טריכוטילומניה - גיל 20
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
אהלן, לקראת גיל 9 מצאתי את עצמי תולש ריסים וכשנגמרו הריסים, עברתי לגבות. כשלא היו לי גבות לתלוש מהן, עברתי לשיער ובסופו של דבר מצאתי עצמי בעל קרחת בקרקפת, בפוני, ללא גבות וללא ריסים. הוריי בזמנו שלחו אותי לטיפול פסיכולוגי+פסיכיאטרי ונטלתי כדור ששכחתי את שמו במשך תקופה מסוימת. בגיל 13, אחרי שאבי נהרג, מצאתי את עצמי שוב תולש גבות, מה שגרם לי לבטחון עצמי כל כך ירוד שלא יצאתי מהבית במשך חודשים ארוכים. (פספסתי את שנת הלימודים). לאחר שהבנתי שאני רק מזיק לעצמי, הפסקתי עם זה והגבות חזרו לעצמן. ברור לי שהפרק השני בסיפור הושפע ישירות מהטרגדיה שעברתי. כיום אני בן 20, חייל בצה"ל, מוצא עצמי תולש שערות מהזקן. זה קורה בעיקר בסופ"שים בבית, כשאני יושב מול המחשב. אני לא יודע ממה זה נובע, ולמה זה קורה דווקא בסופ"שים. קראתי קצת באינטרנט שרק טיפול תרופתי יכול לטפל בתופעה וזה נורא מרתיע אותי. אני מתמיין כיום לקורס קצינים ואני יודע בוודאות שדבר כזה יכול לפגוע בסיכויים שלי להתקבל. אשמח לעזרה ממך. תודה.
פונה יקר, אתה עושה נכון כשאתה שב ופונה לעזרה. נשמע שהיום, יותר מבעבר, אתה חש שליטה מסויימת על הדחף ונדמה שהיכולת שלך לווסת אותו טובה מבעבר. אתה בצדק מרגיש צורך לפנות לעזרה, והעזרה היא בטיפול. ייתכן והדבר ישפיע על המסלול הצבאי שלך, אינני יודע, אולם בריאותך הנפשית קודמת. הקפד על רישום של תחושותיך והתנהגויותיך על בסיס יומי, מצא דמות טיפולית שתלווה אותך, גם אם בטיפול פרטי מחוץ לצבא, והימנע מלהיות עם זה לבד (ללא עזרה). אני מחזק אותך וכאן לכל דבר ועניין נוספים יהודה