוך רבות, ולכל מחנך יש את השיטות והדרכים משלו. אין דרך אחת טובה יותר מהשנייה, ומה שקובע הוא תגובת התלמידים. אם הילדה נפגעה מאד ולא הפנימה את הטוב של האתמול בגלל הרע של ההיום, אזי השיטה הזו אינה מתאימה לילדתך. אם הילדה הבינה שאפשר שיהיה יום טוב וגם יום רע, והאחד לא מבטל את האחר, אזי היא הפנימה את המסר העיקרי וזה הדבר החשוב. להערכתי, על מנת שתוכלי "לישון בשקט" ולבטוח במורה בהמשך השנה, עליך ליזום שיחה עימה ולהבהיר עימה את הדברים. בהצלחה, טלי

טלי שלום! תודה עבור המענה המהיר, מה זה עשה לבתי אני ממש לא יודעת כי לא הצלחתי לרדת לסוף דעדתה, אך אם אחרת הקדימה אותי ודברה עם המורה ( גם לבתה ניתן סמיילי עם איקס) והמורה הודתה בטעותה,אני מקווה שתהא שנה מוצלחת,( נראה לי התחלה ברגל שמאל) תודה! דנה

היי טלי! נעלמת לנו מה קורה? מקווה שהכל בסדר, אני משתדלת לייעץ לאנשים במה שאפשר אך את חסרה לנו. מקווה להשתמע בקרוב. שרון.

שרון יקרה שלום רב, צר לי על העיכוב בתשובות. הייתי עסוקה בשל כנס העובדים הסוציאליים הארצי שהסתיים היום. תודה על המענה בהעדרי, וכמובן שאת מוזמנת להמשיך ולקחת חלק פעיל גם כשאני נמצאת. ליל מנוחה, טלי

טלי שלום! דאגתי שמא את עדיין חולה( מהפעם הקודמת) ובליבי קוויתי שאת בירח דבש, טוב "כנס" וירח דבש זה היינו אך. שמחה ששבת אלינו ובגדול, ( את לא ישנה לפעמים...) שרון.

אספר בקצרה...... (וסליחה על הניסוח או טעויות הכתיב- בשעת לילה מאוחרת זו) זה זמן רב שאני חושבת להתנדב למען נוער במצוקה. הסיבה לכך היא שאני מרגישה שיש לי הרבה מאוד מה לתרום, משום שאני עצמי "נחשבתי" בעבר ע"י מספר גורמים סוציאלים ופסיכולוגים כ"נערה במצוקה". כיום, אני בת 22, אחרי צבא (כולם חשבו שלא אצליח ושבכלל אצא על פרופיל נמוך או משהו כזה, אבל הצלחתי ברמה כזו או אחרת להוכיח את עצמי) בעקבות בעיות משפחתיות כאלה או אחרות, ובעקבות מצבי (יש לי ADHD ודסלקציה) נשרתי מהתיכון בגיל 15, אבל חזרתי למוסד לימודים אחר כעבור שנה... מרצוני החופשי פחות או יותר... כבר בחטיבה "סידרו" לי קב"סית בשל העדרות מן הלימודים, היתה לי עובדת סוציאלית, וחונכת מתנדבת, פסיכולוגים מאז שאני זוכרת את עצמי, ופסיכאטר עד לפני כשנתיים בערך בטיפול שלא הסתיים עדיין. (כדורים וכן הלאה) למרות הכל התגייסתי לצבא, למרות מה שאחרים אמרו, היה לי קשה מאוד אבל הצלחתי. כיום משלימה בגרויות (משלימה כמעט תעודה שלמה) אבל הפרט החשוב הוא, שאחרי שנשרתי מהתיכון, הציבו בפני 2 אופציות ותנאים : רצו לשלוח אותי להוסטל לנערות במצוקה, או שאם אמשיך ללמוד , לא ישלחו אותי. בחרתי במה שאולי נדמה כדרך הקלה יותר, אך עם זאת הקשה, לא הלכתי לפנימייה, אבל במקום לתת לאחרים לעזור לי במסגרת נוקשה יותר, עשיתי זאת בעצמי... (ובעזרת פסיכיאטר וכן הלאה) אני מרגישה שאם אני אתנדב למען ילדים שנמצאים במצוקה שאני הייתי פחות או יותר, אני גם אוכל לתרום לעצמי, וגם לתרום להם מניסיוני הדי עשיר בתחום, כעת, כבנאדם בוגר. לא אוכל כמובן, לתרום להם דרך חינוך - כי אני לא טובה בלהעביר את החומר בשל היותי דסלקטית ובעיות נוספות.... תוכלו לומר לי במה כן אוכל לתרום להם? האם יש עוד תחומים שניתן לעבוד עם בני נוער במצוקה שלא דרך חינוך? כבר כמעט וקבעתי פגישה עם השירות המתנדבים, אך לרגע היססתי, אולי הם לא יקבלו אותי כמתנדבת - אין לי נסיון , לא השכלה בתחום (הסוציאלי) ואולי זה שאין לי תעודת בגרות מלאה ו"סיפור חיי" , ירתיע אותם ממני..... האם עלי לספר להם את כל סיפור חיי, לפחות בנקודות מסוימות ולהסביר להם בדיוק למה אני חושבת שאני מתאימה כפי שאני מסבירה כאן? אני מחשיבה את עצמי כבנאדם בוגר, אני לא אותה ה"נערה במצוקה" שהייתי, למרות שעדיין יש לי בעיות, ומצוקות מזן אחר, אבל כיום אני בנאדם בוגר יותר, עם הבנה גדולה יותר. בבקשה תייעצו לי בנושא... תודה רבה!

עוד פרט אחד...... השלמתי בשנים- את כל 12 שנות הלימוד, ואפילו עשיתי "הזדמנות שנייה" רק כדי שזה יחשב שעשיתי 12 שנים מלאות.. (אפילו שזה נשמע מוזר)....

לרוצה להתנדב שלום רב, סיפור החיים שלך עד כה, יכול כנראה למלא לפחות ספר או שניים... עברת רבות בחייך, ונראה שכוח הרצון והמוטיבציה שלך, הם שהכריעו והביאו אותך למקום שבו את נמצאת היום. על כך מגיעה לך הערכה גדולה, ואני מקווה שאת יודעת להעריך את כוחך ואת מה שטמון בך. לגבי ההתנדבות, אני הייתי ממליצה לך לפנות לעמותות כגון: על"ם ( עוסקת בסיוע ממשי לנוער במצוקה), אל"י (עוסקת בילדים), מועדוניות שונות וכו'. כולי תקווה שתצליחי להגיע למקום שידע לקבל אותך כפי שאת, עם ה"עבר המפואר" שלך, כי דווקא אדם כמוך, יוכל לא פעם לגעת באדם/ילד שממולו ממקום אמיתי וכנה, ובעיקר מקום אחר, מאשר אדם שלא עבר את מה שאת עברת... תספרי לנו מה הצלחת לעשות??? אני מאד אשמח לשמוע! בהצלחה, טלי

היי, אני רכזת מתנדבי נוער במיזם טכנולוגי ייחודי לבני נוער שמקימה עמותת על"ם עמותה לנוער בסיכון). אשמח לשמוע ממך ולעזור לך להשתלב בפרוייקט שלנו (אם תרצי) חזקי ואמצי! כל הכבוד, חן (עלם) [email protected]

נודע לי על נערה בת 18 שנאנסה לפני מס' שנים. ברצונה לפנות לטיפול. ברצוני לקבל כל מידע אפשרי בנושא האם ניתן לקבל המלצות לטיפול? האם יש אנשי מקצוע המתמחים בתחום הספציפי הזה? האם ניתן לקבל סבסוד כספי לטיפול באופן כלשהו, אם הטיפול ניתן באופן פרטי? או אפשרויות אחרות לסבסוד כספי? האם יש מאמרים בנושא? כיצד ניתן לקבל המלצות? אני מודה מכל ליבי על כל מידע שינתן

לדדי שלום! אני חושבת שצריך להגיש תלונה במשטרה ומשם הדרך סלולה, הם יפנו אותה לגורמים המתאימים, וכן יש קו סיוע לנפגעי אונס ותקיפה מ"ס הט"ל 03-5176176. בהצלחה שרון.

דדי שלום רב, תוכל לקבל את כל המידע הדרוש הן בקו לנפגעות תקיפה מינית כפי ששרון הפנתה אותך. מספר הטלפון הינו 1202 מכל מקום בארץ, והן בקישור הבא שמאגד בתוכו את כל מקורות הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. http://www.sahar.org.il/assaulthelp.asp מקווה כי אלה יהיו לעזר. כל טוב, טלי

שלום רב, יש לי צרידות שנובעת בחלקה משרירים תפוסים. רציתי לדעת איך אפשר להשתמש בהרפיה ע"מ לשפר את הצרידות. בברכה, מיכה שמואליבוויץ

מיכה שלום רב, ייתכן כי לימוד של שיטות הרפייה שונות יסייעו לך להפחית את תופעת הצרידות, ובכל מקרה נראה לי ששווה לנסות. כמובן שלא ניתן ללמד הרפייה כאן בפורום, ואני ממליצה לך לקנות קלטת/דיסק המסביר את עקרונות ההרפייה, או להצטרף לסדנאות שונות המתקיימות במכונים השונים לפסיכותרפיה, ובהן לומדים שיטות הרפייה. בהצלחה, טלי

יש לי ידיד נפש שאנחנו ממש בשיחות נפש . אבל אני רואה איך הוא טועה כל הזמן בזה שהוא מרגיש שהוא שולט בכל דבר ובטוח שהכל אפשרי ואני רואה איך הוא מתעלל באנשים ומתכזר אליהם דווקא כשהוא מרגיש שהוא "סופר על אנושי". כואב לי על האנשים ועל הבעלי חיים שהוא מתעלל בהם. הוא יושב איתי זומם תכנונים כלפי אנשים שמאמינים בו ולא יודעים בכלל שהוא מרמה אותם ואז מפיל אותם בפח. אני מרגישה מתוך השיחות נפש שהם באמת עמוקות שהוא מפריז מידי בזה שהוא טועה . והוא טועה בזה שהוא מרגיש כאמור שהוא "סופר על אנושי " שבחיים לא יקרה לו כלום,שהכל בעיניו אפשרי זאת אומרת הוא מאמין שהוא יכול הכל ושהוא שולט בהכל. ויש לי שתי שאלות: 1.איך אני יכולה במהלך השיחות איתו להגיע לנושאים שמהם הוא יבין שהוא לא כל יכול ושהוא בסך הכל בנאדם כמונו וכדומה כדי שירד מהגובה ויפסיק להתאכזר לאחרים ולהפיל אותם לפח זאת אומרת על מה לדבר איתו כדי שזה ישפיע עליו ? 2.מה יכול לקרות לו בהמשך חייו שיגרמו לו להבין שהוא בסך הכל בנאדם זאת אומרת איזה אירועים עלולים לקרות לו שיורידו אותו מהמחשבה שלו שהוא "סופר על אנושי" ? אני רוצה לומר שהצעתי לו במהלך שיחות נפש ללכת לטיפול והוא התעצבן ומתנגד מוחלט ופעם כשסתם דיברנו ואמא שלו אמרה לו ללכת לטפול אז הוא ניגש אליה ועיקם לה את האצבע והכאיב לה בלי רחמים ובלי חרטה אחר כך. אז אני פוחדת ממנו אבל אני רוצה מאוד מאוד במהלך שיחות לדבר ולהבין מה הנקודות הרגישות שלו ומה יעזור לו להבין שהוא לא כל יכול ושלא יתנגד לכל דבר ושיבין שהוא אדם אנושי כמו כולנו . אודה אם אקבל תשובות לשתי השאלות שלי . בבקשה זה דחוף לי וחשוב לי.

התעללות בבני אדם ובבעלי חיים מחייבת הגשת תלונה במשטרה.

מירב שלום רב, את מתארת מצב שלפי הסברייך נראה מסוכן במידה מסויימת. ידידך פוגע בסובבים אותו לא רק נפשית כי אם גם פיזית. לא כתבת נתונים חשובים, כגון, גילו, עיסוקו, מצב משפחתו וכו', אבל ללא ספק האדם הזה זקוק לטיפול דחוף, ואולי אף, כפי שמעיין כתבה לך, לעירוב של משטרה, במידה והוא פוגע בסביבתו. אני מבינה את דאגתך כחברה, אך את חייבת להבין שככל הנראה מדובר במשהו שהוא מעבר ליכולותיך, ועליך/על הוריו לפנות ליעוץ מקצועי בהקדם האפשרי. אפשר לעשות זאת דרך העובדת הסוציאלית של לשכת הרווחה הקרובה למקום מגוריו, או אף לפנות לפסיכיאטר המחוזי בדרישה לבדיקה כפויה. אני יודעת שזה נשמע רע, אך כל אלו נועדו הן להגן על הסביבה של הידיד שלך, וכמו כן, ולא פחות חשוב, לעזור לו. אל תזניחו... בברכה, טלי

שלום לך קודם כל לדעתי תנתקי איתו כל מגע מה את צריכה את הצרות שלו על הראש שלך עם הוא בסה"כ ידיד נפש ולשיחות נפש. מה עוד שהוא לא מוכן שתעזרי לו אלא הוא מכתיב את החוקים. אני הייתי מסבירה לו בשפה פשוטה שיש רק אחד שמנהיג את עולמו והוא "אלוקים" אולי תתני לו דוגמא את "סופר מן" שהיה "הכל יכול" ומה קרה לו? פשוט חי בחסד. בכל אופן באם היה ידיד שלי הייתי בנקל מנפנפת אותו לכל הרוחות ואולי שם יחנכו אותו שהחיים זה לא פיקניק והחיים מלאים הפתעות ואף אחד לא יודע מה יהיה איתו בעוד רגע, שניה או דקה לאף אחד מאיתנו אין ביטוח בחיים אז אולי באמת הגיע הזמן שהוא ירד מן העץ?

שלום רב! רציתי לשאול אותך -אם ידועה לך בעיה בתקנונים הבריאותיים ושל המטפלים והפסיכולוגים שאוסרים לקבל מטופל בקליניקה פרטית שלהם בגלל טיפולים קודמים דרך מוסדות ממשלתיים? בעברית-היתה לי לפני שנה מטפלת שעבדה דרך מרפאות חוץ בבית החולים תל השומר-עזבתי אותה לפני שנה כאשר משך הטיפול שלנו ביחד היה שנה וקצת. היום אני רוצה לחזור אליה ,מה שכן היא היתה המטפלת הראשונה שלי,לא בטחתי בה לחלוטין-אבל נקשרתי ולאחר שקיבלתי מטפלת חדשה ,אני ממש מעריכה את המטפלת הראשונה שהיתה אנושית ומתחשבת ואוהבת-ואני ממש מתגעגעת אליה -ורוצה לחזור אליה לסגור כמה עיניינים מהטיפול הקודם .ואני רוצה לעשות זאת דרך הקליניקה הפרטית שלה . האם קיים איסור??? ואם קיים-,אז אין פירצה?? האם אוןכל איך שהוא לפגוש אותה לשיחה טיפולית? אנא בבקשה תבררי לי זה חשוב לי מאד -היא האדם היחידי שאני סומכת עליו.

שלי שלום רב, אין תקנות מסודרות באופן כללי, ולכל מקום יש נהלים ותקנים משלו בנוגע למטופלים שמגיעים לרשות ציבורית וזכויותיהם העתידיות לגבי המטפלים שמקבלים גם פרטי. אני הייתי ממליצה לך ליצור קשר עם הפסיכולוגית מהמרפאה בתה"ש (במרפאה), לספר לה על תחושותיך, ולשאול אותה ישירות מה ניתן לעשות. ייתכן ותוכלי לחזור אליה לטיפול במרפאה, ואם לא, ייתכן והיא תסכים לקבל אותך פרטי, מכיון שעברה כבר שנה מאז סיום הטיפול הציבורי, וזה זמן לא מועט. בקיצור, הכי כדאי זה פשוט לדבר עם הפסיכולוגית ולשמוע את דבריה, לפני שמתחילים לחשוב על כל האופציות היותר יצירתיות... בברכה, טלי

היי טלי! בתאריך ה- 18.7.03 כתבה לך משהי בשם סתם משהי ידוע לך מה קורה איתה? נשמע כזקוקה לעזרה בדחיפות .( נצבט לי הלב כשקראתי מה שכתבה) דנה

דנה שלום רב, סתם מישהי מבקרת בפורום הזה מדי פעם כבר זמן רב. כל הכבוד על דאגתך, וכולי תקווה שהיא אכן בסדר. בברכה, טלי

אשמח לקבל תשובה לשאלה מה תפקידו של העובד הסוציאלי בשירות בתי הסוהר. וכן מה המשכורת בתקיד זה?. תודה רבה למגיבים אשמח לקבל תשובה מפורטת.

מעובד סוציאלי בכיר דן הרשקוביץ-ראש מדור עבודה סוציאלית בכלא "אשל" (כלא באר שבע) חפש מספר טללפון של כלא באר שבע ב144 . אגב על אף המיתון ישנה קליטה של עובדים סוציאליים בבתי כלא שונים. בהצלחה

ערן שלום רב, אינני מכירה כלל את תחום התקון ובתי הכלא, פרט לדברים כלליים ביותר. אולי באמת כדאי לך להשתמש בהמלצה שקיבלת מהמגיב הקודם, זה נשמע רציני ואמין. בהצלחה, טלי

לא ברור האם זה הפורום המתאים לשאלה אך אשמח להתיחסויות. בני בן ה16 (כמעט 17 ) נולד כשהיה חשד שסובל מתסמונת כשלהי. עד גיל 6 השקעתי את נשמתי בכדי לפתחו בכל המישורים .סופו של דבר התברר שאינו סובל מדבר והילד נחשב למחונן. כל חיי נסובו סביב עניין התפתחותו. הופנה לחוגים רבים ויקרתים והקפדנו לשלבו בחטיבת הביניים ותיכון באזור יוקרתי למרות העובדה ששנינו שכירים ממוצעים ומטה. במשך הזמן נולדה לו אחות, ללא בעיות. במשך שנים תפקדנו כמשפחה בראיה עד שנפצעתי וחלה התדרדרות במצבי וסבלתי ממצב פיסטראומטי. אז בבד אחת הקשר המיוחד עם הילד שונה. מגיל 10 לערך החל לקחת אחריות " הורית " עזר לאשתי בקניות, נהיה בחור רציני כזה. ראיתי שנסגר, עודדתי אותו להשתלב בצופים. ביום הוא מאוד חברותי , גדל פיזית , בחור מגודל וחזק נראה הרבה יותר בוגר מגילו הכרונולוגי. בדרך כלל חושבים שהוא בוגר צבא. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היחידה היא שלצד הפעילות החברתית בצופים ובמסגרות אחרות אבד עניים בלימודים. אומנם קיבל 90 במתמטיקה ובמחשבים אך שאר המצקועות אינם מעניינות אותו. ל.ד קיבל 60 בהיטוריה, 58 בפסיכולוגיה כי לא התכונם כלל. במקצועות שלמד הצליח בגדול אבל אין לו עניין בכלל בלימודים ובעיקר במקצועות שאינן מעניינות אותו. חושב שספרות ותנ"ך מועברות בצורה דבילית ..בינינו הוא צודק ואין לו שוםעניין להבחן. באישהו מקום רני די מאוכזב ממנו אך בעיקר מודאג. אשתי בכלל לא בתמונה מסיבות שונות כך שאני תופס את תפקיד הורי לבד. כיצד לנהוג . להניח לו ? לנדנד שילמד למרות שהלמידים לא רלוונטיים עבורו ? כאמור ,מדובר בבחור רציני בעל כישורים ,לאחורנה התנדב ליחידה מיוחדת ועבר גיבוש (בטרם גיוסו ובטרם צו ראשון ). אשמח להתיחסויות.

לאב המודאג שלום רב, נשמע שילדך הוא טיפוס מיוחד, וכמו כן גם הקשר שלך איתו הינו מיוחד עבור שניכם. לא ברור לי מדוע אישתך לא בתמונה, אבל זה לא מה שישנה את ההתייחסות שלי לעניין הילד. לא כתבת האם היו אצל הילד אי אילו שהם שינויים התנהגותיים/ סביבתיים שהתרחשו יחד עם השינוי בלימודים. במידה ולא, הייתי שואלת אותך מה מצבו החברתי, איך הוא מתפקד ביומיום וכו'. אם כל השאלות שלי היו נענות ש"הכל בסדר" והוא מעורב חברתית, מתנהל בצורה סבירה בחיי היומיום וכו', הייתי ממליצה לך להניח לילד. אם הוא ירצה ללמוד בעתיד, הוא תמיד יוכל להשלים בגרויות. אבל!!! לא לתת לו את התחושה שיעשה כל מה שיעלה על ראשו, אלא להבהיר לו שהדבר בניגוד לדעתך, ושאתה מצפה ממנו לרמת לימוד בסיסית כדי לסיים את התיכון, אבל כל השאר - תשאיר בידיים שלו... בברכה, טלי

עכשיו שהערת את הזרקור לעניין השינויים הסביבתיים , בחשיבה בדיעבד , במהלך שנה וחצי האחרונות היה עליו להתמודד עם שינויי לא קלים. עמדו להגר ובסופו של דבר נשארנו בארץ היות והוא עמד על רצונו להתגייס ומספר חודשים לאחר מכן היתי מרותק למיטה כשלושה חודשים וכמעט פוטרתי. היתה שנה קשה במיוחד למשפחה חמרות שכלפי חוץ שמרנו על אופטימיות. אשתי לא בתמונה כי מתכחשת למציאות ברמה כזו או אחרת , למרות שהיא אדם נהדר ,מתנתקת מהבעיות ברמה הרגשית. לפני הבגרויות גם עברה ניתוח וגם אצל הבת התגלתה בעיה הורמונלית אשר הצריכה התערבות דחופה ויקרה (40000 דולר ) שסופו של דבר שולמו על ידי קופת חולים. משום מה לא היתי ער שכל זה אולי השפיע עליו, היתי בטוח שהואבעולם שלו, למעשה גם אני היתי בעולם שלי במלחמת ההשרדות מול מגבלותי הפיזיות והחשש לפיטורין. אולי כל זה השפיע על מוכנותו להשקיע בלימודים ? גם נודע לי בעקיפין מאוהב באיזו נערה ומתבייש להתקרב אליה, הוא מתבייש משום מה בגופו למרות שהוא בחור מפותח ונורמלי במראה שלו.

אני לא יודעת אם זה המקום המתאים לשאול שאלה כזו. אבל אני לומדת מקצוע טיפולי ואני מתעניינת בקשר לעבודה כחונכת לחולי נפש (בינתיים, בתקופת הלימודים). מישהו מכיר אולי מקומות המעסיקים חונכים? או יודע איך אפשר לברר? אולי מישהו יכול לספר לי קצת על העבודה הזו אם הוא מכיר. תודה רבה

מבקרת שלום רב, למיטב ידיעתי חברות של כוח אדם הנותנות גם שירותי סיעוד מתעסקות בחונכות לפגועי נפש. יש לא מעט חברות כאלה...אז שיהיה בהצלחה. בברכה, טלי

מניסיון שהיה לי עם ידיד שלי שנפל למשבר נפשי, אני יודעת שהשירות שאת רוצה להציע חשוב ונחוץ מאוד. ידוע לי שבתחנה לבריאות הנפש של התנועה הקיבוצית (שכחתי איך זה נקרא), שממוקמים בסמינר הקיבוצים ברמת אביב, יש פסיכולוג שעובד בשיקום נפגעי נפש בעזרת חונכים. (לפחות לפני שנתיים הוא עבד שם). כדאי לך להתקשר איתם ולשאול על כך. בנוסף, את יכולה לפנות לאנו"ש או לארגונים דומים ולשאול כיצד לפרסם את שירותייך. בהצלחה רבה!

לשירותי בריאות הנפש שבסמינר הקיבוצים קוראים תל"ם. את מס' הטלפון שלהם תוכלי להשיג ב 144.

כיום שרותי חונכות לחולי נפש ניתנים בשרותי "סל שיקום" דרך חברות סיעוד. אחת החברות באיזור ת-א - יפו היא מט"ב יפו טלפון ב 144 או תתיקשרי אלי בבוקר לטלפון 035151087 אברר לך לגבי עוד חברות. בהצלחה.

ספר הדרכה מעשי שיביא תועלת לכל הבאים במגע עם ילדים עם שיתוק מוחין החל האמא מהרופא או מהפיזיטרפיסט הספר כולל הדרכה מעשית בעיות הורים תנועה עקרונות יסוד של הטיפול שינה חינוך לניקיון עקרונת האכילה, ההלבשה האחיזה ועוד ועוד הספר כולל איורים מדויקים לכל דבר בנוסף מקומות לריכישת ציוד בחול ועוד דברים רבים שם הספר הפעלת ילד עם שיתוק מוחין בחוג המשפחה חובר ע"י ננסי פיני ניתן להשיג את הספר בסניפי אילן או בהוצאת צריקובר מי שמעוניין ניתן להשיג את המהדורה האנגלית ב אמזון Handling the Young Child With Cerebral Palsy at Home by Nancie R. Finnie, http://www.amazon.com/exec/obid d dos/tg/detail/-/0750605790/qid= =1062150120/sr=1-1/ref=sr_1_1/0 002-7015993-2628034?v=glance&am mp;s=books

תודה על ההמלצה, שבת שלום, טלי

שלום לך, יש לי ילד בן 6 שישאר שנה נוספת בגן חובה בגלל חוסר בשלות רגשית שמתבטאת בבכי על כל דבר קטן שקורה לו ולא לרוחו. הפסיכולוגית טענה שהאינטליגנציה מאוד גבוהה והוא פשוט מפונק בגלל שהוא ילד יחיד ומתנגדת להישארותו.הגננת לחצה מאוד ואני תומכת בה וחושבת שהוא אכן אינו בשל רגשית. שאלתי:כיצד לעזור לו? האם ע"י טיפול פסיכולוגי או תראפיה כלשהי? האם הזמן פשוט יעשה את שלו? אודה לך על תשובתך.

לעזור תמיד מומלץ, נשמע שחוסר הבשלות הרגשית של הבן שלך נובעת מחוסר יכולת להמליל את התחושות שלו לגבי דברים שקורים לו, אם זה תיסכול,אכזבה, אי הצלחה וכ"ו ולכן הוא בוכה ולא אומר מה מפריע לו. מצד אחד אני נוטה להסכים עם הפסיכולוגית כי אם הוא אינטלגנטי אז יהייה לו משעמם בגן עוד שנה ואז יגבר התיסכול, מה שבבית-ספר זה ישרת אותו כמוקד כוח שלו! הוא יצליח בלימודים וירגיש יותר טוב עם עצמו! אבל ...(תמיד יש אבל-חבל) צריך לשלוח אותו עם כביים זאת אומרת לתת לו כלים איך להתמודד עם הקשיים וזה דבר שיכול להעשות מאוד טוב בעזרת תרפיה באומנויות ( תלוי איזה תחום מתאים לו ) וכמובן התמיכה שלכם כהורים כחלק בלתי נפרד לטיפול, לקבל הדרכה איך להגיב כלפיו אחרת כך שילמד לדבר ולא לבכות- כי הנטיה של ההורים להגן ו"לנחש" את הילד לדבר בשמו, וכך מקבעים את הדפוס הזה. אז המלצתי ( אני מטפלת באומנות ) - לעלות לכיתה א ללכת לטיפול באומנויות ולקבל הדרכה אתם כהורים. שיהייה בהצלחה!

התכוונתי לכתוב בנושא ויצא השם כך

אחרי הרבה שנים שסבלתי מירידה בריכוז ויכולת ללמוד התחלתי לפתח דיכאונות כי הרגשתי שאני לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי. לא הבנתי כי יתכן שמדובר ב הפרעת קשב של מבוגרים שממשיכה מהילדות בצורה קלה יותר אבל באופן שמפריע למימוש הפוטנציאל שלי. במכון ביו-קשב לשיפור יכולת מוחית אבחנו בעזרת מבחנים ממוחשבים של מחקר מוח מתקדם את הבעיות קשב שלי ומה שמיוחד במקום הזה הוא השילוב של רופא עם חוקרי מוח שמאפשר גם איזון תרופתי. האיזון התרופתי מוחך על ידי הבדיקות הממוחשבות וכך ניתן לראות את יעילות הטיפול לפני שמתחילים אותו. האתר שלהם הוא http://www.ghi.org.il/biokeshev/ וניתן גם להשיג אותם בטלפון 04-6369573

טלי שלום. יש לי ילדה בת 3 וחצי ותינוק בן 10 חודשים. הילדה ממש מתנהגת כמו אחת ש"נלחמת" בי. כשהיא עם הסבא שלה - היא מלאכית! עושה כל מה שהוא אומר לה, לא מציקה לאח שלה, ממש מותק של ילדה. אבל בבית, כשהיא איתי, היא עונה לי בחוצפה, לא ממושמעת, מתעלמת מכל מה שאני אומרת לה, בקיצור - עושה לי את המוות! זה כואב לי נורא, כי זה הגיע למצב שאני מרגישה ממש חוסר אונים וממש מפחדת להיות איתה לבד כי אני יודעת שצפוי לי פרק זמן בלתי נסבל. אין לנו כסף ללכת ליעוץ או לסדנת טיפול, אנחנו מנסים כל מיני דברים: בטוב, ברע, מה שאת רק רוצה... לאבא שלה היא פחות מתחצפת. זה כאילו היא מנסה לראות מי מאיתנו תצליח יותר לקבל יחס ממנו. זה הגיע כבר ממש למצב בלתי נסבל! מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לה לקבל מושג של מה זה גבולות, מה זה הורים, מה זה כבוד להורים, מה זה משמעת? בגן היא מתנהגת מאד יפה, ולגננת שלה יש לה את כל הכבוד שבעולם. (היא אפילו אמרה לי פעם:"את לא תגידי לי, את לא הגננת שלי!") טלי, הצילו!!! אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות! אני יושבת ובוכה לבעלי על זה שהבת שלנו מטריפה את דעתי! מה אפשר לעשות? תודה, מיקי.

למיקי שלום! לדעתי כל מה שילדתך עושה זה כדי לקבל תשומת לב ,אל תשכחי ששנתיים ושבעה חדשים היא היתה מרכז הבית , ואת אמא חדשה ומבולבלת שלא ידעה מתי לומר כן ומתי לא, וכעת כנראה שרוב תשומת הלב מופנית לרך הנולד והיא פשוט מקנאה,לדעתי , במקום לשלוח את הילדה עם הסבא ,שלחי את הילד איתו ותני לבתך זמן איכות ולא חד פעמי, פעם שחקי איתה במשחקי קופסא , פעם לבורגר ובן לבן תשוחחי איתה וכך תדעי מה עובר עליה, והאמיני לי שזה עוזר, הילדים של היום חכמים ומבינים הכל ואת יכולה לדבר איתם על כל נושא שבעולם בהצלחה!.

מיקי שלום רב, מכתבך נשמע מיואש וחסר כוחות, ואני יכולה להבין אותך. ילדים, שיהיו מלאכים הכי מדהימים בעולם, יכולים להיות לפעמים כמו שטן קטן...ויכולים, כמו שאת מתארת, לאמלל את הוריהם כבר מגיל צעיר מאד. הדבר החשוב ביותר שלו ילדים זקוקים הוא גבולות ברורים. ברגע שהילדה תדע שאליך צריך לדבר בנימוס, וגם את נעלבת ונפגעת, ושיש קוד התנהגות מסויים, המצב ישתפר. ואיך ניתן להציב גבולות? שאלה טובה...כל הורה עושה זאת בדרכו שלו: אפשר למנוע ממנה דברים אהובים עליה, כגון: ראית תוכנית שהיא אוהבת בטלויזיה, איסור לשחק במשחק/בובה שהיא אוהבת/ משחק במחשב וכו'. כמו כן, על התנהגות ראויה וטובה ניתן לתת פרסים קטנים: ממתק מיוחד, מתנה קטנה, או זמן איכות יחד איתך במשחק כלשהו וכו'... מעבר לכל זאת, את מספרת שאין לכם כסף לטיפול פרטי, אז אני רוצה להבהיר לך שיש לך זכות לברר עם הגננת מי הפסיכולוגית האחראית על הגן מטעם משרד החינוך, לנסות להיפגש עם הפסיכולוגית. זה מגיע לך מטעם החוק. בכל מקרה, שיהיה לך הרבה כוח להמשיך, ו...רק טוב. טלי

האם הפורום הזה עוסק גם בפענוח ציורי ילדים, לא איזה פורום כן? תודה! ענת.

ענת שלום רב, פיענוח ציורי ילדים הינו מורכב ומאד קשור למקרה עצמו ולקונטלציה המיוחדת שבה מצוי המטופל. כאן בפורום ניתן לדבר על דברים כלליים, אך מן הסתם לא ניתן לנתח ציור של אדם ספציפי, מפאת הוירטואליות, והצורך בחיסיון של קטין. לא ידוע לי על פורום שעוסק בנושא. בברכה, טלי

שרון שלום רב, רצית לשאול דבר מה? שבת שלום, טלי

לטלי שלום! לאחר שכתבתי שאלה ארוכה בהוסף הודעה חדשה , השאלה לא הופיעה על צג הפורום אז עשיתי נסיונות קצרים עד שהצלחתי בשם שונה, כל הכבוד על ההתיחסות !!! חבל שאת לא מורה בביה"ס . שרון

היי טלי! אני מבינה שמגיע לך מזל טוב! ( שמתי לב ששם משפחתך שונה), בהצלחה! שרון