התמודדות עם מחלה כרונית ונזק נפשי

הי ניב, תודה שפנית. אתה נשמע מיואש וככל הנראה לא מתכוון ללכת לטיפול פסיכולוגי, שאם הבנתי נכון מדבריך ניסית וזה לא סייע. צר לי לשמוע זאת, עדיין מחובתי האתית נוכח המצוקה שלך זה קודם כל להפציר בך לא להתייאש ולנסות שוב טיפול פסיכולוגי, ולבדוק שאתה מתחבר למטופל.ת ולסגנונם. אנחנו במאה ה 21 עם אנשי מקצוע מעולים וידע טיפולי רב שהצטבר ומונגש כיום בשירות הפסיכולוגי הציבורי, למשל דרך המרפאה בה אתה עורך מעקבים בביה"ח, בטח אם אתה פרסונל שם. חוצמזה לשאלותיך- בןודאי שיש תקווה בוודאי שתוכל להשלים עם המום בוודאי שניתן לסייע דרכים להפחית את המצוקה: 1. ללכת לעוד טיפול, ולבדוק רק את נושא החיבור לפרסונה של המטפל.ת 2. להתחיל למנות באופן יומי את כל מה שאתה אוהב ומעריך בעצמך ובגופך 3. כל יום תשים לב,לצד הכעס והתסכול, לעצור ולהעריך את מה שהוא חלק מחייך ביום יום 4. יש לך זכות מלאה לכעוס ולהיות מתוסכל ומיואש, אבל מחובתך (חבות לשיפור המצב הנפשי) לתקשר את המצבים האלה כל שבוע עם אדם זה או אחר שאתה סומך עליו שידע להקשיב ולהכיל ללא שיפוט או ביקורת או ניסיון שתהיה מישהו אחר 5. שב ותלמד לעשות מיינדפולנס לבד או עם פסיכולוג או עם חבר.ה או אחר 6. בחרת מקצוע שמטרתו לסייע להפחית מצוקה של אחרים, תשאל את עצמך למה, למה בחרתי דווקא בזה, התשובה שתתן היא בקרוב התשובה שאתה זקוק לה לגבי שאלת התקווה