פורום עבודה סוציאלית

שלום שמי מירב וכרגע שוטטתי להנאתי באתר, ראשית ברצוני לציין כי האתר נחמד מאוד והיה לי ממש כייף לבקר בו "יישר כוח"1 ברצוני ליידע אתכם במוצר "אינטרה" זהו סוג של משקה המורכב מ23 סיבים תזונתיים והוא גורם לאיזון המערכות בגוף, הרבה אנשים מספרים שבעקבות המשקה הנ"ל רמת האנרגיה שלהם עלתה וזה פתר להם הרבה בעיות בריאות, המוצר ידוע כמועיל הענייני "טהרת המשפחה" (בעיות מחזור ופריון).על עצמי אוכל להעיד שכתוצאה משתיית המשקה נעלמו לי בעיות הסינוסים שמהם סבלתי שנים רבות ואני ערנית יותר במהלך היום, לקרובת משפחה זה עזר להכנס להריון, לאחר ארבע שנים בהם לא הצליחה להביא ילדים, עקב בעיות במחזור (כל הזמן דיממה והצטרכה לחכות כל פעם מחדש עד המקווה) אני ממליצה לנסות את המשקה או, לחילופין, לקרא עליו מאחר והוא באמת באמת משהו מדהים,הוא מועיל גם על ידי מריחה ובמקרים נוספים רבים, לעדויות אין סוף! אני אשמח באם תרצו לשוחח על המשקה, תוכלו לכתוב לי לאי מייל ואני כבר אענה לכם. אם תרצו אוכל לשלוח לכם פרוספקט בעברית, אני חושבת שזה ממש משהו מדהים שכדאי להיחשף אליו כבר עכשיו אשמח לקבל תגובות מירב רוזן

ראשית, את בכלל ניסית את האינטרה שאת ככה כותבת, כי אם כל הכבוד ניראה לי שאת סתם מבלפת! את יודעת כאשר אין לך ידע מעבדתי זה ממש לא בסדר מה שאת עושה, כותבת בכל הפורמים , ולפורמים אלו מגיעים אנשים שבאמת צריכים עזרה, כך שאת ממש צריכה לחשוב על מה שאת עושה, מ נ צ ל ת אנשים ברגע של חולשה, כך שקודם כל לפני שאת בכלל ממליצה קחי את החומר לבדיקה במעבדה ותבדקי מה הוא מכיל לפני שאת בכלל ממליצה עליו !!!!!!!!!! ושנית תנסי בפעם הבאה ( ועוד בפורם תמיכה הדדית!!!!!!!!!) לא להמליץ ואז לענות "כאילו"בשם של משהיא אחרת ולארוך איתה דיאלוג, שבעצם זה אם עצמך ! תנסי למצוא את האנושיות שבך ולא רק את התעווה לכסף, תאמיני לי יש דרכים אחרות. אז בפעם הבאה קודם תבדקי את המוצר למרכיבו ואז תמליצי, אם נכון הדבר! ועוד משהוא, גם "שאפילו זה לא ניראה לך" אדם יכול לפתח תגובות אלרגיות ללכל דבר מסוים, כדאי לקרוא את התגובות בפורם סרטן השד, אלרגיה ובפורם תסמונת תשישות הכרונית, אלו העיקריים

מה זה לעזעזל קשור לפורום זה????. ותפסיקי לפרסם זאת בכל הפורומים...אומנם הכוונ (אני מקווה)טובה אבל זה לא המקום.. ואני יודעת שיש בעיות מסוימות עם המוצר הזה והשפעותיו על אנשים..אז אל תקנו חתול בשק תבדקו ב7000000 עיניים וידע מוכח לפני שאתם משתמשים...

שלום אני נער בן 18 שמעוניין לעבור להוסטל בגלל התעללות נפשית מצד אבי כתבתי לך כבר בעבר... אני מאוד מקפיד לשמור על תזונה נכונה,והגעתי להחלטה שאם בהוסטל לא אוכל לבקש לעצמי את האוכל שאני אוהב,אני אעדיף להישאר בבית. שאלתי היא כזו: האם בכלל ניתן מבחינה תאורתית לכך שאני אוכל לבקש איזה אוכל שאני רוצה או שאלו תפריטים קבועים שלא ניתנים לבחירה? אני שואל זאת כי העניין עם ההוסטל מתעקב,ואני מרגיש שכלום לא זז והכל "תקוע" והרי אם האוכל לא מתאים לי,אז ממילא אין טעם להמשי\ך ולפתח ציפיות אשמח אם תוכלי להשיב על שאלתי בתודה מראש

אלמוג היקר, אוכל הוא באמת בסיס שבלעדיו איננו יכולים לחיות. אתה מתאר את עניין המעבר להוסטל כעומד ותלוי בתחום התזונה. אינני יודעת כיצד מתנהל עניין המזון בהוסטל הספציפי שאתה מועמד אליו, אבל זו שאלה לגיטימית ביותר לשאול בביקורך שם, או בשיחתך עם העובדת הסוציאלית. נראה שכל המעבר טומן חששות רבים, ואולי חלק מהעיסוק במזון הוא כדי להמנע מההתמודדות עם החששות ועם המעבר. אני מאמינה שיש מקום לפתוח בדין ודברים לגבי עניין זה עם מנהלי ההוסטל, ואני מקווה שהכל יסתדר. בהצלחה, טלי

אכילה כפייתית היא דבר נוראי גם אם זו רק תקופה זמנית היא עדיין דבר נוראי. אני לא רוצה לתאר את הבושה והשנאה העצמית. את ההתלהמות על חוסר השליטה. את הרצון להזיק לגוף את הפחד להתקל בחוסר הבנה גם בטיפול אני עומדת כדי שלא תראה את השומנים שלי נשפכים ככה על הכסא שלא תגיד ששמנתי הרבה שלא יאשימו אותי בצרות העולם יש לי מספיק משל עצמי עכשיו אי אפשר לטפל בבעיה הזו אני מיואשת לילה טוב

פז יקרה, תחושותיך נשמעות קשות מנשוא, השנאה העצמית, חוסר השליטה, הפחד מחוסר הבנה... אולם עצם העובדה שאת בטיפול כבר יש בה מעין הצהרה של התמודדות, קשה ככל שתהא, אך התמודדות. ברור שיש רגעים של שבירה, של יאוש, אבל יש גם המשך. המטפלת שם בשבילך, גם ברגעים אלה (אני מקווה כך לפחות). אני מאחלת לך ימים של שקט, טלי

בהמשך לתשובתך לאלה: איכן ניתן להשיג עותק חוק עובדים הסוציאליים (ותקנותיו). מעוניין לעיין בסעיפים הנוגעים לפרקטיקה פרטית של עובד הסוציאלי. בברכה אהוד

אהוד שלום רב, טלפון אחד לאיגוד העובדים הסוציאליים, ובקשה שישלחו לך את החוק...יביאו את החוק הישר לתיבת הדואר שלך... בברכה, טלי

באיגוד העובדים הסוציאלים שנמצא בוועד הפועל ברח' ארלוזרוב בת"א. במסגרת היגוד יש גם וועדת אתיקה אם לדעתך נפגעת כתוצאה מטיפול של עובד סוציאלי.

אבקש פרטים על עו"ס קליני בנוגע לשיחות ( פסיכותרפיה ) ובמה הוא שונה מעו"ס רגיל ומפסיכולוג קליני?

יערה שלום רב, עו"ס קליני הוא עובד סוציאלי שסיים תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, לעומת עו"ס רגיל שעשוי להיות רק עם תואר ראשון. מבחינת ההבדל בין עו"ס קליני לפסיכולוג קליני, ההבדל נעוץ בהכשרה ובתהליך הלימוד של כל אחד מהמקצועות. באופן כללי ביותר, העובדים הסוציאליים שמים דגש לעיתים רב יותר על המערכות המקיפות את האדם (משפחה, קהילה וכו'), בעוד שפסיכולוגים נוטים ליותר מיקוד באדם עצמו. אולם זו באמת אמירה כללית, וכל מקרה למעשה, מטופל לגופו. בברכה, טלי

ליערה שלום. מבחינת פתיחת קליניקה והכשרה לטיפול בפציינטים הרי שכמעט ואין הבדל (מבחינת המטופל!) בין עו"ס לפסיכולוג קליני - כל עוד ישנה הכשרה מתאימה מביה"ס לפסיכותראפיה. אני מציעה לך לבדוק ולערוך "ראיון טלפוני" עם אנשי מקצוע עליהם קיבלת המלצות (וזה חשוב יותר מכל תואר), לאחר ששוחחת עם מספר מטפלים (פסיכולוגים או עוסי"ם קלינים) תוכלי לשקול ולקבל את ההחלטה הטובה בשבילך.

רציתי לברר האם ישנן עוד קליניקות מרכזיות לטיפול באומנויות חוץ מהקליניקה של לסלי קולג'?

אורנית שלום רב, לצערי אינני יודעת את התשובה לשאלתך. הכי טוב לנסות להתקשר ליה"ת, שזה האירגון של המטפלים בהבעה ויצירה ולשאול אותם. מצ"ב קישור לאתר של יה"ת: http://mofetsrv.mofet.macam98.ac.il/~shmuel/ בברכה, טלי

שלום, האם יש הגבלה בחוק לגבי עובדים סוציאליים המעוניינים לעסוק בפרקטיקה פרטית (לגבי טיפולים פרטניים וקבוצתיים)?

אלה שלום רב, בשל היעדר חוק של פסיכותרפיה (העניין הנמצא בדיונים כבר למעלה מעשור שנים), אין הגבלה חוקתית לטיפול פרטי. למעשה כיום כל אחד יכול לקרוא לעצמו "מטפל": בשיחות, ברייקי, במסג' ו...כל דבר. מבחינת חוק העובדים הסוציאליים, כדאי לך לקרוא את הסעיפים הקשורים לעבודה פרטית, על מנת שתוכלי להבין את ההבדלים בין מהו עובד סוציאלי קליני, עו"ס כוללני, יעוץ עו"ס וכו', וכך תמנעי מהגדרות שאינן לפי החוק. בברכה, טלי

שלום טלי עד כה הכל התנהל כשורה, להזכיר:אני זו שלמדתי מורה לאומנות ומפלסת את דרכי במערכת. מבקשת סיוע ממך או כל מי שיכול. במסגרת עבודתי עם ילדי עולים אתיופים (מאוד חמודים) קיבלתי ילדים מאוד צעירים, ומכיוון שילדים אלו לא היו חשופים מינקותם לכל מני התנסויות בערבוב צבעים וביצירות שונות, ישנו לגבי מעט קושי , מה להביא להם כדי שיבינו וגם יהנו. אשמח מאוד להצעות, גם אתרי אינטרנט וגם חומר כתוב שאפשר שיישלח אלי למייל. מודה מראש הלנה

הלנה שלום רב, לא ממש ברור לאילו גילאים את מתכוונת, אבל באופן כללי, הדרך היא לחשוף את המטופל לחומר האומנותי בהדרגה. תוך כדי כך ניתן לזהות את התחומים שיותר מעניינים אותו, את החומרים שהוא אוהב יותר (כאלו ש"מלכלכים", נמרחים, או מאידך חומרים "נקיים" יותר, מדוייקים וכו') וכך לאט לאט תרחיבי את מגוון ההתנסויות וההכרויות עם החומרים השונים. בהצלחה, טלי

אחותי היא בת 35 גרה אצל ההורים אבא ילד 26 אימא 28 היא עושה להם טרור אבא מתנהג כמו ילד מוכה ומפחד להרגיז אותה והיא רק מדרדרת בהתנהגות צועקת מחבה את חשמל של בית עדי לא הרביצה להם אך זה קרוב היא מתנהגת כמו ילדה בת 12-15 חסרת כל גבולות אשתי ע"ס חושבת שהיא אישיות גבולית אני חושב וזוכר שהיא התפתחה מאוחר יותר מחברים שלה ותמיד היתה קצת צפה אסרוניוטית מה אפשרויות לאבחון פסיכיאטרי כפוי לצערי פנינו לשירותי הרווחה, והיו כמה פגישות עם הע"ס בפורום משפחתי אני ושני אחיותי נוספות יחד עם ההורים ההמלצה אחרונה היא תקבע פגישה נוספת בפורום מלא להבהיר להורים כיאנו חוששים כי שי שני אפשרויות הזמנת הפסיאטר המחוז או פניה לבית מישפט אלו בחירות בין רע לרע מאוד

שלום רב, נשמע שהמצב די קשה בבית. למרות שלא לגמרי הצלחתי להבין את מערכות היחסים, מה שברור הוא שהאחות הגדולה מקשה ומטילה אימה על כל יושבי הבית. אני מבינה כי מערכת הרווחה כבר מעורבת בנושא, ולכן להערכי יש "ללחוץ" על המערכת לכיוון פעולה, או מאידך, להזמין יעוץ פסיכיאטרי הביתה (פרטי)/ לפנות לפסיכיאטר המחוזי לצורך בדיקה או אשפוז כפוי/ לפנות למרפאה לבריאות הנפש המקומית ולהתייעץ עימם. כל הרעיונות תלויים כמובן בחומרת הבעיה, ואני מאמינה שאישתך, שהבנתי שהיא עו"ס, תוכל לברר יותר פרטים באופן ממוקד ואישי יותר, בהתאם למקרה הספציפי. בברכה, טלי

טלי ע"ס ראשית תודה על תשובה שנית אני אחיותי האחרות מבוגרים יותר 41-47 שנים, בעלי מישפחות ואיננו מתגוררים בבית ההורים אכן המצב די קשה הבעיה היא ליבחור את הפיתרון שקטין את פגיעה בהורים ובאחותי הצעיר ( בת זקונים ) טלי פרידמן כתב/ה: > > שלום רב, > נשמע שהמצב די קשה בבית. > למרות שלא לגמרי הצלחתי להבין את מערכות היחסים, מה שברור הוא > שהאחות הגדולה מקשה ומטילה אימה על כל יושבי הבית. > אני מבינה כי מערכת הרווחה כבר מעורבת בנושא, ולכן להערכי יש > "ללחוץ" על המערכת לכיוון פעולה, או מאידך, להזמין יעוץ פסיכיאטרי > הביתה (פרטי)/ לפנות לפסיכיאטר המחוזי לצורך בדיקה או אשפוז כפוי/ > לפנות למרפאה לבריאות הנפש המקומית ולהתייעץ עימם. > כל הרעיונות תלויים כמובן בחומרת הבעיה, ואני מאמינה שאישתך, > שהבנתי שהיא עו"ס, תוכל לברר יותר פרטים באופן ממוקד ואישי יותר, > בהתאם למקרה הספציפי. > > בברכה, > טלי

אני מחפשת חומר תאורטי על פרידה מבן זוג- שלבים והתמודדות. האם החומר מקביל להתמודדות עם משבר ואבל או שיש חומר ספציפי יותר? אשמח לקבל ממך הפנייה לחומר או לאתר אינטרנט שמכיל אינפורמציה בנושא.

אורנה שלום רב, יש תהליכים מקבילים בין תהליכי אבל ואובדן, לבין תהליך פרידה מבן זוג. פרידה שכזו עשויה לכלול בחובה תהליכי אבל ואובדן, הדומים לאובדן אדם קרוב (מוות). יש לא מעט ספרים בנושא (באנגלית בעיקר) ומאמרים ברשת. אני אוסיף כאן מעט קישורים, הן לפורומים העוסקים בזוגיות (שם תוכלי לברר באופן מעמיק יותר לגבי חומרים נוספים), וגם מאמרים על זוגיות (ולאו דווקא פרידות) אולם ברשימה הביבליוגרפית שלהם תוכלי למצוא הפניות לספרים שייסייעו לך. http://iwomen.msn.co.il/msn/Nnewartcl3.asp?Artcl=619 http://bananot.com/articles/338 http://www2.iol.co.il/communities/relationship/ http://www.wol.co.il/forums/forum.asp?forumCode=35 http://www.zooloo.co.il/forums/messages.asp?tid=8 http://www.webhealing.com/ http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.doc_divorce/yedyiot4.html מקווה שזה יעזור... בהצלחה, טלי

שלום רב ! אבקש לברר מה עושים עם ילד שמגלה אלימות כלפי הוריו ( לעתים תוך כדי "משחק ") ולעתים במלוא הרצינות ? כמעירים לו או מבקשים ממנו להפסיק הוא מתמיד בכך עוד יותר. לדוגמא: אני , בעלי והילד צופים בטוויזיה יחד במיטת ההורים. הילד מתחיל לבעוט בי או בבעלי עם הרגליים , לפעמים בהיסח הדעת אנו מבקשים שהוא יפסיק - פעם םעמיים שלוש.... הוא ברוב המקרים ממשיך בכך עד שאנו כועסים ממש ושולחים אותו לעונש לחדרו . כמו כן אבקש לברר מה לעשות כאשר הילד נוטה שלא לציית לבקשות של הוריו כגון: להתלבש, להתקלח , וכו' הילד מאוד חכם ומתוק אך מרדן באופיו ואוהב תמיד להגיד את המילה האחרונה . אנו נאלצים להמציא מבוקר עד ערב דרכים שונות להתמודד עם מרדנותו . לעתים הוא עושה מעשים ממש במטרה להרגיז ? מדוע ? האם לילדים בני 3 יש נטייה כזו באופן כללי . ? נאמר לי כי הוא בודק גבולות אך כמה ועד מתי ? יכולת האילתור שלי והסבלנות לפעמים נגמרים . מה לעשות ?

יובל שלום רב, ילדים לעיתים מתנהגים כמלאכים קטנים...ולפעמים קצת פחות. החשוב הוא לדעת לתמרן ולהיות מתומרנים איתם בצורה ככל היותר יציבה, קבועה ועקבית. נראה כי אתם מתקשים לקבל את ההתנהגויות היותר אלימות שלו, וקצת אולי לא לגמרי יודעים כיצד להתייחס להתנהגויות אלו. אני מבינה את הקושי, אולם אין לי יכולת של ממש להתייחס בצורה רצינית לבעיה, מכיון שמרובה הנסתר על הגלוי. כלומר, אינני יודעת מספיק על הילד, עליכם ובכלל על המערכת המשפחתית. להערכתי, יש מקום שתפנו לייעוץ הורים, דבר שעשוי לתת לכם כלים להתמודדות העכשיוית עם ילדכם, וגם להתמודדויות בעתיד. אתם יכולים להעזר בגננת בגן או במחלקת החינוך בעיריה על מנת לבדוק לגבי מטפלים הנותנים ייעוץ הורים. כל טוב והרבה נחת, טלי

שלום לכולם! אני מעוניינת ללמוד חינוך ליקויי שמיעה \תרפיה באומנות\ליקויי למידה ,אינני מוצאת מוסדות לימוד בנושאים אלו ,בבקשה אם מישהו מכיר היכן ניתן ללמוד זאת אודה אם תכתבו! תודה!

יפית שלום רב, בעמודים הראשונים של הפורום נשאלו כמה שאלות על מקומות לימוד של תרפיה באומנויות, את יכולה לעשות חיפוש, ולקרוא את ההודעות והתשובות. תרפיה באומנות אפשר ללמוד רק אחרי תואר ראשון. ליקויי למידה וכו' ניתן ללמוד בתוך התחום של תואר ראשון בחינוך מיוחד, או ישנן גישות מיוחדות שניתן ללמוד במכללות פרטיות (כמו שיטת אפלבאום לליקויי למידה - יש על כך פרסומים בעיתונות). זה תלוי במה שאת רוצה, ובנתוני ההשכלה שדלך. בברכה, טלי

בוקר טוב טלי! דבר ראשון תודה על תגובתך המהירה. ברצוני לשאול על שיטת "אלבאום" קיבלי מהם פרטים על השיטה ועל המכון אך מכיוון שלא יצא לי לשמוע עליהם אינני יודעת מה טיב השיטה,מכיוון שאני מעוניינת להתמחות בטיפול בכל גיל ובמכללת סמינר הקיבוצים נדרשיםלבחור קבוצת גיל,בצקתי את מכון אלבאום. בבקשה אם הינך יכולה לתת לי קצת יותר מידע לגבי רצינות השיטה אודה לך.

מותר לי לכתוב לך לאי מייל? ענבר

ענבר שלום רב, אם מדובר בייעוץ שאת אינך מעוניינת לחשוף את פרטיו כאן, את מוזמנת לכתוב למייל. בברכה, טלי

שלחתי לך מייל ענבר

ענבר שלום רב, אם מדובר בייעוץ שאת אינך מעוניינת לחשוף את פרטיו כאן, את מוזמנת לכתוב למייל. בברכה, טלי

שלום שמי אורית ואני ילדה בת 16. השבוע אני מתחילה קיטנה של 3 שעות לכמה ילדים. האם תוכלו לעזור לי לאיזה אתרים לפנות כדי למצוא חומר למידה ויצירה לילדים בגילים 6-8. תודה מראש אורית.

אורית שלום רב, אינני מכירה אתרים בנושא, אבל שווה להשתמש במנועי החיפוש המוכרים. כמו כן אני משערת שבאתר של אורט אולי תוכלי למצוא דברים מתאימים, באתרים המיועדים לילדים וכו'. בהצלחה, טלי

שלום טלי. רציתי לשאול אם יש אפשרות למצוא לי בית אחר . אני בת 22 סטודנטית ואני מעוניינת למצוא בית אחר.רע לי בבית שלי לא שעושים לי משהוא אלא שלא עושים כלום אני די מתוסכלת ורוצה פרטיות אולי יש מקום בו אני אוכל לישון באיזור של המרכז לא יודעת אפילו הוסטל או משהו דומה אני מטופלת אצל מטפלת ודיברנו על הנושא ורציתי לדעת האם הברירות שקיימות בארץ זה או ללכת לעבוד ועד שיהיה לי המון כסף לשכור דירה ובנתתיים לסבול או שיש לי אפשרות לברוח מהבית ולבכות כל היום או משהוא אחר שהמדינה מציעה- שעדיין לא מצאתי אותו אולי תוכלי לעזור לי

שלום טל, את מספרת שאת סטודנטית והשאלה הראשונה שעולה אצלי היא האם בדקת את אפשרות המעונות? לגבי הוסטלים: הם מיועדים לפגועי נפש, האם את מוכרת ככזו בבטוח לאומי (ההכרה של בטל"א מחויבת)? פתרון של דירה שכורה הוא באמת לא פשוט מבחינה כלכלית...אבל אפשרי. מחכה לתגובתך... טלי

אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה ואין אפשרות של מעונות . אולי את מכירה מין סידורים כאלה של נתינה של כמה שעות שבועיות לקהילה תמורת מגורים אולי בבתי אבות חוץ מזה אני דתיה ולא יכולה למצוא קיבוץ במרכז גםכי אני צריכה ללמוד בסמסטר הבא.

קודם כל אפתח ואומר איזה כייף שיש פורום בנושאי עבודה סוציאלית. אני עובדת סוציאלית מזה כ-6 שנים בתחום השיקום וזה נהדר לראות התייחסות רצינית לנושא העבודה הסוציאלית. ולענייני : אני צריכה להעביר הרצאה בנושא הקבלה הרגשית.אשמח לקבל הפניות למאמרים בנושא הזה באינטרנט. תודה מראש. מריה

מריה שלום רב, כמה שאלות: לאיזה קהל מיועדת ההרצאה? מה כוונתך במושג "קבלה רגשית"? אם תוכלי "לפרק" את המונח למושגים אופרטיביים יותר, פשוטים יותר? האם ברצונך למצוא חומר תיאורטי? תאורי מקרים? בקיצור...על מנת לסייע לך, אני זקוקה לקצת הרחבה של בקשתך.. ותודה על המחמאות... וכמובן, אני מזמינה אותך, כמו את כל יתר הגולשים, לקחת חלק פעיל ומתמשך בפורום זה, בין אם לצורך סיוע לאחרים, ובין אם התייעצות אישית. בברכה, טלי

נפתח פורום חדש עבור חולי OCD. מטרת הפורום היא לעודד יוזמות קונסטרוקטיביות למענם של חולי OCD. http://1873.hydepark.co.il/

נשמע מעניין, ואני מקווה שיהיה גם מועיל. בהצלחה לפורום החדש, טלי

יש לי שני ילדים האחד בן 4 שנים והשני בן 5 חודשים מאז הלידה אני מרגישה שאני פחות מקדישה תשומת לב לבני הגדול וזה מפריע לי מאוד שבוע הבא אנו רוצים לנסוע לנופש 4 ימים לאילת וקרובי (כולל בעלי) ממליצים לי להשאיר את התינוק אצל אימי אשר מטפלת בו מדי יום כאשר אנו יוצאים לעבודה. מה את ממליצה? והאם זה נכון שבגיל כזה לתינוקות אין עדיין חוש זמן ומבחינתו 4 ימי הנופש שלנו לא יהוו בעיה?

שולה שלום רב, אינני בטוחה שלתינוקות רכים אין לגמרי תחושת זמן, וייתכן כי היא קיימת איפלו אם היא אינה מתיישרת עם מונח הזמן הגלובלי, שאנו חיים על פיו. אולם הדבר החשוב הוא שאינני מצליחה להבין הוא מה א ת היית מעדיפה? האם את מעוניינת להשאיר את תינוקך לארבעה ימים? האם תחושי בנוח? אם כן, הרי שאין כאן שאלה של ממש...זה עשוי להיות זמן איכות שלך עם בנך הגדול...אם כי גם אם הבן הקטן יצטרף, תוכלי לנסות לחשוב עם בעלך כיצד כדי "להתחלק" בינכם, על מנת לתת את תשומת הלב הכדאית והדרושה לבנך הגדול... והעיקר - שתנוחו... חופשה מהנה. טלי

אני לא בטוחה באיזו שנה אבי חיי מבחינה מנטלית, אבל אני כבר "ילדה גדולה" שחיה באופן כזה שהכל נכפה עלי כולל מה יהיו דעותיי הפוליטיות ומה אני אעדיף לאכול. יש לציין מדובר באדם קשה ואלים לפרקים. ואני מדגישה "לפרקים" כי רוב הזמן יש ממנו נחת ושקט...מה שגורם לי לרצות לשמור עליו ולהגן עליו על אף מה שהוא גורם לי. כל זאת למרות שלפעמים אני יוצאת מדעתי מרוב שאני צורחת עליו שינסה כבר להבין שלא הכל בדרכו ולא כל דבר ניתן להשיג אפילו באלימות. אני מתאמצת כ"כ להגיע עליו עד שאני מרגישה שאני עצמי מתפרקת לחלקים ולא מצליחה להתחבר. עד כדי כך שאני בעצמי מתנהגת בדרך אגרסיבית ומעט אלימה כלפי אנשים שמנסים לעזור ולהתקרב. הצרה היא שתמיד יש שני סרטים קבועים וחולניים: או שהוא נרגע לגמרי ושוכח הכל. חוזר להיות אדם רגוע וחייכן וכולם צריכים, כולל אני, לשחק את המשחק שלו ולהעמיד פנים שלא היה ולא נברא. או שהוא נפגע נורא ואז הוא פשוט מתעורר בבוקר, מציץ לתוך החדר שלי, אומר "בוקר טוב" ונועל אותי בו... לי בעצמי קצת קשה לשמור על קור רוח ובגרות נפשית כאשר אני קמה בבוקר ומגלה שאני כלואה כמו ילדה בת 16, רק בגלל שהוא החליט שלא התנהגתי מספיק יפה אתמול... ערבתי משטרה וערבתי עובדת-סוציאלית אבל אני לא, ושוב אני חוזרת-אני לא-מסוגלת לעשות צעד שיזיק לו! מה עושים? מחכים עד יעבור זעם?

שלום רב, את שואלת שאלה, אך נראה שאת עצמך יודעת את התשובה עליה. " מחכים עד יעבור זעם?" אבל את יש "שני סרטים קבועים"...אז לאן הזעם יעבור, ומתי הוא יחזור.... השאלה היא לא מה ניתן לעשות, כי ללא ספק ניתן. אמרת שעירבת את המשטרה, אך את לא רוצה לפגוע בו. שני הנתונים לא מסתדרים בכפיפה אחת. יתרה מזו, אם ערבת את המשטרה, היא היתה אמורה לפעול בצורה כלשהי, וכמוה גם העובדת הסוציאלית. אם המערכות כשלו, אפשר לשוב ולהתלונן, לפנות לדרגות גבוהות יותר וכדומה. אבל אני לא משוכנעת עד הסוף שאכן זה מה שאת רוצה. בתחושתי קיים בלבול בין הצורך שלך לחיים "נורמליים" לבין הצורך להגן על אביך, ועל התנהגותו. עליך להחליט ראשית מה את רוצה מעצמך ולעצמך...אחרי זה הכל יהיה פשוט יותר. בברכה, טלי

המערכות כשלו ולא רק הן גם אני ניסיתי לענות לפחות 10 פעמים על ההודעה הזו כתבתי ומחקתי אין עם מי לדבר לא בבית, לא בחוץ, לא בתוך תוכי פנימה הכל ריק ושותק ואטום כמו שרק מגיע לי תודה

מה הכוונה לאבחנה זו בפסיכיאטריה? תודה!

מירב שלום רב, אין אבחנה פסיכיאטרית למילה "גלישות". הדבר הקרוב שאני יכולה לחשוב עליו הוא המושג "גלישה פסיכוטית". זהו סימפטום נפשי, המעיד על מעבר ממצבי מודע שונים, כמו למשל שאדם מתחיל לדבר דברים חסרי הגיון או קישור, ולאחר כמה דקות הוא יכול "להתעשט" ולחזור לקו חשיבה רציף ומאורגן יותר. זה ממש ממש על קצה המזלג... שבוע טוב, טלי

מירב שלום רב, אין אבחנה פסיכיאטרית למילה "גלישות". הדבר הקרוב שאני יכולה לחשוב עליו הוא המושג "גלישה פסיכוטית". זהו סימפטום נפשי, המעיד על מעבר ממצבי מודע שונים, כמו למשל שאדם מתחיל לדבר דברים חסרי הגיון או קישור, ולאחר כמה דקות הוא יכול "להתעשט" ולחזור לקו חשיבה רציף ומאורגן יותר. זה ממש ממש על קצה המזלג... שבוע טוב, טלי

מה זה בדיוק תרפיה באומנות ומה ההבדל בין זה לבין ריפוי בעיסוק

מכשפולה שלום רב, ראשית את יכולה לעיין בתשובה לשאלה דומה שנתתי בעבר: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=419&i=14&t=6 לגבי השוני מריפוי בעיסוק: ריפוי בעיסוק מתמקד על התהליך העיסוקי, העסקת הגוף והחשיבה בעיסוקים שונים, בדרך כלל עבודות שונות (החל מעבודות אומנות, דרך גינון, משחק וכמעט כל פעולה אחרת שניתן להגדירה כעיסוק). תרפיה באומנות אינה מתמקדת בעשיה עצמה, אלא בתהליך הנפשי שהמטופל עובר תוך כדי העשיה. זה ממש בשתי שורות... שבת שלום, טלי

שאלה מכיוון קצת שונה...אני לומדת שנה שניה עו"ס....האם כל מה שלמדת לתואר ראשון אכן משמש אותך בשטח או שיש לי עוד ה ר ב ה מה ללמוד??? אני מרגישה שבקושי מלמדים אותנו ואני לא יודעת איך אצא לעבוד לאחר תואר ראשון בלבד.....

לי שלום רב, אני יכולה לזהות מבין מילותיך איזשהי תחושה של חשש מפני הפגישה עם ה"שטח", עם העבודה המעשית, בעוד שזה מלווה בתחושה נוספת של "חוסר ידיעה מספקת". ובכן, אני חייבת לציין שתחושות אלו שלך רווחות בקרב סטודנטים רבים, שחלקם מדברים על כך, וחלקם - פחות. לימודי העבודה הסוציאלית בתואר הראשון, יחד עם ההכשרה המעשית במין "מסגרת מוגנת" אמורים להעניק לסטודנט יסודות תיאורטיים ומעשיים לעבודתו בהמשך. אולם גם עם סיום הלימודים ישנם תחומים רבים שבהם ניתן (ורצוי) להמשיך וללמוד, להמשיך ולהתפתח. כמו כל מקצוע, עצם למידת התואר הראשון מהווה רק את "יריית הפתיחה", שלאחריה באות השלמות, השתלמויות, תארים נוספים וכדומה. כל אלו מסייעים לתחושת הבטחון המקצועי והאישי כאחד. אם כך, אל לך להיות חרדה וחוששת, כיון שאת באמת...רק בתחילתו של תהליך הלימוד. אני רואה את מקצוע העבודה הסוציאלית ואת דרך לימודו כמעין טיול אל הלא ידוע, בו האדם נתקל בפרשיות דרכים, במהמורות וקשיים, באנשים ומורים מעניינים וכך הטיול ממשיך וממשיך...למעשה ללא סוף. שיהיה לך "טיול" מהנה, ושבת שלום, טלי

בעניין לימודי תרפיה באומנות-הם סופרים 300 שעות באמת?!

סיגל שלום רב, עליך להציג אישורים על לימודי אומנות מעשית בסך שלוש מאות שעות סך הכל. אם הם יושבים ומחשבים את הכל, ואם חסרות כמה שעות הם עושים בעיות??? אין לי מושג. אני מקווה שהם לא קטנוניים על שעתיים שלוש... אבל באופן עקרוני יש להציג אישורים על כל מכסת השעות הדרושה. בברכה, טלי

לטלי שלום רב. אני עובדת סוציאלית (תואר ראשון באונ' ת"א) עובדת במנהלת בחברת סיעוד. הייתי רוצה לעסוק בתחום הטיפולי ובטיפול זוגי בפרט. האם חייבים בתואר שני, ואם כן האם זה צריך להיות בתחום של עבודה סוציאלית קלינית? האם ישנם בתי ספר לפסיכותרפיה/ טיפול זוגי? בתודה מראש

לי שלום רב, ישנם מכונים ותוכניות ללימודי המשך במחלקות לעבודה סוציאלית באוניברסיטאות השונות, בהם יש קורסים (בדרך כלל תוכניות דו-שנתיות) לטיפול משפחתי ו/או זוגי. ישנה אגודה לטיפול משפחתי בארץ, ואני מאמינה שדרכם תוכלי לקבל מידע מפורט לגבי מקומות הלימוד. להערכתי תוכלי להגיע לאגודה, דרך שירות 144 של בזק. בהצלחה, טלי פרידמן

לי שלום, כפי שידוע לי כי כבר שאלתי בעצמי על הנושא, רק אנשים עם תואר שני במקצועות הפסיכולוגיה הקלינית, עבודה סוציאלית קלינית, רפואה, גינקולוגיה, פסיכיאטריה יכולים ללמוד טיפול זוגי ומיני מאחר ומקצוע זה ניתן ללמוד בארץ רק לתואר שלישי. אבל !!!! ניתן ללמוד את המקצוע הזה לתואר שני בחו"ל. ארה"ב למשל היא אופציה טובה מאוד רק שהכסף הוא הבעיה העיקרית. כמו כן הם דורשים את הבחינות שלהם (GRE + TOFEL) על מנת לקבל אותך לפני זה, ובכדי להתחיל בספטמבר 2003 את צריכה להתחיל עכשיו. לאיפורמציה נוספת בעניין, תכתבי לי. בהצלחה.....

טיפול זוגי ומשפחתי אפשר ללמוד אחרי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. אפשר לעשות תואר שני עם התמחות בטיפול משפחתי ואחר כך ללמוד את זה כהתמחות בפסיכותרפיה, שזה לימודי תעודה (ולא תואר שלישי).

אולי מישהו יודע לאן נעלם האתר של האגודה הישראלית של העובדים הסוציאליים?? אם הוא קיים, באיזו כתובת זה נמצא? תודה

לתוהה שלום רב, לצערי את כתובת האתר לא מצאתי, אך כשעלעלתי ב"מידעו"ס" מצאתי את האימייל של מידעו"ס...ואולי אפשר להפנות את השאלה אליהם [email protected] אשמח אם תשוב/י לעדכן אותנו... בברכה, טלי

שלום רב, אני זקוקה למעט הכוונה. דודתי נפטרה השנה מספר ימים לפני פסח בגיל 44~מסרטן . יש לה 4 ילדים: 1. ילדה בכיתה א' בת 7-8 שהועברה לפנימיה בבני-ברק שם אין אף ילדה בגילה ומחפשים לה משפחה אומנת. 2. נערה בת 17~ עולה לכיתה י"ב מאד לא עצמאית, אין לה חוש אחריות, תמימה מאד 3. ילד בכיתה ד/ה מאד שקט 4. נער בן 16~ שעזב את הישיבה בה למד, מאד אלים, רב הרבה עם אביו, יושב כעת בבית בחוסר מעש, קשה להשתלט עליו. המשפחה עצמה ידועה כבעיתית עוד לפני פטירת דודתי והיתה מטופלת בעובדת סוציאלית. משפחה של דודתי חזרה בתשובה לפני פטירתה והילדים הלכו למוסדות דתיים. חשוב לציין שבגלל מחלתה של דודתי שנמשכה 8 שנים, 3 הילדים הבוגרים הוכנסו לפנימיות רק הילדה הקטנה נשארה בבית. האב עצמו הוא אדם חסר אחריות, רוב היום מסתובב בין שכניו במקום לדאוג ולאחד את ילדיו פשוט בורח מהמציאות. אימי - אחות דודתי - שעצמה מטופלת ב-6 ילדים מנסה לעזור ולהדריך את הילדים ככל שאפשר. אך אביהם כל הזמן מפריע, מנתק את הטלפון כשהיא מתקשרת או צועק עליה ולא מרשה לילדים לבוא אליה בשבת. העובדת הסוציאלית עצמה לא משתפת פעולה עם אימי ולא מוסרת לא אינפורמציה או מאפשרת לאימי להתייעץ עימה על בעיות שהילדים חווים, או על עתידם. העובדת הסוציאלית היא מטעם עירית חולון מקום מגוריהם. אימי מאד מתוסכלת ואוכלת את ליבה, מה יהיה עם הילדים, הילדה הבכורה מסיימת תכף את מסגרת הלימודים והיא לא יודעת לעשות כלום בכוחות עצמה. כעת היא בפנימיה אבל כשתסיים היא תצטרך לשוב לגור עם אביה ואחיה ששניהם אנשים אלימים ואולי יכולים לנצלה ואת תמימותה !!! אימי ואני עובדות עיצות, למי אפשר לפנות, האם אפשר לשלוח למשפחה-אומנת ילדה בת 17? מה לעשות עם העובדת הסוציאלית שאי אפשר לתקשר עימה ?? בתודה מראש וסליחה על אורך ההודעה.

שלום רב, נראה כי אכן מדובר בסיטואציה מורכבת וקשה. המחלה של דודתך ומותה השאירו את משפחתה ככל הנראה לא ממש מוכנה, וככל הנראה גם לא מתפקדת. להערכתי, יש מקום לפנות לראש הצוות של העובדת הסוציאלית בכתב, ובו תספרו את מהלך הדברים. במידה ולא תיהיה הענות מספקת, ניתן לפנות לאל"י (האגודה לשלום הילד), ולעדכן אותם בפרטים. וכמובן, לבדוק כיצד הם יכולים לסייע לארגן את כל חברי המשפחה. לעיתים מערכות ביורוקרטיות פועלות לאט, אבל יש דרכים שבהם ניתן לנסות "לזרז" אותם, כמו למשל כתיבת מכתבים עם העתקים, אשר מחייבים אותם לתת תשובות רישמיות, ולהציג מעשים. מקווה שעזרתי, ובכל מקרה...אני כאן. בברכה, טלי

שלחתי לך אימייל לכתובת החדשה, מקווה שזה הגיע. שיהיה לך יום טוב..

הגיע. יום טוב, טלי

שלום רב! השנה אני מתחילה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א. לצערי, בלימודי התואר השני לא קיימת מגמה קלינית בת"א. לפי מה שהבנתי, כשמדובר בטיפול נפשי, לימודי פסיכותרפיה וכ', ישנה עדיפות למסיימי תואר שני קליני. מהן האפשרויות העומדות לפני? האם אני יכולה לסיים תואר ראשון בת"א ואילו את התואר השני ללמוד בבר-אילן או באונ' חיפה במגמה קלינית?

שלום רב, ראשית, יש לסיים את התואר הראשון. אחריו ניתן להגיש מועמדות לכל התארים השניים בכל האוניברסיטאות, במידה ותעני על דרישותיהם (בכל המגמות). קודם תתרכזי בתואר הראשון, תבדקי אם זה בכלל מה שחשבת, אם את אוהבת את זה ומתחברת לזה...ואז תחליטי הלאה. שיהיה בהצלחה, טלי

שלום רב לך אני מבקשת ממך עזרה והיא שתשלחי לי אימיל על הדואר האלקטרוני שלי ותסבירי לי על עובדת סוציאלית וכמה צריך ציונים בתל אביב ואם כדי ללמוד את המקצוע הזה

יש לי תואר ראשון במדעי התנהגות היתי רוצה ללמוד תרפיה באומנות.מי יכול להמליץ לי איפו? גם אני יודעת שצריך ניסיון באומנות בשביל זה 300 שעות(?) איפו אפשר לרכוש אותו?

הלן שלום רב, אפשר ללמוד במספר מקומות: לסלי קולג', מכללת בית ברל, סמינר הקיבוצים ובעוד מקומות. ואכן, יש צורך באישורים אודות רכישת מיומנויות בתחום האומנות (גם ברמת חוג במתנ"ס) על סך 300 שעות. שיהיה לך בהצלחה, טלי

הלן שלום, נכון כפי שנאמר כאן אפשר ללמוד תרפיה באומנות בכל המקומות האלה, אך לצערי ללסלי קולג' יש אישור זמני - זאת אומרת שזהו מוסד לא מוכר, אז חבל. לעומתם סמינר הקיבוצים דורש 600 שעות של ניסיון באומנות ורק ממוסד מוכר ולא מהמתנ"סים האזוריים של השכונה. בהצלחה בהמשך. אני גם כן מחפשת משהו בסגנון אז אם תמצאי בבקשה תשלחי לי ל-MAIL. תודה. נ.ב. - רוב הסיכויים שיש באוניברסיטת חיפה רק שאני לא יודעת בנתיים עוד פרטים.

מלמדים תרפיה באומנות בבית ברל,ובלסלי קולג"

בשביל קרובת משפחה האם מישהו מכיר מטפלת דתיה שאינה ותיקה מידי בתחום ומקבלת באופן פרטי? תודה

סתם שאלה....מדוע לא ותיקה מידי, ומה זה אומר ותיקה מדיי. ועוד דבר: על איזה אזור מגורים את מדברת? בברכה, טלי

שלום תודה על התשובה הסיבה למישהי שלא ותיקה מידי היא העדפה של שיחות עם מישהי באותה קבוצת גיל, כלומר שנות השלושים איזור המרכז תודה

יש לי תאומים בבית, אחרי הריון שלישיה שדולל - בהמלצת הרופא ובהליך טכני לחלוטין (פגישה פורמלית עם עו"ס במהלך האשפוז). אני לפני טיפולים להריון נוסף. אני מפחדת ממצב חוזר של ריבוי עוברים בעקבות הטיפול כי אנחנו מאד מאד מאד לא רוצים עוד זוג תאומים. האם, במקרה הצורך, אפשר (מבחינה חוקית) לבצע דילול עוברים ליחיד (מתאומים או יותר)? מה התנאים שבהם דבר כזה יאושר? תודה

מצטערת, אבל אין לי שמץ של מושג בנושא זה. בברכה, טלי

שלום רב, אני חולה במחלה כרונית ורציתי לשאול האם עיסוק באמנות לסוגיה עשוי לשפר את מצבי הבריאותי? בעיקר אני נמשכת לציור ופיסול אבל למעשה לא מכירה יותר מדי תחומים. וגם אם יש מורה/מטפל ספציפי שיכול לעבוד איתי ולסייע. (מאזור רחובות-ראשל"צ) תודה, רונית.

רונית שלום רב, ממחקרים שנערכו נמצא לא אחת שעיסוק אומנותי עשוי להשפיע על מצב בריאות, בין אם בשל הרוגע, העיסוק עצמו כריפוי וכדומה. אין אפשרות לומר בוודאות שזה אכן מה שיקרה לך, אך תמיד כדאי לנסות. מה גם שאת מעלה שאת נמשכת לסוגי אומנות מסויימים, כך שזה לא נראה לי שעלול להזיק. אם את מעוניינת בטיפול של ממש, זו אפשרות, ויש גם אפשרות של חוג או שיעורים פרטיים באומנות, כפשוט כחלק מ"ריפוי בעיסוק" כפי שאת מכנה את זה. הרבה בריאות, טלי

תודה על תשובתך. האם תוכלי לפרט קצת יותר בעניין שיעורים פרטיים? וגם באילו סוגים נוספים של אמנות אפשר לעסוק ובכלל איך מתחילים למי פונים?

שלום, אני מחפשת מטפל/מטפלת בירושלים לטיפול פסיכותרפויטי. אודה לך עבור קבלת המלצות לגבי מטפל/ים. מיטל

מיטל שלום רב, אודה לך באם תוכלי להפנות את השאלה למייל שלי. תודה. שבוע טוב, טלי

טלי שלום, השאלה שלי כואבת (לי) במקצת אני עובדת סוציאלית שלומדת לתואר שני בתחום השיקום. נראה לי שאנשים לא מבינים מהו עובד סוציאלי, מה הוא עושה, רואים אותו כלשכת סעד ומחלק שמיכות ותנורים למסכנים. פעמים רבות שאלו אותי חברים, כשעבדתי כעו"ס בבית אבות אם אין איזה פסיכולוג שמפקח על העבודה שלי כדי שלא אעשה נזק, וגיסי הגדיל לעשות כשחשב שעובדת סוציאלית היא מטפלת בבית אבות ושאל אותי אם אני רוחצת ומאכילה את הזקנים (- והוא בחור אינטליגנטי מאוד שלומד משפטים). גם השאלה שנשאלה פה מקודם לגבי אם לעובד סוציאלי מותר לטפל מראה את הבורות הקיימת. אני מנסה לברוח מהסטיגמה על ידי לימודי תואר שני ואני מקווה שאחר כך אוכל להמשיך ללמוד פסיכותרפיה- ואוכל להציג את עצמי כפסיכותרפיסטית כי קצתי בלהיות חלק ממקצוע שמוריד את כבוד בעליו. שאלתי היא- האם הבעייה היא שלי? אייך להתמודד עם התחושה הקשה הזו? האם רק אני חושבת כך? תודה מראש- שלי

עם כל הכבוד לפגיעות בעניין הדימויך המקצועי, מה פסול בכך שתתפסי כאדם הדואג לרווחת הזולת על ידי חלוקת שמיכות ותנורים למסכנים .לי דווקא נראה נפלא ו אצילי שבחברה המנוכרת והחומרנית בה אנו חיים אנשים עוסקים במתן סעד לנזקקים דווקא בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות. שהיה שלך שבת שלום ושלווה נפשית. אהוד

שלי שלום רב, תפיסת תפקיד העובד הסוציאלי הולך ומתפתחת עם השנים. בל נשכח שבעבר העובדים הסוציאליים נקראו "עובדי סעד" וחלק ניכר מעבודתם היה קשור לשיפור תנאים פיזיים, ולנושאים חומריים. המעבר מהגישה הישנה לגישה החדשנית יותר, שעובד סוציאלי הוא גם איש סיוע נפשי לוקח זמן. בקבוצות מסויימות יש הבנה גדולה למקצוע העבודה הסוציאלית כפי שהוא בא לידי ביטוי היום, ובקבוצות אחרות, פחות, לפעמים...הרבה פחות. הצורה בה אני מתמודדת עם עניין דימוי העובד הסוציאלי ותפיסת התפקיד היא בדרך של הסברה. מי שמדבר איתי על הנושא...כבר לא יחשוב שעו"ס מחלק שמיכות ובזה מתמצה תפקידו. כמו כן יש לי אמונה גדולה במקצוע, ולכן אני פחות מייחסת חשיבות למה שאחרים חושבים או אומרים. יחד עם זה תפיסת התפקיד בעיני עצמך, היא החשובה, ומשם ניתן להקרין החוצה, את הבטחון והנוחות שאת חשה בתוך תפקידך ומעמדך. ומעבר לכל זאת, אין בושה גם בזה שחלק מהתפקיד מצריך עזרה חומרית לנזקקים. אני נוהגת בקביעות, שלא כחלק מהדרישות של המעסיקים שלי, לדאוג למילוי צרכיהם של חלק ממטופליי על ידי הבאת תרומות מארגונים שונים. וכן, אני בעצמי נוסעת אל המקום התורם, מעמיסה את המכונית, ונוסעת אל האדם הנזקק, ומביאה אליו את התרומה. אני מציעה לך לנסות את זה...יש בזה תחושה אדירה של סיפוק, נתינה ואנושיות עבור כל הצדדים! ואגב...איפה את לומדת?.... שבוע טוב, טלי

שלי שלום, אני מבינה ללבך אך אני נאלצת להסכים עם טלי, אבל אני חושבת שעדיין אם אנשים אחרים גורמים לך להרגיש רע כל כך עם המקצוע אז חבל על לימודי ההמשך שלך, כי גם אז אנשים שלא יודעים מה זה תואר ראשון בעבודה סוציאלית גם לא ידעו מה זה תואר שני באותו מקצוע ומה ההבדל ביניהם, הם יבינו רק שזה יותר יוקרתי. החשוב מכל זה היא להרגיש טוב עם עצמך והמקצוע שלך, להתמיד בעבודה, להסביר את המקצוע שלך בסבלנות וכך לתרום לשינוי באמת. בהצלחה בהמשך הדרך, ואל תקחי דברים יותר מדי ללב, עוד תראי דברים כואבים יותר בתור ובדת סוציאלית.

טלי, אני יודעת שאין זה קשור לנושא הפרום שלחתי לך דוא"ל לכתובת שאת נתת לי. סופ"ש רגוע...

פשוט יודעים שנגמר

אני מתנצל מראש על השאלה שאינה קשורה ישירות לנושא הפורום. האם עובדת סוציאלית (רשומה בפנקס העובדים הסוצילאיים ) יכולה לעסוק בפרקטיקה פרטית. במידה והתשובה חיובית : מה הגבולות המקצועיים ? כלומר מה ייחודי בהתערבות של עובדת סוציאלית המבחין בין התערבות של פסיכולוג קליני או פסיכיאטר או עובדת סוציאלית המוסמכת לעסוק בפסיכוטרפיה. השאלה קשורה לעובדה שבחולון עובד סוציאלי בעל תואר ראשון מנהל פרקטיקה משגשגת וככל הנראה מאוד מצליח בעבודתו. בטרם אפנה את בני לטיפולו הייתי רוצה לדעת האם מבחינת החוק מדובר במתחזה ( אגב הוא אינו מציג את עצמו כפסיכולוג או פסיכוטרפיסט). תודה אהוד

אהוד שלום רב, דווקא השאלה נראית לי מאד לתחום עיסוק הפורום... ולעניינינו: עובד סוציאלי עם תואר ראשון עשוי לפתוח קליניקה פרטית בהתאם להגבלים שחלים עליו בהתאם לחוק העובדים הסוציאליים. מכיון שכיום אין חוק לעוסקים בפסיכותרפיה ובכלל כלפי כל מי שעוסק ב"טיפול" על גווניו השונים (לא רק נפשי, כי אם גם אלטרנטיבי וכו'), הנושא פרוץ ויש לא מעט שרלטנים בתחום. עובד סוציאלי שסיים תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, יכול לעסוק בטיפול, כמו גם עובד סוציאלי שסיים את ביה"ס לפסיכותרפיה (לאחר תואר שני). השוני בין המטפלים השונים (עו"ס / פסיכולוג וכו') אינו מתבטא תמיד ברמת הידע או ההעמקה, אלא שוני בגישת העבודה, אם כי גם זה לא הכרחי. נהוג לחשוב שעובדים סוציאליים נוטים יותר לראות את הדברים באופן כוללני ומערכתי יותר, מאשר פסיכולוגים. אבל שוב אני מזכירה, זוהי רק דיעה, שאינה תופסת ונכונה תמיד. כל מטפל, בדרך שלו. להערכתי, במידה ויש לך המלצות טובות על המטפל הספציפי, ייתכן וכדאי לבדוק את האפשרות. אין בעיסוקו עבירה על החוק, ונשמע אמין למדיי עצם העובדה שהוא לא "מסתתר" מאחורי תארים שלא שייכים לו. במידה ותרצה תשובה מוסמכת יותר (כי סה"כ אינני אדם בקיא בכל הדינים הללו) אני ממליצה לך לפנות לאיגוד העובדים הסוציאליים, ולברר שם. זה המקור הכי בטוח. שבת שלום, טלי

שלום אני מעונינת ללמוד פסיכודרמה או לחילופין תרפיה בריקוד ורציתי לדעת אם בתור תואר ראשון אני יכולה ללמוד חינוך גופני במכון ווינגט

סיגל שלום רב, לצערי אינני יודעת את התשובה לשאלתך. הכי טוב שתרימי טלפון לאחד המקומות שמלמדים תרפיה בריקוד/פסיכודרמה (המדרשה לטיפול באומנויות בבית ברל, לסלי קולג', סמינר הקיבוצים ועוד), ותשאלי. בהצלחה, טלי

טלי שלום רב, ברצוני לקבל מידע נוסף על הנושא , האם תוכלי להפנות אותי לספרים או מאמרים בנושא. האם תוכלי לומר לי ,אם צריך ידע קודם באמנות , מהם תחומי האמנות בהם נעזרים לטיפול? היכן מומלץ ללמוד מקצוע זה? אודה לך מאוד ורד

ורד שלום רב, אני מצרפת קישורים לשאלות דומות לשלך. במידה ויוותרו לך שאלות, את מוזמנת תמיד לשוב ולשאול: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=419&i=14&t=6 http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=419&i=694&t=505 בברכה, טלי

ביתי בת ה-6, בכיתה א, הביאה במשך כל השנה מחקים ועפרות שלא שלה וטענה שמצאה אותם בכיתה, שאלה למי זה שייך אך לא מצאה את בעל האבדה. לא החסתי לזה חשיבות. בזמן אחרון התחילה להביא עוד דברים בטענה שנתנו לה מתנה (פעם שקל 1 פעם מחק). אני בקשתי שתחזיר את המתנות או שבפעם הבאה לא תיקח בכלל. יש לה מהכל בבית ולא חסר לה כלום. מצאה גם מחשבונים והביאה הביתה וביקשתי שתחזיר. עך לא החזירה. לפני כמה ימים התחילה לסחוב בתיק קופסת הבדידים שלה. שאלתי למה. ענתה כי היא רוצה ככה. (הם משאירים את הקופסא בבית הספר). פתאם גם בקשה להחליף את המדבקה עם השם שלה ונתתי. לאחר מספר ימים פתחתי את התיק ומצאתי שבצד האחורי של הקופסה רשום שם של ילד אחר. שאלתי אותה למה. הבנתי ששלה אבד. אנחנו אף פעם להענשנו אותה על אבדות. הסברתי לה שזו גניבה. בקשתי שתחזיר אותם לילד והסברתי שיש עוד בדידים בבית. היום קרה מקרה דומה בכיתה. ילדה התלוננה שביתי לא רוצה להחזיר לה עפרון שהשאילה לה. הבת שלי טענה שהוא שלה. וגם התחילה לבכות. המורה התערבה והתברר שאכן העפרון לא ההיה של ביתי. הסברנו לה ביחד עם המורה שוב שזו גניבה וזה מעשה מאד לא יפה. מה הגורם לגניבות? איך מטפלים בנושא? תני לי עצה ואודה לך אם תפני אותי למאמרים בנושא. תודה, דבי

דבי שלום רב, לפי תיאורך נראה שהילדה מצויה באיזשהי מצוקה או קושי. אני קוראת כיצד את מקפידה לכתוב שבבית לא חסר לה דבר, ושהחינוך שהיא מקבלת הוא פתוח, ליברלי ונגיש. הבעיה של הילדה אינה בהכרח מפורשת כבעיה בבית או בקשר שלכם ההורים עימה. זה יכול להיות מאלף ואחת סיבות. להערכתי, יש מקום לפנות לייעוץ הורים אם במסגרת ביה"ס, דרך היועצת ופסיכולוג ביה"ס, או אם בפנייה למטפל באופן פרטי. לאחר שאת ההורים תקבלו ייעוץ לגבי כיצד לנהוג אל הילדה, ייתכן והמטפל יחליט שגם הילדה עצמה זקוקה לטיפול. אי אפשר לומר יותר מזה בניסיון לעזור לך דרך האינטרנט... שיהיה בהצלחה, טלי

טלי, תודה רבה. האם את יכולה להמליץ או להפנות על מאמר שאוכל לקרוא בנושא. שוב תודה, דבי

רציתי לשאול אם תוכלי לומר לי מה זאת ההפרעת אכילה שלא מוגדרת בהגדרה רפואית כלומר במשקל תקין אבל עדיין המחזור מגיע אולי קצת באיחור. אני מקיאה לפחות פעם ביום אני לא בדיוק סופרת קלוריות אלא במושגים אכלתי יותר מידי או בסדר אני עוסקת בפעילות גופנית לפחות פעם ביום אני חושבת שאני שמנה למרות שכולם אומרים לי שאני רזה אני בגובה 167 ובמשקל 52אני רוצה שייתיחסו אלא אני יודעת שאני מחבלת בעצמי אבל רוצה האהבה ולהיות עוד יותר רזה ממש כמו אנורקסיות מקל כי אלו החיים שלי ולא מגיע לי שיואבו אותי - אני בת 22 ולומדת פסיכולוגיה זה כבר תמוהה אני עכשיו בתקופת מבחנים וקשה לי אני מרגישה שאני הולכת ברחוב כולם מסתכלים עלי אין הפרצוף שלי כמו פיל שאני מרעידה את האדמה ץ הייתי באיבחון הפאעות אכילה אבל לא היסכמתי להישקל ערומה א ז הם לא יכלו להמשיך ולאבחן אותי אז אני לא בטיפול. מה עושים עם החיים האלו אם אפסיק להקיא מה שלא בטוח אני יכולה לעשות לבד אני אשמין תוכלי לומר לי מה יש לי מה זה הפרעה בדימוי הגוץ??? למה אני רוצה כל כך שיאבו אותי הרי אני לא בת 3

רינה שלום רב, אם את לומדת פסיכולוגיה, אני משוכנעת שכבר "בלעת" את כל הספרים הדיאגנוסטיים הקשורים להפרעות אכילה. אני עצמי לא מאמינה גדולה ב"אבחנות" למיניהן בתחום רפואת הנפש, ויותר מכך בתחום של הפרעות אכילה. אני חושבת שעליך להתמקד לא בהגדרות אלא במעשים, ב"איך לצאת מזה". אז אולי במחלקה להפרעות אכילה קצת נבהלת, וזה נפסק, אבל זה לא מקום הטיפול היחידי! יש עוד מחלקות בבי"ח אחרים, אפשר לנסות לפנות שוב לאותה מחלקה שהיית באבחון, יש מרפאות לבריאות הנפש, יש את השירות הפסיכולוגי לסטודנטים (בכל אונ') שניתן בעלות נמוכה, וכמובן שי את שלל המטפלים הפרטיים. זה המוקד. לא ההגדרות. שיהיה לך בהצלחה, טלי

היי רינה יש לנו מצב דומה רק שאני יותר קטיינ התכולי להיג דלי איפה עשית את המבחן הזה? ליד מי היית צריכה להיות ערומה הרופא רופאה? או לבד?

טלי, יש איזשהו טיפול, תרפיה באמנות (ציור, פיסול..) ספציפית להפרעות אכילה? ואם יש- רצוי באיזור המרכז. תודה, ענבר ( אני אותה ענבר שכתבה לך בשם "סתיו".... פעם..)

ענבר שלום רב, כפי שאין טיפול ספציפי לכל הפרעה נפשית אחרת, הדבר מתייחס גם להפרעות אכילה. תרפיה באומנויות מגוונת באפשרויות, ונעשית התאמה למטופל בהתאם לרצונותיו, משיכתו לחומר או גישה מסויימת וכו'. ישנם מטפלים באומנויות רבים באזור המרכז, עלייך להיות ספציפית יותר: איזה סוג טיפול את מעדיפה, מטפלת או מטפלת, פרטי או ציבורי וכו'. אני רוצה להעיר, כי טיפול באומנויות בעיקר כשמדובר בהפרעת אכילה לא מוצע כטיפול ראשוני. במקביל לטיפול באומנויות רצוי לשלב טיפול פסיכותרפויטי (שיחות), דיאטנית, ובהתאם לצורך גם מעקב וטיפול פסיכיאטרי. בברכה, טלי

טלי שלום, אני מקווה שתוכלי לעזור לי אם תקבלי קצת יותר פרטים, לא משנה לי אם זה יהיה מטפל או מטפלת, אולי בעצם עדיף אישה, אני לא בטוחה. רצוי בתחום הציור, ואם יש משולב עם פיסול אז זה בכלל יהיה נפלא. וכמובן כמובן באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי ודיאטני עדיין אין, זה לא ממש הלך ולי נגמרו השמות. (אבל צריך להתחיל ממשהו, לא?) תודה שוב, ענבר

טלי שלום קבלתי עבודה מהשמים, בדיוק מה שרציתי. יש לי קבוצות של ילדים ואני עובדת אתם בחימר כמובן שיש לי יד חופשית, והרעיון של חינוך טיפולי בחימר הוא הבסיס להתחלה. המנהלת שקיבלה אותי אומרת שיש לי הרבה דברים שהיא רוצה שאעשה גם לא בתחום האומנות כי היא רואה את זה עלי. לכן, דבר ראשון קיבלתי ללמד קבוצת ילדים לשיר ולרקוד לקראת קונצרט שיערך בשבוע הבא. הילדים נהנים מזה ואני עוד יותר. חוץ מזה המנהלת רוצה שאני אקשט את לוחות הענק שנמצאים בכניסה. כמובן שלא למדתי את הנושא הזה (דו מימדי ותלת מימדי), אבל יש לי נגיעה בכל דבר ואני מאמינה שאצליח בזה. אמרתי למנהלת שאם לא ימצא חן בעיניה, היא תוכל להביא מקשטת מקצועית. אבל אני לא אתן לזה לקרות, באופיי אני דורשת מעצמי את המקסימום ולכן מאמינה שאצליח. אחר כך הצעתי לה שבמסגרת הלימודים אני אעבוד עם הילדים על נושא מסוים ויחד איתם נקשט את הקירות (את הקירות הללו צריכים לראות כל התורמים למינהם וצריך רושם טוב) כרגע אני בעילוי גבוהה, הולך לי טוב (בלי עין רעה) כל הבעיות האחרות שלי נידחקו החוצה, אולי בכל זאת יש לי את הכוחות לגבור על הקשיים שהחיים מציבים לנו בחיינו. מקווה לתשובה ממך ולקצת עצה והדרכה. אם אפשר קצת רעיונות בתחום קישוט קירות יום טוב לך הלנה.

הלנה שלום רב, נראה כי את מצויה בשלב טוב בחייך (טפו, טפו, טפו), והדברים מסתדרים לך, גם אם זה כרוך בעבודה קשה והשקעת מאמצים ואנרגיות. הפורום אינו מיועד להחלפת "מתכונים" אומנותיים, מה גם שאינני עוסקת באומנות לשמה, כי אם בטיפול באומנות, שמהותו שונה. אני מאמינה שתוכלי למצוא רעיונות באתרים אחרים ובפורומים העוסקים באומנות. אני מאחלת לך שההצלחה והעיקשות שלך יקדמו אותך הלאה, והעיקר...להשקיע ולהתאמץ, כי לפי מה שאת מספרת...זה עושה לך רק טוב. יישר כוח! בברכה, טלי

תודה רבה

שלום,שמי אלמוג ואני בן 18 (בעוד שבועיים) אני תושב הצפון יש לי CP קל... (צליעה ברגליים) כיום אני מטופל אצל פסיכיאטרית,נוטל תרופות נגד חרדה ודיכאון.. אני דיי תלוי בהורי בדברים כמו למשל: נסיעה ממקום למקום,הכנת אוכל.. עקב התעללות נפשית מצד אבי הפסיכיאטרית אומרת שאני חייב להתרחק ממנו. אמא שלי מצידה בסדר גמור אני מעריך אותה מאוד,והיחסים ביננו טובים,היא היחידה שטיפלה בי בתקופות הקשות בחיי (ניתוחים וכ"ו..) והוא לא נתן יד בדבר בכלל.. אמא שלי תמיד מנסה לדבר איתו בקשר לזה,אך הדבר תמיד חוזר על עצמו ואנו נקלעים לויכוחים וחילוקיי דעות קשות ביותר שגורמות לי עוגמת נפש רבה היחסים שלי איתו הם ממש גרועים אם את רוצה ציטוט "זו קללה בשבילי שבאת לעולם הזה" הוא אמר לי באחד הימים... בפגישה האחרונה היא אמרה שהיא תדבר עם עובדת סוציאלית ותנסה לסדר לי הוסטל.. (אני עדיין אינני יודע היכן) אני מקווה שזה יסתדר על הצד הטוב ואני אוכל להתקבל לשם עוד פרט חשוב לפני שאשאל את השאלה: בעוד כחודשיים אני הולך לשירות לאומי באזור הצפון שאלתי אלייך היא האם את יכולה להעיר את עניי לגביי מכשולים שבהם אני עלול להתקל בעתיד הרחוק,דברים שלדעתך אני אינני מסוגל לחשוב עליהם עכשיו (אני מאוד נלהב מהרעיון של ההוסטל,זה שימח אותי) שיקשו עליי בעתיד. האם את חושבת שהמעבר הזה הוא חיוני או שאפשר אחרת (מבחינתי זה המוצא האחרון) ובכלל מה דעתך על הנושא...

אלמוג שלום רב, ניכר מכתיבתך שאתה בחור אינטיליגנטי, בוגר ושאפתן. נראה שכל השאלות ששאלת אותי לכאורה, הרי כבר ענית עליהן ממזמן (בין אם בתוך הסוגריים או בין אם בינך ובין עצמך). נראה שאתה מתלהב מרעיון ההוסטל, הרעיון של חיים עצמאיים יותר, להתרחק מהבית וכו'. צריך להיות אמיץ כדי לוותר על הנוחות הביתית למען השאיפה לעצמאות, גם אם המצב בבית לא ממש משהו בגלל אביך. לגבי רעיון ההוסטל: אני מאמינה גדולה בכל הנושא של ההוסטלים, אולם המלצה עיקרית היא שעליך לבדוק את ההוסטל, לוודא שהתנאים בו טובים וראויים, שיש מספיק מזון (כן, לצערי כבר ראיתי חוסים רעבים בהוסטלים), מה התשלום שעליך לשלם (לעיתים יש הוסטלים שגובים כספים שלא כחוק) זכויות חובות וכו'. אם כל הנ"ל יתאים לך....אני מאמינה שהמעבר עשוי לעשות לך טובה. הבית שלך יישאר תמיד כמקום מפלט, שניתן לחזור אליו (אני מקווה כך), לכן כל ניסיון יכול להיות רק לטובה. שיהיה לך המון המון בהצלחה! ואם יהיה לך מחשב...נשמח לשמוע עדכונים... טלי

יש לי ילדה בת 7, בכיתה א', חכמה ומוכשרת. בעייתי היא שהילדה סגורה מאד ולא נוטה לשתף אותנו במידה ודברים מציקים לה אלא עלי ממש לדובב אותה אם נראה לי שיש משהו מטריד (ולא תמיד אני יכולה להיות מודעת אם יש כזה). אחד הדברים שמקשים עלי משום היותה סגורה כל כך הוא שעניינים פעוטים לכאורה גורמים לה להתפרצויות זעם שמאד קשה לנו להבין ולהתמודד איתן מחד, ולהבין את הפרופורציה מאידך. התקפי זעם אלה באים לידי ביטוי בכך שהיא מכה אותנו ואת אחותה והיא פשוט זועמת מאד. לאחר שהיא נרגעת לרוב היא לא מצליחה להסביר על מה היתה המהומה ומוצאת סיבות שנראות לנו לא רלוונטיות כדי להצדיק את זעמה. חשוב לציין כי אין מדובר בתופעה יומיומית אך כשהיא קורית היא מאד מטרידה. אנחנו מוצאים עצמינו נבוכים וחסרי כלים וידע להתמודד עם מצבים אלה.

שלום רב לאם המוטרדת, קשה להעריך דרך המחשב מה קורה לילדה, ומה מצבה. להערכתי, יש מקום לפנות ליועצת ביה"ס ו/או לפסיכולוג ביה"ס ולהתייעץ עימם לגבי התופעה. במידה ואינכם מעוניינים לערב את ביה"ס (למרות שחשוב לדעת כיצד היא מתנהגת בקרב אחרים שאינם משפחתה הקרובה), כדאי לפנות למטפל המומחה בטיפול בילדים, ולהתייעץ. בהצלחה, טלי

מה עושים שפעם ראשונה אמיתית בחיים מרגישים כי אזלו כל הכוחות? שאני שבר כלי? שאין לי כבר שליטה על גופי ועל מה שקורה לו? שאין לי מינימום יכולת להתמודד ולספוג רגשות קשים ולא נעימים? ומה לעשות שמיום ליום, מרגע לרגע, את מאמינה שאת גוססת ועומדת למות? (סליחה שזה לא קשור לאומנות. זה פשוט גם לא קשור לתעסוקה וזוגיות. זה פשוט לא קשור לשום דבר נורמאלי)

אורנית יקרה, מה עושים? אוספים את שארית הכוחות שנותרה, גם אם היא קטנטנה, ואף מזערית, והולכים לטיפול, הולכים לקבל עזרה. זה הכי חשוב, יותר מכל דבר אחר. טיפול יכול להיות דרך קופ"ח, דרך המרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך, דרך מטפלים פרטיים ועוד ועוד דרכים. החשוב הוא להשיג עזרה, וכמה שיותר מהר. הסבל שניכר מדברייך, הוא כואב וקשה. אני משוכנעת שהיית רוצה להפסיק אותו, לנוח קצת. פני לעזרה. ויפה שעה אחת קודם. טלי

ראשית, אני לא יקרה. המילה הכתובה הזו, עם מיטב כוונותיה, לא תכסה על תחושת האפסיות שנותנים לי האנשים הקרובים אליי ביותר. כאילו אני זבל, אני כלום. שנית, אין לי כוח לפרוס מחדש את הסיפור הזה... אין לי כוח לדבר...גם לא לשתף...גם לא להפסיק להעמיד פנים שאני במקום מוצלח ומאושר (דבר שאני מצטיינת בלעשותו). עלי למצוא תחילה את הכוחות בתוכי ורק אח"כ אחליט אולי שאני חשובה יותר מכל דבר אחר ולחזור לטיפול (כן, יש לי כבר מטפלת ולא ממש בא לי לוותר עליה), או את שאר הדברים האחרים. נכון לעכשיו, ידי כבולות אפילו מלקבל טיפול רפואי לבעיה מסויימת. נכון לעכשיו המנוחה הרבה גורמת לי המון ייסורי מצפון. מכל ניסיונותי להשיג עזרה, או לפחות לבקש מהקרובים לי את מרחב הפעולה, יצאתי מרירה, מתוסכלת וכועסת. טוב, אסור לכתוב יותר מדי. ביי ותודה

דוקא עכשיו מפחיד כל כך לחזור לטיפול, בדיוק כשהפצעים שתמיד נשארו פתוחים, נדרסים ומדממים. אני מפחדת שהטיפול יחליש אותי יותר. החיטוט בפצעים יעורר אצלי סבל בלתי אפשרי. אני חוששת שמידת השנאה העצמית שלי, שהגיעה לשיאים שלא יאמנו, יגרמו לי להתפש כמשוגעת. אילו הסיבות שבגללן אני מחליטה "לזרום" עם חיי ולתת להם להתוות את דרכי למקומות חלשים, לא הוגנים, כאובים. אני מרגישה לא אהובה ואף מנוצלת ויש לכך סיבות. החיים יפים. אני יודעת שבצורתם הייחודית החיים יפים ויקרים כל כך... אך אני שנאת כל יום, כל שעה. כל רגע. החולשה ואפיסת הכוחות מנתבים את דרכי למקומות מאוד אפלים, מאוד פסימיים.

מחפשת מרפאה באומנות מומלצת העובדת עם מבוגרים באזור נתניה-עמק חפר.

חנה שלום, לצערי אינני מכירה מטפלים באזור זה, כאלו שאני יכולה להמליץ עליהם. אני מציעה לך להתקשר ללסלי קולג' שנמצא בנתניה, ואולי שם הם יוכלו לעזור לך יותר... מצטערת. טלי

טלי שלום, ברשותנו ספר בנושא עידוד וטיפוח התקשורת בין הורים לילדים שתורגם מאנגלית לעברית ע"י קלינאית תקשורת. הספר מסביר ומדגים כיצד יש לטפח תקשורת עם ילדים בעלי קשיים בשפה, בדיבור וכו'. אשמח אם תוכלי להמליץ לי על שמות מטפלים בתחומים משיקים אליהם אוכל לפנות. תודה ולהתראות, מלי.

מלי שלום רב, צר לי, אך לא הבנתי מדוע אתם מעוניינים לפנות לאנשי מקצוע. ולמה הכוונה "תחומים משיקים"? ואולי תספרי מעט על הספר? נשמע מעניין.... בברכה, טלי

טלי שלום רב, תודה על תשובתך המהירה. אנו מבקשים להפיץ את הספר בקרב עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ואנשי חינוך - במטרה שיוכלו להמליץ עליו להורים. בקצרה על הספר: לשיחה דרושים שניים - הוא ספר ראשון בעברית העוסק במתן עזרה להורים בהתמודדות עם מחסומים בדרך לתקשורת עם ילדיהם. הספר מציג גישה חינוכית המבוססת על הקשבה, מתן כבוד ושיחה בגובה העיניים. הוא מציע כלים מעשיים להורים ולאנשי חינוך לשיפור התקשורת עם ילדים בגיל הרך, ילדים הלוקים בשפתם, ילדים לקויי שמיעה, ילדים עם בעיות קשב וריכוז וילדים עם קשיים רגשיים. הספר תורגם ע"י קלינאית תקשורת שמעבירה בתחום זה סדנאות להורים. תודה, מלי.

אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים אבל אנסה: הבן שלי בן 4 וחצי, ועדיין אינו עצמאי בהליכה לשירותים. הוא לא הולך מעצמו בדרך כלל, ובעיקר כשעסוק במשהו הוא לא הולך, ומפספס המון פעמים. (מדובר על פיפי) יש גם תופעה של התאפקות כשצריך יציאה, שהיתה חמורה מאוד ועכשיו השתפרה מאוד . האם יש קשר בין הדברים? אציין כי הבעיה עם שתן לא הופיעה בפתאומיות, אלא זה מעולם לא היה בסדר.

מאיה שלום רב, להערכתי, דבר ראשון יש לשלול כל בעיה פיזיולוגית הקשורה לתופעת ההרטבה. במידה ולא נמצאה סיבה רפואית לכך, יש לשקול להתייעץ עם איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) מומחה לילדים לגבי הכוון להמשך טיפול. בברכה, טלי

התחלתי לקחת סרוקסט לפני מספר ימים בשל חרדה ורציתי לדעת אם יש סתירה בין הבעיה שלי ליוגה?

נירה שלום, שאלות לגבי טיפול תרופתי כדאי שתפני לפורום פסיכיאטריה בניהולו של ד"ר אבני. בברכה, טלי

שלום רב! הפנו אותי אלייך כי אני לא רואה סוף לבעיה שלי אני בת 22 ובולימית. אני מודעת לבעיה אבל לא מסוגלת להפסיק אני מקיאה ומקיאה ולפעמים שאני לא מצליחה אני נכנסת לדכאונות. ונמאס לי זה משפיע לי על כל מהלך נחיים שלי אני צעירה וגומרת לי את החיים לאט לאט. מה לעשות? בבקשה תעזרי לי. תודה

מאי יקרה, פרטים רבים חסרים לי על מנת לנסות לכוון אותך, וביניהם, כמה זמן שיש לך את הפרעת האכילה, האם את מטופלת או היית מטופלת בעבר, אם כן - מה קרה/קורה עם הטיפול/ים, כיצד את מתפקדת בחיי היום יום ועוד כהנה טכהנה פרטים ושאלות... קשה לתת "מרשם" לטיפול בהפרעת אכילה, מכל סוג שהוא. ההחלמה מהפרעת אכילה היא ספציפית עבור כל אחת ואחד, לעיתים היא אורכת זמן, קשה, זיסיפית, אבל היא אפשרית. אל תאבדי תקווה.... מחכה לתשובותייך... טלי

אני בת 22 וסובלת מבעיה זו כבר קרוב לשנתיים לא עברתי טיפולים אף פעם רק עכשיו התחלתי להכיר בעובדה המרה הזו שבאמת יש לי בעיה וגם נמאס לי כבר מזה.