קילוף אובססיבי באגודלים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
שלום,אני בת 25,מגיל נורא קטן אני נצמדת למקום בגוף ומקלפת אותו לעומק ולפעמים גם משתמשת בדברים חדים כשאין קצה להמשיך ממנו. כשהייתי קטנה זה היה בשפתיים ועד היום יש לי צלקת נוראית מהתקופה הזו,אחרי כמה זמן זה עבר לכפות הרגליים לאיזה שנה ואז עבר לברכיים ועכשיו כבר אולי שלוש שנים שאני הורסת לעצמי את שני האגודלים. אני חופרת בהם כל כך עמוק שהעור שם כבר מת. מלא דם כל הזמן וגם כשאני תופסת את עצמי עושה את זה ומפסיקה,אחרי פחות מדקה אני מוצאת את עצמי שוב קורעת את העור. אני עושה את זה כל הזמן כל רגע כל שניה. אפילו כשאני מחזיקה את האייפון ברגע זה,במן חוסר תשומת לב,כמו טיק,אני מעבירה חזק את האגודלים על הקצה של האייפון כי הידיים לא פנויות להכאיב לי שם כשאני מחזיקה את הטלפון וכותבת. זה הגיע לרמה שהאגודלים איבדו מצורתן ויש בי פחד שיצטרכו לעקור לי אותן, האבסורד הוא שלא אכפת לי שלא יהיו לי אגודלים,אכפת לי שלא אוכל יותר לקלף. אני רוצה להפסיק ואין לי שום כיוון של התחלת מחשבה איך עושים את זה. לבד זה לא יקרה,אפילו כשחברה איתי ורואה את זה,ישר אומרת לי להפסיק ואחרי כמה שניות אני שוב עושה את זה. חשוב לי לציין אמרו לי שאני עושה את זה מתוך שינה גם. אשמח לקבל הסבר,רעיון למה זה יכול להיות,ממה זה נובע,מה הדרך בה אוכל לטפל בזה? ניסיתי הכל,כולל לשים תחבושות ופלסטרים ואני מורידה אותם בלי לשים לב! בבקשה עיזרו לי.. תודה.
שלום ניל, קילוף של העור נובע ממצוקה נפשית, זוהי התנהגות אוטומטית שאת מבצעת משום שנוצר אצלך לחץ נפשי או רגשי שכך את פורקת אותו באופן זמני. מכיוון שאת חווה את הדחף הזה כלא נשלט ומשום שאת מרגישה שעדיף לך להמשיך ולהתנהג ככה למרות שאת מבינה את הסיכון, נוצר לך מצב בחיים של אין מוצא. בצדק את פונה לעזרה, משום שאת מבינה שהדחף הזה צריך לעבור שינוי, שתשתחררי מהצורך הכפייתי הזה ותוכלי לתפקד בלעדיו. וזאת למרות שקשה לך מאוד להיפרד מן ההרגל עד כדי שאת אומרת שלא היית רוצה להיפרד ממנו. את בת 25 והדחף הזה, אני מניח, משבש לך הרבה דברים שהיית רוצה לעשות. אני לא יודע אם היית פעם בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, ואם לא אז זה זמן נכון ביותר לפנות לטיפול. הייתי ממליץ לך קודם כל לפנות לפסיכיאטר בקופת החולים שייתן לך עזרה תרופתית ויקל לך מיידית על המצוקה ואז לשלב בזה, על ידי הפנייה מהפסיכיאטר, טיפול פסיכולוגי מעמיק. מה דעתך? יהודה
היי,תודה על התגובה המבינה והמסבירה. לא הייתי אף פעם אצל פסיכיאטר,אבל הייתי אצל פסיכולוגית שידעה על האגודלים וראתה אותם ובכלל לא התעקבה על הנושא..
שלום,תודה על התגובה הסבלנית. הייתי אצל פסיכולוגית בעבר והיא לא ממש התעקבה על עניין האגודלים שלי. נשמע לי מטורף לקחת תרופות רק כדי שלא אפצע את עצמי באגודלים.. הייתי שמחה אם היית יכול להציע משהו יותר זול,פחות מעמיק כמו פסיכולוג. אולי משהו שאוכל לעבוד עליו בעצמי? קשה לשמוע שזה מלחץ,נכון שהחיים שלי לא פשוטים,אבל אני לא הראשונה ולא האחרונה שהחיים שלה עברו דברים קשים,ולא כולם איבדו את האגודלים שלהם.. קשה לי
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
