פסיכולוגיה שיקומית ציבורית

שלום. בת 35 אחרי פגיעת ראש מורכבת. לפסיכולוגים השיקומיים מקום גדול מאוד בחיי בכל תהליך הקבלה האבל וההכרות מחדש של עצמי, בעיקר בשל השינויים הקוגנטיביים והרגשיים שנגרמו, וגם בתמיכה בחיי עצמאות עם שארי נכות - ב"ה היה שיקום מוצלח ואין סימן חיצוני, אבל נשארתי גרושה עם קטנים וכאבים כרוניים וקשיים לנהל את הכל. כמו שקורה הרבה במצבים כאלה, העברתי הרבה החלפות פסיכולוגים - במעבר מאשפוז לשיקום, ואז אשפוז יום, ואח"כ במסגרת שיקום נוירופסיכולוגי - כל פעם מטפל זה מסיים התמחות ועוזב ואז נגמרת לי הזכאות, ואני אדם שנקשר לעומק ומתקשה בפרידות, היה לי קשה מאוד, ועל זה פניתי לטיפול פרטי במטרה ששום טיפול לא יסתיים מאילוצים חיצוניים (בעודי ממתינה לתורי במרפאת פסיכולוגים בשיקום בבי"ח). כעת אחרי שנתיים של טיפול פרטי, שהגיע לרויה מסוימת, הגיע תורי במרפאת בבית החולים (שנתיים המתנה! שנתיים!!!) והם מציעים טיפול של שנה. הרעיון להקשר כדי להפרד מבעית אותי! לא פחות! וגם, סליחה, לפול לחוסר נסיון של מתמחים. מצד שני העלות (טופס 17), הרגשה מנסיוני שלעיתים דווקא מתמחים מושקעים יותר ומשקיעים יותר, אולי כן כדאי לקבל את הצעה - הטיפול הנוכחי שלי מאכזב. היה מדהים, או שנמאס למטפל ממני או שסתם תקוע. אולי החלום על טיפול ותמיכה שלא נגמרת לא באמת קורה. עוד סוגיה זה מה תעשה לי הקרבה למחלקות השיקום בבי"ח. אני הזדהתי מאוד עם הפגיעה שלי וכל הטיפול הנוכחי לקח זמן כדי לשנות את הזהות מ'זאת עם הפגיעת ראש' ל'זאת האמא העובדת' וכולי. האם זה לא יפגע בתהליך? אני יודעת שלא תחליט במקומי, אבל אותי יש לך תובנות להאיר את עיניי. תודה,

*אולי יהיו לך תובנות. סליחה על הטעויות והחלפות מילים, אפזיה אקספרסיבית.