בעיה מטרידה שאינה מרפה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
בת 52, לאחרונה סובלת מחרדה לגבי העתיד. אין לי ילדים או אחיינים ובעלי לא ממש "תומך". אבי ז"ל נפטר ממחלה קשה לאחר ייסורים והמחשבה של מי יהיה לצידי ומה יעלה בגורלי מעסיקה אותי יום יום. בנוסף, ישנם צרות "אמיתיות" שעליי להתמודד איתן. לא קל לי ולמרות זאת חבריי לעבודה חושבים שאני מאושרת ואפילו מקנאים. מיום ליום אני שוקעת יותר. לא משתפת אף אחד. איך ממשיכים? .
שלום רב וסליחה על התגובה המאוחרת, את חווה ככל הנראה רמה כזו או אחרת של עצבות ודכדוך, שלא רק שאינם מקבלים תוקף מהסביבה אלא עוברים סוג כזה או אחר של הכחשה. אם להסיק בזהירות ממה שאת כותבת את חווה בדידות (לא הכוונה שאת לבד) מהבחינה הרגשית. זו עשויה גם להיות עבורך הזדמנות לבחון דברים שבעבר שמת מאחורייך ותכננת להתעסק בהם לכשיגיע הזמן המתאים. ואולי הגיע הזמן הזה? אין פתרון קסם שאני יכול לתת לך אלא הזמנה לפנות לפסיכולוג/ית באזור מגורייך שילוו אותך במסע הפרטי והחשוב הזה של הבנת עצמי והמצוקה שאני חווה, וצמיחה ממנה לחיים, בהם תחושי יותר שביעות רצון מעצמך ומבחירותייך. דעתך?
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
