פורום פסיכולוגיה רפואית
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
שלום רב, אני מודאגת מאד מהתנהגותה של בתי בת ה- -8. היא נכנסת להתקף זעם מכל עניין קטן, כועסת, מתפרצת, בוכה ולאחרונה אף מכה את המורה בכיתה: בועטת בה, דוחפת אותה. אם ילד בכיתה אומר לה דבר לא במקום היא כועסת, מתפרצת ומרביצה. קשה מאד להרגיעה. האירועים בחודשים האחרונים הם מדי יום. אנחנו מדברים המון בביית, מחזקים עלהתנהגותטובה וגם מענישים. ניסינו עיצוב התנהגות-לא ממש עובד. ברור לי שיש צורך בטיפול.אבל מי ומה? האם יש לך רעיון גם לעבודה בביית ובבית הספר? תודה דנה
שלום דנה, אני מניח שאתם אחרי השלב של הבדיקה הרפואית של דנה על ידי רופא/ת הילדים, במטרה לשלול שינויים בבריאותה הגופנית, האחראיים על השינויים ההתנהגותיים. במידה ולא אני ממליץ על פגישה משותפת עם הרופא/ה שלה. הכתובת הנכונה עבור בתך היא פסיכולוג/ית התפתחותיים, אליהם תופנו על ידי הקופה בה בתך מבוטחת. גם בסקטור הפרטי יש לא מעט פסיכולוגים התפתחותיים אליהם ניתן להגיע באמצעות המלצה (מהרופא/ה, ממני..) או דרך חיפוש ברשת האינטרנט. זהות הפסיכולוג/ית תלויה בעיקר באזור מגוריכם והדרך בה תבחרי בחיפושך (קופת החולים, קליניקות פרטיות). לידיעתך יש גם מרפאה התפתחותית טובה בשניידר- אני ממליץ, שם גם משלבים הדרכת הורים מסודרת. כל פסיכולוג התפתחותי יחבר בין הטיפול הפרטני/משפחתי לזה המערכתי מול גורמי החינוך. ובכל זאת חשוב להעלות זאת בשיחה הראשונה. בהצלחה רבה
שלום רב, בתי בת השמונה ילדה שמחה, אנרגטית ותלמידה טובה. בעקבות מחלה בקיבה סבלה מהקאות וכאבי בטן. המחלה הפיסית טופלה וכיום היא אינה סובלת מסימפטומים אלו. אבל, אינה אוכלת מחוץ לבית (מסעדות, חברים, ימי הולדת). ניסיתי לדבר איתה על כך, היא מקשיבה אך אינה עונה. לדעתי החשש שלה הוא מהקאות חוזרות . אציין שגם בביה"ס היא אינה אוכלת עד השעה 15:00. כאשר מגיעה הביתה "מסתערת" על האוכל ואוכלת אוכל מזין ובריא. אודה לך מאוד על התייחסותך.
טליה שלום, כפי שאת מציינת הבעיה של בתך מתבטאת מחוץ לבית, והיא החלה בעקבות האירועים הרפואיים והשלכותיהם (הקאות, כאבים). קרוב לוודאי שנוצר כאן מעגל של התנייה פסיכולוגית/התנהגותית המובילה להימנעויות שונות. טיפול פסיכולוגי-רפואי שמטרתו להתנות מחדש את חוויית האכילה מחוץ לבית הינו רלוונטי ביותר. לאחר פגישה ראשונית עם פסיכולוג רפואי העובד עם ילדים (אשמח לתת לך המלצות) יהיה אפשר לקבוע האם מדובר בטיפול קצר מועד או שיש צורך במתן תמיכה פסיכולוגית רחבה יותר. בהצלחה
תודה רבה על תשובתך. אנחנו גרים בחו"ל ומגיעים לביקורים קצרים בארץ בחגים. האם לדעתך מספיק שאנו ההורים נשוחח טלפונית עם פסיכולוג על הבעיה (בתשלום כמובן) וכך נוכל לקבל אולי הצעות לטיפול? או שעליי למצוא פסיכולוג מקומי שיוכל לטפל בילדה באופן רצוף? תודות רבות על התייחסותך:)
בת30 עברתי תקיפה מינית לפני שנה ששיתקה אותי+ הדבקה חמורה בפפילומה אח"כ טיפול בחומר כימי שכולל כאבים איומים ונזק חמור לנרתיק ולרחם שהחמיר בטיפול בית החולים!!!!, כאבי ראש כרוניים כתוצאה מטראומה ופוסט טראומה מתמשכת , סחרחורות , בעיות חמורות בזכרון , תשישות כרונית ,בעיות קוגנטיביות, הפרעות חמורות במערכת העיכול. אני בדכאון קליני חמור לא עוזר כלום- שיחות פסיכולוגיות , טיפול בתקיפה, פסיכותרפיה רפואית גופנית שכוללת טיפול אלטרנטיבי, כדורים פסיכאטריים , שינוי תזונתי, מעקב גניקולוגי, כמובן טיפול בנושא התקיפה . אף אחד לא ממש מבין מה עובר עליי וכל יום יש רק הידרדרות במצב הנפשי והגופני. בנושא הכלכלי כבר אין מה לדבר. הייתי בחורה מוצלחת כמעט בכל תחומי החיים (הייתי superwoman שעוזרת לכולם.הפכתי לרובוט ואיבדתי את החשק לחיות. על זוגיות אין מה לדבר בכלל. יש משפחה שמעודדת אבל כלום לא מצליח. מגיעה לעבודה כדי לא להשתגע. פעולה פשוטה כמו נהיגה או קריאה לפעמים בלתי אפשריים. מרגישה כמו חיה מתה. נטייה בעבר לחרדות ועכשיו החמירו, עם תחושת בדידות איומה ומחשבות אובדניות. מפחדת להישאר לבד בעולם ללא זוגיות, אהבה וילדים (אחד כבר נבהל מהענין) לא רוצה להגיע למצב של אשפוז ובאיזור שאני גרה (שפלה) אין בבתי החולים ממש טיפול של טראומה ופוסט טראומה לנפגעות תקיפה במצבים אקוטיים ומתקשה להגיע (בעיקר בגלל התשישות האיומה) למרכז הארץ.
שלום ענת, ראשית השתתפותי הכנה בכאב המתמשך המלווה את שגרת חייך בשנה האחרונה. מדברייך עולים שני דברים מרכזיים: האחד, שעברת הרבה טיפולים/ייעוצים/פניות לעזרה מאז התקיפה, והשני הוא שלהרגשתך דבר לא ממש עזר לך, או כדברייך " אף אחד לא ממש מבין מה עובר עליי וכל יום יש רק הידרדרות במצב הנפשי והגופני". מצד אחד את מעלה חששות ודאגות קיומיות אמיתיות וחשובות, שיש לגעת בהם בעדינות במסגרת טיפול פסיכולוגי, ומצד שני לא כל כך ברור מה את בעצם שואלת, מה את מבקשת, למה את זקוקה כרגע מבחינתך? ברור לי מהדברים שלך, שאת בעומס גבוה, ואולי לעיתים בלתי נסבל, אבל לא מרגישה שיש לך על מי להישען, ואפילו (כך נדמה מהדברים) גם לא על עצמך, וזוהי בעיה לא קטנה. כפסיכולוג, קשה לי שלא לראות בטיפול פסיכולוגי עזרה ראויה והכרחית למצבך, אבל בדברייך כאמור יש ספק גדול. אם כך, אני מזמין אותך לשיחה טלפונית עימי, ואולי ממנה אדע טוב יותר כיצד לסייע לך. כל טוב, יהודה
אני חיילת בת 20 כבר כמה חודשים שאני סובלת לעיתים מבכי לפעמים ללא שליטה, כשאני לבד בעיקר, תאבון ירוד, אני כמעט ולא ישנה אני מתעוררת בלילה ובבוקר מוקדם סתם ככה, מרגישה חוסר באנרגיה שאין לי כוח לזוז. אני מרגישה שיש עליי הרבה לחצים , אנשים סביבי אומרים לי שאני נלחצת מכל שטות. אני מנסה להירגע לנשום עמוק אבל שום דבר לא עוזר. הדבר שהכי מפריע לי זה הבכי זה לא עוזר לי להרגע ואני מרגישה שכשזה בא אני לא יכולה לעצור את זה. אני מודאגת ורוצה שזה ייפסק כבר ואני לא יודעת מה לעשות איך להוציא את הלחץ והכעס שיש בי. חשבתי גם לפנות לייעוץ מהצבא אבל קשה לי מאוד לדבר על זה אני לא יודעת אם אני מסוגלת
שלום שרון, כפי שכתבת, את מרגישה ירידה בולטת במצב הרוח וחוסר אנרגיה, שכנראה ואינם על רקע רפואי. עם זאת הייתי ממליץ לך גם להיבדק על ידי רופא, במידה ולא עשית זאת, על מנת לשלול את האפשרות שהשינויים במצב הרוח והחיוניות נובעים מסיבה גופנית. לשוחח עם פסיכולוג/ית זוהי ככלל חוויה המקלה על עומס ומצוקה שאנו נושאים בתוכנו. לאחר שתתנסי בשיחה אחת תוכלי לשקול זאת שוב, והפעם ממקום מנוסה יותר. פסיכולוג/ית עשויים לעזור לך לחוש מסוגלת יותר לשתף בעובר עלייך, ואני מאמין שזהו צעד ראשון ביצירת שינוי. הרבה בהצלחה, אל תוותרי, וקבלי עזרה יהודה
אני לא יודעת אם זה קשור לכאן או לא ואני מודיעה מראש שהמכתב קצת מתוסבך שלא כדי להתחיל לקרוא אותו כי כנראה לא תצא/י מזה בחיים אני יודעת שזה כנראה לא אפשרי אבל איך אפשר לשנות את האישיות שלך? אני לא אוהבת את עצמי מבחינה נפשית ומבחינה חיצונית אני אדם פסימי (מאוד) בודד שלא יודע להתחבר אני רוצה שיהיו לי עוד חברים אבל אני לא יודעת איך לפעמים אני גם מרגישה גועל ורצון לברוח מהחברה שאני רוצה להיות בה אני אדם שטקן שלא יכול להביע את הרגשות שלו בקול (יותר קל לי בכתב או לדמיין מה שאני אומרת למישהו בלב כמו עכשיו) וגם די דיכאוני אני לא מבינה איך אני חייתי כל השנים האלה ולא הרגתי את עצמי (גם עכשיו אני חושבת כך-לקחת סכין ולחתוך לי את הצוואר)אבל אני לא עושה את זה כי אני פחדנית (מי לא מפחד מהמוות?) אני גם פחדנית בכללי- פוחדת מדברים שלא קיימים למרות שאני יודעת שהם לא קיימים אני רוצה להיות מישהו ומשהו שלא אמיתי והייתי עושה הכל כדי להיות זה ( בטח מי שקורא את שיקרא את זה או כבר קורא חושב/ת שהמצב שלי מאוד מאוד קשה) יש לי עוד בעיה:אני לא זוכרת כמעט כלום מהחיים שלי (וגם זה חלק מזכרונות שלי שאני רואה תמונות) איך אני יכולה להחזיר אותם? (אני יודעת שזה נוגד את מה שאמרתי למעלה אבל איך אני יכולה להתחיל מחדש את החיים שלי? לא לזכור כלום להתחיל מחדש כל מה שאני זוכרת ולא זוכרת שיעלמו מהמוח שלי : הפחדים(במיוחד הם), הזכרונות הכל. וכנראה כבר הגעת למסכנה שאני אדם אובדני ,רב אישיותי(למרות שאין לי אישיות בכלל) ובקיצור מתוסבך שאי אפשר לתקן (
לפונה שאין לה שם, אני מאוד מתלבט אם וכיצד להגיב לדברייך. על פניו פנייתך איננה בתחום התמחותי, משום שאינך מציגה בעיה רפואית, אבל פנייתך מאוד כנה ישירה וכואבת, ולכן תשובתי. יש בעיות שקשורות בהתפתחות- הגיל שלך, השלב בחיים, הרקע ממנו צמחת. יש בעיות שקשורות בנטיות שלנו, משהו המכונה אופיינו ואישיותנו. יש בעיות שהתחילו בנו ויש שהתחילו מחוצה לנו. יש בעיות קטנות שגדלו ואחרות שפשוט הופיעו במפתיע ותפסו אותנו לא מוכנים. השאלה שאני הייתי שואל את עצמי ואותך, היא לא אילו בעיות יש לנו ומהיכן הגיעו, אלא היכן הכוחות שלנו, אליהם נתחבר כשאנו נאבקים בקשיים. אני לא אמליץ מייד על טיפול פסיכולוגי, כפי שאני נוהג לרב, אבל כן אבקש, במיוחד במידה ואת נערה (נאמר מתחת לגיל 18), שתשתפי מישהו שאמין עלייך ושאת רואה בו דמות להישען עליה, בדברים שכתבת כאן, מישהו שיכול לעזור לך להגיע לכתובת הנכונה, בה תארגני את המחשבות, תנשמי עמוק ותצליחי לראות את המוצא מכל המצב הזה. אני כאן לכל דבר ועניין אחר בהצלחה , יהודה
שלום יהודה, אודה לך אם תוכל להפנות אותי למחקר המדגים את התועלת שבטיפול פסיכולוגי המלווה טיפולי פוריות, או שיש לך מושג היכן אוכל להשיג נתונים העומדים בקריטריונים "מדעיים". תודה, אתי
שלום אתי ותודה על פנייתך, יש מספר מחקרים המצביעים על הקשר החיובי. אני מציע לך לשוחח עם יעל שרון ויעל סיוון, המעבירות קבוצה טיפולית לנשים באסותא, ובה הן מביאות עדויות ממחקרים שונים בעולם גם כאן בארץ, בסורוקה,נעשה מחקר מרתק על הקשר בין היפנוזה רפואית ופוריות עם תוצאות מאוד מפתיעות (בנשים שטופלו בהיפנוזה היה שיעור של 53% בהצלחה להיכנס להריון לעומת 30% בנשים שלא טופלו בהיפנוזה) ויש כמובן עוד תוצאות מעניינות ממרכזים רפואיים שונים בעולם. בהצלחה רבה במסע שלך
שלום אני בת 35, נשואה באושר ואמא לשלושה, עד לא מזמן הייתה לי גם קריירה מוצלחת. מזה כחודשיים אני נתונה תחת עומס נוראי (בעיקר בעבודה) מרגישה אאוטסיידרית ובודדה. יש לי ביטחון במעמדי ולכן אני מוצאת את עצמי מתפרצת וכועסת בהתקפי זעם נוראים על לקוחות, על קולגות, על המנהלים שלי, וגם על בני משפחתי וחבריי. בנוסף אני חווה המון תופעות סטרס כמו דיכאון, עייפות, פצעים בפה, פטריות ברגליים, מיגרנות, דפיקות לב מואצות, ולאחרונה גם "חורים" בזיכרון - דברים שעשיתי ואינני זוכרת שעשיתי אותם, לדוגמה. זה מדאיג אותי וגם את בן זוגי, רופא המשפחה מודע למצבי אך לא מודאג מכך. הייתי רוצה לדעת אם יש סיבה לדאגה מעבר למצב רגשי נקודתי. תודה.
שלום אביבה, זו דרך אחת לראות את מצבך כנקודתי, וייתכן שכך הדבר. אולם גם ייתכן ובחודשיים האחרונים בא לידי ביטוי מצב שהושם בצד לאורך תקופה ארוכה יותר. כך או כך, עצם פנייתך ותוכנה מעידים על מצוקתך, הגופנית והנפשית. ללא ספק יש נחמה גדולה בעמדה של רופאך המכיר אותך מקרוב. יש גם אפשרות להיוועץ עם פסיכולוג רפואי העובד עם הרופא , בסניף או בקופה, ואם אין בנמצא אחד שכזה אפשר בהחלט לפנות לפסיכולוג רפואי, אשר יעמוד בקשר ישיר עם הרופא להתדיינות משותפת בין שלושתכם. כל טוב, יהודה
בן כ 50 אזור מרכז. התחילו כאבי גב בכל עמוד השדרה והתגלו ניוונים והרבה בלט- דיסקים ולחץ על שורשי עצבים על כל המשתמע . בינתיים צריך גם לחפש עבודה חדשה די פקידותית, ולא יודע כיצד להתגבר/לחיות בכלל עם הכאבים. מחפש רופא שיקומי או/ו פסיכולוג שיקומי/ רפואי וכו'.. יש כאלו דברים בכללית מושלם? האם יש בכללית שירותי פסיכולוגיה רפואית או שיקומית? תודה
אלי שלום, אני מחזק את יוזמתך הנכונה ללוות את עצמך עם פסיכולוג שיקומי/רפואי הן במישור האישי והן בתעסוקתי. אתה מוזמן לפנות למרפאה לפסיכולוגיה רפואית בבילינסון (039377229) או לפסיכולוגים העובדים עם הקופה בקהילה (מידע דרך הסניף שלך או באמצעות אתר האינטרנט של הקופה) בהצלחה רבה
בחודש האחרון אני חווה חרדות קשות, מן תחושה של התפרקות וכאב נפשי רב, אך מה שמוזר ומבהיל בכל העניין שאני לא מוצא את הסיבה והמקור.. יש לי שינויים בחיים אבל רובם טובים - מצאתי עבודה שאני מאוד מרוצה ממנה, והחלפתי מטפל, וסה"כ אילולא החרדות הייתי אומר שאני בתקופה מאוד טובה, ולכן אני לא מבין מאיפה החרדות הקשות תוקפות אותי והאם זה מסוכן.. יש כאילו תחושה שאני הולך להתפרק כל רגע, ואולי שתתפרץ מחלת נפש או משהו, אבל זה נורא מוזר - כי אני לא מוצא שום סיבה, אין טריגר ואם יש טריגר אז הוא חיובי (כמו שציינתי לעיל).. זה נורא מבהיל אותי, ואני באמת פוחד. אני לא יודע אם זו הפרעת פאניקה מתמשכת שאין לה משמעות מלבד העובדה שזה סיפטום ,או שזה משהו רציני שדורש התייחסות פסיכאטרית. כרגע אני נמנע מלקחת כדורים למרות העוצמות הקשות.. מה לדעתך עליי לעשות.. ?
מיקי שלום, תודה על פנייתך. הפורום הנוכחי איננו הכתובת הנכונה עבורך. אנא הפנה את שאלתך החשובה לפורום לפסיכולוגיה קלינית שבאתר. בהצלחה יהודה
אני בן 20 עם ביטחון עצמי לא כל כך גבוה אבל דיי אופטימי בוא נומר ככה יוצא לי להכיר מלא אנשים ולא תמיד אני מזהה את אותם האנשים או שלפעמים אני פוגש מישהו ופעם שניה שאני רואה אותו אני חושש שזה לא אותו אחד שאני מכיר וזה גורם לאותו אחד לתחושה או שאני מתעלם ממנו או שלא זוכר אותו... מה עושים במצב הזה? העניין מפריע לי דיי הרבה זמן יש סיכוי שזה קשור לזיכרון לטווח הקצר? מחכה לתשובה...
פונה יקר, דבריך חשובים אך מאוד כלליים. מה שעוד אינני בטוח שזו הכתובת הנכונה להפנות את שאלתך. שים לב שהפורום עוסק בפסיכולוגיה רפואית (אנא הקדש מס' דקות לקרוא את דברי הפתיחה) במידה ויש לך רקע רפואי של מחלה או פגיעה גופנית אנא חזור אליי כל טוב יהודה
אני מחפשת פסיכולוג צעיר ומתחיל שיוכל לעזור לי בתחום ההפרעות אכילה. כל מי שפניתי אליו רצה טיפול שבועי של מינימום 250 שקל לטיפול וזה קצת לא מתאפשר לי כרגע פניתי לקופות החולים וכל פסיכולוג שראיתי לא פנוי כרגע לקבל דרך הקופות. דרך המרפאות לא יכולה כרגע לקבל טיפול מכיוון שאני עובדת עד 5 וחצי כל יום. האם מישהו פה מכיר/יודע על פסיכולוג מתחיל שיכול לקבל אותי?
פונה יקרה, אנא צרי עימי קשר על מנת שאוכל למצוא עבורך כתובת הולמת כל טוב יהודה 0506888050
[email protected] אנא שלח לי תשובה למייל זה או בדוק את תיבת המסרים שלך בקשה. המון תודה.
ההשתתפות בתשלות סמלי של 15 ש"ח לפגישה, העיקרון הוא תמיכה הדדית, יש הרבה הצלחות. אניא ישית ירדתי 30 ק"ג בעזרת מסגרת תמיכה זו. יש קבוצות בכל הארץ ובכל העולם. ניסיתי הכל - זה הפתרון הכי טוב, מה שלא סותר תמיכה פסיכולוגית אם אפשרית כלכלית.
שלום , תמיד היו לי שינויים במצב הרוח שלי אבל בזמן האחרון זה נורא מחריף ובמיוחד כשאני במחזור... מה שמפריע לי הכי הרבה זה בזוגיות שלי עם חבר שלי. אני איתו כבר 3 שנים [ואני לא מדברת איתך על ימים של שינוי מצב רוח אלא על שעות] ומה שקורה לי זה יכול להיות שאני מרגישה הכי מתגעגעת והכי אוהבת ושניה אחרי זה , תרתי משמע יש לי סוג של הרגשה דיכאונית כזאתי ופחד שאולי אני כבר לא אוהבת אותו או שמיצינו כי אנחנו כבר 3 שנים ביחד.. ואני מרגישה שאני לא חושבת בבהירות כשאני במצב כזה , כי הכל טוב אין בעיות רציניות בזוגיות שלנו.. ואני גם לא כ"כ מציגה את מצבי הרוח בפני חברי .. [כי זה קצת מחרפן באיזהשהו שלב] אמא שלי הציעה לי לקחת אומגה שזה מאזן , רציתי לשאול מה אתה חושב ? זה יכול להיות בגלל התזונה שלי ? אני מתחרפנת.. אני יכולה להיות מאושרת ושעה אחרי זה להיות בסטרס ולבכות.. :\ אתה חושב שזה מצריך טיפול ? ואם זה משנה , אני בת 17 וחצי.. [זה יכול להיות חלק מתהליך ההתבגרות ? ]
שלום נופר, שינויים במצב הרוח בהחלט מאפיינים את גיל ההתבגרות ויכולים להחמיר בזמנים של שינויים הורמונאליים כדוגמת מחזור חודשי. עם זאת, ציינת שתמיד היו לך שינויים במצב הרוח וייתכן שהדבר שווה בדיקה קצת יותר מעמיקה עם איש מקצוע, כמו אופי השינויים, עוצמתם וכדומה. לתזונה יש תפקיד משמעותי באיזון מצבנו הנפשי, שיוצא מאיזון כשיש לנו חסרים תזונתיים. לא התרשמתי שכך הדבר אצלך, אבל גם ייתכן שלא פרטת בנושא. מכיוון ששתפת את אמך, וטוב שכך, ייתכן ונכון יהיה לשוחח איתה על אפשרות לפגישת ייעוץ ראשוני עם פסיכולוג קליני המתמחה בעבודתו בגיל ההתבגרות, ויש כאלו רבים וטובים. בהצלחה
היי, אני בת 24 מאילת ויש לי בעיה שמקשה על התנהלות תקינה בחיי היום -יום. כל חצי שעה בממוצע אני צריכה פיפי(וזה בלי לשתות כמעט) נעשו לי כל הבדיקות הרופאיות הכוללות רופא נשים,אורולוג,בדיקות פולשניות,סכרת,ADH וכו'..הכל תקין!! לכן הגעתי למסקנה שזה כניראה פסיכולוגי, שכן אם אני נמצאת ליד שירותים ויש לי אפשרות ללכת מתי שרק ארצה אני יכולה להתאפק אפילו שעה. אבל אם אני מטיילת ברחוב,נוסעת,או בכל מצב בו הליכה לשירותים היא לא זמינה מיידית אני מתחילה להשתגע! כל הגוף רועד לי, הזעה בכפות הידיים ותחושה שאם אני לא משתינה עכשיו אני עושה בתחתונים! ואז קורה הרבה פעמים שאני כבר מוצאת איפה לעשות ואז כמעט ולא יוצא כלום או יוצא ממש ממש קצת שתן. התלות הזו בשירותים בכל מקום מקשה לי על החיים. אני באמת רוצה להיות נורמלית ולקום בבוקר לשתות ולאכול ולדעת שאני יכולה לצאת לטייל או לנסוע או כל דבר בלי לחשוב 100 פעם . לדעת שאני יכולה להתאפק מהסופר הביתה נסיעה של 10 דקות ולעשות פיפי בבית. אשמח לעזרה, בברכה, רותם.
שלום רותם ותודה על פנייתך, השתנה תכופה שלא על רקע רפואי עשויה להופיעה על רקע פסיכולוגי מגורמים שונים, חלקם על רקע רגשי וחלקם על רקע התנהגותי-התנייתי, וכמובן שילוב בינהם. אין דרך אחת לטפל במצוקתך והדבר יצטרך להתברר בשיחת בירור עם פסיכולוג רפואי. הפסיכולוג יברר את ההיסטוריה של המצוקה, ירד לעומק עם ההבדלה בין תנאים "בטוחים" ל"לא בטוחים", קרי כשאת יוצאת לרחוב, ועוד, על מנת לקבוע את מסלול הטיפול הנכון לך. בקשי מהרופא המטפל בך המלצה לפסיכולוג עמו הוא עובד, או שאותו הוא מכיר מעבודתו במרפאה. אני מאמין שאת יכולה למצוא תשובה למצוקתך בטיפול פסיכולוגי ממוקד. בהצלחה
לד"ר שלום רב. מצטער מראש אם מה שאני ארשום פה יצא קצת ארוך, אני פשוט רוצה ללכת להתחלה של כל הסיפור. אני בן 23, סטודנט. לפני כמה שנים, בגיל 17, בדיוק הייתי בכיתה י"ב. תקופה דיי לחוצה, נפרדתי מחברה שלי, עברתי תאונת דרכים, בגרויות ופסיכומטרי. לילה אחד הלכתי לישון והרגשתי שחסר לי אוויר, הייתי בטוח שמדובר בהתקף אסטמה (הייתי אסמטתי בילדותי, אבל ללא התקפים המון שנים) והופתעתי. איכשהו הצלחתי להרדם בסופו של דבר, אבל בוקר אחרי זה התעוררתי בדיוק עם אותה התחושה, הרגשה שמישהו יושב לי על החזה ואני לא מצליח לקחת נשימה עמוקה. רופאת המשפחה, לאחר סדרת בדיקות אמרה שאני בריא לחלוטין והביא לי כדורי הרגעה. חודש לאחר שהתופעה התחילה היא עברה כלא הייתה והופיעה תופעה חדשה. התחלתי להרגיש סוג של חוסר מיקוד, הרגשה מוזרה כמו אחרי כמה בקבוקי בירה ביום חם... כאילו שאני מסתובב שיכור ומעופף. נבדקתי ע"י ניורולוג ואפילו עשיתי סיטי ראש, כל הבדיקות יצאו תקינות. עם הזמן לתחושת הריחוף נוספו עוד תחושות כמו חולשה, הרדמות של הידיים והמון דברים נוספים. מדובר במצב תמידי, אני מתעורר בבוקר לתוך התחושות האלה, והולך לישון איתם... לפעמיים ללא שום סיבה הן נעלמות מעצמן ואני מרגיש מצויין. בנוסף חוויתי מספר התקפי חרדה "קלאסים" שהגיעו בפתאומיות. לאחר שהבנתי שככל הנראה מדובר בבעייה נפשית ונרגעתי מעט, התופעות כמעט נעלמו לחלוטין, או הופיעו לעיתים רחוקות ונדירות. אבל כל זה היה לפני שנים.. כיום אני סטודנט, הלחץ בלימודים הוא עצום ולפני כחודשיים חזרה לי התחושה של הריחוף. אני אנסה לתאר אותה טוב יותר, זאת הרגשה כמו של סחרחורת, אבל לא בדיוק סחרחורת, כי למרות שאני מרגיש שאני לא יציב, אני בסדר גמור, הולך ישר והכל... כלומר זאת רק הרגשה פנימית. לפני כשבוע, ללא שום סימן מוקדם קיבלתי כנראה את התקף החרדה החמור ביותר שהיה לי. בדיוק חזרתי הביתה מהלימודים, ותוך שניות הרגשתי סחרחורת קשה, התקשתי לעמוד כי הרגשתי שאני נופל, בשניות הראשונות היה לי קשה גם ללכת ישר, לכל זה התלווה הזעה של הידיים, פחד מאיבוד הכרה, דפיקות לב חזקות ורעידות. מרבית התופעות פסקו לחלוטין אחרי כ-10 דקות, וכל ההתקף נעלם לחלוטים אחרי כשעה. מאותו ההתקף, אני נמצא במצב של המתנה. כל התופעות שתיארתי למעלה והיו לי כשהייתי בן 17 חזרו. בוקר אחרי זה קיבלתי שוב התקף. בין התקף להתקף אני מסתובב כמו שיכור, מרגיש שהראש שלי כבד ולא מחובר לכלום, הרגשה של חולשה וסחרחורת. נבדקתי ע"י רופא עיניים, א.א.ג, וביצאתי בדיקות דם מקיפות.... הכל יצא תקין. יש לי כמה שאלות... 1. האם התופעה שתיארתי של הרגשת ריחוף ו"שכרות" היא תופעה מוכרת של חרדה? 2. האם התקף חרדה יכול לגרום לסחרחורת כל כך כבדה שלא תאפשר לך ללכת ישר במשך כמה שניות? 3.האם אפשר להגיד בבטחון שהפרעת החרדה שלי התפרצה שוב? תודה.
שלום מקס, אני ממליץ לך להקדיש תשומת לב לבחינת שאלותיך יחד עם פסיכולוג, ממש באותה גישה רצינית ואחראית שלוותה אותך בבחינת התופעות הגופניות עם רופא. לצערי אין קיצורי דרך, במיוחד לאור ההיסטוריה הארוכה של התופעות והיעדר כתובת פסיכולוגית מקצועית עד כה לבחינתן. בהצלחה יהודה
שלום, רציתי לשאול לגבי תרופה נוגדת דיכאון - טיבעית. זכור לי תרופה שכונתה הפרוזק של הטבע? האם מכיר? האם קיימת תרופה טיבעית לדיכאון? תודה
שלום פני, אינני מוסמך להמליץ או לייעץ בתחום התרופתי הרפואי או הטבעי את מוזמנת להפנות את שאלתך לפורום פסיכיאטרייה בהצלחה יהודה
שלום, אני עומד בפני בחינת פסיכומטרי האורכת כשלוש וחצי שעות שבה אני בגלל הלחץ כנראה צריך ללכת להשתין לפחות פעמיים. אין לי זמן לצאת והדבר מהווה לי בעיה רצינית. חשבתי אולי אם יש כדור או תרופה כלשהי שאקח אותה רק למבחן כדי שישלול ממני את צורך לצאת לשירותים במהלך הבחינה. אשמח לתשובה . תודה
שלום תומר, אנא התייעץ עם רופא המשפחה שלך בסוגיה הזו לחילופין, ובמידה ואינך סובל מבעיה רפואית/גופנית המסבירה את מצבך, אני ממליץ לך ללמוד טכניקות הרפיה ווויסות מתחים אצל פסיכולוג רפואי. בהצלחה יהודה
שלום לכם. אני לא יודע אם זאת הכתובת הנכונה לכתוב כאן על הבעיה שלי, אך הנחתי שאם זה לא, לפחות אולי תוכל להכווין אותי איפה כן אוכל לחפש ולאן לפנות. אני לומד כבר מספר שנים, ובשנה הראשונה חרדת הבחינות שלי הייתה נוראית, אחרי שנתיים כבר התחלתי ללמוד איך להשתלט עליה, אך אני מוצא פעמים רבים שאם הייתי רגוע, ולא חרד - ההספק והאיכות שלי ישתפרו פלאים. רציתי לדעת אם יש אולי ספר שאתם יכולים להמליץ לי לקרוא כדי לקבל עוד כלים איך להיפתר מהדבר הזה - "חרדת מבחנים". תודה מראש, גו'ן גו'.
שלום לך, הדבר ששמת אליו לב הוא החשוב ביותר, כדבריך "אני מוצא פעמים רבים שאם הייתי רגוע, ולא חרד - ההספק והאיכות שלי ישתפרו פלאים". הפסיכולוגיה יודעת לטפל היטב באדם הסובל מחרדת בחינות, ושימוש בגישה קוגניטיבית-התנהגותית הוכחה כיעילה מחקרית. הפורום הנוכחי עוסק בפסיכולוגיה רפואית ובנושאים הקשורים בהתמודדות עם חולי ופגיעות גופניות ולכן איננו המתאים ביותר עבורך. אנא הפנה את שאלתך גם לפורום לפסיכולוגיה קלינית ואו קלינית של הילד והמתבגר, לפיה התאמת גילך. בהצלחה מדרך ובבחינות. יהודה
שלום לך, הדבר ששמת אליו לב הוא החשוב ביותר, כדבריך "אני מוצא פעמים רבים שאם הייתי רגוע, ולא חרד - ההספק והאיכות שלי ישתפרו פלאים". הפסיכולוגיה יודעת לטפל היטב באדם הסובל מחרדת בחינות, ושימוש בגישה קוגניטיבית-התנהגותית הוכחה כיעילה מחקרית. הפורום הנוכחי עוסק בפסיכולוגיה רפואית ובנושאים הקשורים בהתמודדות עם חולי ופגיעות גופניות ולכן איננו המתאים ביותר עבורך. אנא הפנה את שאלתך גם לפורום לפסיכולוגיה קלינית ואו קלינית של הילד והמתבגר, לפיה התאמת גילך. בהצלחה מדרך ובבחינות. יהודה
לפני חודשיים נכוותי בעבודה. היום עם חבישות לחץ לשנה הקרובה בידיים ובזרוע שמאל. פנים צוואר וחזה בשלבי החלמה . בפנים אין צלקות למזלי. בשל קושי בשינה וחוסר שקט במהלך היום הרופא רשם לי ואבן -כדור פעמיים ביום. חשה כי אין לי כוחות להתמודד, מחשבות של פחד מהעתיד וממה שיהיה איתי.אילו צלקות ישארו? איך העבור את השנה הקרובה ? מין גוש תקוע בגרון . האם זה הטיפול המתאים? הבנתי כי הכדור הנל הינו לטיפול בחרדות אך לא בדכאון. האם אני נכנסת למצב דכאוני?
שלום אביבית, אני מאוד מצטער לשמוע ומרגיש את סבלך. אני מתרשם שאת נמצאת בנקודה בחייך בה את צריכה את כל הכוחות האפשריים להתמודדות נכונה עם מצבך המורכב מבחינה רפואית. בזמן הזה אך טבעי שתחושי שינויים במצב הרוח ועלייה בתחושות הלחץ הנפשי. אינני יודע מהן מערכות התמיכה שלך, מי נמצא לצידך, ובאילו תנאים את חיה. כמו כן אינני יודע דבר על עברך. כל זאת חשוב לדעת על מנת לעזור לך לנווט ביעילות בחדשים הקרובים תוך גיוס מקסימלי של כוחות מעצמך ומסביבתך. יש פסיכולוגים רפואיים טובים שיכולים לתמוך בך ולהעניק לך כלים רגשיים ומנטאליים חשובים שישרתו אותך בתקופה זו, למשל ללמוד כיצד להרפות את הגוף לנשום נכון ולרכך כאב, למשל להתבונן אל הרגשות המקננים בך ולהעניק להם מילים, להקל על העומס הרגשי, לתת לך כלים בניהול המחלה והמידע הרפואי הקשור במצבך, ליצור קשר עם הרופא המטפל ולשתף פעולה עמו בטיפול בך ועוד. אנא צרי עימי קשר על מנת שאוכל לסייע לך במציאת פסיכולוג/ית רפואי/ת מתאים. יהודה (0506888050)
אני מבינה וחשה כי אני צריכה עזרה. לבלעי ומשפחתי אני לא רוצה להכביד גם ככה הם תןמכים וגם להם קשה.לאור העובדה כי אני חיה באזור המרוחק מהמרכז וקיים מחסור באנשי מקצוע , הבנתי כי קיימת אפשרות לפנות למיל"ה וכי שם אפשר לקבל טיפול מיידיי ויעיל - כך אעשה . תודה על המילים החמות
אני לא יודע אם זה קשור לפה, אני אנסה בכל זאת. בחודש האחרון אני שם לב שאני משתנה בצורה דרמטית, מקצה לקצה, ולא תמיד לטובה... הולך לי הביטחון, הביטחון להגיד מה שאני חושב, בקיצור סלף הסטים מתערער... כל זה התחיל כשהמזג אויר התחיל להיות חורפי, יכול להיות שזה קשור, יכול להיות שלא... יש לי היסטוריה של שינויים כאלה לטובה ולרעה, לא היה לי טיפול פסיכולוגי רציני ... אני יודע שזה מאוד כללי. אני בן 20 משרת ביחידה קרבית . אני מעוניין לדעת מה גורם לזה.
ד שלום, המצב שאתה מתאר מתאים לברור מעמיק יותר בנוכחות של איש מקצוע. לנסות ולתת לך תשובה מה גורם לכך יהיה מאוד לא אחראי מצידי הן משום שיכולות להיות לכך סיבות מאוד שונות (היסטוריה אישית, מצב חיים נוכחי, מצב בריאותי ועוד) והן משום שתאורך את עצמך הינו כללי ביותר. עובדת היותך חייל בשירות סדיר מאפשרת לך גישה מיידית לפסיכולוג העובד עם היחידה/חיל בהם אתה משרת. ייתכן ואתה חושש מחשיפת המצוקה שלך אך בסופו של דבר הסתרת המצוקה עשויה גם להחריפה. אני מבקש לעודד אותך לשתף בני משפחה קרובים בעובר עליך ולקבל מהם תמיכה ועצה. הרבה בהצלחה יהודה
שלום רב לאחר cva מלפני 5 שנים סובל מ-ptsd דיכאון,חרדה,כאבים ניורולוגים הפרעות אישיותיות קוגנטיביות מטופל בנוגדי דיכאון וחרדה ועוד' כדורים לא עוזרים.האם מומלץ להשתמש בגראס רפואי ואם כן. מה התהליך לקבל אישור לשימוש. תודה מראש
שלום יוסי, אני לא ממליץ להשתמש בגראס אלא לאחר בירור מקיף עם פסיכולוג רפואי/פסיכיאטר/נוירולוג. רק רופא מוסמך לרשום רישום רפואי לגראס. אנחנו יודעים היום ששימוש בגראס רפואי, על אף השימוש ההולך ונעשה נפוץ בו בימינו, עשוי להחמיר מצבים נפשיים מסויימים עד כדי התדרדרות למצבים פסיכוטיים. אני לא פוסל את השימוש בגראס אבל כן קורא לשימוש מושכל בו תחת פיקוח של איש מקצוע, בכל זאת מדובר בחומר שיחד עם העדויות המחקריות על השפעותיו המיטיבות יש עדויות מחקריות לא מבוטלות לגבי השפעותיו השליליות. אתה מתאר את עצמך כנתון בכאוס רגשי ומנטאלי, אינני יודע אם פנית לטיפול עד כה או מהן עמדותיך לגבי טיפול פסיכולוגי, אבל אני ממליץ לך בחום לפנות לפסיכולוג רפואי שמבין היטב את תחום ה-CVA והשלכותיו. אשמח לעמוד לרשותך בכל דבר נוסף יהודה
יהודה שלום אכן אני נמצא בהשגחה במרפאה הפסיכיאטרית ברמב"ם ע"י פסיכיאטרית וטיפול פסיכוטארפי פארטני וזוגי.שוב.נוטל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה,מידי םעם חוזר לרופאה משנה לי כדורים ,ולא עוזר במיוחד וכך אני קרוב ל-5 שנים.
יש לי אובססיה על ניקיון ולמרות כל סוללת המטפלים שעברתי שהורו לי להישאר בחרדה ולא לבצע את הטקס שטיפת הידיים אפילו שעשיתי כך ולא ביצעתי את הטקס במשך שבועות אבל עדיין המחשבה ממשיכה להציק לי על כך שידי לא נקיות מה עושים?
שלום קובי ותודה על פנייתך לצערי אין זה המקום הנכון להפנות אליו את מצוקתך אני ממליץ לך להפנות את דבריך החשובים לפורום לפסיכולוגיה קלינית או פורום פסיכיאטריה מאחל לך שתמצא תשובה למבוקשך יהודה
שלום. אני בת 30 .יש לי פחד של כהל. לא מצליחה לדבר בחלל.כי אם אני עומרת משו ישר אני אדומה.מאוד מפחדת מהסמקה אז מעדיפה בחלל לא לדבר.איזה תרופה וטיפול יעזור לי ש לא יהיה לי הסמקה.אולי פחות אני אפחד לדבר.תןדה רבה
תמי שלום, ההסמקה היא ככל הנראה עוד ביטוי של קושי רגשי לעמוד מול קהל/קבוצת אנשים. אינני יודע מול אילו קהלים את אמורה לעמוד, במה את עובדת, האם התופעה מתרחשת גם כשאת בחברת אנשים מוכרים כמו בני משפחה. המלצתי לך היא לפנות לקבלת ייעוץ פסיכולוגי ראשוני לאבחנת הבעיה והצעת דרכי טיפול המתאימים לך. ניתן לקבל ייעוץ פסיכולוגי במסגרת קופת החולים שלך, לשם כך פני לסניף בו את מטופלת/הקרוב לביתך. בהצלחה
שלום רב , אנו הורים לילדה בת 9.5 אשר הובחנה כילדה עם בעיות קשב וריכוז, אנו מבקשים לדעת מהם הזכויות לטיפול פסיכולוגי לילדה ?. האם היא זכאית לטיפול ברכיבה על סוסים ? , כמה שעות בשבוע ? בחודש ? . האם היא זכאית לטיפול אישי עם פסיכולוגית מרפא בעיסוק ? . אנו מבוטחי מכבי זהב מקרית שמונה , ולצערינו אנו לא זוכים למענה מהקופה. מישהו יכול לסייע לנו ? אנו מודים לכם מראש
יאיר שלום, אני מאמין שתוכל לקבל תשובה מקצועית והולמת בפורום אחר בפורטל דוקטורס בשם -"פורום ביטוח משלים - כללית מושלם, מכבי זהב ועוד "- המנוהל על ידי ד"ר אודי פרישמן. בהצלחה לך ולילדה. יהודה
אני רוצה להתנצל מראש אם זו לא הבמה, אך יש בידי 2 חבילות ציפרלקס עם מרשם מרופא המשפחה שלי. בינתיים עברתי תרופה לוייפאקס ולכן נותרתי עם 2 חבילות ציפרלקס שלמות ואין לי מה לעשות איתן. מי שרוצה את החבילות+המרשם מהרופא שתיראו שאני בנאדם אמין ולא איזה שקרן שייצור עימי קשר לאימייל [email protected] אני מקווה שלא אצטרך לזרוק אותם לפח אם אפשר לעזור למישהו אחר שזקוק להם. ושוב פעם אני מבקש סליחה אם זו לא הבמה. יורם.
יורם שלום, הצעתך נדיבה ויפה, עם זאת אני ממליץ שתעביר את התרופות לרופא המטפל בך. תרופות מהסוג הזה נכון שיהיו תחת פיקוח רפואי על מנת למנוע שימוש לא הולם בהן. מאחל לך כל טוב. יהודה
יש לי חברה מאוד טובה, יש לה חבר ונראה לי שהיא מפתחת אליו מעין אובססיה, הקשר בינהם מאוד לא בריא הם רק חודשיים יחד והוא תמיד אומר לה שהוא לא מוכן שהיא תתגייס ושלפני הגיוס הם יתחתנו ושהוא רוצה שהיא תביא לו ילד, היה תקופה גם שהיא חשדה שהיא בהיריון ושהיא גילתה שהיא לא, הוא מאוד התאכזב הוא מאוד רכושני כלפיה הוא תמיד אומר לה אם תעזבי אותי אני יהרוג אותך.. ניסיתי לדבר איתה, האמת שאני מנסה כל הזמן להסביר לה שהקשר קצת לא בריא וזה לא הגיוני שבגיל 17 עובר לה בכלל המחשבה על להתחתן ולהביא איתו ילד, עד עכשיו היא הייתה אומרת לי מה פתאום.. אין מצב. ולפני כמה ימים יצא לנו לדבר על שוב אבל הפעם יותר לעומק והיא אמרה לי אני אוהבת אותו ברמה שאי אפשר לתאר אני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי. איך שהיא אמרה את כל הדברים האלה זה היה דיי מלחיץ היא גם אמרה שבאיזשהו מקום אם הוא יציע לה נישואין היא תסכים כי ככה הוא יהיה רק שלה ואם היא תיכנס להיריון זה יכבול אותו אליה.. אני לא יודעת מה לעשות, איך אפשר לעזור לה, אף פעם היא לא דיברה ככה,נורא קשה לי להסתכל עליה ולשמוע אותה אומרת את הדברים האלה זה כאילו היא הפכה לבן אדם אחר..
מירי שלום, הפורום הנוכחי עוסק במצבים נפשיים המתלווים להתמודדות עם מחלה או פגיעה גופנית. כל טוב, יהודה
ראשית אני חייבת לציין שאני תלמידה מצטיינת ומקובלת חברתית. עברתי במהלך ה5 שנים האחרונות 7 ניתוחים גדולים ועוד כמה קטנים- כולם בעקבות גידול שפיר בעצם הקרסול. הניתוח השישי היה בתחילת החופש הגדול האחרון והשביעי (שכנראה הוא גם הניתוח האחרון שאעבור) היה לפני שבועיים. בחצי שנה האחרונה, (בין שני הניתוחים) הציונים שלי ירדו משמעותית (מממוצע 90 לממוצע 70) ואני פחות מתרכזת בלימודים. אני כמעט בטוחה שזה קשור לניתוחים, למרות שזה לא מעסיק אותי ביום-יום. יכול להיות שזה מחששות או התרגשות לקראת חזרה להליכה רגילה? ממה זה יכול לנבוע?
פונה יקרה, ראשית אני משתתף בשמחתך, אם הבנתי כראוי, שהקץ לפרוצדורות הניתוחיות. מקריאה על פניו של הדברים, ולמרות שניכר שאת נערה עם תושייה רבה וחשיבה אופטימית, אני גם מתרשם שעברת לא מעט סבל, בלשון המעטה. שאלתך חשובה וכנה ואני לא בטוח שיש לי תשובה אחת עבורך. בהחלט ייתכן שהירידה בציונים הינה ביטוי למתח והחששות שליוו את התהליך הרפואי הארוך והמסובך שעברת. ייתכן גם שהירידה הינה טבעית עקב מעבר לכיתה גבוהה יותר עם חמרי לימוד מורכבים יותר, ומכיוון שאת בשליש הראשון של השנה שווה להמתין בסבלנות ולראות האם המגמה משתנה. ייתכנו כיוונים נוספים, למשל מה שרמזת עליו כהתרגשות או חשש לקראת הבאות. הירידה בציונים מדאיגה אותך, ובצדק, אולם לא הייתי ממליץ לך להתמקד בזה יתר על המידה, וכן ממליץ לך להשתמש בזה כהזדמנות ללכת לפגישת ייעוץ פסיכולוגי, שעשויה לשפוך קצת יותר אור על מצבך ודרכי ההתמודדות עמו. פסיכולוג רפואי הינו בהחלט כתובת ראויה. שתפי בדברים את הורייך או את אחת מהדמויות הבוגרות המרכזיות המלוות אותך בחייך, הקשיבי מה יש להם לאמר בנושא ותקבלי החלטה. לכל שאלה או התייעצות נוספת בעניין אשמח לעמוד לרשותך. בהצלחה
האם יכול להיות מצב שבו בן אדם יפסיק להפעיל את היד והרגל פשוט בגלל שהוא רוצה שיטפלו בו. האם זה יכול להיות בעיה בראש אחותי קיבלה "כאילו" אירוע מוחי שבהם היד והרגל לא עובדים היא עברה את כל הבדיקות כולל MRI וCT ראש ולא נמצא דבר אבל היא לא מתפקדת האם יכול להיות שהיא באמת עברה אירוע מוחי ולא רואים את זה בבדיקות האם הכל בראש שלה ואם כן איך קוראים למחלה שלה ? לקחנו אותה לפסיכאטר והוא לא איבחן את המצב כבעיה בראש אבל נתן לה כדורים לטיפול בחרדה מה עוד אפשר לעשות ?
נינה שלום, ראשית אומר שהתשובה היא כן, שיתוקים גופניים יכולים לנבוע ממקור נפשי. מצבים אלו תועדו ודוסקסו כבר בראשית המאה הקודמת וכיום יש עדויות מחקריות המצביעות על כך שבמצבים פסיכולוגיים מסויימים הגוף יכול להגיב בתגובות הדומות לשיתוק עצבי. בהקשר הזה את מוזמנת לעיין בתקציר מחקר שנעשה כאן בארץ לפני מס' שנים בודדות: http://www.nature.com/sc/journal/v40/n7/full/3101307a.html עם זאת, אינני רופא ויש לוודא קודם כל שאכן נשללו כל האפשרויות הקשורות בבריאות הגופנית של אחותך. את כותבת שהפסיכיאטר לא אבחן "בעיה בראש", ועם זאת הוא זהה חרדה. טיפול נוגד חרדה עשוי להיות יעיל, יש לבחון אותו לאורך מספר שבועות, תוך ביקורים חוזרים אצל הפסיכיאטר לצורך בקרה ושינוי של המינון או סוג התרופה, בהתאם לצורך. טיפול פסיכולוגי-רפואי מתבקש במקרה של אחותך, וטוב מוקדם מאשר מאוחר. יש פסיכולוגים רפואיים המתמחים בתחום הנוירולוגי ובהחלט אני ממליץ להפגיש את אחותך עם אחד שכזה. אינני יודע מהי סביבת המגורים שלכם, את מוזמנת ליצור עימי קשר לאיתור מקום טיפול מתאים. בהצלחה
אני בת אדם מוזרה מאוד אולי אתה תוכל להנחות אותי בלי ללכת לפסיכולוג ..... אני לא הלכתי בזרם תמיד הייתי שונה ,בגיל 15 התחתנתי בהריון הבאתי 2 ילדים ועשיתי הכל להתגרש עד כדי נסיונות התאבדות, בלי עבודה כסף או עזרה משפחתית התגרשתי חייתי עם גבר הבאתי ממנו ילד שיגעתי אותו עם התקפות קנאה חולנית חוסר אמונה צעקות ומכות התחתנתי איתו הבאתי עוד ילד, אני לא מוצאת מנוחה כמעט כל שנה אני עוברת למקום עבודה חדש ולא שרע לי אני פשוט רואה רק את הרע במקום ואחרי זה מתחרטת וגם נשארת כל כך הרבה זמן בגלל בעלי שלא נותן לי לעזוב . אני יכולה להיות עם מליון חברות ומשפחה ופתאום אני רבה עם כולם ורוצה להיות לבד מנתקת קשרים ויושבת בבית אוכלת לא מנקה או מבשלת יש לי 4 ילדים פשוט כל היום רואה טלויזיה מעשנת סגריות וחיה בעולם שלי ואז שוב אני יוצאת מבלה מבזבזבת כסף כאילו אין מחר ואין כסף יש לי חובות של 1000000 אלף שקל שבעלי לא יודע עליהם אני יודעת להסתדר מצויין בלהסתיר. אני יכולה פתאום לקום באמצע הלילה ולהפוך את הבית או לאפות ולבשל במשך ימים שלמים והכל נזרק או מחולק לחברות. אני עצבנית מקללת ומשתוללת כמו חיה ומצד שני אני נחמדה עוזרת אכפתית ( לכן החברים שלי נשארים הם אומרות שאני חברה טובה .... ברור הם לא ממש רואים אותי בתקופת הקריזה אני מתנתקת מהם ) הילדים דיי סובלים הבן הגדול אמר שהוא לא רוצה בת זוג עצבנית וצעקנית כמוני הוא בן 27 ועוד לא התחתן ...מפחד ! קראתי לאחרונה על מחלה שנקראת "מניה דיפרסיה" וראיתי שכל מה שכתוב שם עובר עלי במשך חיים שלמים אבל אני לא הלך לפסיכיאטר יש לי ילדים ואני לא רוצה שיחשבו שאני משוגעת ( למרות שכולם אומרים שאני צריכה דחוף טיפול פסיכיאטרי. השאלה שלי האם יכול להיות שאני באמת משוגעת האם פסיכאטר יגלה את זה כבר בפגישה הראשונה כי אני רוצה אולי כדורים ...כאילו בלי להמשיך טיפול.... משהו שירגיע אותי ? תודה רבה על עזרתך המשך יום נפלא
שולמית שלום, פנית לפורום פסיכולוגיה רפואית, בו אנו דנים בנושאי בריאות וחולי גופניים והקשרם הנפשי. אני ממליץ שתפני את דברייך גם לפורום פסיכולוגיה קלינית או פורום פסיכיאטריה שבאתר. עם זאת, אני מתרשם שפנייה לטיפול נפשי עבורך היא הצעד הנכון. פגישה עם פסיכיאטר בהחלט עשויה לתרום לא מעט לאיזון מצבך. בהצלחה.
הי, לפני כמעט שנתיים התגלה אצל אימי סרטן. היא עברה ניתוח קשה וטיפולים כימוטרפיים. במהלך כל התקופה מצבה הנפשי היה קשה. מאז היא לא מצליחה להתעושש. היא בכתה כל הזמן, לא אכלה כמו שצריך והתקשתה לקום מהמיתה. הלכנו למספר רופאים פסכיאטרים שניסו על אימי המון סוגים של תרופות אך דבר לא שיפר בצורה משמעותית את המצב. הרופא המומחה הפרטי האחרון סיכם בכך שלאמי יש דיכאון עמיד לתרופות ויש לעבור לביצוע שוק חשמלי. הטיפול הזה מפחיד את אימי מאד והיא לא רוצה לעבור אותו בשלב זה. התרופות שנוסו הן: Cipralex Recital Miro Zyprexa Zyprexa + Vipax Zyprexa + Cymbalta Zyprexa + Cymbalta + Trazadil Zyprexa + Wellbutrin האם יש אפשרויות נוספות? מה עוד ניתן לעשות? האם טיפול פסיכולוגי ולא פסכיאטרי יכול לעזור? אני רואה שהיא מתעייפת ממצבה עוד ועוד, חייב למצוא לזה מוצא. תודה!
שלום אלכס, אני מתרשם ממצבה המורכב של אמך וממליץ מאוד לקחת את אותה לפגישה עם פסיכולוג רפואי לפני קבלת החלטה בנושא. בהצלחה צור קשר ישירות איתי לכל עזרה נוספת שאתה זקוק בעניין זה
מזה כמה חודשים יש לי תופעה של עקצוצים בלשון והרגשת מתכתיות בפה. עשיתי על מיני בדיקות והכל תקין אצלי מסתבר שיש לי תסמונת שנקראת BMS שמה בעברית הוא תסמונת הפה הבוער. התסמונת כנראה שאין לה טיפול אולי רק כל מיני תוספי מזון וויטמינים למינהם. התופעה הזו ידועה בעיקר בקרב נשים היא יכולה להמשך עוד מספר חודשים אולי שנים והיא יכולה להעלם פתאום. קשה לי זה מצב של חוסר אונים שיש לך משהו שאין לו טיפול ספציפי אני חוששת שזה ימשך לעד זה מתסכל מעצבן מפחיד ומטריד אנא אם שמעתם על תופעה כזו ויש לכם יעוץ בשבילי אשמח לקבל.
ריקי שלום, כפי שאת מתארת וחווה, מצב זה מעורב באי נוחות וכאב. תסמונת זו לא הוכחה כנובעת ממקורות נפשיים, אולם ההתמודדות עמה גוררת לא מעט מצוקות נפשיות, כגון שינויים במצב הרוח וחרדה. מעבר לטיפול הרפואי המוצע (שכולל לרב משככי כאבים ותוספי מזון) טיפול פסיכולוגי-רפואי יכול לשפר את ההתמודדות שלך עם הכאב, ללמד אותך לערוך שינויים התנהגותיים במידת הצורך שימנעו את החרפת הבעיה, ולעבד את החוויה הרגשית השלילית המתפתחת במקביל להתמודדות. בסל של הפסיכולוגיה הרפואית יש כלים רבים שעשויים להקל עלייך רגשית ופיסית. אני מאמין שלאחר פגישה אחת עם פסיכולוג רפואי תוכלי יחד עמו לבחור את הכלים הנכונים עבורך ביותר. בהצלחה
שלום רב, אמי בת 52 - סיימה כרגע סבב 1 של טיפול כימוטרפי עקב סרטן הקיבה. היא ירדה ב3 חודשים קרוב ל20 ק"ג היא מסרבת לאכול למרות שכבר אין לה כאבים בזמן אכילה ואומרת שלא תהיה מוכנה לעבור טיפול כימוטרפי נוסף והיא מעדיפה למות. כל מה שניסינו לא עוזר ,בגלל שאינה אוכלת מצבה הולך ומתדרדר . אשמח אם תוכל ליעץ לי, תודה.
שלום טלי, אני מתרשם שהבעיה של אמך נובעת ממקור רגשי. יש תרופות שיכולות לסייע לייצב את מצב רוחה של אמך ובמקביל לעורר תאבון, אולם לא בטוח שאמך תהיה מוכנה להיענות לטיפול תרופתי. יש אפשרות שפסיכיאטר יראה את אמך, מבלי לדעת מהי עמדתה של אמך בכל הנוגע לקבלת עזרה מאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. כיום יש פסיכיאטרים שנותנים שירות לחולים בבתי החולים הציבוריים (במיון או לפי הזמנה במחלקות/מרפאות) ולא רק בבתי חולים פסיכיאטריים. יש גם אחרים שעובדים בקופה. אפשרות נוספת היא להפגיש את אמך עם פסיכולוג רפואי לאבחון ראשוני של מצבה הנפשי ולקבל המלצות קונקרטיות להמשך טיפול בה. הכי חשוב כרגע זה ליזום מפגש בין אמך לבין איש מקצוע בתחום. אנא פני אליי ישירות במידה והמצב מתדרדר.
ברצוני לדעת מהו כדור הריספונד 1 למה מקבלים אותו ואיזה תופעות לוואי יש לו ומתי יש להפסיקו תודה מאת סיגלי 8
פונה יקרה, אינני מוסמך, כפסיכולוג, לענות על שאלות הנוגעות לטיפול תרופתי. הכתובת הנכונה עבורך הינה פורום פסיכיאטריה. בארץ, כמו במדינות רבות אחרות, פסיכולוגים אינם מורשים לייעץ, לרשום או לעסוק בכל דרך שהיא בטיפול תרופתי פסיכיאטרי. מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך.
בוקר טוב ושבת שלום , אני בת 28 ויש לי שאלה ... אני לא רוצה להתחיל להתבכיין פה על מר גורלי השלמתי עם זה מזמן אבל בכללי אני בדיכאון למעלה מעשר שנים עם כל מה שמשתמע מכך לא מצליחה להחזיק עבודה או זוגיות או קשרי משפחה נורמליים הייתי בטיפול פסיכולוגי אבל התייאשתי אני לא בדיוק בחורה ביישנית ולדבר עם פסיכולוג על אותם דברים שאני גם ככה מדברת עם כל העולם לא עוזר לי ניסיתי נוגדי דיכאון שלושה סוגים שונים והתופעות לוואי היו קשות מדי בשבילי ולכן וויתרתי גם על זה השאלה שלי היא: יש לי הזיות של חרקים זה בא בגלים במשל כשנה אולי קצת יותר אני רואה ג'וקים או עכבישים זוחלים על הקיר ואז אני מסובבת את הראש ומסתכלת ואין שם כלום בהתחלה זה היה רק ויזואלי עכשיו זה כבר נהיה מוחשי אני מתעוררת לפעמים בתחושה שמשהו זוחל לי על הרגל אבל אין שם כלום העניין הוא שכמו עם הדיכאון הבולימיה החתכים וכל שאר השריטות שלי אני למדתי לחיות גם עם זה הבעיה שזה כבר התחיל להשפיע עליי ביום יום כמו לשבת בחוץ עם חברה ולקפוץ על הרגליים באמצע השלוק כי ראיתי נחש זוחל מתחת לשולחן לכי עכשיו תסבירי אך ראית נחש שלא נמצא שם באמצע מסעדה בדיזינגוף סנטר :-) אשמח לדעתך המלומדת.....האם אני משתגעת?? תודה רבה ושבוע נפלא
תמרה שלום, את מתארת חוויות המשפיעות על תחושת היציבות הנפשית שלך, ומובילות אותך לשאול האם את משתגעת. ובכן, לא מקומי ולא מקומו של הפורום לתת תשובות מעין אלה. אני שם לב למצוקתך ומבין שאת בטיפול פסיכיאטרי, ומקווה שאת משתפת בגילוי את הפסיכיאטר המלווה אותך. בפורום הנוכחי אני מתייחס למצבים נפשיים המתלווים להתמודדות עם מחלה, פגיעה גופנית, נכות או מצב רפואי אחר. מהבנתי הראשונית את מצבך, הפורום הנכון יותר עבורך להתייעץ בו הוא זה של הפסיכולוגיה הקלינית. מאחל לך הצלחה במציאת הכתובת הנכונה לך
אני טופלתי בעבר ברסיטל 20 מ''ג והפסיכולוגית אמרה לי להפסיק בהדרגה ומשום מה זה חזר לי הדיכאון מה אתה ממליץ לי לעשות לחזור לכדורים לקחת חצי כדור בהתחלה ואח''כ שלם ביום או בלילה אשמח לתשובה כי הפסיכולוגית נעלמה לי ואין לי את מי לשאול אשמח לתשובה ענינית תודה :)
שלום דנית, העניין שאת מעלה הינו חשוב ביותר ויש להתייחס אליו ברצינות. צעד ראשון - פני עכשיו לרופא/ה שרשם לך את הכדור ושתפי אותו בדברים שכתבת ובתחושות העוברות אלייך. צעד שני - מצאי עכשיו פסיכולוג/ית שילווה אותך בתקופה הנוכחית ויהיה בקשר עם הרופא המטפל. במידה והצעד הראשון או השני הינם מאיזו שהיא סיבה קשים לך, צרי עימי קשר ישירות בסלולארי (0506888050) על מנת שאוכל לסייע לך בצורה יותר מדוייקת..
החבר שלי מאוד קנאי אני לא יודעת מה לעשות איתו האם יש תרופה לקנאה
אין לי חברים ואת היכולת להתחבר לאנשים חדשים וזה מציק לי מאוד מה לעשות
שלום אופיר, קשה לי לענות תשובה אחראית ושלמה לפנייתך, בין היתר משום שאינני מכיר את הרקע שלך ואם משום המגבלות של המדיום הנוכחי של הפורום. אין לי חברים ואין לי יכולת להתחבר לאנשים, אינם בהכרח אותו הדבר. זה שזה מציק לך זה דבר חשוב, בעיקר משום שרק כך תחפש כיצד לשנות את המצב, וזה בחזקת חצי הדרך לפתרון (המוטיבציה). פסיכולוגים טובים לא חסר, ואם לא בחרת בכך כאפשרות ראשונה הייתי רוצה לדעת מדוע. ממליץ לך מכל הלב להסתייע באיש מקצוע.
שלום אני ינסה להסביר את הבעיה שלי היא לא פשוטה לפני שנתיים עברתי תאונת דרכים לאחר מכן טופלתי בבית חולים ועברתי טיפולים משקמים, מאז השיקום אני סובל מחרדות כשאני צריך לצאת מהבית למקומות שאני לא מכיר טוב או אפילו סתם לצאת לבילוי בשעות הערב, זה קורה ואין לי יכולת שליטה על זה ועל מצבי הרוח שזה גורם לי מה לעשות ?
אסי שלום, מה שאתה מתאר מתאים לתגובה פוסט טראומתית הבאה בעקבות האירוע הקשה שעברת. אינני יודע מה כללו ה-'טיפולים משקמים' כדבריך, והאם כללו תמיכה פסיכולוגית והתייחסות להתנהגות הנמנעת שלך, בכל הקשור ליציאה מהבית. כשאתה כותב שאין לך שליטה על זה, אני מניח שאתה מתכוון שזה לא נעלם, ולאו דווקא שזה לא משתנה. טיפול פסיכולוגי עוזר לך להבחין בין מצבי החרדה השונים, למפות את האירועים והתגובות, ללמוד את תגובותיך ולהכיר את אזורי השליטה שלך כמו גם את אזורי חוסר השליטה, לרכוש כלים לוויסות יעיל של החרדה, ולנהל שגרת חיים תואמת צרכים. אינני יודע כמה זמן עבר מאז התאונה, אני מניח שככל שעובר הזמן וחווית החרדה איננה נעלמת מתפתחים ספקות והימנעויות נוספות. ממליך לך בחום להתחיל טיפול, במידה ולא התחלת כזה. טיפול פסיכולוגי יתמקד בשינוי התנהגותי קוגניטיבי, וישלב שיחה על התגובות הרגשיות שעומדות מאחורי ההתנהגות היום יומית, עיבוד החוויה הטראומתית של התאונה ושינוי של התניות שנוצרו (למשל רעש מכוניות שמתנה את זיכרון התאונה שיהפוך בעזרת הטיפול בחזרה לרעש מכוניות מנוטרל). במידת הצורך ישלב הטיפול טכניקות נוספות כמו ביו]פידבק והרפיה במטרה להחזיר את השליטה על הסימפטומים של החרדה. אני מקווה שיש בדברים הללו תשובה לשאלתך, אשמח לעמוד לרשותך בהמשך. כל טוב.
לא עדיף להשאיר בבטן!
במידה וסימן הקריאה במקומו, ולא החליף בטעות סימן שאלה, אז אני מסכים בהחלט. עם זאת, לפעמים חסר באמת או נדמה שחסר את מי לשתף ועם מי לחלוק את תכני הבטן. אני מקווה שכאן תהיה הזדמנות לשתף, לחלוק ולהיתמך.
שלום רב, אני מבקש לברר האם קיים טיפול תרופתי לאגורפוביה, פחד ממקומות פתוחים. אציין כי אני נוטל ציפרלקס מזה כשבוע (מאז יום חמישי האחרון) ולא ידוע לי אם זה עוזר לכך ספציפית. מזה כחודש אני מתקשה לצאת מהבית ואין ממצא נוירולוגי או אורתופדי.
דני שלום, הבעיה שאתה מתאר צריכה להיות מטופלת מול פסיכולוג/פסיכיאטר באופן סדיר ושוטף, הן לצורך מעקב והן לצורך רכישת כלים יום יומיים להתמודדות יעילה. לעניין שאלתך, טיפול תרופתי הינו חשוב לליווי הטיפול הפסיכולוגי, אך לא במקומו. הטיפול התרופתי מהווה פלטפורמה ממנה תוכל לעשות את השינוי המבוקש בחייך עם פחות מאמץ. ציפרלקס הינה תרופה רלוונטית למצבך, עליך להמתין מספר שבועות בטרם תתחיל לחוש את האפקטיביות שלה. אני ממליץ בחום ללוות את בדיקת יעילות התרופה במעקבים סדירים עם הפסיכיאטר/רופא שרשם לך אותה. בהצלחה
