פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום, שמי עדן ואני בת 23, מאובחנת בהפרעת פאניקה וocd, אני אישה מאוד פעלתנית וחיובית שיש לה הרבה שאיפות ומטרות! בתקופות רבות בחיי היו לי מחשבות טורדניות והתקפי חרדה, חלקם היו גדולות וחלקם היו קטנות אבל צלחתי אותם כמו גדולה והמחשבות האלו אינם מפחידות אותי יותר. אני בת אדם בעלת שליטה גבוהה גבוהה מאוד! היו לי בשנתיים האחרונות ככל הניראה כמו כל אנשים בגילאי ה20 מחשבות על החיים ומה משמעותם. אבל לאט לאט זה התחיל לגדול עד שבשבוע הזה התחיל לי התקף חרדה עצום עם סערות מחשבתיות, זה גרם לי לישון הרבה, לאכול פחות, וגם תנודות מחשבתיות של שמחה ועצב ככל הניראה בגלל המחשבות. המחשבות הטורדניות מעיקות ומעצבנות, ואני נלחמת בהם בקשיחות, הן תמיד מתעוררות בפחדים ובדברים שאני הכי ההיפך מהם, והפעם הפחד מלהשתגע ולהיות סכיזופרנית, בדקתי הרבה תכנים באינטרנט על המחלה ועד כמה שהיא קשוחה ונוראית, ואני כל כך, כל כך מפחדת שזה יקרה לי, אני רוצה לחיות ולהגשים את החלומות שלי וליהנות מכל רגע! זה כל כך מפחיד אותי , הפחד הזה לצאת משליטה “ואם” אגלה שיש לי את המחלה חיי יעצרו לתמיד, אני ממש מפחדת! במיוחד שראיתי שזה מתפרץ בגילאים האלו אצל נשים. עוד קצת רקע: אין לי היסטוריה משפחתית של מחלות נפש במשפחה, אני למדתי בבית ספר רגיל, תיכון, וגם לומדת, יש לי אוטיזם בתפקוד הגבוהה ביותר שלו, לא עברתי אירוע טראומאתי כמו מוות, אבל כן עברתי חרם חברתי, והמודעות שלי ויכולת השליטה הם מצויינות! אני גם מאוד רגישה. בין המעבר לשינה לשנת \ שיתוק שינה הופיעו דילזיות ואשליות מה שמאוד נפוץ להופעתם בדרך כלל אצל כולם בזמן שינה, לא שותה, ולא מעשנת, שומרת על עצמי מאוד!, בילדות בתקופת ההתבגרות החלו לי מחשבות שאנשים מסוקרנים ממני אבל לא מפחד חלילה, ככל הניראה כי הייתי עדיין צעירה ותמימה. יש לי משפחה אוהבת ותומכת ועכשיו אנחנו בדרכינו למצוא טיפול יום והעלנו את המינון על ידי המלצת הפסיכיאטר, אני מאוד מפחדת מהמחלה הזו, ורוצה להיות בשליטה ככל האפשר ובעשייה מלאה ובהגשמת חלומות, מה אני יעשה?

שלום, אני מקווה שתדעי לענות לי. אני מטופלת בהזרקות בגלל דיסטוניה (טיקים בעיניים) ויש סיכוי שאצטרך להפסיק אותו. הומלץ לי לנסות טיפול בהיפוך הרגלים (HRT) אבל ממה שאני מבינה זו שיטה שעובדת על התמודדות עם התחושה המקדימה לטיק. הבעייה שאצלי אין תחושה מקדימה. אם התחושה הזו לא קיימת אצלי, יש רלוונטיות לפנות לטיפול מהסוג הזה? תודה

אני קמה לבקרים עם חרדות איומות, זיעה וחום גוף, דופק לב מהיר ומלא מחשבות של חוסר מסוגלות וחוסר תקווה אני לא מצליחה להירגע, מה אפשר לעשות במצב כזה בשביל לא לאבד את השפיות שלי? אציין שכל פעם כשאני מרגישה ככה אני נזכרת בתקופה שהייתי ככה וישר הלכתי לקבל כדורי הרגעה מפסיכיאטר אני לא רוצה שוב להגיע לזה וכתוצאה מכך אני נלחצת. ואני לא יודעת למה, שיחות עם פסיכולוג או מטפל רגשי מלחיצות אותי כאשר באים לדבר על החרדה, אז איך ניתן לטפל בחרדה עצמה או בעצם להגיע לשורש שלה מניין באה? יש לי פחד לאבד שפיות ושליטה על חיי

אני נמצא כרגע בהתקף חרדה נורא מתסכל בהתקף חרדה הזה אני מתחיל להריץ סרטים של איך אני מתמודד לאיזה מטפל אני הולך שיעזור ואם לא יהיה מי שיעזור מה יהיה? מי יעזור? ואז אני מגיע למצב שאני אומר ״אם לא תהיה לי ברירה ולא אוכל לשאת בחרדות ובתסכול שיוצא לי אולי ארצה למות״ ועצם המחשבה על כך עוד יותר מלחיצה אותי המטפלת שלי טסה לחול לשבוע ואני לא מודע איך אתמודד שאני ככה בלי ההודעות והעזרה שלה למה חרדה מרגישה כל כך רע? למה חרדה מרגישה כל כך מפחיד? למה אני מפחד לאבד את עצמי ולרצות להגיע למצב קיצון בגלל ההתמודדות שלי? אני מרגיש כל כך חסר אונים אשמח לעזרה איך מתמודדים במצבי קיצון אני ממש פיסת צעד מלרוץ לפסיכיאטר אבל אני מפחד שייתן לי כדורים שישתקו אותי

עצם המחשבה והידיעה שאני מתמודדת נפש (חרדות ומחשבות ופחדים) מקשה עליי להמשיך לחיות ככה. אני פיזית מרגישה שקשה לי עם התווית הזאת. איך מתמודדים? פחדים זה אומר שאני מפחדת לחלות במחלות נפש, מפחדת לפגוע בעצמי. אציין שהפחד אצלי התחיל סה״כ מספק שעלה שאולי אני לסבית והתקדם למחשבות יותר חמורות שגורמות לי להתייאש מהחיים. איך מתמודדים ולא נכנעים לייאוש?

ערב טוב דוקטור מאז שקראתי על תסמיני מאניה דיפרסיה אני חושב שיש לי את זה. אני פתאום יכול להיות בסדר עם חברים ואז נכנסת מחשבה או אני מתחיל להיות בדאון ובחוסר תקווה וייאוש והראש שלי חושב הרבה אפילו הרבה יותר מדי. מה התסמינים של מאניה דיפרסיה בעיניך? מה שתיארתי זה יכול להיות זה? כי לא אבחנו אותי פעם אחת הייתי אצל פסיכיאטר היא אמא רק אוסידי והפרעת חרדה כללית לא דיבר על משהו אחר אבל אני מפחד שזה התפתח אצלי פתאום באמצע החיים אני בן 25 את חושבת שמאניה יכול להגיע פתאום? גם פתאום אני יכול לשבת עם חברים ולהגיד אני כזה רגיש איך אני מתמודד עם החיים אני נתקף מחשבות בלי סוף ופוחד מהם ומפחד לפגוע בעצמי מתי אני מגיע למצב שאני מבין שאני חייב לטפל בעצמיי וללכת למיון פסיכיאטרי? מה נקודת השיא כי כרגע מרגיש לי שאני בייאוש ופחד לפגוע בעצמי מה את ממליצה לעשות? משהו בי מרגיש שזה פחד אבל לעיתים אני מרגיש שאני באמת באמת עלול לעשות משהו כי אני מרגיש לא טוב נפשית ורגשית אני אשמח לעצה כנה מהלב לא מחפש אישורים את רואה פרדתי בפנייך מה עובר עליי ואשמח שתשפכי קצת אור על המצב שלי ועל מה את ממליצה לי לעשות

זאת פריקה. אמן אמן אין אמן תקראי❤️ אני מתחרפנת באמת אין לי שקט בראש לשניה אחת. אני מסוג האנשים שיש להם חשיבת יתר, לא יודעת למה ומאיפה זה נובע ובנוסף יש לי גם קשב וריכוז מאובחן ככה שהראש שלי לא נח אף פעם!!! אפילו כשאני ישנה, אני חולמת כל כך הרבה ואז יוצא שאני ישנה הרבה. הצורת חשיבה הזאת אומנם לפעמים בא על ידי ביטוי בחשיבה מאוד יצירתית כי בכל זאת הצורת חשיבה שלי יותר עמוקה מאנשים אחרים אבל זה לא שווה את זה כי אני פאקניג מתחרפנת כבר מזה. אבל זה אומר שעל כל דבר אבל על כל דבר אני חושבת יותר מידי הרבה יותר מידי, באובססיה. בכל דבר בחיים שלי אני בהתחלה רוצה משהו ואז הראש שלי אומר לי רגע אבל יכול לקרות ככה וככה ועולים מליון סיבות ותרחישים אפשריים ללמה לא ואז אני מתחרטת עבודה שאני לא מוצאת בגלל זה, אם זה גברים שאני יוצאת איתם אם זה החלטות שאני צריכה לקבל! זה לא לעשות משהו כי אני יכולה להיכשל בו ולחשוב שאני אכשל במשהו מונע ממני לרצות לעשות את המשהו הזה. זה אומר לנתח כל דבר אני מסוגלת לנתח שעותתתת כל משפט שמישהו אומר לי! זה אומר שכל דבר קטן שקורה לי אני חייבת לשתף בזה בערך את כל העולם כי החשיבת יתר הזאת לא מאפשרת לי אחרת אם לא אשתף אצטרך להתמודד עם כל המחשבות לבד ולפעמים לקחת החלטה לבד! וחלאס נמאס לי זה משתלט לי על החיים אני לא יודעת מה זה ואם זה סוג של ocd כי זה כן מחשבות כפייתיות שאין לי שום שליטה בהם, גם אם אנסה. אני חושבת אלף פעם על כל צעד בחיים שלי עד שאני מחליטה אם כן או לא. זהו תודה לכל מי שקראה עד לפה. מישהי מזדהה? עוד מישהי כזאת? מישהי שהיא כזאת והצליחה אולי להתגבר על זה? הלפ מייי😭 זה הגיע למצב שעולות אצלי שאלות של מה רק אסיים את חיי אצליח להפסיק את המחלה הזו??

אני מפחדת לא לדעת להתמודד עם החיים ובשעת קושי לשלוח יד בנפשי. החרדות העיקריות שלי יושבות על זה! על זה שאני מודעת לכךך שיש לי חרדות, מחשבות טורדניות ואוסידי. עצם העובדה שיש לי מחלת נפש שנקראת ocd מלחיצה אותי ולא נותנת לי מנוח בחיים כי אני מרגישה פגומה ומרגישה שרק אם אעשה לעצמי כביכול משהו אז זה ייעלם ואפסיק לסבול. לא יודעת מרגיש לי שנורא קשה לי להתמודד עם העובדה שיש לי ocd, כאילו קשה לי לקבל את זה. מה יכול לעזור לי להתמודד עם זה גם בהמשך החיים ולא להגיע למצב שאני חושבת על לסיים את החיים שלי בגלל דבר כזה?? אציין שהמחשבות האלה הגיעו לי כי שמעתי על שני אנשים שלא יכלו לסבול יותר את המחשבות ואת העובדה שיש להם אוסידי ופשוט התאבדו. אני לא חשבתי על זה אף פעם אבל מאז ששמעתי את הסיפור שלהם התחלתי להכנס ללחץ ולמחשבה על זה שאין לי דרך מילוט מההפרעה הזאת בעצם !! את חושבת שאוסידי יכול לעבור ולהיעלם או שמא מדובר במחלה נפשית תמידית? אשמח למענה כולל של כל מה שרשמתי

אני רואה נקודות ובכללי יש לי צלינדר גבוהה יש לי מלא חרדות בתקופה האחרונה וניתוקים אני מפחדת שיש לי סכיזופרניה או איזה מחלת נפש אני עוברת מלא שינויים כרגע בחיים אני מתחילה להיות עצמאית וגם כל מיני טראומות מפחדת ממש

שרון היקרה מה שלומך ? אני רוצה לשתף ואשמח לדעתך אני מוצא את עצמי קורא המון על מחלות נפש, ממה זה מגיע ולמי זה יכול להגיע ומחפש תסמינים שאולי חלילה יגיעו אליי הדבר מעסיק אותי לא הרבה אבל לפחות פעם פעמיים בשבוע שאני מתעניין ובודק וכשאני רואה חלילה תסמין אני נורא מפחד למשל ראיתי שיש דופמין גבוה לחולי נפש אז איך בודקים דופמין גבוה אצלי? כי גם לי יש חרדות ומחשבות טורדניות אני מפחד שיתפתחו לי מהמחשבות הטורדניות מחלות נפשיות , האם זה משהו שיכול לקרות? ולמה אני בעצם בודק ומוצא את עצמי קורא על מחלות שעות באינטרנט ??

בוקר אור ושבוע מבורך לכולם תמיד כשאומרים לי על דברים ״הכל יהיה בסדר, הכל יעבור״ אני נכנס ללופ של חרדה מסוים אני לא מאמין שיהיה בסדר וזה ממש מלחיץ אותי לא יודע למה קראתי על תסמיני אוסידי אני לא מזדהה עם זה כן יש לי מחשבות טורדניות וחרדות אבל לא עושה טקסים כמו שרשום ולא עושה את יתר הדברים וגם אם יש לי אוסידי זה ברמה מאד נמוכה איך מתמודדים עם חרדות? לדבר עם פסיכולוג זה לא מה שיעשה לי טוב אז מה היית ממליצה לי, ולמה כשאומרים לבן אדם חרדתי שיהיה בסדר הוא נלחץ? כמובן מהיכרות שלך עם אנשי חרדות וכו

היי, אני סובלת מפחד מפני אובדנות או פחד שאני אובדנית או שמא אתאבד פחד מחוסר שליטה וחוסר ביטחון. מטופלת במסגרת אשפוז יום מחודש דצמבר ואובחנתי כסובלת מדיסוציאציה וחרדה חמורה. אני בנוסף סובלת מחוסר ריכוז עייפות ומניתוקים. לאחר טיפול באנפרניל במשך 3 וחצי חודשין שלא צלח עברתי לפני שלושה שבועות לטיפול בציפרלקס 10 מג שטופלתי בו 7 שנים בעבר ובטיפשותי הפסקתי לפני יותר משנה ולאט לאט מצבי החל להתדרר. כעת ממתינה להשפעה. כמו כן נוטלת רבע קלונקס 3 פעמים ביום ואני רוב היום מדוכדכת ועייפה, התקפי חרדה אין, מחשבות אובססיביות פחות אך יש מידי פעם פחד מאובדנות בעיקר ברגעים שאני לבד. בנוסף יש לי פחד/אובססיה שהמציאות אולי לא אמיתית למרות שאני רואה אותה וניתוחים מידי פעם של ההתנהגות והדיבור והניסיון להבין את ההגיון שבהכל. מטופלת שיחתית ותרופתית- זה עוזר אך בבית הפחדים מתגברים.

היי אני בן 33 ומגיל קטן אני אוהב ללחוץ על נקודה מסוימת באצבע זה נעים לי למרות שזה כן במובן מסוים כואב אני חייב לציין שיש לי נקודותמסוימות שאני אוהב למשוך בשיער לא לתלוש כמו באזור המרפק הפנימי אשמח לעזרתך להבין את הנקודה ולמה זה קורה

אבל מאיפה זה בא כלומר למה זה קורה

כשמשהו מלחיץ אותי לעשות אותו כמו שצריך. מתערער לי הביטחון ואני שואלת את עצמי האם עשיתי את אותה הפעולה בכלל. לדג הייתי צריכה לעשות בדיקה לצורך טבילה במקווה בבדיקה צריך לסובב את האצבע, ואני לא יודעת אם סובבתי או לא. עשיתי שוב את הבדיקה. אבל שוב אני יוצאת בתחושה שאיני זוכרת אם סובבתי או לא. מה לעשות? אני אומנם אומרת לעצמי מה הסיכוי שלא סובבתי? מצד שני אולי באמת לא? מה עושים?

מה קורה? אני בחופשה בטיול בחו״ל ולפרקי זמן כזה מרגיש לי כאילו שאני לא בסדר ופחדים מרחפים כאלה אני כבר לא יודעת אם זה אוסידי כי לפעמים מרגיש שכן ולפעמים אין את האובססיה שהייתה לי אני מרגישה שאני עלולה להגיע למצב כמו שלו שהמחשבות משתלטות עליו ועל החיים והוא כבר לא יכול להתמודד עם זה אני ממש בלופים אני לא מבינה מאיפה הפחד הזה ולמה זה שייך אליי מפחיד אותי גם העובדה שיש אנשים התאבדו מחרדות ומחשבות תקשיבי. כל כמה דק זה מגיע לי מחשבה מטנטנת או רגש/פחד כזה בהקשר של מה שכתבתי לך חייבת להעלים את זה זה בלתי נסבל ומלחיץ ברמות! אני כאילו מאמינה לזה שבא לי לעשות את זה או שאגיע למצב הזה וזה מפחיד אותי רצחחח וגורם לי לחשוב שזה ייתקע לי במוח ולא ישתחרר גם כשאני מדברת עם אנשים וכיף לי, זה מרגיש לי כאילו זה היום האחרון איתם או שארצה לסיים את חיי פתאום למרות שזה נראה שהכל בסדר איתי ואני מתחילה להאמין שזה מה שאני רוצה ואני ממש מתחילה לדמיין איך זה יהיה. אני מתארת פה מצב של אוסידי קלאסי? אני לא מחפשת אישור אני מחפשת לדעת מה עובר עליי כמובן שאי אפשר לאבחן אבל ככה על רגל אחת ממה שאני רושמת לך אני יודעת שאני ניזונה מהמון חרדה אבל האם מדובר בחרדה ותו לא או שמא מדובר גם באוסידי?

יש לי חרדות מזה שיש לי חרדות. אסביר - יש כל מיני פחדים מוזרים שתוקפים אותי ואני נלחצת מזה שיש לי את הפחדים האלה אני שואלת הרבה שאלות כמו למה יש לי את זה ולמה אני מפחדת מזה ומפחדת שדברים ייתקעו לי בראש ושלא אצליח לצאת מהלופים החרדתיים יש לי חבר שהוא לא מצליח לתפקד מבלי שהמחשבות יעסיקו אותו הוא ממש מנתח כל דבר וחושב יותר מדי וזה מתסכל אותו והוא אומר שהוא לא יכול לחיות ככה אני בפחד שגם אני אגיע למצב הזה כי עד כה אני משתלטת על המחשבות אבל יש המון פחדים סביבי גם באיזשהו מקום זה שיש לי מודעות לזה שאוי מדובר בהפרעה זה לא נותן לי מנוח כי זה גורם לי לחשוב שזה רק יכול ללכת ולהידרדר אותו אדם ממש מתחיל להתבלבל במילים זה מעסיק אותו כל יום כל היום הוא נראה מעופף והוא נראה אפילו קצת לא שפוי ולא יציב בנפשו האם ככה אמור להיראות אוסידי ? אני לא רוצה להגיע למצב שיש לו ומיותר לציין שהוא גם היה מטופל cbt אז איך הוא הגיע למצב כזה עם עצמו? האם מדובר בתסמינים של אוסידי מה שעובר עליו? הוא מתאר כמו תחושה של חוסר מסוגלות לחיות לצד ההפרעה הזו כי היא מטמטמת לו בלי סוף את המוח ולי יש הפוגות אבל מאז שהוא סיפר לי יש בי פחדים שאהיה כמוהו ואולי זה יתדרדר לי בקצרה אשמח להתייחסות של מה שכתבתי פה לאור ניסיונך המקצועי. האם מה שהבחור עובר זה אוסידי בין החמורים שיש? אני ממש לוקחת קשה ומפחדת להיות כמוהו ומרגיש לי שגם אם אני לא במצב שלו אני ממש בתוך זה תיאורטית בגלל הפחדים שחופפים אותי

יש לי מחשבות שלא נותנות לי מנוח אני סובלת מחרדות ואני נורא מפחדת להאמין להם ולא לסבול את מה שהנפש עוברת וכתוצאה מכך לרצות לאבד את חיי אני לא בן אדם אובדני אבל אני ממש מפחדת מלהגיע למצב שאני מודעת לכך שיש לי הפרעה ושלא אוכל להתמודד איתה מצד אחד אני מודעת וזה כבר טוב מצד שני אני מרגישה שיש משהו כפייתי שנותן לי לחשוב שגם אני אתייאש ואתאבד כמו מישהו ששמעתי שעשה בגלל שמחשבות היו מעסיקות אותו 24/7 והוא לא היה מסוגל להכיל את זה מיד קישרתי את זה אליי למה לקחתי את זה עליי? אני לא בקשר איתו בכלל רק מכירה אותו

היי שרון מה שלומך ? רציתי לשתף בדבר לא פשוט שאני חווה אתמול שמעתי על חבר שהתאבד כי היה במצב נפשי לא טוב והמחשבות השתלטו עליו בצורה יוצאת דופן אני ממש ממש ממש נכנסתי ללופ בגלל זה, התחלתי להלחץ ופחדתי שגם אני אגיע ליום שארצה לעשות את זה או אתייאש מהחרדות שיש לי ובכלל אני מאוד מאוד רגישה לכן אני לוקחת דברים כאלה ללב שלי ומשייכת את זה אליי לפעמים יש לי תחושות פחד כאלה של להתייאש מהחרדות אבל באיזשהו מקום אני מודעת לכל התחושות שלי אז נראה לי שזה סימן שאני בסדר ההתאבדות של הבן אדם שאני מכירה גרם לי לטלטלה נוראית! הוא גם סבל מחרדות ועצם העובדה שהוא התאבד גורמת לי לפחד שגם אני אעשה את זה מתוך ייאוש או מתוך כפייתיות ואני ממש מפחדת שזה ישתלט עליי כי גם טיפולים כמו סיביטי לא עזרו לי והוא היה מטופל שנים בכדורים אז איך את אומרת שטיפול סיביטי עוזר אם הוא ניסה את כל הדברים ובסוף התייאש מחייו?

הנה הניסוח המעודכן בהתאם: שלום, אני מרגיש שהחוויה שלי מול החיים השתנתה, כאילו אני חווה את הדברים בצורה שונה מבעבר. התחושה הזו עולה לי לראש שוב ושוב, ואני לא מצליח להבין אם היא נובעת מה-OCD שלי או אולי בגלל שאני נוטל לוריוון כבר תקופה ממושכת. חשוב לי לציין שהרגשתי כך גם בעבר, אבל אני תוהה אם זו מחשבה שנתקעה או שיש משהו אמיתי מאחוריה. איך אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא? אשמח לכל עצה או כיוון שיעזרו לי להבין ולנהל את זה טוב יותר. ואם את מכירה משהו כזה תודה מראש.

היי, שרון. קשה לי ליצור קשר זוגי עם בחורה שיש לה צלקות של אקנה. זה ממש מפחית לי את המשיכה, ואני מנסה להבין האם זו מחשבה טורדנית או תחושה טבעית. זה יוצר אצלי ממש תחושת גועל וריחוק מהבחורה, למרות שהבחורה יפה במראה שלה. אני מנסה להיפטר מהתחושה הזו, אבל לצערי היא כל הזמן עולה אצלי. יצאתי לאחרונה עם מישהי, והיא נראית טוב, ואז קלטתי שיש לה קצת צלקות על הפנים. מצד אחד, אני לא רוצה לוותר כל כך מהר, ולנסות להכיל את התחושה הזו, אבל אני מרגיש חוסר משיכה, וזה פוגע לי בתקשורת איתה. יותר מכך, אני מתחיל לחשוב על בנות אחרות שאין להם בכלל צלקות על הפנים, וזה יותר מושך אותי. אני לא יודע מה לעשות.. האם אפשר לעבוד על הנושא ולהכיל את תחושת חוסר המשיכה? אודה לעזרתך.

היי, יש בבחורה חלקים מושכים במראה החיצוני, אבל יש חלק מסוים במראה שלה שמעורר בי דחייה ממנה, והחלק הזה ממש משתלט על המחשבה שלי, וגורם לי להתרחק מהבחורה. אני מנסה לעבוד על זה, וללמוד לחיות עם הפגם הזה, כי זה לא שהבחורה לגמרי לא מושכת. מצד שני, אני ממשיך להימשך יותר לבנות אחרות, ואז קשה לי לעבוד על עצמי. אני לא רוצה לסיים את הקשר, כי אני יודע שאין באמת בחורה מושלמת, וכל פעם אני אמצא פגם חיצוני אחר. אני מרגיש כל פעם שאני פעם רוצה אותה ופעם לא רוצה אותה, וזה מערער לי את הרגש. מה אפשר לעשות ?

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי "משיכה"'או "חוסר משיכה" "למיבנה גוף" של נשים. באופן אישי אני "יותר נימשך" לנשים בעלות מיבנה גוף רזה שיש להן "חזה קטן" "ופחות נמשך" לנשים בעלות מיבנה גוף רזה שיש להן "חזה גדול". יש לי מחשבות טורדניות כמו:"אני מסוגל לקיים קשר מיני רק עם בחורות רזות עם חזה קטן ופשןט "לא מסוגל" לקיים יחסים עם בחורה רזה שיש לה "חזה גדול". אומרים "שלא תמיד היופי קובע אלא גם האופי" אבל אני ממש "לא רואה את עצמי" מנהל קשר זוגי עם בחורה שאני לא נימשך אלייה או למיבנה הגוף שלה. מה דעתך על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה טבעי ונורמאלי שאנו נימשכים לאנשים מסוימים ופחות נימשכים לאחרים? ( למשל יש גברים שנימשכים יותר לנשים עם מיבנה גוף רזה ויש נשים שנימשכות יותר לגבהים רזים) אייך אני יכול "להסיח את הדעת" ממחשבות טורדניות כאלה? תודה על תשובתך

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי צורך "לתקן את עצמי". נגיד אני רושם למישהו הודעה בווטסאפ ואז כאילו אני "חוסר על עצמי" שהייתי צריך "לרשום את הדברים אחרת" ומרגיש "מוטרד" מזה כי הייתי צריך "לכתוב את זה אחרת" כאילו הניסוח או ההתבטאות שלי היו "שגויים".אני כאילו מרגיש צורך "לחזור על עצמי" מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלו? האם זה נורמאלי שאנחנו "מיתחרטים" על מה שאנחנו רושמים או חושבים? תודה על תשובתך

בוקר טוב עמודי לסביות ונערות ליווי עשו לי לייקים ולא הבנתי למה נתקפתי ממש חרדה מזה ואז חסמתי את כולן פחדתי שאני משדרת שאני לסבית או משהו כזה ומאז אני חושבת שאני בהתלבטות וזה לא מפסיק להטריד את מוחי וגורם לי לחשוב שנכנסתי לסוג של הפרעה מסוימת כי אני לא מצליחה להשתחרר מזה !! מה את חושבת? פעלתי נכון? איך היית ממליצה לפעול במצבים כאלה? ואיך אפשר לאמן את המוח לא להאמין לכל מחשבה טורדנית שמגיעה ולחשוב שמדובר בהתלבטות אמיתית?

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" שאני "מפנטז" על כל מיני נשים לודווקא בהקשר המיני. כאילו אני "מדמיין" את הפנים שלהן. קורה לי נגיד שאני חושב על אישה מסויימת ולאחר מכן על אישה אחרת וכאילו קשה לי "להחליט" על מי לחשוב.יש לי כאילו "תחושת חרטה" שחשבתי על הבחורה הראשונה ולא על השנייה. יש לי לפעמיים גם מחשבה טורדנית כזו שאני "מפנטז" על מישהי ואז אני "אומר לעצמי" "שלא יצא מזה כלום" כי יתכן שהיא בכלל נשואה. המחשבות האלו "משגעות אותי" ולא נותנות לי מנוחה. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה? תודה על תשובתך

משהו מטריד אותי ואני לא יודע מה . ממש כך יש לי חרדות ממשהו ומשהו מטריד אותי ואני באמת לא יודע ולא מבין ממה . איך אפשר לפתור אם מהשורש אני לא יודע ממה זה נגרם או מה הטריגר או מה מפריע ? זה הגיוני הרי לא ? אם יש לי חרדה או משהו במוחי וברגשותיי מציק לי ואני באמת לא יודע מימה זה אז איך אפשר לטפל ולפתור ? תודה על תשובתך המקצועית וערב טוב ושקט

תודה על המענה אבל אני רוצה לדייק כל פעם המוח שלי גורם לי לחשוב שאין לזה פיתרון ושאני כנראה אשאר ככה כל הזמן ואז המוח שלי בסטרס ובמעין חרדה שלא נותנת מנוחה וגורמת לי לחשוב שאני מקולקל למה לדעתך זה מרגיש שאין פיתרון כאילו למה החרדה גורמת לי לחשוב ככה או המוח שלי גורם לי לחשוב ככה?

שבוע טוב ומבורך שמי משה ואני כותב פה כי אני לא יודע איך לעזור לעצמי ומאיפה להתחיל כל השישי שבת הייתי מתוסכל ומצוברח ומפחד שיש לי הפרעה נפשית או בעיות נפשיות שגורמות לי לחרדות ומצבי רוח שונים אני נורא מפחד להכנס ללופ מחשבתי או לחרדות ואז להגיע למצב שאצטרך כדורים. אני מאוד חושש ומפחד ולא יודע מה לעשות .. אני גם מרגיש שונה כי אני מרגיש מקולקל שיש לי את זה אציין שאף פעם לא היו לי חרדות ברמה הזאת אז אני לא יודע מה קרה פתאום .. מתלווים לי מחשבות מכל סוג שהוא אבל בעיקר תחושה לא טובה גם כאשר אין מחשבות את חושבת שאני צריך לפנות לפסיכיאטר?

לפני שנה הייתי בתקופה נוראית , מדוכדכת, מדוכאת , רק מחפשת לאן ללכת לרבנים שינחמו אותי או למטפלות שיגידו לי שהכל יעבור אבל אני מרגישה שהכל אצלי בראש שאני לא מצליחה להירפא ולהאמין שיהיה בסדר ושזה יעבור לא מצליחה להכניס למוח שהכל בסדר . אחרי שנה נהייתי יותר טוב באמצעות טיפול טבעי שעזר לי עם מטפלת בשיטת טקסס בארס אבל כל פעם מחדש מהדהד לי בראש המחשבה או הפחד שאחזור להיות במצב הזה ואז כשאני חושבת על זה אני נכנסת לחרדה ונזכרת בכל התקופה שעברתי וממש מפחדת להכנס ללופ או להגיע למצב שארצה למות כמו שפעם רציתי איך מעלימים את כל זה מחיי ואי מגיעים להבנה שאני כבר במקום אחר אולי קצת יותר טוב ממה שהייתי (למרות שעדיין יש מחשבות שמטרידות או מצבי רוח משתנים במצב שלי)

אומרים ״אם יש ספק אין ספק״ - המשפט הזה כשלעצמו בלבל אותי מאד כי אם יש לי ספק והתלבטות לגבי הנטיה/זהות מינית/רגשית שלי אז זה בעצם אומר שאם יש ספק אין ספק, שכנראה באמת ההתלבטות קיימת אם יש ספק. הבנתי נכון? כי אני נשרטת ואני לא מבינה מאיפה בא לי הספק הזה אני לא מצליחה לפתור את זה ותמיד שאני מנסה אני מפחדת לגלות שאני נמשכת קצת לנשים מבחינה רגשית אשמח למענה שלך ותודה רבה לילה טוב ושקט

שלום ד"ר לויט אני מתמודד עם הפרעה נפשית o.c.d. בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי "מה הוא או היא רוצים ממני" אתן לך דוגמא לגביי אישה "זרה" יש איזו מישהי שיש לי תחושת בטן שהיא גרה באזור מגוריי. לאחרונה ראיתי אותה באייזה מידרחוב והיא אמרה לי משהו כמו "בוא רגע אני רוצה לומר לך משהו".עשיתי לה תנועה שאני "לא מעוניין" והיתרחקתי זה גרם לי למחשבות טורדניות כמו:"אני לא מכיר אותה אז מה היא "רוצה ממני"? או מחשבה טורדנית כמו אוליי עשיתי טעות שלא דיברתי איתה כי הייה לא משהו "חשוב" לומר לי או שפיספסתי הזדמנות לשוחח עם מישהי או פיספסתי הזדמנות להכיר בחורה. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה? האם זה טבעי שאנשים "תוהים" לגביי אנשים אחרים כי הם "לא מבינים" מה אחרים "רוצים מהם"? תודה על תשובתך

כשאני חושבת להתנסות עם אישה בשביל לפתור את הספק וההתלבטות שכבר יש לי שנתיים אני מתחילה להתנגד לזה מבחינת המודע ואני מרגישה עם זה לא בנוח ושלא בא לי ומתחילות לעלות אצלי הרבה שאלות ובתכלס אני לא רואה את עצמי עושה דבר כזה ויוזמת אבל מצד שני אני לא יודעת איך לפתור את הדילמה הזאת שנכנסה לי לחייים היא לעיתים נראית לא קשורה אליי בכלל וזרה לי הייתי בטיפול סיסיטי זה כן הרגיע לי את החרדה אבל לא קיבלתי בהירות את ממליצה לי בכל זאת ללכת לפסיכולוג שחוקר זהות מינית? כי ניסיתי את השיטה שלך, לרשום בטבלה כמה חשבתי על זה ביום ומה עשיתי וחשיפות והנה אחרי שנה וחצי עדיין אני באותו מקום

בוקר טוב אמרת שחרדה לא קיימת ללא מחשבה טורדנית שנלווית אליה אם כך , אספר לך שאני חווה ספק והתלבטות בדבר מסוים בחיים שלי ולא מתלווה לי לזה חרדה אבל גם אי נוחות ורצון לדעת אחת ולתמיד לכאן או לכאן . אני מנסה לטפל בזה אך ללא הצלחה ואני לא מגיעה להבנות בשום צורה . אני מרגישה חצויה מצד אחד מתנהגת איך שאני מרגישה באמת ומצד שני יש את הספק שמטנטו בלי סוף אבל הנה - ללא חרדה כשמתלווה חרדה זה מחשבות טורדניות ומחשבות סרק . מסכימה איתך אבל כשמדובר במשהו שמציק ובהתלבטות מסוימת שלא מתלווה אליה חרדה אך אני כן מנסה לפתור את ההתלבטות באמצעות מטפלים מה זה אומר ? איך פותרים ומגיעים להבנה ולבהירות, זה פשוט הזוי

תוך כדי שאני מתפלל לזיווג הגון (אישה) עולה בי מחשבה אבל איך בורא עולם יתן לך זיווג הגון עם אישה אם יש לך ספקות ואולי אתה רוצה גבר ואז אני מתחבט עם המחשבות והספקות בראש שלי ולא מצליח להאמין כמו שצריך איך מתגברים על זה?

היי שרון יש לי משהו שמאוד מציק לי יש לי חברות טובות ולפעמים אמא שלי מציגה אותן כששואלים מי הן בשבילי אז אמא שלי אמרה למישהו - ״זו חברה של נופר״ וישר אני מקשרת את זה שהיא מתכוונת שהיא בת זוג שלי ואני מרגישה עם זה לא נעים ולא נוח איך משחררים מזה?

הי אני סובל כבר הרבה שנים, ממחשבות אובססיביות לא רצויות, כשהמחשבות נמצאות במודע, אני לא מנסה לסלק אותם, אבל הבעיה היא, שלפעמים אני בלחץ ומתח בלי סיבה, וזה מרגיש לי שזה כנראה בגלל מחשבותלא רצויות שנמצאות בלא מודע, ואני הלחץ שהם לא יבואו למודע, מה ניתן לעשות עם הלחץ הנוראי הזה? זה כרוני , ומאד מפריע. נ.ב. לנסות לחשוב את המחשבות האלו בכוח=חשיפה, זה לא יעיל, כי כשהמחשבות לא כפויות הם לא מלחיצות, והחשיפה בבחירה שוב ושוב, בלי רגש, מקבלת אופי של טקס אובססיבי.

היי, שרון. קורה לי הרבה פעמים שאני מקרב את העין לחפצים מסוימים, ואז כאשר אני מרחיק את העין, אני חושש שאולי זה פוגע לי בראייה, כי עדשת העין משנה את הצורה שלה מקרוב לרחוק. אני כל הזמן חי בחרדה שהראייה שלי נפגעת. אני מאוד חושש שיום אחד אאבד את הראייה שלי לגמרי, וכל טריגר כזה מקפיץ לי את רמת החרדה. גם אחרי שהאירוע מסתיים, אני ממשיך לחשוב על הראייה שלי מספר ימים נוספים, והמחשבה לא עוזבת אותי. המחשבה עצמה שיום אחד אהיה עיוור מטרידה את מנוחתי. יש לי חרדה באופן כללי מלהיות נכה בגוף - אובדן שמיעה, אובדן דיבור, אובדן הליכה ועוד. אני לא יודע איך להתמודד עם הסיטואציה הזו. היא פוגשת אותי בכל מקום. כיצד אפשר להתגבר על זה? אני חסר אונים.. תודה מראש.

היי, שרון. תודה על המענה. אני מסכים איתך ברעיון שצריך להפסיק לעסוק בפחדים. בפועל, זה קשה מאוד ליישום. כדי להפסיק את העיסוק, נדרשת פה פעולה של הימנעות, והפעולה הזו גורמת למאבק פנימי. כדי לא להתעסק במשהו, אני צריך להילחם בזה, ולהרחיק אותו מהמחשבה שלי. ואז המאבק הפנימי הזה גורם לי להתעסק בזה יותר. הסיבה לעיסוק בפחד נובעת מקונפליקט מאוד עמוק שקיים בין הרצון שלי לבין המציאות. כאשר הרצון שלי להרגיש בריא, בעוד המציאות פוגעת בגוף שלי. אי ההתאמה בין הרצון למציאות יוצר את הפחדים והחרדות. גם אם קיימים רגעים שבהם אני לא מתעסק בפחדים, אני מניח שזה נובע מהדחקה זמנית, אבל בפועל העיסוק כל הזמן מתרחש אצלי במוח, בין אם באופן מודע ובאופן לא מודע. התיאוריה שלי נשמעת סבירה?

היי, שרון. הדחף לעסוק במחשבה נובע מפחד. זו כנראה הדרך לפרוק את הקונפליקט הפנימי שנוצר בתוך הנפש. לגבי העיסוק, התכוונתי יותר לעיסוק במחשבה, ולא בהתנהגות. אני לא מרגיש שאני מתעסק ברמה ההתנהגותית, אלא יותר ברמה המחשבתית. עצם העובדה שאני חושב על הרצון שלי לא להיפגע ולהיות בריא כל הזמן, אני מתעסק בזה, גם בלי לבצע טקסים. העיסוק במחשבה הזו נובע מאי ההלימה בין הרצון שלי לבין המציאות. לגבי העישון, אני מניח שהדחף הולך ופוחת ככל שמפסיקים לעשן, אך אני מניח שיש גם פעולה קוגניטיבית שעוזרת לדחף לפחות.. כמו שבנאדם מבין שעישון יכול לגרום למחלות סופניות.

היי, שרון. זו בדיוק הנקודה.. המחשבה הראשונית צצה ללא שליטה. לכן, אני לא יכול לשלוט על ההתעסקות בה. אני מתעסק בה למעשה ללא רצוני. זה שורש הבעיה. ברגע שאנטרל את המחשבה הראשונית (אני לא יודע איך כמובן), אז הדחף ייעלם. ניתן בכלל למנוע את המחשבה הראשונית? לנטרל את המקור?

זה לא שאלה כמו שזה הרגשה ותחושה שיש כאילו כמו תחושות אחרות בחווית החיים אני כל הזמן זוכר שהייתה לי חווית חיים אחרת איך שאני חווה אותם ופתאום יש כמו גיבוי כזה או שאתה כמו מסתכל מהצד אבל לא באמת מסתכל מהצד ואז כשאני משלים עם זה פתאום שוב חוזרת חווית החיים שאני מדבר אליה ונעלמת הלוואי תצליחי להבין אותי בין המילים ולעזור לי ולתת לי עצה

האמת זו פעם ראשונה שאני כותבת, נחשפתי לפני כמה חודשים לפורום, והוא עוזר לי להבין את הבעיה ולהרגיש לא לבד. אובחנתי עם ocd לפני בערך 13 שנים, בדכ אני מתמודדת עם מה שאני חווה, אך לאחרונה חלה החמרה במצבי ואני לא רגועה בכלל. הלכתי לאינטק לטיפול בבעיה בפעם הראשונה אצל פסיכולוג ומכוון שהגעתי במצב ממש טוב, אחרי טיפול של חודשיים בכדור ציפרלקס. הוא טען שהמצב טוב וטיפול cbt פחות יעיל כרגע, וכך באמת הרגשתי. הוא הציע שאם ארצה טיפול דינמי להבין את הבעיה. אמרתי שאשקול זאת מהפחד להכנס ולחפור בבעיה. לאחר הפגישה הרגשתי ממש לא טוב ושוב חזרו המחשבות למרות הטיפול התרופתי. אשמח לשמוע מה המלצתך לגבי הטיפול הדינמי?

סימפטומים את מתכוונת לטקסים? כי אין לי טקסים למעט מחשבות חוזרות וניתוח המחשבות ללא הרף.

שלום וברכה! שמי מרדכי בגיל 56 רציתי בבקשה לברר יש לי בעיה כבר תקופה ארוכה שאני מרגיש שאני לא נושם באופן אוטונומי ולא מצליח להשתחרר מזה אשמח לדעת תשובה מה עלי לעשות תודה רבה

היי שרון. התקשרתי לא היה מענה רציתי לחזור לטיפול. אני על הפנים החיים שלי הצטמצמו בצורה לא נורמלית. האוסידי מנהל אותי 24/7 אני בקושי יכולה לצאת מהבית להיות עם הילדים לבד כל הזמן מפחדת מהתקף חרדה ושאני אתעלף זה לא עוזב אותי לרגע. למדתי nlp מאסטר כלום לא עוזר . אשמח שתחזרי אליי אם יש לך מקום פנוי. שבוע מבורך

קראתי שאת מטפלת גם באישיות גבולית האם תסמיני אישיות גבולית דומים למאניה דפרסיה ? והאפ יש טיפול לאישיות גבולית

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי רוכביי אופניים "שתקועות לי בראש". אני יושב נגיד בספסל ציבורי בפארק או במידרחוב ורואה כל מיני רוכביי אופניים. יש כאלה רוכביי אופניים שנוסעים לאט ולכן גורמים לי לתחושה "קצת מרגיעה" ואני מרגיש "פחות מוטרד" מאפשרות של "אנטיפתיות" כלפיי או כלפיי עובריים אורח ויש כאלה שנוסעים מהר ולכן גורמים לי לתחושה "מלחיצה" ואני מרגיש "מוטרד" "ולא רגוע" כי עולות לי בראש מחשבות שליליות כגון:רוכב או רוכבת אופניים מסוג זה יכולים "להיתקל" בעובריי אורח כי הם יותר "אנטיפתים" כלפיי הסביבה וכאילו "סולדים" מעובריי אורח ויכולים פתאום "לצוץ" מכל פינה ולהיתקל בי ואפילו יכולים לקלל אותי ולהגיד לי "זוז מהדרך". אני הרבה פעמיים "נוטה" להיתמקד בפנים שלהם או שלהן בשביל לזהות "פוזיטיביות" או "נגטיביות" לפי האינטואיציה שלי ולסווג אותם או אותן "לקבוצה החיובית" או "השלילית" של רוכביי אופניים. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר אבל יש לי מחשבות טורדניות כאלה. מה את חושבת על מחשבה טורדנית כזאת? מה את חושבת על "סווג" או "חלוקה" שמיסתמכת על התמקדות בהבעות פנים "ומסקנות מיידיות" לפי האינטואיציה? תודה על תשובתך

שלום לפני שבועיים חזרתי לגור אצל המשפחה וכל השקיות בגדים ונעליים שלי היו בתוך שקיות זבל.אחרי חצי יום קלטתי שבמדף ליד השקיות השארתי אציטון מוטה כלפי מטה ישר הרמתי אותו ובדקתי שהוא סגור ולא נשפך.ראיתי שהוא סגור היטב.לאחר מכן נכנסה לי חרדה חדשה עד עכשיו כבר שבועיים שהאציטון נשפך על כל הבגדים והנעליים והתחתונים שלי.ומאז אני מתקשה ללבוש אותם.ואני שוקלת לזרוק הכל ולקנות הכל חדש למרות שזה יקר. מה אני אמורה לעשות לזרוק להשאיר לכבס? יש לי פחד שהכל רעיל ויזיק לי ולסביבה כי כביכול אציטון זה חומר רעיל למגע ונשימה.ופתאום לא בטוחה בכלל שבדקתי שהאציטון היה סגור וזה מנכר לי בראש. תודה.

היי אני סובלת מאוסידי כבר יותר משנה ופתאום בשבוע האחרון קפצה לי מחשבה על מה יקרה אם יכאב לי הראש ומאז כואב לי הראש בלי הפסקה באיזורים שונים, במצח, ברקות וכו אני לא רוצה להשתמש במשככי כאבים כדי לא ליצור תלות או ללכת להיבדק אצל רופא כדי שלא יווצר מצב שכל יומיים תצוץ מחשבה חדשה לגבי מחלה ואני אצטרך לפנות לרופא מה לעשות? הכאב משגע אותי ומפחידה אותי המחשבה שאולי דפקתי את עצמי לנצחחחח כאילו מה נסגר שאפשר לגרום לעצמך כאב ראש? זה הגיוני בכלל? איך אפשר לגמור את זה? אפשר לטפל באוסידי כזה? זה בכלל נקרא אוסידי? פליז תעני לי מהר

שלום. אני מאובחן כסובל מהפרעת חרדה מוכללת כרונית. בגיל 27 הותחל טיפול תרופתי ונקבע לאחר ניסיונות תרופתיים רבים כי נדרש טיפול תרופתי קבוע בכדורי לוסטרל יחד עם קלונקס. הבעיה היא שאני לא מצליח "להשלים" עם המצב ותמיד ראשי עוסק וטרוד סביב נושא הכדורים, הנזקים העתידים מהם, ההצטיידות, משמעות הנטילה מעכשיו ועד גיל 120 וכו'. לכן אני גם עוסק בכך בפועל יום יום בפורומים בעיקר בשעות הפנאי, בריבוי שאלות, בקריאת חומר רב. זה לכשעצמו פעולה שמגבירה את החששות והחרדות עקב ריבוי הדעות והסתירה בינהן ומצד שני אני לא מרגיש אני סומך על הפסיכיאטר שמטפל בי נדמה לי שהוא מבולבל ואומר לי אוטומטית "כן" על כל שאלה. נראה כי אם אשאל בו האם אפשר לקחת את התרופות 10 פעמים ביום במקום פעם אחת תשובתו האוטומטית תהיה "כן" עקב חוסר הקשבה אליי מתוך ההנחה שאני חוזר על עצמי עקב אובססיה/טורדנות מחשבתית. האם ניתן לצאת מהלופ האכזרי הזה שמזין את החרדות או שיש להקשיב לקול הפנימי ובכל זאת ללכת לפסיכיאטר/ית קשוב יותר בעל/ת סבלנות שישמע את המקרה שלי ויביע דעתו האם הטיפול הנוכחי הוא בגדר סביר ובטוח. אשמח לעצתך. תודה וסופשבוע חמים ונעים.

היי קוראים לי שירלי יש לי חברה הכי טובה שמרגישה בנוח לידי, מתלבשת לידי מתפשטת לידי ואפילו ישנה עם תחתון כשהיא ישנה אצלי במיטה אני מרגישה עם זה מאד לא בנוח ואני מפחדת להימשך אליה פתאום משום מקום כי כשהיא הייתה עם תחתון לא הבנתי למה היא הרשתה לעצמה את זה ומצאתי את עצמי מסתכלת ומציעה לה מכנס אני חוששת שעשיתי את זה כדי לא להימשך אליה ואני ממש מפחדת שיש לי נטייה לבנות או משהו . גם כשאני והיא יושבות ומדברות אני חושבת לעצמי ״כיף לי ממש לדבר איתה ומרגיש לי בנוח למה עם גבר לא ככה נוח כמו עם אישה״? מה את מציעה לי לעשות?

החשיבה האוטומטית שלך ברורה ואף עצובה. את לא אשמה: כי שטפו לך את המוח שלהיות לסבית זה בסדר גמור ואפילו רצוי עם כל התמיכה הפרוגרסיבית "ליברלית" בקיום חיים עם בן או בת זוג לפני בחירה חופשית אישית גם אם זאת תהיה העז של השכן. איש וגבר זה הטבע. השאר- הם המיעוט שכופה השקפותיו על כלל החברה באופן ברוטלי.

הי אמי היתה באמבולנס שהורידו אותה הביתה הבחור סידר מתחת לאלונקה ביד והצעירה ברגל שלה סידרה את הברזל מתחת לאלונקה ברגל ,אמי היתה האלונקה זה נראה לי זלזול ממש התרגזתי ,אני צודקת ?

זהו נגמרה לי האנרגיות ! כל פעם שאני רואה בחורה יפה אני מרגישה חרדה ולא משהו נעים, אני לא יודעת אם אני חשה איום ממנה כי היא יפה ומטופחת או שאני מפחדת שאני נמשכת אליה או מפחדת להימשך אליה זה מתסכל אותי כבר תקופה ארוכה תמיד כשאני מסתכלת על בחורות את יכולה לעזור לי להבחין מה ההבדל בין חרדה מאיום כי היא לכאורה יותר טובה או יותר יפה לבין חרדה אמיתית שאולי אני מפחדת להימשך אליה ?

מנסה את מזלי שוב לאחר שלצערי את לא מפסיקה למחוק לי.. אם אני חוששת ומלאת מחשבות שאני אשכרה לא יודעת מה הרצון שלי אישה או גבר ואני באמת מפחדת מלהיות בהכחשה לגבי מה אני רוצה - זה אומר שאני בחרדות או שאני באמת מבולבלת? אני שואלת כי אם אני בחרדות אני צריכה פסיכולוג ואם זה אמיתי אז אני רוצה ללכת לפסיכולוג חוקר זהות מינית. קשה לי נורא עם חוסר וודאות אני מרגישה מתוסכלת ומרגישה שאני משקרת על עצמי ולא חיה בשלום עם עצמי בייחוד שאני שומעת על אנשים שיוצאים מהארון אני ממש משייכת את זה אליי כאילו גם אני רוצה לצאת ולא ברור לי למה אני רוצה לצאת אם אף פעם לא הרגשתי שאני בארון רק בשנה האחרונה עלו בי תהיות ומחשבות כאלה אני רוצה ממך עזרה מתחננת

שלום אני חולת קרוהון אני עם נכות 65 פלוס 100 אחוז איי כושר פעולה עברתי כבר 2 פעמים ועדות רפואיות תמיד אישרו לי רק לשנה הפעם אחרונה ביום של הועדה התקשרו להגיד שלא צריך שאני יגיע שראו את המסמכים והם מאשרים ישר אני לא עניתי והגעתי בכל זאת הרופא בפרוטוכול כתב שלא אישר לצמיתות כי אני צריכה לעבור ניתוח נסיוני עכשיו עבר שנה יש לי ועדה שוב אני לא עשיתי את הניתוח הזה כי יש סיכוי גדול שאני ישאר עם סטומה לכל החיים כי יש לי מעיים קצר מאד .אז לא עשיתי את הניתוח עכשיו אני בהריון היו לי 6 אישפוזים חסימוצ מעיים גם דלקת קיצר המצב הרבה יותר גרוע אני שלחתי לביטוח הלאומי את כל הדברים אישפוזים והמוזר זה שקבעו לי בכל זאת ועדה רפואית ומוזר כי פעם שעברה שהמצב היה יוצר טוב אמרו שאני לא צריכה להגיע ועכשיו כן אני בלחץ יכול להיות שזה קשור להריון ?כי אני בשמירת הריון?או שיכול להיות שכמו פעם שעברה ביום של הועדה רק שמה הרופא רואה את התפסים שלי וגיד לי לא להגיע?אני בלחץ מאד

שלום רב שרון יש לי מחשבות רעות שאני רוצה לפגוע בעצמי ואני דואג מהם אבל שהם נרגעות אז פתאום אני רוצה שהם יחזרו כאילו אני מחפש איפה המחשבה הרעה הלכה ואני דואג אולי יש לי התקף פסכותי או משהו כזה אשמח לתשובתך