בעיה לא קלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
אני בזוגיות 5 חודשים עם בחורה שמאוד מצאת חן בעייני. הבעיה היא שיש לה אחות עם אוטיזם ופיגור שכלי. כמעט כל החיים של אמא שלה מלווים סיביב אותה אחות כבר 20 שנה, ורואים שזה ביגר אותה ב 10 שנים לפחות. אין ספק שזה לא קל לגדול בבית כזה. אני מרגיש נעים אצלם בבית ודי מתרגל למצב , אבל אחת לשבוע אני מקבל היסוסים ונכנס למצב של כמעט חרדה שזה גנטי ויהיו לי גם צאצאם הלוקים באוטיזם\פיגור. ועד כמה שבת זוגתי מוצאת חן בעייני ,המצב מעיב עלי. כמו כן לפעמים אני שואל את עצמי שאלות , מה יהיה שהוריה יתבגרו ולא יוכלו לטפל בה , או בבוא היום ... האם בת זוגתי יכולה בתור אפוטרופסית לסרב לשלוח את האחות למוסד ולבקש להכניס אותה לבייתנו , או בבקשה זמנית שתהפוך לקבוע ותהרוס לי את הנישואין. איני רוצה שילדי או בת זוגתי תעבור את מה שאמא שלה עברה (ביטול כמעט מוחלט של חייה לטובת האוטיזם) טוב לי עם בת זוגתי ואנחנו חושבים על חיים משותפים , אך העניין מכניס אותי מידי פעם לחרדות, שברור שהטיפול בהן אינו כדור. אני עובד עצות.. אני מפחד לשתף את בת זוגתי במחשבותיי מחשש שהיא תפגע ולא תהיה דרך חזרה. מה תיעץ לי?
שלום חיים ותודה על פנייתך, בדבריך אתה מביא לידי ביטוי חששות ופחדים מובנים וטבעיים, כך שלפני הכל אני מבקש לחזק אותך על כנותך ויכולתך להיעזר בעזרה מקצועית. הייתי מפריד את תשובתי לשתיים משום שאתה מדבר פה על שני דברים שונים הקשורים יחד- החרדה מפני הולדת ילד עם אוטיזם והחרדה או החשש שנטל הטיפול באחות יהיה על כתפי זוגתך ומן הסתם גם על כתפיך, לו תבחרו בחיים משותפים. לגבי האוטיזם. מחקרים בתחום הגנטיקה של הספקטרום האוטיסטי לא הצליחו להוכיח את הקשר בין תורשה גנטית לבין אוטיזם. כך שהנושא שנוי במחלוקת. חשוב שתבין שאוטיזם לא עובר בתורשה במובן הפשוט של העניין, כלומר שיש גן ספציפי שעובר מההורה לילד. עד כה לא זוהה גן ספציפי שאחראי לאוטיזם ועובר בתורשה. אז לפחות במובן הזה אני מציע שתיקח כמה צעדים לאחור, תנשום עמוק ותתמקד בבעיה השנייה והקשה לא פחות. לגבי עניין הטיפול באחות. אתה מצייר פה תמונה של משפחה מלוכדת ואכפתית, משפחה שלא רק שלא מתביישת ודוחה את החריג אלא נהפוכו, משפחה שיודעת לתת חום ואהבה גם במצבים הקשים ביותר. הדברים הללו, חיים, הם נכס שלא יסולא בפז, או במילים אחרות אלו ערכים שלא קונים בכסף. ערכים אלו אשתך ספגה מגיל צעיר ובטוחני שילדיכם המשותפים יזכו לחינוך עם עולם ערכים תקין וגבוה. עכשיו לגבי חששותיך פן הטיפול בעתיד "ייפול" על כתפיך או כתפי אשתך ו"יהרוס את הנישואין" כלשונך. חשוב ביותר! לתת לחששותיך מקום, אם באמצעות שיחה כנה וישירה עם אשתך ועם באמצעות קבלת עזרה מפסיכולוג שיעזור לכם לתווך את הנושא. בכל מקרה אני מציע שאל תיתן לחששותיך המובנים להשפיע על אהבתך לבת זוגך. הדברים שאתה מדבר עליהם ניתנים לגישור ולהסכמה הדדית.
תודה על התשובה הכנה והמרגשת. התייעצתי עם רופא גנטיקאי וקראתי מעט מחקרים ואכן העניין לגביי גנטיות שרוי במחלוקת. לעת עתה החלטתי לשים את העניין בצד ולהתמקד בזוגיות. נקווה לטוב.