שאלה

שלום... יש לי שאלה שמטרידה אותי אחרי הפגישה שגרמה לי להרגשה מאד לא נוחה. עד כמה באמת מותר או יותר נכון "נכון" לפסיכולוג רפואי או אחר להכנס בפגישה הראשונה למקומות הכי לא שייכים לענין.. תודה

קודם כל תודה על התשובה. דיברתי איתך טלפונית.ומודה בזכות השיחה איתך החלטתי לתת צאנס לפגישה. נכון ביקשתי מהרופא להיות נוכח בהתחלה [זה משהו שסיכמנו כבר מזמן כשהרעיון רק עלה ע"י] אין לי מושג למה כך הרגשתי בטוחה יותר. במיוחד לאור העובדה שהתבקשתי לשאול את המזכירה בדיוק באיזה חדר היא נמצאת ואמרתי שאת זה אני ממש לא מסוגלת. לי היתה הרגשה שאחרי הברור אצל המזכירה כולם כבר יודעים. דבר ראשון כשנכנסתי עוד לפני שאמרתי את שמי נשאלתי למה ביקשתי שהרופא יהיה נוכח ושאצלה זה לא נהוג מכיוון שהרגשתי לא בנוח אמרתי שהוא יכול לעזוב.[מצטערת במקום לעמיד אותי במקום הזה ולאור העובדה שהיא דיברה איתו קודם הוא יחל להגיד לי אתזה בחוץ כשנפגשנו] וכאן התחילו מיליון שאלות.למה החלטת לפנות עכשיו? ממה את חיה? מה חושבים על זה המשפחה הקרובה?אני יודעת שהדרך שבה החלטתי לחיות אולי קצת שונה ממה שהיא מכירה אבל כאן בחצי שעה הראשונה המקום לחקור על כך?מכיוון שאני רווקה היא מצאה לנכון לבדוק למה החלטתי לא ללדת גםללא נישואין? בגדול אני יודעת שהפסיכולוגית לא אמורה להבין בכל עניני הבריאות אבל הרגשתי שהיא ממש לא מבינה עם מה אני צריכה להתמודד והרגשתי כל השיחה צורך להתגונן על דברים שאני עושה. מצטערת גם ככה קשה לי מאד אז ממקור שצריך להיות עוזר לקבל ההפך זה "קצת" יותר מידי...וכן לא חשבתי להגיע לפגישה ולעמוד בחקירה סמויה.. אולי אני טועה בגישה שלי וההיתי צריכה לתת עוד צאנס אבל יצאתי בהרגשה כל כך קשה שאני ממש לא מסוגלת. סליחה על האורך ותודה על ההקשבה.