זקוקה לעזרה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה רפואית

29/09/2013 | 16:57 | מאת: בת אל

שלום רב.אני בת 22נשואה ללא ילדים. יש לי שאלה,מגיל צעיר מאוד6 בערך אני סובלת מחרדות(נראה לי שמאז שההורים שלי החליטו להתגרש)ובתקופה האחרונה כמעט משהו כמו 4 שנים אני כל הזמן עייפה וממש אובססיבית לשינה.חוץ מיזה אני גם היפוכונדרית(אבי היה חולה ועבר השתלת כבד ולפני שלוש שנים היה לו אבסט מוחי והוא היה סעודי ולפני 11 חודשים הוא נפטר)כל הזמן אני חושבת שיש לי מחלה לא עלינו או שאני יחלה כמו שאבי חלה ואם יש לי כאב איפה שהוא בגוף ישר אני בודקת את התסמינים של זה באינטרנט ונכנסת עוד יותר לחרדות ממה שכתוב שם.אני מפחדת ללכת לרופאים לעשות בדיקות כדי שלא יגידו לי שיש לי משהו ואני גם מפחדת ללכת לפסיכולוג שיתן לי כרדורים ,אני מפחדת מתרופות עשיתי בדיקות כלליות והכל בסדר.במשך השנה האחרונה אני גם מנסה להיכנס להריון ללא הצלחה והייתי אצל רופא נשים שאמר שהכל בסדר איתי אז עם ככה מה עובר עלי?איך אפשר לטפל בחרדות האלה זה מכניס אותי לייאוש ואני רוצה להיות נורמלית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בת אל, אני חייב לומר שאני מתרשם מהמילים הכתובות שאת מוצפת ובאי שקט, מצב שאופייני לחרדה. אם זאת, יכול גם להיות שאני מתרשם מכך משום שניסית לדחוס כל מה שעבר ועובר עלייך בכמה משפטים, וזו משימה לא פשוטה. אני שואל את עצמי מה את בעצם שואלת. ברור לי על פניו שהרבה חוויות חיים, חלקן מורכבות, לוקחות חלק במחשבות וברגשות שלך ושקשה לך להכיל אותן. חלק מהדרך שלך להתמודד עם מצב זה, ואני קובע את זה בזהירות וללא היכרות אמתית עם חייך, הוא על ידי יצירת מחשבות על חולי גופני. אני חייב לומר שזה מצב מוכר ושאת לא "משוגעת". אנחנו חרדים ממצבנו הגופני וממחלות, כאשר בפועל הבדיקות מראות שאנחנו בריאים, במיוחד כאשר מצוקות נפשיות סוערות בתוכנו ללא פתרון. "המחלה" הגופנית הופכת אז למעין משהו להיאחז בו, עד כמה מוזר שזה יישמע, שמסיט את המחשבות שלנו מהבעיות האחרות שלא נותנות לנו מנוח. אני מקווה שאני מצליח להיות מובן לך. שמתי לב לאי נוחות שלך בנוגע לטיפול פסיכולוגי. להבנתי את נמנעת מטיפול פסיכולוגי מכיוון שאת חוששת שהפסיכולוג ייתן לך כדורים. אז דעי שפסיכולוג לא נותן כדורים בשום מקרה ובשום מצב. פסיכולוג יכול להמליץ אבל לא לרשום ולא להכריח. את חוששת ללכת לטיפול מסיבות אחרות ואני מבין אותך, או לפחות חושב שאני מבין. נראה לי שאת נמנעת מטיפול משום שאת מבינה שטיפול נוגע בנקודות הרגישות והמכאיבות. אם כך אז דעי שזה נכון, הוא באמת נוגע בנקודות הרגישות והכואבות. אבל, וזה אבל גדול, המטפל עושה זאת ברגישות, במקצועיות, בהדרגה, מתוך הקשבה וכבוד עמוק לך ולחיים שלך. זה תהליך עדין בו את מוצאת מקום לעצמך ולחוויות שלך בלי שיפוט וביקורת. יש מישהו או מישהי מולך שכל עניינם הוא למצוא עבורך את השביל להחלמה. ממליץ מאוד מאוד מאוד. תכתבי לי מה דעתך יהודה

01/10/2013 | 13:31 | מאת: בתאל

יהודה שלום.קודם כל תודה שענית לי. אתה צודק בזה שרשמת שגם ניסיתי להכיל את הכל במשפט אחד וגם שזה משפיע עלי(במיוחד העניין שאבי חלה וסבל לפני פטירתו). עניין שני,אני מודעת לכך שטיפול פסיכולוגי יעזור לי מאוד וזה ילמד אותי גם איך לשחרר וגם ילמד אותי איך להתנהג ולפעול,יש בי פחד לגעת בנקודות הרגישות האלה כי זה "יחשוף אותי" ואת האני הכי עמוק אצלי שרק אני ובורא עולם מכירים ולא איש אחר.לצערי ברופת חולים כללית אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי על ידי מי שהם קובעים וזה יכול להיות גם עובד סוציאלי ואני לא מעוניינת בכך אלא בפסיכולוג מומחה,אבל אאין הכיס מאפשר לי טיפול יקר(אני כרגע לא עובדת)רציתי לשאול אותך מס שאלות ברשותך:1) האם אני כל כך אוהבת לישון ויוצר לחלום כי זה בריחה מהמציאות? 2)איך אפשר לפתור את האובססיה לשיהה(אני מסוגלת לישון 14 שעות ואפילו יותר). 3)מה ההגדרה הרפואית למה שיש לי?לפי ההתרשמות ממה שכתבתי לך?4)איזה טיפול אתה חושב שיתאים לי? תודה רבה לך על הזמן שאתה עונה לי.מעריכה מאוד.

מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית