פורום פסיכולוגיה רפואית

אני לא יודעת אם מותר או לא לכתוב.[אולי טעיתי אבל היתה לי הרגשה שאחרי שדנים בענין פעם אחת עדיף שלא]ואולי זו היתה רק טעות שלי... אבל הרגשתי בתקופה האחרונה ובמיוחד היום שאני צריכה עצה מבחוץ. כלום לא הולך..למרות ההשתדלות [אני יודעת שהרופא כנראה יגיד שזה לא מספיק] אבל הרגשתי שהכוחות שלי נגמרים מאמץ...סתם דוגמא החלפתי לתרופה כימוטרפית למיאסטניה כדי להוריד סטוראידים בגלל הנזקים ובגלל הסכרת תופעות הלוואי שלה כלכך קשות בחילות פריחה מגרדת על הידים בזמן אחר ההיתי נכנעת אבל הפעם החלטתי שלא ואני בתוך הבלגן הזה כבר 5 שבועות. הסכמתי לרכוש [למרות שמכבי סרבה] באופן פרטי סוג של זריקות על מנת לאזן במעט יותר את הסכרת.. וכלום לא משפיע..בבדיקת A1C מאתמול התשובה 9.7. כששלחתי הודעה בדבר התשובה לרופא..הבנתי מהתשובה שהוא כבר מיואש .למרות שזה לא נאמר בפרוש [אבל אם מכירים תשובות של אדם אפשר לדעתי להבחין].. אמרתי לו שנכנעתי ומבחינתי הוא היה יותר מבסדר ועזר להלחם אבל החולה הכל כך "מאתגרת" ומסובכת. נכנעה.. אין לי מושג למה כלום אבל כלום לא מצליח..ואין לי כבר כוח להבין אפילו... אולי נכון לתת לדברים להיות בלי להלחם ואז יהיה רגוע יותר. תודה על ההקשבה

לרוב אנשים שחוטפים סטירה אחת ועוד אחת לא מושיטים את הלחי לשלישית... תודה וחנוכה שמח

שלום אני בשנות ה30 המאוחרות של חיי אני מושתל דפיברילטור עם אח ספיקת לב של 25% הגיתי למצב שאני לא יכול לחיות עם הקוצב שיש לי לאחרונה גם אמרו לי שאני צריך להחליף בטריה בקוצב זה הכניס אותי לפחדים שאני כבר לא ישן בלילות וחושב רק על איך אני שם סוף להכל בבקשה בבקשה

מה ניתן לעשות כשמרגישים שעיפים? אני יודעת למשל שלמחלת הסכרת אני צריכה לבדוק בין 4-5 פעמים בחודשים האחרונים אני מצליחה בין 2-3 . נכון התוצאות לא מרשימות מידי אבל בהחלט גם לא נוראיות [לכן ברור לי שאני לא נכנסת לבעיה רגעית] אני יודעת על כל הסיבוכים הארוכי טווח ובכל זאת עיפתי.. מקווה להצליח לחזור למקום טוב יותר..

[משום מה לא ניתן לי להכנס בשם שנכנסתי עד עכשיו "מהמרכז"] דיברתי איתך..פשוט הרגשתי בחודשים האחרונים בתוך כל הבלגן שעיפתי והפסקתי את בדיקות הסכרת [למשל עכשיו ראיתי שמהלילה עדין לא בדקתי אפילו פעם אחת] נכון כשאני בודקת אני יודעת שהמצב פחות או יותר תחת שליטה[ואם הערך גבוהה אני מתקנת] וכן ברור לי שזו לא התנהלות תקינה אבל באמת עיפתי פיזית ונפשית...אולי ביום א' אחרי הצינתור ה9 בפיסטולה יהיה קל יותר לחזור לשיגרה... תודה על כל התשובות.. מודה זה מקל במעט על כל ההתמודות..שמשום מה מסרבת להרגע תודה

שלום רב! אני רוצה לפנות אליכם בנוגע לחבר שלי. הוא בן 23, לאחרונה התחיל באוניברסיטה. בן אדם הכי מקסים בעולם, הכי מוכשר, הכי מצחיק ועוד הרבה תכונות טובות. אך יש תכונה שלילית אחת שאני לא יודעת איך להתמודד עימה. כשהוא נלחץ או מתמודד עם חוסר נוחות או קושי מסויים, הוא פשוט משתגע, צועק על קרובי משפחה. לא אלים פיזית.. אבל עושה רושם לא טוב. ההתנהגות שלו מאוד הרסנית. אני מאוד אוהבת אותו, אנחנו כבר 3 שני ביחד. אני לא מתכוונת לברוח מקושי זה. אני מאוד אשמח לקבל איזשהי הכוונה איך לעזור לו להתמודד ולהיות אדם נעים יותר לסביבה וכלפי עצמו. לא לפגוע בעצמו ובאנשים שסביבו. טיפול פסיכולוגי זה לא אופציה. ניסיתי לרמוז אבל קיבלתי דחייה. אז אולי יש דרך אחרת לעזור לו להקל על החיים שלו ושלי כמובן.

דיברתי עם חבר שלי על העיניין מספר פעמים. הסברתי לו שהרבה דברים הוא יוכל לפתור כאשר יהיה יותר רגוע, וכד'. העיניין שכשמדברים איתו על נושא הוא אומר שאני לא מבינה איך הוא מרגיש, מאשים אחרים בכל בעיה, פוגע במשפחה שלו (על זה הוא אוצר שאמא שלן מכירה אותו ולא נפגעת, אני ניסיתי להסביר לו שהוא טועה). כאשר מדברים איתו על הנושא, עושה רושם שהוא מאוד מבין ומקבל הכל באכפתיות, אבל כאשר איזשו נושא מציק לו צץ, הוא מתחרפן ושוכח כל מה שדיברנו איתו. אחותו הקטנה עם המון תבונה לגילה מדברת איתו גם על הנושא, אך שוב, הוא מקשיב, ובלהט הרגע חוזר להתנהגות הרסנית. משפחה שלו מקבלת את הצעקות ואת ההתחרפנויות שלו. אמא שלו נפגעת במיוחד. ואני באה ממשפחה שמגיל קטן קיבלתי חינוך של לכבד את ההורים, וזה נורא נורא מפריע לי כאשר הוא פוגע ככה במפחה, ובמיוחד באמא שלו וכמובן בעצמו.

שלום... יש לי שאלה שמטרידה אותי אחרי הפגישה שגרמה לי להרגשה מאד לא נוחה. עד כמה באמת מותר או יותר נכון "נכון" לפסיכולוג רפואי או אחר להכנס בפגישה הראשונה למקומות הכי לא שייכים לענין.. תודה

קודם כל תודה על התשובה. דיברתי איתך טלפונית.ומודה בזכות השיחה איתך החלטתי לתת צאנס לפגישה. נכון ביקשתי מהרופא להיות נוכח בהתחלה [זה משהו שסיכמנו כבר מזמן כשהרעיון רק עלה ע"י] אין לי מושג למה כך הרגשתי בטוחה יותר. במיוחד לאור העובדה שהתבקשתי לשאול את המזכירה בדיוק באיזה חדר היא נמצאת ואמרתי שאת זה אני ממש לא מסוגלת. לי היתה הרגשה שאחרי הברור אצל המזכירה כולם כבר יודעים. דבר ראשון כשנכנסתי עוד לפני שאמרתי את שמי נשאלתי למה ביקשתי שהרופא יהיה נוכח ושאצלה זה לא נהוג מכיוון שהרגשתי לא בנוח אמרתי שהוא יכול לעזוב.[מצטערת במקום לעמיד אותי במקום הזה ולאור העובדה שהיא דיברה איתו קודם הוא יחל להגיד לי אתזה בחוץ כשנפגשנו] וכאן התחילו מיליון שאלות.למה החלטת לפנות עכשיו? ממה את חיה? מה חושבים על זה המשפחה הקרובה?אני יודעת שהדרך שבה החלטתי לחיות אולי קצת שונה ממה שהיא מכירה אבל כאן בחצי שעה הראשונה המקום לחקור על כך?מכיוון שאני רווקה היא מצאה לנכון לבדוק למה החלטתי לא ללדת גםללא נישואין? בגדול אני יודעת שהפסיכולוגית לא אמורה להבין בכל עניני הבריאות אבל הרגשתי שהיא ממש לא מבינה עם מה אני צריכה להתמודד והרגשתי כל השיחה צורך להתגונן על דברים שאני עושה. מצטערת גם ככה קשה לי מאד אז ממקור שצריך להיות עוזר לקבל ההפך זה "קצת" יותר מידי...וכן לא חשבתי להגיע לפגישה ולעמוד בחקירה סמויה.. אולי אני טועה בגישה שלי וההיתי צריכה לתת עוד צאנס אבל יצאתי בהרגשה כל כך קשה שאני ממש לא מסוגלת. סליחה על האורך ותודה על ההקשבה.

שלום , אני בת 16 וכבר 3 שנים אני סובלת מדיכאון קליני , בנוסף יש לי בעיה של לחץ דם נמוך ונפילות לחץ דם שלבינתיים מקורן לא ברור . זה הגיוני ששתי אלו השפיעו אחד על השני ? בבית הספר למדנו על ההשפעה של הנפש על הגוף ולהיפך .. יכול להיות שהלחץ דם הנמוך גרם לדיכאון או להיפך ? תודה

תודה , לא קיבלתי שום טיפול, אני לא עושה ספורט על בסיס קבוע אבל אני כן במשקל נכון ( גובה 166 משקל 56 ) ואני אוכלת בריא . הרופא לא יודע על הדיכאון אבל הוא עשה לי בדיקות דם להכל וכל התפקודים תקינים , גם הייתי אצל קרדיולוג וגם הוא אמר שהכל תקין .

כמו שאמרתי זו באמת לא אשמתה היא חביבה ומוכנה לשמוע.. דיברתי ובכל זאת ברור לי שאני לא מסוגלת לחזור.. האמת זה היה קשה מידי.. נוכחתי בצורה הכי ישירה שטעיתי שפתחתי את הפה מלכתחילה אצל הרופא.. מקווה שההרגשה הזפתית תעבור מהר.. תודה

רציתי להגיד תודה גדולה.. לצערי אני מסתובבת בין הרבה רופאים בשנים האחרונות..נתקלתי בכל מיני סוגים אכפתיים יותר ופחות. אבל יחס כל כך אכפתי וקשוב על גבי האינטרנט וגם בטלפון..באמת קשה אם בכלל למצוא. תודה על הזמן שאתה מגדיש לכולם.

שלום, כתבתי לך את ההודעה כבר לפני המון זמן ודילגת עליה בלי לענות, אז אני כותב אותה שוב- שלום, אני בן 19, וכבר בערך שנה אני מרגיש תחושה של חוסר יציבות בגוף, זה לא בדיוק סחרחורת. אני מרגיש כאילו הרגליים כבדות ולא יציבות, שהראש עייף ולא ממוקד, כאילו אני הולך בתוך ים ושהאדמה לא יציבה. אני מרגיש כאילו אני יכול ליפול או להתעלף, זו תחושה שמאוד מפריעה לי. בנוסף, גם במשך שנה בערך או קצת פחות אני לוקח ציפרלקס 10 מ"ג. הייתי כמעט בכל בדיקה אפשרית, רופא אף אוזן גרון, רופא סחרחורת, פיזיותרפיה לצאוור (שקצת עזרה, אבל לא פתרה את הבעיה), והכל יצא תקין. השאלה שלי האם זה יכול להגרם ממצב נפשי, ולהמשך זמן כה ממושך של שנה? ואם כן איך זה קורה, ואיך אפשר לטפל בזה שזה יפסיק? אשמח לשמוע את התשובה שלך, תודה רבה רבה ! התשובה שלך- שלום איש יקר וצעיר, השאלות שלך ממוקדות וטובות, ואני רק יכול להצטער שאני לא מכיר אותך יותר לעומק על מנת גם לתת תשובות טובות. הבנתי שנבדקת מכל כיוון אפשרי ואין ממצא רפואי שיכול להסביר את מצבך. זה חשוב לדעת את זה. זה אמנם לא פותר את "החידה" אבל מכוון אותך לכיוון אחר. הבעיה, אם אפשר לקרוא לה כך, היא שבמקרה שהיה משהו רפואי הוא היה מובן לך, היה לו שם וקרוב לוודאי שהיה לו טיפול. הבעיה היא שאם מדובר במשהו "נפשי" אז זה תחום שנתפס כפחות מדויק, ואז תשאל מה השם של הבעיה? ומה הפתרון? ובכן, גם בפסיכולוגיה יש דרך לאבחן ולתת שמות למצבים ויש גם שיטות טיפול לפתרונם. בשונה ממדע הרפואה אין בפסיכולוגיה מכשירים חיצוניים שקובעים אם יש מחלה או בעיה, והמכשיר הוא למעשה הפסיכולוג, שמתרשם ממך, מהאופן שבו אתה מדבר, מהתסמינים, מההתנהלות שלך ומההתפתחות שלך לאורך החיים. אני חושב שהתשובה טמונה במה שקרה לפני שנה. אני רוצה לשמוע מי רשם לך ציפרלקס ולמה, והאם אתה במעקב אצלו/ה. תכתוב לי התשובה שלי- שלום , אני כתבתי לך את ההודעה "טראומה והיפוכנדריה" לפני כמה שבועות בשם "אני". אם אתה זוכר. אשמח לשמוע ממך, תודה רבה !

בקשר לבעיה בזכרון בגלל טיפול תרופתי הרופא אומר שאין קשר בין הטיפול לזכרון

איך משפרים זכרון שנפגע מטיפול תרופתי

אני זקוקה לעזרה ומודה קשה לי לקבל אותה.. אני בת 40 פלוס רווקה. לפני 8 שנים חליתי בסכרת נעורים שמטופלת ע"י משאבה לפני 5.5 שנים התווספה מיאסטניה גרביס שכתוצאה מטיפול ממושך בסטרואידים קיבלתי אוסטפרוזיס התחלת קטרקט והחמרה של הסכרת.בשנה האחרונה פעם ראשונה ב8 שנים מאז הסכרת שהייתי מאושפזת 4 פעמים בגלל DKA כל שינוי קטן משבש הכל..מכיוון שאין לי ורידים וניסינו טיפולי פלסמה הוכנסנו 3 פעמים פרמקט שנגמרו שלושתם אחרי שבוע באשפוז עם זהום בדם פעם אחת ניסו להכניס צנתר למפסעה רק שהוא הסתיים אחרי 5 ימים עם זהום וDVT נרחב..לפני שנתיים בניתוח קטן התקנתי פיסטולה ביד כמו לטיפולי דיאליזה האמת זו היתה הפעם הראשונה שמשהו עבר חלק רק שמאז עברתי כבר 8 צינתורים לפתוח אותה ואני עומדת לפני ה9 בעוד חודש.. בין היתר אבי נפטר לפני חודש [אימי נפטרה לפני 13 שנים] אני לא מתלוננת חלילה וברור לי שיש שמתמודדים עם דברים קשים יותר אני מטפלת בעצמי ובקשר טוב עם הרופאים שלי.ובכל זאת בחודשיים האחרונים אני מרגישה שהכל כבר יותר מידי ואין לי כוחות להמשיך. סתם דוגמא נשלחתי לבדיקת קרישיות יתר כל התשובות יצאו גבוהות מידי.בזמן אחר לא ההיתי מתרגשת מהענין הפעם אני מרגישה שאין סוף לדברים... ביקשתי וקיבלתי מאחד הרופאים טלפון מפסיכולוגית רפואית ששיכת למרפאה דיברתי איתה טלפונית כמה דק אבל ברגע שהגיע מועד התור ביטלתי ולא חידשתי את הענין.. אני מרגישה מותאשת ועיפה...ויותר מכך למרות כל המאמצים שכולם לצאת מהמבלגן אני מצליחה לתקופה ואז משהו גורם ליצאיה מאיזון ושוב הכל מהתחלה.אז למה להשקיע כל כך הרבה כוחות???????? תודה

קודם כל תודה על התשובה. אני מודה מצד אחד שאני מותאשת ומצד שני [מכיוון שאני מכירה את עצמי] אני לא מסוגלת לשבת ליד משיהו ולדבר איתו.הדמעות [כמה שזה נשמע אולי טיפשי] מגיעות הרבה קודם וכאן הכל נגמר. רק אחרי כמה שנים בעקבות שאלות של רופא מטפל דיברתי בפעם הראשונה . יש לי המון רופאים לצערי עם שניים מהם אני מסוגלת לדבר. אני פוחדת מההתמודדות הזו. ולמרות הידיעה שאני גורמת סבל לעצמי זה גדול ממני. ואני באמת רוצה להרגיש אחרת . תודה

אני בן 18. ובשנה-שנה וחצי אחרונות התפתחה אצלי בעיה דיי מוזרה. בעיה מציקה, מקשה מאוד, ולעתים קרובות הורסת לי את החלומות. הבעיה היא כזאת - נניח שיש לי רצון כלשהו , למשל להצליח במבחן. אני בתוכי יודע שאני אמור להשקיע במבחן ויודע גם איך להתכונן אליו. הקטע הוא שאני מצליח לעשות את זה רק אם המטרה והדרך נשמרים בסוד, אסור שאף אחד אחר ידע על זה. במקרה שמישהו יודע על הרצון שלי... ישר , אין לי מושג איך , נפילת מוטיבציה מטורפת. מהרגע שמישהו יודע על זה , אני לא אצליח להשיג את המטרה . אני פתאום לא יצליח לעשות את הדרך. גם אם אני אשב 24/7 מול המחברת בשביל ללמוד אני לא אצליח להבין מה כתוב, אני אמצא תירוצים לא ללמוד ופשוט המוח שלי יפסיק לתפקד בכל הקשור לרצון הזה (הצלחה במבחן). זה בעצם המקרה הקל בבעיה . המקרה שקרה לי ממש בתחילת הדרך. לאט לאט זה מתעצם והבעיה מתרחבת. עכשיו רק מספיק לי שאני מדמיין שמישהו חושב על הרצון שלי , ואני כבר מפסיק לרצות אותו. שוב , המוח שלי באמת מנתק כל קשר עם הרצון הזה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כמו שתיארתי וגם בצורה אחרת . למשל כשמישהו אומר לי מה לעשות. אפילו אם זה במאה אחוז בשביל לעזור. אם מישהו יגיד לי ללמוד למבחן .. אין סיכוי בעולם שאני אלמד/אצליח ללמוד למבחן. וזה קרה לי בנושא יותר קשה . קיבלתי פרופיל נמוך בצבא .. ורציתי להעלות אותו .. בשביל זה הייתי צריך להתאמן , לחזור לכושר ולהתפתח גופנית . התאמנתי בשקט, בסוד במשך חודשיים .. הייתי מרחק נגיעה מהעלאת פרופיל .. עד שאבא שלי הציע לי לצאת לרוץ ולהתאמן כי זה עשוי לעזור לי בחיי היום יום. מאותו הרגע הפסקתי להתאמן. לא יודע למה .. פשוט לא רציתי להתאמן יותר . ירד החשק לגמרי. המטרה פתאום נראתה לי מאוד גרועה ולא חשובה בעיניי. (בסופו של דבר לא הצלחתי להעלות פרופיל) והיום , המצב קיצוני הרבה יותר . היום כל המשפחה שלי מכירה את הבעיה. אני ביקשתי מהם לא להציע לי יותר כלום ולא לחשוב אפילו על דברים שאני רוצה . אני מצידי הבטחתי שאני לא אפנה אליהם יותר להתייעץ בבחירות שלי ובשום דבר אחר . הם כל הזמן מחדש כועסים עליי שאני לא מספר כלום .. הם כבר לא יודיים מי אני. ( אני חייב להגיד שבאמת , כשאני לא מספר על הרצונות שלי הם באמת יוצאים לפועל). במשך חצי שנה אחורנית מהיום , אני מחרים כל דיבור או מחשבה או רמיזות על לימודים. ההורים לא יודעים מה המצב הלימודי שלי .. אין להם מושג מה הציוני בגרות שלי . הם מאוד מאוכזבים מהעניין הזה וכל הזמן מזלזלים ואומרים לי ש"הבעיה" הזאת מטומטמת ושאני ממציא הכל. ואני באמת מרגיש חרא עם זה כי ההורים באים להציע משהו שיכול לעזור .. באמת מכל הלב .. ואני פשוט מתפרץ " לאא , אל תוציא מילה !! אסור לי לשמוע על זה!." ואז הם ישר מתעצבנים ומתאכזבים. לפני שבועיים הייתה לנו אסיפת הורים . ביקשתי למורה לא לקיים אותה עם הוריי בגלל הבעיה וניסיתי לספר לךלה על זה אפילו. אבל היא לא הסכימה לבטל . ומאז האסיפה ומאז שההורים יודעים את הציונים אני מדרדר לימודית ברמה מטורפת . (אני לוקח סיכון שאני הולך לספר את זה עכשיו) - לפני האסיפה באתי לכל יום לימודים .. הקשבתי להכל. למדתי בבית וכל זה בסוד. קיבלתי בשתי מבחנים 100 ו 98 . אחרי האסיפה ועד היום . כבר החסרתי שתי יומיים וקיבלתי בשתי בחנים 0 , 30 . כי לא הצלחתי ללמוד אליהם. (וזה כי ההורים יודעים מה אני אמור לעשות). בטח הבנת שהבעיה הזאת תחסום אותי בכל דבר בחיים. במיוחד שכל יום זה נהיה עצום וגדול יותר . מה יקרה לי בצבא שהמפקד יתן לי לקודות? או שהמעסיק בעבודה ירצה לקדם אותי ויתלה בי תקוות. מה יהיה עם בן/בת זוג? איך נוכל לחיות ביחד בלי שהוא/היא ידע/תדע מה המטרות שלי בחיים? . אני רק חייב להגיד שזה לא קורה לי כי מצפים ממני וזה לא מלחץ של אחרים. חייב עזרה בבקשה . אני הולך ליפול בחיים בגלל זה :/ סליחה על אורך ההודעה .

שלום, אני בן 19, וכבר בערך שנה אני מרגיש תחושה של חוסר יציבות בגוף, זה לא בדיוק סחרחורת. אני מרגיש כאילו הרגליים כבדות ולא יציבות, שהראש עייף ולא ממוקד, כאילו אני הולך בתוך ים ושהאדמה לא יציבה. אני מרגיש כאילו אני יכול ליפול או להתעלף, זו תחושה שמאוד מפריעה לי. בנוסף, גם במשך שנה בערך או קצת פחות אני לוקח ציפרלקס 10 מ"ג. הייתי כמעט בכל בדיקה אפשרית, רופא אף אוזן גרון, רופא סחרחורת, פיזיותרפיה לצאוור (שקצת עזרה, אבל לא פתרה את הבעיה), והכל יצא תקין. השאלה שלי האם זה יכול להגרם ממצב נפשי, ולהמשך זמן כה ממושך של שנה? ואם כן איך זה קורה, ואיך אפשר לטפל בזה שזה יפסיק? אשמח לשמוע את התשובה שלך, תודה רבה רבה !

שלום , אני כתבתי לך את ההודעה "טראומה והיפוכנדריה" לפני כמה שבועות בשם "אני". אם אתה זוכר.

שלום רב.אני בת 22נשואה ללא ילדים. יש לי שאלה,מגיל צעיר מאוד6 בערך אני סובלת מחרדות(נראה לי שמאז שההורים שלי החליטו להתגרש)ובתקופה האחרונה כמעט משהו כמו 4 שנים אני כל הזמן עייפה וממש אובססיבית לשינה.חוץ מיזה אני גם היפוכונדרית(אבי היה חולה ועבר השתלת כבד ולפני שלוש שנים היה לו אבסט מוחי והוא היה סעודי ולפני 11 חודשים הוא נפטר)כל הזמן אני חושבת שיש לי מחלה לא עלינו או שאני יחלה כמו שאבי חלה ואם יש לי כאב איפה שהוא בגוף ישר אני בודקת את התסמינים של זה באינטרנט ונכנסת עוד יותר לחרדות ממה שכתוב שם.אני מפחדת ללכת לרופאים לעשות בדיקות כדי שלא יגידו לי שיש לי משהו ואני גם מפחדת ללכת לפסיכולוג שיתן לי כרדורים ,אני מפחדת מתרופות עשיתי בדיקות כלליות והכל בסדר.במשך השנה האחרונה אני גם מנסה להיכנס להריון ללא הצלחה והייתי אצל רופא נשים שאמר שהכל בסדר איתי אז עם ככה מה עובר עלי?איך אפשר לטפל בחרדות האלה זה מכניס אותי לייאוש ואני רוצה להיות נורמלית.

יהודה שלום.קודם כל תודה שענית לי. אתה צודק בזה שרשמת שגם ניסיתי להכיל את הכל במשפט אחד וגם שזה משפיע עלי(במיוחד העניין שאבי חלה וסבל לפני פטירתו). עניין שני,אני מודעת לכך שטיפול פסיכולוגי יעזור לי מאוד וזה ילמד אותי גם איך לשחרר וגם ילמד אותי איך להתנהג ולפעול,יש בי פחד לגעת בנקודות הרגישות האלה כי זה "יחשוף אותי" ואת האני הכי עמוק אצלי שרק אני ובורא עולם מכירים ולא איש אחר.לצערי ברופת חולים כללית אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי על ידי מי שהם קובעים וזה יכול להיות גם עובד סוציאלי ואני לא מעוניינת בכך אלא בפסיכולוג מומחה,אבל אאין הכיס מאפשר לי טיפול יקר(אני כרגע לא עובדת)רציתי לשאול אותך מס שאלות ברשותך:1) האם אני כל כך אוהבת לישון ויוצר לחלום כי זה בריחה מהמציאות? 2)איך אפשר לפתור את האובססיה לשיהה(אני מסוגלת לישון 14 שעות ואפילו יותר). 3)מה ההגדרה הרפואית למה שיש לי?לפי ההתרשמות ממה שכתבתי לך?4)איזה טיפול אתה חושב שיתאים לי? תודה רבה לך על הזמן שאתה עונה לי.מעריכה מאוד.

שלום רב, אני בת 20 וחצי וכחודשיים אני סובלת מבעיות בשתן- תחושה של חוסר התרוקנות שמלווה בצורך ללחוץ כדי להפיק עוד קצת שתן. במהלך יום באופן כללי מרגישה "מרוקנת" לסירוגן. הופניתי לבדיקת שתן, תרבית שתן, בדיקת אולטרסאונד של איברי האישה ושל דרכי השתן. כל הבדיקות יצאו תקינות לחלוטין וגם בבדיקת שארית שתן נאמר לי שההתרוקנות היא מלאה. הופניתי לבדיקת דם וכן להתייעצות עם אורולוג מומחה. בינתיים מחכה לתור. רציתי לדעת האם ישנה אפשרות שהגורם הינו נפשי? אובחנתי על-ידי פסיכולוגית לפני כ8 שנים כסובלת מOCD (שכלל צורך כפייתי להתנקות) אך המצב השתפר מאז בצורה ניכרת, וכמו-כן למרות שחשתי בעבר שאני שרויה בלחץ/חרדה לא היו לי סימפטומים כאלו. לפני כשנה היה לי מקרה שבו ברח לי קצת שתן ממש לפני ההתרוקנות, ובערך מאז התחילו הסימפטומים, שבאו והלכו וכרגע בשיא העוצמה. השאלה היא מה גרם למה? האם "הפספוס" הוא שהניע את הכל מבחינה חרדתית? או שבעיה פיזית גרמה למקרה הראשוני מלכתחילה? אשמח לתשובה, באופן כללי חוששת מאוד מבדיקות נוספות שאצטרך לעבור שאולי תהיינה לשווא... תודה רבה וחג שמח :)

שלום רב לך יהודה ניניו, ראשית אני רוצה להודות לך על התגובה המהירה! מה שאתה כותב הוא אכן נכון, ריאלי ויעיל. הבעיה היא באמת שהכל מצביע על כך שהמקור אינו גופני. באופן כללי אני בן אדם בריא ומעולם לא סבלתי משום בעיה רפואית כלשהיא. מצד שני, לעולם אי אפשר לדעת ואני מניחה שהרבה אנשים שאובחנו רפואית במשהו לא שיערו זאת לפני. בזמן האחרון יש הטבה מסוימת במצב, למדתי קצת להרגיע את עצמי במיוחד אחרי התרוקנות לפני השינה על-ידי תרגילי נשימות. במשך היום אני פשוטו כמשמעו בכל פעם שהולכת להתרוקן משתדלת לא לחשוב יותר מדי, "לעשות" ולצאת כמה שיותר מהר. מה שעדיין מטריד אותי הוא שבעבר, למרות שהייתי בחרדה גבוהה הרבה יותר, לא קרה לי דבר דומה. הייתי נמנעת באופן רצוף מהתפנות בשירותים ציבוריים לדוגמא ולא הרגשתי שום לחץ, דבר שכיום קשה לי מאוד לבצע. אני עומדת בפני דילמה רצינית, בעוד כחודש אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה וחשוב לי מאוד לנסות ולהתגבר על הבעיה הזו כמה שיותר מהר. המצב שסבלתי ממנו בעבר גרם לי להפסדים רבים ואני לא רוצה לחוש מעוכבת יותר. פשוט נדמה שבכל פעם שאני מתגברת על קושי מסוים שקשור לאבחנה הפסיכולוגית שלי מופיע לאחריו קושי נוסף... ולשאלתי-האם עליי לפנות שוב לייעוץ פסיכולוגי? ישנם מצבים שאני מרגישה מרוקנת לחלוטין, "נורמלי", ולכן אני יוצאת מהנחה שאם הייתה בעיה רפואית המצב היה גרוע יותר. רופא המשפחה גם אמר שזה יכול לנבוע מלחץ (עד כמה שזה נשמע לי מופרך לפעמים) אבל בכל זאת רוצה התייעצות עם אורולוג. מה עליי לעשות? תודה רבה רבה :)

שלום, אני כתבתי את ההודעה הקודמת עם אותה הכותרת ויש לי שאלה נוספת. לפני בערך כמעט שנתיים כשהתחילו הבחילות, הרופאה חשבה שזה דלקת בקיבה וכו וכו ועשו לי גסטרוסקופיה, ובדיקות רבות, גם כדורים שונים, זה היה תהליך מאוד ארוך וקשה כי גם הפסקתי כמעט לאכול בגלל הבחילות וירדתי בערך 15 קילו, זה פשוט התיש אותי, זאת הייתה תקופה של כמה חודשים שלא מצאו כלום. אני קראתי המון מידע באינטרנט וחיפשתי סיבה לבחילה, והמון רעיונות ומחלות ובעיות בגוף נכנסו לי לראש מהקריאה הזאת. התקופה הזאת עברה והבחילה די עברה בסך הכל, היום שנתיים אחרי שהכל התחיל, אני חזרתי למשקל שלי וחזרתי לאכול תקין בסך הכל, אבל עדיין יש לי הרגשה שאין הפרדה מוחלטת בין הבטן לנשימה, כמו שהיה פעם, אני מרגיש כאילו אחרי שאני אוכל האוכל לוחץ לי על הנשימה, ומנסה לעלות לי לגרום, ואני מרגיש לפעמים שנוזלים עולים לי לגרון, תסמינים דומים מאוד של בקע סרעפתי. בנוסף, לפני בערך שנה הצבא ביקש ממני לעשות בדיקת תגר מטכולין ליום סיירות כדי לאתר אסתמה סמויה, מפני שהייתה לי אסתמה בילדות. זה הלחיץ אותי כי פחדתי שאני לא אעבור, אבל קבעתי בדיקה והייתי צריך לחכות חודשיים בערך עד שהיא תיהיה. בזמן הזה התחלתי לחשוב יותר ויותר על הבדיקה, והתחלתי להלחיץ את עצמי שאני לא אעבור, והתחלתי לקרוא על אסתמה וכו וכו וכו וגם התחלתי להרגיש כאילו יש משהו בגרון שמפריע לי לנשום, בנוסף לתחושות שצייני מקודם. ובסוף באמת לא עברתי את הבדיקה, והורידו לי פרופיל. אני לא האמנתי שזה קרה, אבל ערערתי ורופאת אסתמה בצבא וגם הרופא הראשי החליטו שאני כשיר לעלות לפורפיל 97. זו הייתה הקלה גדולה, אך עדיין עד היום יש לי תחושה של כל הזמן משהו בגרון וקשה לי להעביר אוויר דרך הגרון, וכאילו אני צריך להתאמץ למלא את הריאות או לקחת נשימה עמוקה. יכול להיות שכל הדברים שתיארתי כאן גם הבקע הסרעפתי וגם תחושה של חוסר אוויר ומשהו שמפריע בגרון (קושי נשימה), הם פסיכוסומטיים בעצם? ונובעים מהלחץ שנוצר אצלי במהלך השנתיים האלה? איזה טיפול לדעתך הכי יעיל כדי להפטר מכל ההרגשות האלה, וגם להתחזק נפשית חזרה? אשמח לקבל את התשובה שלך , תודה רבה !

שלום, בן 18, לפני בערך שנה וחצי חוויתי תאונת דרכים, לא אני נהגתי באוטו, הייתי מאחורה והיו איתי באוטו עוד שני חברים. בזמן התאונה ואחריה לא הייתי לחוץ, הייתי אפילו רגוע, באותו יום סיפרתי להורים ולחברים מה קרה, אבל יום אחרי זה כבר לא חשבתי על זה יותר וזה עבר . בערך שבוע לאחר התאונה התחילו לי בחילות קלות, בהתחלה זה בכלל לא הפריע לי וחשבתי שזה יעבור. הבחילות התחזקו עם הזמן, ואחרי כמה זמן שלא עברו התחלתי תהליך של בדיקות. שום בדיקה לא מצאה סיבה לבחילות שלי, ובמשך שנה שלמה עברתי המון בדיקות ורופאים ואף אחד לא מצא את הסיבה. במהלך הזמן הזה רק התחלתי יותר ויותר לחשוש לבריאות שלי, הבחילות גם התחזקו ולא היה תאבון, ירדתי המון במשקל, נסגרתי יותר בבית, התחלתי נורא לפחד מכל דבר, והתחלתי גם להרגיש פחות טוב. כאבי צאוור וגב. הרגשתי נורא עצבני ומתוח, הרגשתי שכל זה נורא ולא אמיתי, לא מצליח להתרכז לחשוב כמו שצריך עייפות נוראה. אחרי בערך שנה הגעתי לפסיכיאטר, הוא אמר שמה שקרה זה כנראה שהתאונה יצרה אצלי טראומה, והגוף ניסע להוציא את התחושות האלה דרך הבחילה. ואז הותחל טיפול עם 10 מילגרם ציפרלקס. היום המצב שלי הרבה יותר טוב, הבחילות עברו אני פחות מתוח ועצבני, אבל עדיין יש תחושה שכל זה לא אמיתי זה נראה לי מאוד מוזר הכל, אני עדיין נורא דואג לבריאות שלי וכל דבר קטן ישר גורם לי להלחץ ולהכנס לפורומים רפואיים ולבדוק מה לא בסדר. נורא קשה לי להשתחרר מכל מה שעבר עליי בשנה האחרונה הזאת, ואני מרגיש שזה לא נותן לי להתקדם ומעציב אותי נורא. אני מספר את כל התחושות האלה לפסיכיאטר, אבל אני עדיין לא מרגיש שהוא מצליח לעזור לי ממש. חוץ מזה אני מאז פוחד מכל דבר שיש בו חוסר וודאות, שלאט לאט זה עובר ממש לאט. למשל לנסוע ליומיים מחוץ לבית , ללכת למסיבות ועוד שזה מאוד מאוד מפריע לי. זה עובר עם הזמן אבל לאט לאט. בערך חודשיים אחרי התאונה התחילו לי קצת כאבי צוואר והוא היה תפוס לאט לאט זה יותר התעצם. הייתי אצל כמה מטפלים- פיזיותרפיסטים וכירופרקטים ועד היום זה לא עבר ואף אחד לא הצליח לעזור . יכול להיות שזה גם משהו רגשי שקשור לטראומה ובגלל זה לא משתחרר למרות הטיפולים וטיפול פסיכולוגי מתאים יפתור את זה? האם זה באמת הגיוני שהבחילות זה מהטראומה ? מה יכול לעזור לי ? חשוב לי לציין שכל הפחד שלי קשור לבריאות שלי, ולא לתאונה עצמה. אני לא מפחד לנהוג, או לנסוע עם חברים, אין זכורנות או פחדים מאותה התאונה. אפשר אולי להגיד שבגלל הפחד שלי מאז הרגשות שלי מתבטאות בדברים בריאותיים וככה הפחד הזה מראה את עצמו. אבל אני פשוט פוחד נורא שאני לא ארגיש יותר טוב שוב, ואני לא אשתחרר מזה ושאף אחד לא יצליח לעזור לי. בנוסף, לפני חצי שנה בערך הצבא ביקש ממני לעשות בדיקה של אסתמה, ומאז אני מפחד נורא שתחזור לי האסטמת ילדות שהייתה לי וזה יפריע לי, ומאז באמת יש לי תחושה שמהו מפריע לי בגרון ומעין קקושי לנשום כמו שצריך, בנוסף יש לי כבר המון זמן תחושה שאחרי האוכל הקיבה יוצרת לי לחץ על הנשימה, ומרגיש כאילו האוכל עומד לי על הגרון, ומרגיש כאילו יש לחץ כזה, ומדי פעם תחושה שנוזלים עולים בגרון, כבר בינואר הקודם עשו לי גסטרוסקופיה והכל נראה תקין, יכול להיות שאני שאני מרגיש גם קשור למצב הנפשי ואין באמת כל בעיה פיזית ? תודה רבה !!!!

הטיפול לא עוזר לי מפני שאני הגעתי לנקודה שאני מרגיש כבר שאין התקדמות הרבה מאוד זמן. התחושות הפיזיות לא עוברות, אני עדיין לא בדיוק מבין מה קרה בשנתיים האלה, אני מרגיש שכל זה כאילו חלום כאילו לא אמיתי והתחושות האלה לא עוברות, זה מציק לי נורא, ואני פשוט רוצה להשתחרר מכל התחושות האלה, להרגיש בריא, רעננן, שיהיו לי מחשבות טובות, חופשיות, של נער בן 18. אני מרגיש שנהייתי ממש כבוי, נואש, מבולבל, מבוגר, עייף, מותש. זה מה שאני עזרה בו, והטיפול ממש לא עוזר, צריך לציין גם שהטיפול זה גם רק שיחה עם הפסיכיאטר פעם ב.. תודה רבה !

שלום, כבר במשך שנה שאני סובלת מקשיי נשימה של קושי בהוצאת אוייר, כאילו שהאוויר נתקע וקשה להוציא, לפעמים יש ממש מחנק ואני צריכה לפהק כדי להוציא אוויר או ממש צריכה להיתאמץ להוציא אותו... התחושה הזאת היא במשך כל יום וכל היום במשך שנה כבר, יש ימים שממש תוקפים אך כל יום הנשימות העמוקות האלה במשך כל היום, אין מצב אפילו שיום אחד זה לא יהיה... עשיתי בדיקות לב, ריאות, דם והכול תקין... הרופאים טוענים שזה נפשי...בעבר היו לי חרדות אך ללא קשיי נשימה אבל חרדות היו לפני כמה שנים ועכשיו אין לי חרדות בכלל רק קשיי נשימה שאפילו לא מלווים בדופק מהיר אז לא ניראה לי שזה קשור לחרדה, אני כבר לא יודעת מה לחשוב האם זה נפשי או פיזי אני כבר כל כך מתוסכלת מיזה ואני לא יודעת מה לעשות... זה הגיוני שאם זה נפשי שככה במשך כל היום וכל יום יהיו לי קשיי נשימה?

תודה על תשובתך... אך זה הגיוני שקשיי נשימה נפשיים יהיו במשך כל יום וכל היום? ואפילו שאני לא לחוצה או מרגישה משהו נפשי לפני זה? האם אתה מכיר מישהו שהיה לו את זה על רקע נפשי? ומה עזר לו?

שלום רב, האם פסיכולוג רפואי הינו הכתובת, כדי לקבל כלים להתמודדות עם אבחנה גנטית, שמחייבת ניתוח...ובהמשך מעקב ובדיקות כל החיים? לתשובתך אודה.

היי יהודה תודה רבה ששוחחת איתי בנייד שוחחתי עם המטפלת שלי והיא אמרה שתרופות יכולות לעזור מאוד בטיפול.אני קצת חוששת מנטילת תרופות.אבל אני עדיין בחרדות.

תודה רבה

יש לי חרדה מאיידס למרות שאומרים לי שהמצבים שהייתי בהם לא מסוכנים אני עדיין בחרדה איך מטפלים?

היי יהודה מעולם לא ביצעתי בדיקת איידס כי יש לי חרדה מהבדיקה והנושא הזה.המצבים שהייתי בהם:1.מין אוראלי לפני חמש שנים.2.חדירה במשך פחות מדקה עם הפסקות ללא גמירה.3.חברה מהעבודה פוצצה לי חצקון וירד לי דם ונכנסתי להיסטריה שנכנסו לה טיפות לעין ושיש לה חתכים או פצעים ביד גם ושזה חדר אליה.אהי מדמיינת כל מיני מצבים ושאלתי הרבה מומחים ואמרו לי שצריך פצעים גדולים כדי להידבק ושמנים אוראלי סיכוי קלוש ובם מהחדירה הזאת הסיכוי קטן אמרו לי שאני צריכה טיפול נפשי.יש לי פסיכולוגית אבל החרדה לא פוסקת והיא המליצה לי תרופות

אהלן, לקראת גיל 9 מצאתי את עצמי תולש ריסים וכשנגמרו הריסים, עברתי לגבות. כשלא היו לי גבות לתלוש מהן, עברתי לשיער ובסופו של דבר מצאתי עצמי בעל קרחת בקרקפת, בפוני, ללא גבות וללא ריסים. הוריי בזמנו שלחו אותי לטיפול פסיכולוגי+פסיכיאטרי ונטלתי כדור ששכחתי את שמו במשך תקופה מסוימת. בגיל 13, אחרי שאבי נהרג, מצאתי את עצמי שוב תולש גבות, מה שגרם לי לבטחון עצמי כל כך ירוד שלא יצאתי מהבית במשך חודשים ארוכים. (פספסתי את שנת הלימודים). לאחר שהבנתי שאני רק מזיק לעצמי, הפסקתי עם זה והגבות חזרו לעצמן. ברור לי שהפרק השני בסיפור הושפע ישירות מהטרגדיה שעברתי. כיום אני בן 20, חייל בצה"ל, מוצא עצמי תולש שערות מהזקן. זה קורה בעיקר בסופ"שים בבית, כשאני יושב מול המחשב. אני לא יודע ממה זה נובע, ולמה זה קורה דווקא בסופ"שים. קראתי קצת באינטרנט שרק טיפול תרופתי יכול לטפל בתופעה וזה נורא מרתיע אותי. אני מתמיין כיום לקורס קצינים ואני יודע בוודאות שדבר כזה יכול לפגוע בסיכויים שלי להתקבל. אשמח לעזרה ממך. תודה.

אני נוטל קונצרטה רק בעת מבחנים עיוניים מורכבים אני נטלתי לפניי ארבע שנים ומרשם אחרון לפניי ארבעה חודשים למבחן כמובן אמורה להיות בעיה אם ועדה רפואית כל שהיא בכבאות? מבחינת כושר והכל אני ספורטאי וזה מה שהם עושים בבדיקות שם תודה על העזרה והתשובות

יש לי גם בסיכום תיק רפואי הערות. .. שכתובות לוקח קונצרטה לא על בסיס קבוע בעת מבחנים עיוניים

שלום דוקטור! יש לי שאלה אשמח אם תענה עלייה אני מועמד למשרת כבאי ואני בשלב בדיקות רפואיות. בעבר הייתי לוקח קונצרטה למבחנים עיוניים שדורשים המון ריכוז בכיבוי מבקשים ממני להביא סיכום תיק רפואי והבנתי שהבחנת הקונצרטה רשומה האם ניתן למחוק זאת? או שעדיף להשאיר זאת כך כי במילא זה לא ישפיע על האישור קבלה שלי לנציבות? ואם ניתן מחוק את ההבחנה רק רופא משפחה יכול?

שלום, אני בת 26 ובחודשים האחרונים קורה לי דבר שבהתחלה זיעזע אותי והיום אני יכולה לפעמים להנות ממנו. זה לא קורה לי כשאני קמה בבוקר,רק כשאני קמה אם ישנתי במשך היום,למשל בצהריים. אני מתעוררת,לא חולמת,ערה לחלוטין מודעת לחלוטין רואה את הכל את החדר את הגוף שלי אבל לא מצליחה להזיז כלום. כאילו הגוף שלי משותק 100 אחוז. אולי את הראש אני מצליחה להזיז לא זוכרת בדיוק.. הדבר הזה מלווה הרבה פעמים בכל מיני דברים מוזרים,לא חלומות,דברים אמיתיים שברור לי שהם לא אמיתיים אבל לא מבינה מה זה אמור להיות.. כאילו אירוע מוחי או משהו.. אתן דוגמא למה שהתרחש היום בשבת בצהריים כשהתעוררתי. זה קרה וכבר הבנתי שזה מה שקורה,לא נלחצתי כמו בפעמים הראשונות כי אני יודעת שזה כמה דקות ואז הגוף שלי משתחרר.. אבל היום זה לקח הרבה זמן עד שהשתחררתי הרגשתי שאולי חצי שעה,הייתי חייבת לקום כי הייתה לי הודעה בטלפון וידעתי מי זה ולא יכולתי לענות. התחלתי להילחץ האמנם,נהנית מזה איך שהו. תוך כדי הדבר הזה,הסתכלתי על החלון שמעל המיטה שלי וחשבתי שאם אפתח אותו אז יכנס קצת רעש וגם רוח ואולי זה יעזור לי להפסיק את זה,אבל לא יכולתי להושיט את היד. בשלב הזה המצאתי איזו תאוריה שלמה על זה שכנראה המוח שלי ישן חלקית ולכן זה לא באמת קורה לי? אולי זה סוג של חלום צלול? אבל הייתי כל כך מודעת אני זוכרת הכל כמו שאני יודעת שאני יושבת וכותבת עכשיו במחשב. מכיוון שחשבתי שאולי הגוף שלי לא באמת לא זז,אז הושטתי יד לחלון,לא ראיתי אותה זזה אבל מה שכן,שמעתי את החלון נפתח והרגשתי את הרוח ושמעתי את הרעש העמום הופך לפחות עמום. זה לא עזר הפתיחה של החלון ועברתי לפיתרון אחר,בכל פעם שהרגשתי משהו קצת שונה חשבתי שאולי זה מתחיל להשתחרר התחלתי לעשות תנועות מאוד חדות על סף ההשתוללות כמו ג.וק הפוף הייתי.. אבל הגוף לא זז ולא ראיתי אותו זז. עדיין לא נלחצתי,לא היה לי ספק שעוד מעט זה השתחרר ונהנתי מהדבר המוזר הזה שלא יכול לקרות בשום מקום אחר ושהוא מיוחד בעיני.. אבל כל פעם פספסתי את ההזדמנות להשתחרר מזה והתעצבתי, בשלב הזה כבר התחלתי להתייאש ורציתי לחזור לישון ולנסות להתעורר מחדש ,הרגשתי שאני מסוגלת לזה ובדיוק כשעצמתי עיניים פתאום הגוף השתחרר והדבר הראשון שעשיתי היה להסתכל על החלון והוא היה סגור.. אני יכולה להישבע שאני שמעתי את הקולות בחוץ יותר חזק ברגע שפתחתי אותו (אפילו שלא ראיתי את היד שלי עושה את זה וגם לא ראיתי את החלון נפתח,)יכולה להישבע בכל היקר לי שהייתי ערה והרגשתי את הרוח שנכנסת מבחוץ... מה העניין הזה? יכול להיות שזה אירועים מוחיים מזעריים? האם אני צרכה ללכת לבדוק את זה אצל רופא? או אולי אני משתגעת מדי פעם והוזה? רואה דברים שלא קיימים.. מתחילה להילחץ מהתופעה הזו.. אחדד את זה שזה קורה לי כבר כמה חודשים לעיתים קרובות מאוד ורק בשנת היום ולא בלילה או בבוקר.. .ועוד דבר אגיד,כשהגוף שלי משתחרר אני מרגישה כאילו חלשה,כאילו נלחמתי עכשיו שעות מול איזו חיה מטורפת שלא וויתרתי לה עד שמתה מייאוש.. והגוף קצת רועד.. Wtf?!? אשמח לתשובות,הסבר... תודה, רומי.

שלום אני אם חד הורית והילד בן 12 נוהג להיות הרבה בבית מחשב אוכל וזהו רק שיש איזו מסיבה או פעילות יוצא מהבית כל היום בין קירות ומסך ובישביל שיתקלאח צריך לריב עימו נורא דואגת המצב כזה שנתיים מה לעשות גם ללימודים לא מיתיחס אני מחכה לתשובה דחוף

פניתי ליועצת והיא לקחה את הילד לשיחה פעם אחת הסברתי לה שהילד צריך יותר שיחות הוא ממש סגור כל היום רק מחשב ואוכל הוא לא יוצר קשר מיוזמתו הצעתי לו בשבת ללכת לים עים חבר שיביא איתו החבר היה יותר תזזיתי כניראה שזה האופי שלו להיות שקט וסגור מידיי אני עושה כל שביכולתי כסף לפסיכולוג אין לי אים היה הייתי לוקחת

שלום רב זו מרב עדיין נמצאת באותה עבודה אבל עכשיו עושים שם שינויים כמו הכנסת גננת חדשה במפתיע בלי התראה לעובדים הכרתי את הגננת ואמרתי את דעתי כהורה שצריך להסביר להורים ולא פיתאום בום אז היא ענתה תשובה שלא סיפקה אותי אמרה לי את מופתעת אמרתי לה שאני חיה על הקצה וכלום כבר לא מפתיע או מפחיד אותי ולצורך הפרנסה מצאתי עוד מקום עבודה חדש והלכתי להיתלמדות והבוסית אמרה אני אתקשר אלייך ועבר רק יום אני ממתינה מה לעשות לחזור אליה או לא כי הבהרתי לה שאין לי כסף נסיעות וזמן לבזבז אז היא התחילה לחשוש אשמח לתשובה ממך כמה שיותר מוקדם

פשוט וקל הסברתי לגננת איתה אני עובדת שאים תהיה לי הרעה בתנאים לא אשאר בעבודה ושדיברתי עים העורך דין שלי שתדע שאני לא מיתקוונת ליסבול במקום עבודה עים כל הכבוד והיא אמרה לי את כל כך רגישה אז עניתי לה שאת תהיה בגיל שלי ויהיה לך אורך חיים כמו שלי שזה רק עבודה בית ולגדל ילד אז גם את תהיה רגישה אני פשוט חושבת שאני לא צריכה לעבוד ולהיות איפה שאני מרגישה שרע לי תמיד יש אינטריגות בעבודות אבל אני לא מחפשת את זה ואפילו ממעטת בדיבור כדי שלא יבצר מצב של סיכסוך כל שנה לומדת יותר ויותר כמה אנשים יכולים להיות רעים וקנאים אין מה לעשות זה טבע האדם וזה שאני מיתיעצת איתך זה מאוד עוזר לי כי אני מוציאה את הדברים החוצה ולא שומרת בבטן בעבר הייתי מגיעה הבייתה ובוכה ופשוט עוסבת הכל אבל הודות לזה שאני לוקחת כדורים אני יותר נישארת ומנסה להיתמודד ויחד עים זאת אני מחזירה אוליי זו הטעות שלי שמי שמיתנהג אליי לא יפה מקבל במקום אותה היתנהגות במחשבה שניה אוליי זה מקטין אותי אבל זה הלא להיות פראיירית מחכה לתשובתך תודה

אני מתמודדת עם ילדה עם בעיות בריאות ומחפשת פסיכולוגית, הבנתי שתתאים לי פסיכולוגית רפואית והייתי רוצה המלצות בירושלים תודה!

מעונינת בבקשה לקבל הסבר מהי פסיכולוגיה רפואית?

שלום שמי מרב ובשנת 2007 עברתי משבר כתוצאה מזה יש לי חרדה קיומית וכל פעם שאני מתחילה עבודה חדשה ניתקלת באותם מיכשולים שזה להפעיל לחץ על העובד החדש ואני סובלת שבוע שבועיים ועוזבת את מקום העבודהאני לא יודעת מה לעשות איך להיתמודד אני חד הורית ואים לא אעבוד פשוט אצטרך לגור ברחוב אשמח לתשובה וכדי לישרוד את ימי העבודה לוקחת כדורים כגון ואבן פאקסט ועדיין לא מסוגלת לעבוד בסביבה לחוצה זה גורם לי לציפצוף באוזן כי כמובן צועקים לך באוזן כדי להפעיל לחץואז מגיע לסחרחורות אני ממש עובדת עצות

שלום רב זו מרב קודם כל עזרת לי נורא בתשובתך אבל אלה דברים שאני עושה בכל עבוד לאומת זאת יש לי עבודה שאני בה נימצאת ואחראית ובה אני מחזיקה מחודש ספטמבר מקווה שאשאר בעבודה הנוכחית וממשיכה לקחת כדורים פאקסט ביום שישי יש לי פגישה עים הרופאה רוצה להחליף את הכדורים מכיוון שמרגישה נפוחה ואני לא אכלנית בימיוחד אשמח לתשובתך התודה מראש

שלום ביתי בת 8 וחצי בכיתה ב . לאחרונה( בערך מיום השואה- שהשפיע עליה קשה מאוד הטקס בביה"ס....) היא מתלוננת על כאבי בטן . היא טוענת שהכאבים הם סטטים לאורך כל היום. עם זאת לא ניכר עליה שהיא סובלת במהלך היום. ערכנו גם בירור רפואי ראשוני ואין ממצאים או עדות לבעיה פיזיולוגית. במקביל...... היא מתעוררת בבוקר ומתלוננת על כאבי בטן לפני ביה"ס (אך לא בשבתות וחופשים) וכשמתחיל להחשיך חיינו הופכים לבלתי סבירים. היא צורחת מכאבי בטן, חווה בחילות ולעיתים אף מצליחה להקיא. נוצר מצב של חוסר שענה מצטבר (היא ישנה 5-6 שעות בלילה) בוכה, מתלוננת על כבי בטן, מסרבת להיות לבדה בחדר, בחילות רבות ולעיתים גם היפר ונטילציה. יש לציין שהכאבים/התלונות חוזרים על עצמם בביהס ובבית לאורך זמן ובמשך כל היום. על אף שנחנו משתדלים לתת פחות "במה" אי אפשר להתעלם מההקאות ההתנשמויות ומההיבט הפיזיולוגי.אנחנו כבר קורסים וגם אחותה (הצעירה)כבר מתלוננת שלא מתייחסים אליה והחלה להמציא כאבי בטן. כך נוצר מצב שלעיתים אנחנו מצליחים להכיל אותה ולעיתים כבר כועסים. לדבריה:" אף אחד לא מבין אותי. כואב לי באמת וחושבים שאני סתם מתלוננת." "היןם לא הצלחתי להתגבר והתלוננתי למורה". מנהלת ביהס כועסת עליה (על כך שהמורה "מפנקת" אותה בכוס תה, המורה כועסת כי היא מפריעה לה במהלך השיעור ואנחנו נעים בין הכלה לחוסר יכולת להכיל (כלומר- לפעמים גם כועסים ואולי אף לא מאמינים.) כך שנוצר מצב שרב היום כועסים עליה. אנחנו עדיין בבירור רפואי. הרופא ביקש ממנה להכין יומן כאבי בטן (לכתוב מתי, איך ,איפה והאם זהו רגש או הרגשה. והיא לא ממש מצליחה לנהל יומן שכזה. החשד שלנו הוא שהמקור רגשי והמטפלים רבים...... מה לעשות? למי לפנות? איך אני יכולה לבדוק מהיכן נובעים התסמינים שניכרים פיזית (בשל הכאבים ההקאות ההתנשמויות......) האם זהו התקף חרדה? האם התקף חרדה יכול להמשך זמן רב כ"כ? תודה מראש

שלום, אני מחזיק בתואר Ph.D בביוכימיה מאוניברסיטת תל אביב. במשך תקופה ממושכת אני מרגיש חוסר סיפוק מהעיסוק הנוכחי שלי. לאחרונה נחשפתי לתחום הפסיכולוגיה הרפואית, והבנתי שתחום זה מרתק אותי. האם ידוע לך על מוסדות לימודים בהם ניתן ללמוד תחום זה והאם ניתן לעשות זאת ללא תואר במדעי התנהגות? תודה רוני

שלום רב. הנני סובל מ OCD, OCPD, NPD, BPD, ADHD, דיכאון מז'ורי, הפרעה דו קוטבית מסוג 2 במחזוריות גבוהה, פראפיליות ברמה סאב קלינית, היפוכונדריה ברמה סאב קלינית, תסמונת אספגרגר בתפקוד גבוה מאוד עם רגישות תחושתית גבוהה והפרעת התקשרות תגובתית לא מעוכבת ברמה סאב קלינית, בנוסף למחלה פיזית CF (סיסטיק פיברוזיס). יש לי מספר שאלות. 1. מדוע הסובל מהפרעת אישיות גבולית מתקשה עד כדי בלתי אפשרי להיות לבד, ולדאוג לעצמו? 2. מהו ההבדל בין הפנמת התוקפן, העברה, השלכה, התקה והזדהות השלכתית? לפי מה שאני הבנתי: הפנמת התוקפן היא הפנמה של התוקפנות של האובייקט התוקפן. העברה היא שחזור של רגשות עם אובייקט משמעותי, באינטראקציה עם אובייקט חדש. השלכה היא השלכת הדחפים הלא מוכלים וייחוסם לאחר. התקה היא ההעברה של יחסי אובייקט מאובייקט אחד שקשה או מפחיד או בלתי אפשרי להתמודד איתו לאובייקט אחר. והזדהות השלכתית היא כמו העברה אבל עם נסיונות אקטיביים של העצמי להפוך את האובייקט (החדש) להיות כמו האובייקט המקורי, והפנמה מצד האובייקט החדש, שלא במודע, את התנהגות ייצוג האובייקט המשמעותי של המשליך. האם הבנתי נכון? הענין הוא שבהפנמת התוקפן יש התקה, התקה היא סוג של העברה, בהזדהות השלכתית גם יש העברה וגם השלכה של ייצוג אובייקט פנימי... זאת אומרת בין כל המונחים יש חפיפות מסוימות..... צריך הבהרות... וגם: מדוע בהזדהות השלכתית יש נסיונות אקטיביים לגרום לאובייקט להיות כמו האובייקט המקורי? מה הסיבה ומה הרווח משחזור היחסים עם אובייקט חדש, ועוד באמצעים כפייתיים כמעט כמו בהזדהות השלכתית, או בלי כפייה כמו בהעברה רגילה? 3. על אותו משקל כמו השאלה הקודמת: הבאת הכעס העצום לתוך האינטראקציה חדשה כלשהי עם אובייקט– העברה? השלכת ייצוג אובייקט מופנם? התקה? הפנמת התוקפן ותוקפנות כלפיו? אם האובייקט מגיב כמו האובייקטים המופנמים אז זה הזדהות השלכתית? - מה בדיוק המנגנון? 4. על אותו משקל כמו 2 השאלות הקודמות: מדוע באישיות גבולית, שבה קיימת פרוורסיה (סטיה) מינית מאזוכיסטית, בא שימור ושחזור של הדמות המתעללת? כלומר מדוע העצמי דואג שוב ושוב להנציח את ייצוג האובייקט המתעלל, וליצור אותו מחדש לפעמים באופן אקטיבי וכפייתי אצל הצד השני? מה הרווח מכך? 5. על אותו משקל כמו 3 השאלות הקודמות: מדוע העצמי משחזר למעשה את ייצוג האובייקט התוקפני, באופן פרדוקסלי בשני אופנים: פעם כדי להילחם בו ולכעוס עליו, ופעם כדי להיות מושפל על ידו בפרוורסיה מזוכיסטית. יש כאן פרדוקס! 6. שאלה לגבי "מימוש" הנאות באמצעות אחר – כלומר שאחר יהנה והעצמי הוא זה שיארגן לו את ההנאה הזו, במקום שהעצמי יהנה בעצמו (כי "אסור" בגלל הסופר אגו)(למשל קניית כרטיסים לבנים של מישהו שלוקה ב OCPD מתוך שליטה ומתוך כך "שהם ילכו ויהנו" והוא זה שירגיש טוב עם עצמו שדאג לכך) – זה פשוט השלכה? האם זה אופייני לOCPD? 7. מהי שליטה אומניפוטנטית בהופעתה הפתולוגית במבוגר? האם יש הבדל, אם אני מבין נכון את המושגים בכלל, בין שליטה מתוך יצר חרדה מחוסר וודאות, המאפיין OCPD, לבין שליטה אומניפוטנטית המאפיינת NPD? 8. מה ההבדל בין מנגנוני ההגנה אידיאלזציה ודוולואציה פרימיטיביות לבין פיצול האגו (בין טוב מוחלט לרע מוחלט).. זה נשמע די דומה, לא? 9. ראיתי במקום מסויים שהתקה נקשרה כמאפיין או סיבה אצל OCPD.. למה? 10. בספרות שקראתי באינטרנט ראיתי שמדובר על הפרעה בזהות המינית, או זהות מינית לא מאורגנת בלוקים בהפרעת אישיות גבולית. האם הכוונה רק להפרעות בנטיה מינית וזהות המגדרית, או שהכוונה היא שבאופן כללי יש בעיות עם התפיסה המינית של עצמך, כמו למשל פרוורסיות? תודה רבה!

שיהיה נכון גם לשאול כאן, משום שברקע קיימת מחלה פיזית (CF)

שלום דוקטור אבי הוא חולה copd קשה הנתמך חלקית במכונת הנשמה בביתו. לאחרונה הוא שוחרר מאשפוז ממושך, ואוכל מעט ובעיקר מסרב לשתות. הוא מרבה לישון, ודי אפטי רוב היום. בנוסף הוא עצבני מאוד, בעיקר כועס שאנחנו לא מאפשרים לו לצאת לסידורים שלו (הוא מתנייד עם מטפל סיעודי). קשה לשים את האצבע, אם מדובר בדכאון, בגלל שגילו לו תת פעילות של בלוטת התריס, שכמו שאתה יודע יכולה לייצר פיזיולוגית את כל התסמינים האלו. האם לדעתך הוא צריך טיפול תרופתי נפשי?, אני יכול לפנות לרופא שלו, אבל אני יודע שלפני שאספיק לומר את המילה פסיכיאטר היא כבר תרשום לו ציפרלקס. האם עליי להתעקש על בדיקה של מומחה? או שאולי זה לא כל כך נורא אם הוא ייקבל תרופות פסיכיאטריות לתקופה מסויימת, גם אם זו לא בהכרח הייתה הבעיה. בתודה מראש

שלום,אני בת 25,מגיל נורא קטן אני נצמדת למקום בגוף ומקלפת אותו לעומק ולפעמים גם משתמשת בדברים חדים כשאין קצה להמשיך ממנו. כשהייתי קטנה זה היה בשפתיים ועד היום יש לי צלקת נוראית מהתקופה הזו,אחרי כמה זמן זה עבר לכפות הרגליים לאיזה שנה ואז עבר לברכיים ועכשיו כבר אולי שלוש שנים שאני הורסת לעצמי את שני האגודלים. אני חופרת בהם כל כך עמוק שהעור שם כבר מת. מלא דם כל הזמן וגם כשאני תופסת את עצמי עושה את זה ומפסיקה,אחרי פחות מדקה אני מוצאת את עצמי שוב קורעת את העור. אני עושה את זה כל הזמן כל רגע כל שניה. אפילו כשאני מחזיקה את האייפון ברגע זה,במן חוסר תשומת לב,כמו טיק,אני מעבירה חזק את האגודלים על הקצה של האייפון כי הידיים לא פנויות להכאיב לי שם כשאני מחזיקה את הטלפון וכותבת. זה הגיע לרמה שהאגודלים איבדו מצורתן ויש בי פחד שיצטרכו לעקור לי אותן, האבסורד הוא שלא אכפת לי שלא יהיו לי אגודלים,אכפת לי שלא אוכל יותר לקלף. אני רוצה להפסיק ואין לי שום כיוון של התחלת מחשבה איך עושים את זה. לבד זה לא יקרה,אפילו כשחברה איתי ורואה את זה,ישר אומרת לי להפסיק ואחרי כמה שניות אני שוב עושה את זה. חשוב לי לציין אמרו לי שאני עושה את זה מתוך שינה גם. אשמח לקבל הסבר,רעיון למה זה יכול להיות,ממה זה נובע,מה הדרך בה אוכל לטפל בזה? ניסיתי הכל,כולל לשים תחבושות ופלסטרים ואני מורידה אותם בלי לשים לב! בבקשה עיזרו לי.. תודה.

היי,תודה על התגובה המבינה והמסבירה. לא הייתי אף פעם אצל פסיכיאטר,אבל הייתי אצל פסיכולוגית שידעה על האגודלים וראתה אותם ובכלל לא התעקבה על הנושא..

שלום,תודה על התגובה הסבלנית. הייתי אצל פסיכולוגית בעבר והיא לא ממש התעקבה על עניין האגודלים שלי. נשמע לי מטורף לקחת תרופות רק כדי שלא אפצע את עצמי באגודלים.. הייתי שמחה אם היית יכול להציע משהו יותר זול,פחות מעמיק כמו פסיכולוג. אולי משהו שאוכל לעבוד עליו בעצמי? קשה לשמוע שזה מלחץ,נכון שהחיים שלי לא פשוטים,אבל אני לא הראשונה ולא האחרונה שהחיים שלה עברו דברים קשים,ולא כולם איבדו את האגודלים שלהם.. קשה לי

שלום רב, אני רק בת 14 אך אני זקוקה לעזרה לגבי אמא שלי. אני גרה עם סבתא ואמא שלי ובחצי השנה האחרונה אמא שלי כנראה התחילה לדמיין דברים לא אמיתיים והיא חושבת שזה אמיתי. בדרך כלל יש לאמא שלי ריבים עם סבתא אבל כנראה היא התחילה לדמיין דברים ועכשיו היא חושבת שסבתא שלי רוצה להרעיל את אמא שלי ולמסור עליה מידע לאנשים זרים. אני בבית כל הזמן ואף פעם לא ראיתי את סבתא שלי עושה דברים כאלה, והיא גם בחיים לא תעשה. אבל כשאני וסבתא שלי מנסים להסביר לה שכל זה זה פשוט שקרים ולמה שסבתא שלי תעשה בכלל דברים נוראיים כאלה, היא לא מאמינה לנו. היא תמיד הייתה מאמינה אלי והייתה יודעת שאני תמיד דוברת אמת אבל זה רק נעשה להיות חמור יותר ועכשיו אמא שלי חושבת שאני שונאת אותה ולא רוצה לחיות איתה! אני לא יודעת מה קורה לאמא שלי אבל היא אמרה כל כך הרבה דברים לא נכונים ואני ממש דואגת לה, והיא לא רוצה ללכת לטיפול רפואי כי היא חושבת שהיא בריאה והיא לא מבינה שהיא לא אז אני וסבתא שלי לא יכולות לעשות כלום. תוכלו להסביר לי בבקשה איך נקראת המחלה או הבעיה הזאת ומה לעשות? תודה רבה!

אני מפחדת לספר לאנשים אחרים את הבעיה של אמא שלי כי הם יחשבו שמשהו אצלה ממש לא בסדר אז אני אספר לסבתא שלי את שם המחלה וכנראה היא תנסה להתייעץ עם רופאים שהיא מכירה. תודה רבה לך זה באמת עזר לי!

מה עושים להקאות אחרי האוכל שבאות ממחשבות על דברים מגעילים

מה עושים להקאות אחרי האוכל

שלום, אני בת 48 ואובחנתי כחולה במחלה ניוונית PLS .(לא ALS -כפי שרבים נוטים לטעות) עקב כך, סובלת מבעיות גופניות וגם מצבי רוח משתנים. למרות שאני עושה טיפולים אנרגטיים/רוחניים עם דמיון מודרך אני שוקלת להתחיל טיפול פסיכולגי. בעיקר אני שואפת לחדור עמוק לנפש להבין מה קרה לי (אם קרה) במהלך השנים או האם עברתי חוויה/טראומה שיושבת בתת מודע שלי ואולי גרמה לי לחלות במחלה. אני מאד מאמינה בקשר של גוף נפש. השאלה היא לאיזה פסיכולוג עלי ללכת ? קליני / רפואי ? ידוע לי שיש מס' התמחויות וחשוב לי לבחור את הפסיכולוג המתאים.. ואולי בכלל טיפול פסיכיאטרי? חשוב לי לציין שלמרות שכבר שנתיים שאני לא עובדת בגלל מגבלות פיזיות ( קבלתי % נכות מביטוח לאומי )אני כן עושה דברים לנפש כמו: לימוד פסנתר, שיעורי קרמיקה וכן פלדנקרייז ופילאטיס. האם באמת טיפול פסיכולוגי יכול להביא לשיפור פיזי? בעקבות המחלה אני סובלת מטונוס שרירים גבוה המקשה עליי את ההליכה, חוסר שיווי משקל וקושי בדיבור ( נעזרת בקלינאית תקשורת). למרות הכל אני שומרת על אופטימיות ובהחלט מאמינה שאפשר לשפר את מצבי הגופני באמצעות הטיפול המתאים. מצטערת על הטקסט הארוך ומצפה לתשובה תודה

בוקר טוב לפסיכולוג הרפואי יהודה זאת שוב שירה אני אתמול כתבתי לך את הסיפור שלי אבל שכחתי להוסיף כמה דברים דבר ראשון אני מאובחנת מגיל הילדות בתסמונת טוראט אני מטופלת בקלוניריט ואורפ פורטה קלוניריט פעמיים ביום ואורפ פעם אחת ליום כמו כן אני במעקב וטיפול אצל פסיכיאטרית הטוראט כרגע בלי טיקים מוטריים אבל יש לי טיק קולי שקוראים לו קופרולליה וזה השמעת מילים גסות קללות ללא כל שליטה אני לא מודעת לזה שזה קורה לי אבל זה לא רצוני וגם זה פשוט יוצא לי כי אני חייבת לשחרר את זה מימני וזה בא להיתבטות רק שאני עצבנית מאד כמו כן בעבר זה היה קורה כלפי אמי וסבתי וכל המשפחה שלי כמו כן זה קורה לי בזמן האחרון שאני נימצאת בחוץ עם הכלבה שלי אני פולטת מילים גסות ואין לי כל שליטה על זה זה לא רצוני זה דבר הראשון שרציתי לציין דבר שני אתמול סבתי מאד פגעה בי היא רצתה שאני ישים את המנורה על השולחן ורציתי לשים אותה בעצמי בקיצר היא רצתה לשים את הכבל שלה על השולחן ולא רציתי שהיא תעזור לי ותשים אותו על השולחן זאת מנורה מלח מאד גדולה וכבדה בקיצר לא רציתי לעזור לה והיא עשתה בעצמה בסוף וכמו כן היא מאד היתרגזה עליי וקראה לי פרה זה יפה שסבתא ככה קוראת לנכדה שלה שמאד קרובה עליה פרה? כמו כן היא עכשיו אמרה לי בוקר טוב אבל התעלמתי מימנה ואני עכשיו התייחס עליה כאילו היא אוייר והיא לא קיימת אני מחכה לרגע הזה שהיא כבר תילך לעולמה וזה יהיה מאד בקרוב כמו כן אני יהיה כל כך מאושרת שבנות דוד שלי יבכו אני מתה לראות את זה על הפרצוף שלהן אני יהיה מאד שמחה שזה יקרה כמו כן שכחתי להוסיף שאיני מעוניינת בכל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אז אל תפנה או תמליץ לי על טיפול כי זה מיותר כמו כן בעבר היתה לי כן השפעה על תרופת מוטיוליום ותרופת זופרן זופרן היה בהתחלה 4 מג ואז זה כבר לא השפיע ואז העלו לי תמינון ל8 מג ואז גם לא היתה השפעה תרופת מוטיוליום היתה לי כן השפעה בעבר על 10 מג כמו כן היא אמרה לי עכשיו סבתי שאני אחכה עכשיו עד שהיא תגיד לי שוב בוקר טוב אני מאד פגועה מימנה והחלטתי שאני הפעם ילמד מזה לקרוא לי פרה ומזה לפגוע בי ככה מצידי לא להיתייחס עליה בכלל ולבלוע תמילים שהיא מוציאה מהפה המסריח שלה ולהגיד לה את צודקת את צודקת העיקר שהיא תסתום אתמול היא חרפינה לי תשכל אבל הפעם היא מאד פגעה בי ומאד העליבה אותי ומאד הגזימה עם כל זה שאני חולה אז מה עם רציתי לעשות לבד אז היא לא רצתה שתילך להיזדיין טוב בקיצר זה כל מה ששכחתי להוסיף כמו כן עשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי כמו כן רצו לשלוח אותי לטיפול פסיכיאטרי כי הרופאה והפסיכיאטרית המחוזית של קופת החולים טוענות שההקאות זה תופעה פסיכולוגית ופסיכיאטרית וזה לא כי אין שייכות בכלל לפסיכולוגיה או פסיכיאטריה כי יש לי בוודאות היצרות במעי ולכן אני לא יכולה לעשות את הגלולה המצלמת (עשיתי בעבר ניסיון של קפסולה דמה שעשויה מלקטוז והיא ניתקעה לי ולא יצאה ולכן במצב הזה היא נמסה ולא צריך ניתוח להוציא אותה) כמו כן עם היתי ניגשת לבדיקה היתי מגיעה לחדר ניתוח כי היו צריכים להוציא לי אותה כמו כן הגסטרו שלי הציג אותי לישיבת צוות בתל השומר והם החליטו שאין לי את המחלה אבל אם אין לי את המחלה אז למה הוא לא שולח אותי לבדיקה אם כך? ואם אין לי את המחלה אז למה הגלולה ניתקעה פעמיים ולא יצאה? אבל עכשיו הוא מפחד לשלוח אותי לבדיקה עם הגלולה כי הוא מפחד שהיא תיתקע ולא תיצא אתה מבין מצד אחד הם קבעו שאין לי קרוהן אבל מצד שני אני מקיאה בלי הפסק ולאף אחד לא אכפת שאני עם כאבי בטן חזקים וחריפים אז מי מה ההקאות האלו? אמרו לי שזה תופעה של ההיצרות שיש לי במעי הדק הסופי האומנם? והאם יש לי כן היצרות אז למה הם החליטו שאין לי את המחלה כלל? כמו כן ההקאות התחילו לי רק בשנה שנתיים האחרונות תודה רבה על הייעוץ שלך אבקש מענה בהקדם עוד היום זה דחווף תודה רבה שירה

יהודה ניניו ערב טוב ושבוע טוב שמי שירה ואני בת 22 אני אספר לך את הסיפור שלי בגינו רציתי להיתייעץ איתך הסיפור שלי הוא כזה: אני כבר שלוש שנים סובלת מחשד למחלת קרוהן כמו כן הסירפי שלי הגיע ל20 שזה מאד גבוהה היתי מטופלת במהלך השלוש שנים האלו בבודזון 9 מג ליום ובמהלך הטיפול הכאבי הבטן התגברו לי כמו כן בשנה האחרונה אני סובלת מהקאות חריפות עד ירידה מאד מסוכנת של אשלגן בדם הגסטרו שלי הפסיק לי את הבודזון ונתן לי פורינטול שפגע לי בכבד ולכן הפסיקו לי אותו כמו כן אני לא יכולה לעשות את הקפסולה המצלמת עקב היצרות במעי הדק (עשיתי בדיקת פטנסי קפסולה דמה עשויה לקטוז וזה פעמיים נתקע ולא יצא מהגוף) עברתי המון בדיקות כמו גסטרוסקופיה 3 פעמיים קלונוסקופיה שלוש פעמיים בדיקות דם שתמיד הראו שסירפי גבוהה וסיטי למעי הדק שהראה היצרות במעי הדק ועכשיו עשיתי עוד פעם סיטי למעי הדק אבל הקאתי את כל החומר הניגוד ולא יכלו לראות כלום בסיטי הראשון זה היה בשנת 2009 והוא ראה שיש חשד למחלת קרוהן כרגע אני בלי טיפול פרט למששכחי כאבים נורופן אופטלגין וגם הפסיקו לי את הטיפול נגד הקאות קיבלתי בעבר פרמין מוטיליום זופרן טרבמין פרוטיאזין וכל תרופות ללא השפעה בעבר היתה השפעה לזופרן ואחרכ כבר ללא השפעה אני מיואשת לגמרי מהמצב ורוצים לשלוח אותי לאשפוז יום פסיכיאטרי בגלל זה ואני מתנגדת בגלל שאין שייכות לפסיכיאטריה וזה בגלל הקרוהן האם הבדיקה אטרוסקופיה כפםולת בלון יכולה לפתור את בעיתי? המליצו לי לעבור את הבדיקה הנל אבל חלק אמרו שהיא מומלצת וחלק אמרו שהיא מיותרת כמו כן הגסטרו שלי מבצע את הבדיקה והוא לא מוכן לעשות לי אותה מצידו שאני ימשיך להקיא ואני גם ככה יגיע מהר מאד לאשפוז אולי באשפוז יבררו מה יש לי והיתייחסו לבעיות שלי ומה עושים אם יש היצרות במעי הדק ואני לא יכולה לעשות את הבדיקה הגלולה המצלמת? והאם ההקאות זה תופעה של המחלה? לפי מה שקראתי הבנתי שכן חשוב לי לציין שזה קורה לי מיד אחרי האכילה או שתיה ועשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי הכל תקין מי מה זה יכול להיות? זה הסיפור שלי כמו כן הרופאת המשפחה רוצה לשלוח אותי בגלל הסיפור לטיפול דחוף במחלקת פסיכיאטריה אשפוז יום בבית החולים קפלן שברחובות התייעצתי עם כמה גסטרולוגים והם טוענים שיש לי כן את המחלת הקרוהן כי יש לי בוודאות היצרות במעי הדק הסופי ולכן איני יכולה לעשות את הבדיקה הקפסולה המצלמת כי עשיתי ניסיון של פעמיים בקפסולת דמה שעשויה מלקטוז והיא נמסה ברגע שהיא ניתקעת ואז במצב הזה אין צורך בניתוח כדי להוציאה ואצלי זה נתקע פעמיים ולא יצא ראו את הקפסולה במעי הדק וכתבו בדוח של הבדיקה שאין מעבר תקין לפי דעתי הרופאה שלי הכניסה לי שטויות במיץ עגבניות שאני זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי וזה בגלל לא רלוונטי כי זה בגלל הקרוהן כמו כן אני סובלת מהקאות בלתי מופסקות וזה רק הופיעה בשנה האחרונה ומי מה שהבנתי זה תופעה של ההיצרות במעי ולכן אני מקיאה איני מעוניינת לשמוע על פסיכולוג או אשפוז יום פסיכיאטרי איני זקוקה לשום טיפול אבל השאלה שלי אלייך היא האם לפי דעתך הרופאה שלי צודקת? לפי דעתי זה בוודאות בגלל ההיצרות ולא הקאות פסיכיאטריות או הקאות פסיכולוגיות כמו כן עשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי האם אני צריכה לגשת לאששפוז לבית החולים בגלל שההקאות מחריפות לי בשלב זה? אי אפשר יותר אני מגיע למצב של תת אשלגן בדם עקב ההקאות כל דבר שאני מכניסה לפה או שאני שותה הכל עולה לי לבד אני אפילו לא צריכה להיתאמץ פשוט הכל עולה לי בעצמו אני אודה לך על הייעוץ שלך כמו כן אל תתן לי המלצה על הטיפול כי איני מעוניינת בזה כמו כן אני מאובחנת כלוקה בתסמונת טוראט מגיל הילדות ואני מטופלת בקלוניריט ואורפ פורטה ואני במעקב של פסיכיאטרית תודה רבה וסליחה על המגילה אבקש שתענה לי בהקדם על הסיפור שלי תודה רבה שבוע טוב שירה נב הגסטרו שלי לא מוכן לטפל בי והוא לא מבין מי מה ההקאות אבל אי אפשר יותר ככה כמו כן נסיתי את כל התרופות נגד הקאות אבל אין השפעה כלל ולכן הפסיקו לי את כל התרופות בעבר היתה השפעה לתרופת זופרן אבל אחרכ כבר לא היתה כלל השפעה והגעתי למינון הכי גבוהה 8 מ"ג ליום אני כבר מיואשת והרופאה הזאת גם כן מכניסה לי שטויות לתוך השכל את השכל היא חרפינה לי

התחלתי את מחצית השניה של החיים. כבר כמה ימים שאני מרגישה עיפות רבה שלא נפסקת. יש ימים שאני פשוט תשושה.לוקחת טיפול תרופתי,אמרו דכאון, מה לדעתך אני צריכה לעשות?עובדת. בתודה

עובדת 7 שעות מידי יום 6 שנים,לומדת בפתוחה, מטפלת בהורים קשישים, רצה איתם,מסדרת, מנקה, מטפלת בענינים שלי.יש ימים שאני גמורה,לחצים,מתחים לוקחת טיפול תרופתי,וחיה.היום אני מרגישה יותר טוב נחתי יותר.

יהודה שלום, אני אחרי לידה כבר חודש , אני כל הזמן עצבנית אני מגיעה למצבים שאני אפילו לא יודעת את הסיבה שאני עצבנית , אני עושה מכל דבר סיפור. כל דבר קטן מעצבן אותי , בעלי אומר לי שיש לי התמוטטות עצבים . אך אני יכולה לטפל בזה ? אני ישמח לקבל מענה ממך מענה בדחיפות , תודה מראש נטלי ,

לאחרונה אני ממש פוחד להדבק בסרטן ואני סתם דוגמא פוחד לגעת בסבתא שלי כי היא חולת סרטן או לאכול ממה שהיא הכינה או השתעלה עליו או סתם דוגמא כשאני הולך אלייה הביתה אני פוחד לגעת בדברים שלה או דברים שכאלה בבקשה תעזור לי אני סובל ובנוסף אני פוחד מלהדבק בחיידקים

שלום יהודה! חברתי ואני רוצות לחקור את הקשר של התנהגות מטרידה (Disruptive Behavior) בקרב צוותים רפואיים לסטיגמה של אנשי המקצוע על נפגעי הנפש (ועוד משתנים...). לא הצלחנו למצוא כלי מחקר (בשפה העברית) שימדוד את ההתנהגות המטרידה (מונח רפואי). האם יש לך אולי ידע בנושא? ממש תודה רבה מראש! ליאורה.

אולי הגרסה העברית של שאלון PCC- Patient-Staff Conflict Checklist ? (ידוע לך אם יש לו גרסה בעברית?) שוב תודה...

שלום רב אני סטודנט שנה ג באוניברסיטת חיפה. בימים אלו אני שוקל את עתידי לגבי לימודים לתואר שני. רציתי לשאול לגבי פסיכולוגיה רפואית... 1) האם זה נכון שלאחר הלימודים זמן ההמתנה להתמחות אפילו ארוך ממה שמחכים כדי להתמחות בפסיכולוגיה קלינית? 2) אני מבין שבפועל פסיכולוג רפואי עובד בבתי חולים בעיקר, השאלה שלי היא האם ההיצע לא גדול על הביקוש במקרה זה. כלומר מה בפועל עושים עם זה?

יש סיבה שלא עונים לי?

אני בת 32, עומדת הינשא בקרוב, ולפני כשנתיים סיימתי לימודים אינטנסיביים בתחום מדעי הרפואה. כיום יש לי תואר PhD ועוסקת בתחום כחוקרת מעבדה בבית חולים במרכז הארץ במסגרת פוסט דוקטורט. אפשרויות התעסוקה שלי מאוד מצומצמות מאחר ומספר המשרות המוצעות בשוק הפרטי והציבורי הוא נמוך והשכר איננו מתגמל את שנות הלימודים וההשקעה המרובה בעבודה. כשהתחלתי את הפוסט דוקטורט ונכנסתי ל'עולם האמיתי', גיליתי שהעבודה עצמה משעממת, האינטראקציה עם האנשים הינה מינימאלית ורוב הזמן אני עובדת מול המחשב, ללא אתגרים אינטלקטואליים. הבחירה שבחרתי בשנות ה-20 המוקדמות לחיי כבר לא תואמת את ציפיותיי בשנות ה-30 לחיי וקשה לי לראות את עצמי יושבת עד הפנסיה (אם יש בכלל) ועוסקת במילוי דו"חות (מבחינתי זה בזבוז היכולות שלי, מתסכל, לא מתגמל ומנוון). חברים קרובים שגם הם מהתחום עשו הסבה מקצועית כל אחד לתחומו (רישום פטנטים, הוראה, תיאום מחקר קליני וכד'). בשנתיים האחרונות אני שוקלת לעשות הסבה לתחום ייעוצי או טיפולי. משחר ילדותי אני מתעניינת במחקר ברפואה ובפסיכולוגיה ומעוניינת לדעת איך ניתן לשלב את זה. מצאתי שתחום הפסיכולוגיה הרפואית הינו מרתק ורציתי לדעת האם עליי להתחיל את הלימודים מתואר ראשון ע"מ להשתלב בתחום זה? מיהן המכללות/האוניברסיטאות שמלמדות את התחום? חשוב לי לציין שנחשפתי לתחום הטיפולי במסגרת קורסים שעשיתי להעצמה עצמית וזה מרתק אותי. תודה על העצות, מאיה

שלום אני סובלת מבעיות אוסטרופרוסיסקשה ושברים בעמוד השידרה עקב אוסטפורוסיס ומקבלת זריקה אקלסטה ורופאי שיניים אמרו שאני חייבת לעשות טיפול שיניים בבית חולים כי אחרי עקירת שן הם לא מתאחים בכל זאת יש לי גם בעיות או סי ד ו ילדים שלי לא מוכנים לקחת אותי לרופא שיניים הם אומרים קודם תילכי ל פיסיכולוגית ואני לא יכלה לנסוע עם מונית כי כל קפיצה של מכונית אני מרגישה שעמוד שידרה שלי מתפרקת אני לא יודעת איך לשכנע אותם הם לא יכלים גם וגם כי לומדים וגם יש להם ילדים בבקשה תגיד לי איך לשכנע אותם ש קודם חשוב שאני אוכל לאכול תודה על העזרה שלך