פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

אני מתוסכלת שאין לי זוגיות, ממש ככה מתוסכלת שאני בת 25 ואין לי כיוון אפילו לבן זוג ואפילו רחוקה מלהתחתן בעקבות זה שאין לי בן זוג עולים בי מחשבות או שאלות שאולי אני לא ממש רוצה ובעקבות זה יש לי תחושות והרגשה שאני באמת לא רוצה ואז א י שואלת שאלות שאולי אני בכלל נמשכת לאותו מין שלי ואולי בגלל זה אין לי אני מאד מוטרדת כי אני מצד אחד רוצה להתחתן ומצד שני לא מבינה למה זה קורה אולי כי אני רודפת אחרי זה יותר מדי ושואלת שאלות אני ממש בחרדות מזה שאין לי זוגיות במיוחד שיש לאחיות שלי כבר בעל וילדים ואנחנו באותו גיל יש לי אחות שכשאני לידה אני מרגישה שאני יותר גברית ממנה והיא יותר נשית ממני וזה קורה לי רק כשאני לידה אני פתאום מרגישה פחות יפה ופחות נשית מדוע זה קורה? זה חרדה או שאני מאוימת? תוכלי לעזור לי להבין? אני מבולבלת כבר תודה

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי רוכביי אופניים "שתקועות לי בראש". אני יושב נגיד בספסל ציבורי בפארק או במידרחוב ורואה כל מיני רוכביי אופניים. יש כאלה רוכביי אופניים שנוסעים לאט ולכן גורמים לי לתחושה "קצת מרגיעה" ואני מרגיש "פחות מוטרד" מאפשרות של "אנטיפתיות" כלפיי או כלפיי עובריים אורח ויש כאלה שנוסעים מהר ולכן גורמים לי לתחושה "מלחיצה" ואני מרגיש "מוטרד" "ולא רגוע" כי עולות לי בראש מחשבות שליליות כגון:רוכב או רוכבת אופניים מסוג זה יכולים "להיתקל" בעובריי אורח כי הם יותר "אנטיפתים" כלפיי הסביבה וכאילו "סולדים" מעובריי אורח ויכולים פתאום "לצוץ" מכל פינה ולהיתקל בי ואפילו יכולים לקלל אותי ולהגיד לי "זוז מהדרך". אני הרבה פעמיים "נוטה" להיתמקד בפנים שלהם או שלהן בשביל לזהות "פוזיטיביות" או "נגטיביות" לפי האינטואיציה שלי ולסווג אותם או אותן "לקבוצה החיובית" או "השלילית" של רוכביי אופניים. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר אבל יש לי מחשבות טורדניות כאלה. מה את חושבת על מחשבה טורדנית כזאת? מה את חושבת על "סווג" או "חלוקה" שמיסתמכת על התמקדות בהבעות פנים "ומסקנות מיידיות" לפי האינטואיציה? תודה על תשובתך

שלום לפני שבועיים חזרתי לגור אצל המשפחה וכל השקיות בגדים ונעליים שלי היו בתוך שקיות זבל.אחרי חצי יום קלטתי שבמדף ליד השקיות השארתי אציטון מוטה כלפי מטה ישר הרמתי אותו ובדקתי שהוא סגור ולא נשפך.ראיתי שהוא סגור היטב.לאחר מכן נכנסה לי חרדה חדשה עד עכשיו כבר שבועיים שהאציטון נשפך על כל הבגדים והנעליים והתחתונים שלי.ומאז אני מתקשה ללבוש אותם.ואני שוקלת לזרוק הכל ולקנות הכל חדש למרות שזה יקר. מה אני אמורה לעשות לזרוק להשאיר לכבס? יש לי פחד שהכל רעיל ויזיק לי ולסביבה כי כביכול אציטון זה חומר רעיל למגע ונשימה.ופתאום לא בטוחה בכלל שבדקתי שהאציטון היה סגור וזה מנכר לי בראש. תודה.

היי אני סובלת מאוסידי כבר יותר משנה ופתאום בשבוע האחרון קפצה לי מחשבה על מה יקרה אם יכאב לי הראש ומאז כואב לי הראש בלי הפסקה באיזורים שונים, במצח, ברקות וכו אני לא רוצה להשתמש במשככי כאבים כדי לא ליצור תלות או ללכת להיבדק אצל רופא כדי שלא יווצר מצב שכל יומיים תצוץ מחשבה חדשה לגבי מחלה ואני אצטרך לפנות לרופא מה לעשות? הכאב משגע אותי ומפחידה אותי המחשבה שאולי דפקתי את עצמי לנצחחחח כאילו מה נסגר שאפשר לגרום לעצמך כאב ראש? זה הגיוני בכלל? איך אפשר לגמור את זה? אפשר לטפל באוסידי כזה? זה בכלל נקרא אוסידי? פליז תעני לי מהר

שלום. אני מאובחן כסובל מהפרעת חרדה מוכללת כרונית. בגיל 27 הותחל טיפול תרופתי ונקבע לאחר ניסיונות תרופתיים רבים כי נדרש טיפול תרופתי קבוע בכדורי לוסטרל יחד עם קלונקס. הבעיה היא שאני לא מצליח "להשלים" עם המצב ותמיד ראשי עוסק וטרוד סביב נושא הכדורים, הנזקים העתידים מהם, ההצטיידות, משמעות הנטילה מעכשיו ועד גיל 120 וכו'. לכן אני גם עוסק בכך בפועל יום יום בפורומים בעיקר בשעות הפנאי, בריבוי שאלות, בקריאת חומר רב. זה לכשעצמו פעולה שמגבירה את החששות והחרדות עקב ריבוי הדעות והסתירה בינהן ומצד שני אני לא מרגיש אני סומך על הפסיכיאטר שמטפל בי נדמה לי שהוא מבולבל ואומר לי אוטומטית "כן" על כל שאלה. נראה כי אם אשאל בו האם אפשר לקחת את התרופות 10 פעמים ביום במקום פעם אחת תשובתו האוטומטית תהיה "כן" עקב חוסר הקשבה אליי מתוך ההנחה שאני חוזר על עצמי עקב אובססיה/טורדנות מחשבתית. האם ניתן לצאת מהלופ האכזרי הזה שמזין את החרדות או שיש להקשיב לקול הפנימי ובכל זאת ללכת לפסיכיאטר/ית קשוב יותר בעל/ת סבלנות שישמע את המקרה שלי ויביע דעתו האם הטיפול הנוכחי הוא בגדר סביר ובטוח. אשמח לעצתך. תודה וסופשבוע חמים ונעים.

היי קוראים לי שירלי יש לי חברה הכי טובה שמרגישה בנוח לידי, מתלבשת לידי מתפשטת לידי ואפילו ישנה עם תחתון כשהיא ישנה אצלי במיטה אני מרגישה עם זה מאד לא בנוח ואני מפחדת להימשך אליה פתאום משום מקום כי כשהיא הייתה עם תחתון לא הבנתי למה היא הרשתה לעצמה את זה ומצאתי את עצמי מסתכלת ומציעה לה מכנס אני חוששת שעשיתי את זה כדי לא להימשך אליה ואני ממש מפחדת שיש לי נטייה לבנות או משהו . גם כשאני והיא יושבות ומדברות אני חושבת לעצמי ״כיף לי ממש לדבר איתה ומרגיש לי בנוח למה עם גבר לא ככה נוח כמו עם אישה״? מה את מציעה לי לעשות?

החשיבה האוטומטית שלך ברורה ואף עצובה. את לא אשמה: כי שטפו לך את המוח שלהיות לסבית זה בסדר גמור ואפילו רצוי עם כל התמיכה הפרוגרסיבית "ליברלית" בקיום חיים עם בן או בת זוג לפני בחירה חופשית אישית גם אם זאת תהיה העז של השכן. איש וגבר זה הטבע. השאר- הם המיעוט שכופה השקפותיו על כלל החברה באופן ברוטלי.

הי אמי היתה באמבולנס שהורידו אותה הביתה הבחור סידר מתחת לאלונקה ביד והצעירה ברגל שלה סידרה את הברזל מתחת לאלונקה ברגל ,אמי היתה האלונקה זה נראה לי זלזול ממש התרגזתי ,אני צודקת ?

זהו נגמרה לי האנרגיות ! כל פעם שאני רואה בחורה יפה אני מרגישה חרדה ולא משהו נעים, אני לא יודעת אם אני חשה איום ממנה כי היא יפה ומטופחת או שאני מפחדת שאני נמשכת אליה או מפחדת להימשך אליה זה מתסכל אותי כבר תקופה ארוכה תמיד כשאני מסתכלת על בחורות את יכולה לעזור לי להבחין מה ההבדל בין חרדה מאיום כי היא לכאורה יותר טובה או יותר יפה לבין חרדה אמיתית שאולי אני מפחדת להימשך אליה ?

מנסה את מזלי שוב לאחר שלצערי את לא מפסיקה למחוק לי.. אם אני חוששת ומלאת מחשבות שאני אשכרה לא יודעת מה הרצון שלי אישה או גבר ואני באמת מפחדת מלהיות בהכחשה לגבי מה אני רוצה - זה אומר שאני בחרדות או שאני באמת מבולבלת? אני שואלת כי אם אני בחרדות אני צריכה פסיכולוג ואם זה אמיתי אז אני רוצה ללכת לפסיכולוג חוקר זהות מינית. קשה לי נורא עם חוסר וודאות אני מרגישה מתוסכלת ומרגישה שאני משקרת על עצמי ולא חיה בשלום עם עצמי בייחוד שאני שומעת על אנשים שיוצאים מהארון אני ממש משייכת את זה אליי כאילו גם אני רוצה לצאת ולא ברור לי למה אני רוצה לצאת אם אף פעם לא הרגשתי שאני בארון רק בשנה האחרונה עלו בי תהיות ומחשבות כאלה אני רוצה ממך עזרה מתחננת

שלום אני חולת קרוהון אני עם נכות 65 פלוס 100 אחוז איי כושר פעולה עברתי כבר 2 פעמים ועדות רפואיות תמיד אישרו לי רק לשנה הפעם אחרונה ביום של הועדה התקשרו להגיד שלא צריך שאני יגיע שראו את המסמכים והם מאשרים ישר אני לא עניתי והגעתי בכל זאת הרופא בפרוטוכול כתב שלא אישר לצמיתות כי אני צריכה לעבור ניתוח נסיוני עכשיו עבר שנה יש לי ועדה שוב אני לא עשיתי את הניתוח הזה כי יש סיכוי גדול שאני ישאר עם סטומה לכל החיים כי יש לי מעיים קצר מאד .אז לא עשיתי את הניתוח עכשיו אני בהריון היו לי 6 אישפוזים חסימוצ מעיים גם דלקת קיצר המצב הרבה יותר גרוע אני שלחתי לביטוח הלאומי את כל הדברים אישפוזים והמוזר זה שקבעו לי בכל זאת ועדה רפואית ומוזר כי פעם שעברה שהמצב היה יוצר טוב אמרו שאני לא צריכה להגיע ועכשיו כן אני בלחץ יכול להיות שזה קשור להריון ?כי אני בשמירת הריון?או שיכול להיות שכמו פעם שעברה ביום של הועדה רק שמה הרופא רואה את התפסים שלי וגיד לי לא להגיע?אני בלחץ מאד

שלום רב שרון יש לי מחשבות רעות שאני רוצה לפגוע בעצמי ואני דואג מהם אבל שהם נרגעות אז פתאום אני רוצה שהם יחזרו כאילו אני מחפש איפה המחשבה הרעה הלכה ואני דואג אולי יש לי התקף פסכותי או משהו כזה אשמח לתשובתך

שלום ד"ר לויט אני מאובחן עם o.c.d. בזמן האחרון אני מרגיש תחושת "חוסר מנוחה". זה קורה לי בעיקר כשאני שוכב לישון ולא מצליח להירדם ואני "חושב לעצמי" מה אני יכול לעשות?האם לנסות להירדם או למשל לצפות טלוויזיה או להקשיב מוזיקה. את מבינה כאילו בראש "עולות" כל מיני מחשבות "מוזרות" "שלא נותנות מנוח". מה דעתך על זה? תודה על תשובתך

אני מפחדת להיות לסבית או אי פעם להיות כזו למרות שכרגע אין לי את הסממנים האלה או את המשיכה. זה לגיטימי או נורמלי בכלל שאפחד מדבר כזה? זה לא סתם משהו, זה הרי נובע ממשהו. למה שבן אדם יפחד להיות הומו אם הוא לא ולהפך? אני באמת שואלת. אין לזה תשובה בפורום אז אודה לתשובתך המקצועית אני מוצאת את עצמי מפחדת מזה וחושבת שאולי כתוצאה מהפחד אני בהכחשה ואז מנסה לשחזר סיוםאציןת שאולי דיברתי כמו לסבית או רציתי משהו כזה תודה ואל תמחקי לי אם אפשר אני באמת מגיע לי תשובה כמו כולם

יש פה משתמשים שכותבים הודעה מעניינת ולפעמים אני רואה שהיא נעלמת

שלום ד"ר לויט אני מסתובב ברחוב ובמקומות ציבוריים. קרה לי ששמעתי אייזה אדם אומר לאגם אחר משפט:"תשמע אני לא מכיר אותך לא יודע מי אתה אז תיתרחק ממני " העניין הוא שיוצא לי לפגוש ברחוב כל מיני אנשים וטיפוסים שמדברים אליי ואז כאילו המחשבה הטורדנית לגביי המשפט ששמעתי "קופצת לי בראש" ומיתחשק לי לומר לאותו אדם זר את זה "אני לא מכיר אותך תיתרחק ממני". באותו רגע אני מרגיש תחושה *לא נעימה" ולפעמיים קצת "עצבנות". בתוכי אני מודע לכך שיש גם אנשים סתם ידידותיים ולא בהכרך "מטרידנים" או "מפוקפקים". מה את חושבת על "מחשבה טורדנית כזו"? אייך אני יכול"לשחרר מעט" מחשבה כזאת כשאני פוגש אנשים על מנת "להרגיש יותר טוב עם עצמי"? תודה על תשובתך

שלום, כרגיל אין לי בעיה נפשית או פיזית אני טיפוס אנרגטי ואופטימית אני בטראומה ממצב לא נעים ומביך שקרה לפני 3 ימים היה לי וירוס קל של כאב בטן יום למחרת בבוקר נסעתי נסיעה ארוכה ברכב עם קרוב מש' בדרך תקף אותי כאבי בטן עזים היה פקק רציני ולא היה איפה לעצור לאחר כחצי שעה לא היתה ברירה הסתדרתי עם שקית ומגבונים ( בתור שירותים) מאז אין לי מנוחה נפשית מרגישה שזה פגע בערך העצמי שלי איך ניתן לתת לזה לעבור בלי עזרה חיצונית?

אני מודה לך מקרב הלב על התגובה המיוחדת!! אין לך מושג כמה התשובה שלך מרפאה נפשית אכן ככל שעובר הזמן, אני מתחילה להרגע ובתגובה שלך אני ממש מרגישה הקלה, הלב ממש נהיה קל והראש מתאפס מהמחשבות בענין! את יכולה למחוק את השאלה הלא נעימה...

הי אני שנתיים מחפשת תשובה לשאלתי אני בעבר אובחנתי כOCDעקב כאבי ראש חזרים ונשנים רופאת משפחה יעצה לי לל כת לפסיאטר עקב תלות רגשית שהיתה לי.... ניסיתי מספר טיפולים של CBT אך ללא הועיל האם יכול ל היות שלא מדובר כלל במשהו נפשי אלא פיזי, מכיון שיש לחץ מעל הרקות .. הפחד שלי ממחלה נפשית עוצמתי כך שאני ממש לא מסוגלת לחיות עם האופציה שאולי יש לי OCD ואין לי איך לטפל בו... לא מצאתי עוד מחשבות מטרידות שיכולות להעיד על כך--- ניסיתיהרבה סוגים של תרופות מקבוצת נוגדי דכאון אך ללא הועיל, מפחדת לחזור ללעבודה ושקועה בזה מאד... איזו בדיקה כדאי לבצע האם זה משהו נוירולוגי או נפשי כיצד ניתן לבררר זאת?? האם יכול להיות קשר בן כאבי ראש לOCD איך אדע האם זה גידולאו משהו אחר? אשמח לתשובה תודה מראש!

היי ותודה על המענה, אני נמצאת שנתיים בערך אחרי טיפול שעזר לי מאוד ואני מודה על כך המון- ובשבועות האחרונים חזרה לי מחשבה טורדנית, אני יודעת שזו מחשבה ואת כל מה שלמדתי על לא לייחס יותר מידי משמעות בין היתר-ואיכשהו, אני שוב מנסה לפתור אותה כי אני בהזדהות וזה מרגיש אולי אמיתי. אני חווה שוב תחושות שהיוו לי סיבה ללכת לטיפול מאחר והפריעו לי בתפקוד, זה לא קרה כבר שנתיים.. אני כן בלחץ ומתח לאחרונה עם המצב במדינה אם זה יכול להיות שייך?-המחשבה הטורדנית היא בכלל מסוג rocd אז לא ברור לגמרי איך יכול להיות קשור חוץ מהניסיון להשיג שליטה. מרגיש לי שאני שואלת "איך נפלתי לתרמית הזו שוב (של האוסידי?)" ואשמח לחוות דעתך

שלום ד"ר לויט אני בן 45. בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" שקשורות לכך שיש בחורות שאני מרגיש בנוח בקירבתן אך אינני מרגיש משיכה "מינית. למשל :אני "מכיר" איזו בחורה מאזור מגוריי.יש לי תחושת בטן שהיא בחורה "אינטיליגנטית" או "בעלת שיחה" עם אופי טוב ויש לי תחושה "נעימה" כשאני מדבר איתה אך מבחינת משיכה מינית אני מרגיש "שזה לא זה". תשמעי קשה אוליי למצוא את "האחת המושלמת" אבל משיכה לבחורה בעיניי זה דבר חשוב בקשר בנוסף כמובן לאופי ולתכונות אחרות. מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" מסוג זה? תסכימי איתי שמשיכה זה דבר חשוב לגבר וגם לאישה.

היי דר אני אמא לנער בן 17 שיש לו טורט ואוסידי בשנה האחרונה לא מטופל תרופתית מסרב האוסידי די מנהל אותו חייב להתכופף עם מלל אומר שמרגיש שאם לא יקרה משהו לא טוב איך אני מקלה עליו בשיטה של טיפול חשיפה קוגנטיבית התנהגותית הם לא רוצה שום איש מקצוע אשמח לעצות איך להקל עליו אני למשל קוראת לו שיבוא שנצא בחוץ מן מפריעה לו לעשות את הטקס הזה לפעמים זה עובד מה עוד אני יכולה לעשות אני ממש נקרעת לראות אותו ככה ועצובה שככה יהיה בבגרותו כשלא אהיה לידו מי יהיה איתו וכל מיני הרגשות כאלו

יש לי הרגשה של חוסר להכיל את עצמי ואת החיים וזה מטריד אותי מאד שאני מרגיש ככה כי אני נורא חושש שאכנס למשבר נפשי ואאבד את עצמי בדרך מה את ממליצה לעשות? תרופות זו לא האופציה

אני לא מפסיק לבכות, לא משנה מה אני עושה כל שנייה יש לי מחשבות כאלה שכאילו אני רוצה להתאבד או למות או שלא טוב לי בחיים וזה לא יוצא ממני כי כל פעם שהתחושה הזו מתעוררת אצלי אני חשה חרדה איומה ופחד מזה שזה יתממש ואני מפחד שלא אוכל לצאת מכל הפלונטר הזהה!! אלוהים אני מפחד אף פעם לא הייתי במצב כזה ושאני מנסה חשוב ההיגיון אני לא מצליח לחשוב בהיגיון בשום צורה! פשוט בשום צורהההה לא מצליח להבין ממה זה נובע ולמה זה נובע כי בתכלס אני לא רוצה להתאבד אבל מצד שני למה זה נתקע לי בראש? אני לא רוצה תרופות וטיפול עם פסיכולוג לא יעזור לי כנראה להבין מאיפה זה מגיע. אני מפחד שאף אחד לא יוכל להכנס לי למח ולפענח ממה זה מגיע עזרה בבקשה !!!

שבוע טוב ושקט במהלך השישי שבת הייתה לי חרדה והרגשתי שיש לי הפרעה נפשית שאני לא מצליחה לפטור ואני מרגישה כלואה בתוך המח והמחשבות ומפחדת להכנס ללופ.. מה עושים? אני צריכה לגשת לטיפול?

אני מחפשת קבוצות אנשים שגם חולים בocd ,כדאי למצוא לו חברה , חברים לקשר.

שלום ד"ר לויט אני מתמודד מזה שנים עם "מחשבות טורדניות" "הפרעת חרדה" וגם עם סטרס. אני "ניקשר" לגידול של חיות מחמד. פעם הייה לי עכבר "וטיפלתי" בו במסירות ובאהבה אך בגלל שעשה הרבה רעש החלטתי להחזיר אותו לחנות חיות מחמד. בזמן האחרון קורה לי שאני רואה כל מיני חתוליי רחוב למשל כשאני יושב בגינה או בפארק. למרות שלא גידלתי אף פעם חתול אני דווקא אוהב ללטף חתולים וזה "מרגיע" אותי במיוחד כשיש לי התקפיי חרדה. האם לי בקיאותך המקצועית זה נכון שטיפול בחיות מחמד או סתם מגע כמו ליטוף של חתולים יכול לעזור "להרגיע" או "לשחרר"מתחים במיקאים של סטרס או הפרעות חרדה? האם את ממליצה לי באמת "להיתמקד" במגע עם חיות כגון חתולים שגורמים לי "לתחושה מרגיעה"? תודה על תשובתך

בפעם המיליון אני לא יודע מה יש לי, באמת. מיואש כבר מאד ולא יודע איך לפרש - ללכת לטיפול? סתם חרדות? סתם מחשבות? לא יודע, בשביל זה אני רושם לך. יש לי פחד מלרצות להתאבד, ממש פחד כזה אני לא מרגיש שאני רוצה או שאעשה את זה אבל ממש מרגיש מפחד מזה שאני חושב את זה איך משחררים את זה? לא עוזר לי להסכים עם המחשבה כי ניסיתי כבר

הייתי במצב נפשי קשה לפני כמה חודשים ויצאתי מזה איכשהו באמצעות מטפלים רגשיים כעת אני יושבת עם עצמי וממש נזכרת באמת שהייתי ומפחדת לחזור לזה כי אני מרגישה מוטרדת מאד ולא יודעת ממה אציין שאני לא רוצה לחזור לתקופה הזו כי רק ניסו לדחוף לי כדורים וממש אמרתי בפה מלא שאני רוצה למות איך מתמודדים?

אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לתלוש שיערות מהשורש של הרא ששלי !! כבר יש לי קרחות כל שיערה שנתלשת מהשורש מספקת אותי ברמות ושמתי לב שאני נוגעת בשיער בכל פעם שאני מוטרדת או חושבת הבעיה שאני מוטרדת וחושב 24/7 וכבר שלי קרחות ואמא שלי שואלת אותי מה זה אני גם לא מבינה למה אני עושה את זה הבעיה שאני לא שולטת בזה ואני נורא מפחדת וחוששת מזה שאולי נהייתי חולה בנפש אפשר עזרה מימך?

תודה על המענה מהיר שלך רגשות אחרים כמו מה?

היי ערב טוב לכל הפורום המדהים הזה שנותן מקום לכולםן אני פשוט משתף - ישבתי עכשיו בסלון עם סבא שלי וראינו חדשות. אני רק יציין שיש בראשי המון דברים שמטרידים אותי בתת מודע וגם במודע . אמרתי לסבא סבא נמאס לי מהמלחמה ומהמצב הזה כבר והוא אמר לי זה רק התחיל יש לנו את איראן גם. באותו רגע שהוא אמר את זה ישר חשבתי לעצמי שאני מפחד לא לדעת להתמודד עם כל זה ולרצות לסיים את החיים שלי בגלל שאני מאד רגיש למצב ובכלל גם לדברים שאני עובר ושלא אוכל להתמודד עם זה יותר ושאדים קץ לחייי כמובן שלא אמרתי לסבא את זה ישר נכנסתי לפה לשתף ואני אפילו לא יודע למה אני צריך טיפול?זה מסוכן שחשבתי ככה? זה אומר שאי במצב רגשי לא טוב שבגלל זה נכנסות לי כאלו מחשבות?

אני רק אוסיף שעכשיו המשכתי לשבת בסלון לבד וחשבתי על כל מה שמטריד ומעסיק אותי וממש התחלתי לפחד מזה שאני אאבד את השלווה ולא ארצה להמשיך בחיי יותר מתוך אי מסוגלות להכיל דברים ולהתמודד זה מלחיץ אותי .. מתלבט אם לשתף את ההורים בתחושות שלא חלילה אגיע למצב שאני עושה משהו שהם ימותו מבכי בגללי

חג שמח.. אני כותבת את זה ואני באמת מרגישה רע מבפנים. אני אצל אחי וגיסתי, נולדה להם תינוקת. אנחנו בני אותו גיל (25), אמנם אני בעל תואר ראשון לתואר נחשב אבל אין לי זוגיות ואני אפילו לא קרוב להתחתן ולהביא ילדים. כשאני רואה אותם מתנהלים ככה עם הילדה ובכלל כזוג נשוי אני נאכל קנאה ומחשבות טורדניות שאולי אני הומו בגלל זה לא מצליח לי, שאולי לא מגיע לי זוגיות, שאולי גם לא תהיה לי זוגיות כי אני חסום בגלל החרדות שלי או בגלל לא יודע מה. שמתי לב שתמיד שאני איתם במשך כמה שעות או יום יומיים כל החרדות והמחשבות חוזרות לי. למה זה ככה? למה הם טריגר עבורי? איך מטפלים בכלל בכל המחשבות האלה ואולי הן אמיתיות? מהמחשבה הזאת כמובן כשאני רואה גברים חתיכים אני נורא מסתכל ונבהל בו זמנית כי אז זה מחדד לי את מה שחשבתי .. אני כל כך מתוסכל ונמאס לי לקנא בכל החברים ובפרט באחי שמתקדמים בחיי הזוגיות והנישואים שלהם. זה ככ מתסכל.. עצות? המחשבות הורגות אותי ובכלל ההרגשה הזאת

היי, שרון. קשה לי למצוא פסיכולוגית קלינית, כי קשה לי מבחינה כלכלית לשלם 400 ש"ח למפגש. אני לא מבין מה הסיבה שהעלויות גבוהות. אני בסך הכל רוצה טיפול, ואני מרגיש שהיום כל הטיפולים נובעים מתוך אינטרס כלכלי. זה מאוד קשה לי עם זה. אציין שלא מדובר כאן במחשבה טורדנית, אלא באמת מתוך מקום שאני חווה כאן ניצול כלכלי של המטופל. מצד שני, אני לא מעוניין בטיפול דרך קופות החולים, כי גם ההמתנה שם ארוכה וגם מעדיף טיפול פרטי. מה אפשר לעשות? איך אני יכול למצוא פסיכולוגית קלינית עם עלות סבירה למפגש? אני כבר מתייאש מרוב החיפושים. אודה לעזרתך

אני ביום יום שלי מאד בטוב, מאד ערנית לסביבה ומאד ערנית כלפי הרגשות שלי ומה שאני מרגישה, ובכל זאת תמיד מתעורר אצלי תחושה או קול פנימי שנותן לי הרגשה שמשהו אצלי מודחק ושאני אוטוטו אכנס ללופ דיכאוני או מצב רגשי שלא אוכל לצאת ממנו… לא ברור לי מניין זה מגיע כי על פניו הכל בסדר איתי, באמת. אני מאד מודעת ואפילו מודעת יותר מדי למה שאני עוברת… כאילו מוזר לי לפעמים שהכל בסדר, ברמה כזו אני לא יודעת אם הצלחתי לתאר את מה שאני חווה בצורה מובנת.. גם לגבי תפילות - כשאני מתפללת לבורא עולם אני מרגישה פספוס שאולי לא התפללתי כמו שצריך או שלא עשיתי או אמרתי מה שצריך כדי שהבקשות שלי יתממשו ויתקיימו.. וזה יכול נורא לתסכל אותי. אשמח לעזרה או תשובה ממך תודה

אני לפני בערך 4 שנים ניסיתי שיטות להפסיק את OCD מאיזה ספר שזה לא עזר מה יש היום אם אני לא יכול ללכת לתרפיסט פרטי וזה פשוט מאוד מפריע לחיות נורמלי או לקנות ספר אחר?

אם פסיכיאטר ממליץ להמשיך לקחת נגד חרדות כדור קלונקס 2 מ"ג יחד עם SSRI יש לעשות כך בלב שקט? הוא טוען שאין שום נזק בנטילה קבוע וזה החרדות שלי שגורמות לי לחשוב שהרי הכדור קיים במינון של 2 מ"ג וכי העלון הוא יותר מסמך כיסוי משפטי שלא אמור לעניין אותי. הוא אומר לי "אם פרופסור לפסיכיאטריה רושם לך את התרופה סימן שאולי הוא קצת יודע על מה הוא מדבר" בניסיון להראות שהוא נעלב מכך שאני שואל על העניין. הוא טוען שכל עוד אני לא חורג את המינון או רוכש באופן לא חוקי אין שום בעיה. שוחחתי עם רופאת המשפחה בנושא והיא אומרת שהיא לא פסיכיאטרית אבל שאני חרדתי ורגיש לענייני שינויי תרופות ויש אנשים רבים שנזקקים לטיפול כזה שאולי הוא לא אופטימלי אבל בהחלט מקובל במקרים מסוימים של הפרעות חרדה קשות. כאחת שקצת מבינה בתחום, האם עליי להניח ולסמוך על הפסיכיאטר ולא להביע ספק עצמי כל פעם שהכדור אחראי על התחושות שאני מרגיש כמחמיר חרדות וכו'... ?

שלום. אני סובל מהפרעת חרדה מתמשכת שאינה מוטבת עם מגוון תרופות שנוסו. הפסיכיאטר המטפל בי כבר 15 שנה החליט כי הטיפול שאני זקוק לו הוא קלונקס 2 מ"ג יחד עם ה-SSRI ו"זה הכי טוב שאפשר". אני מוצא את עצמי כל הזמן מזין את החרדה שוב ושוב (כי הטיפול לא מעלים את החרדה לחלוטין) והיא נמצאת אז אני מרגיש צורך לרשום בפורומים, לשאול, לקבל נחמה אולי חיזוקים חוזרים, שאלות על השפעות בעתיד, שאלות חוזרות מתוך הרגשה נפשית ופיזית רעה. אני לוקח כדורים כבר 12 שנים רצוף אשר במשך כל הזמן הזה בכל יום אני נכנס לפורום העוסק בטיפול תרופתי בחרדה, מרגיש צורך לרשום, לפרוק, להתחזק, לשאול שאלות על הטיפול שאני מקבל ועל תחליפים אפשריים שיהיו אולי יעילים יותר. אני לא מצליח להגיע ליציבות עם איזון החרדות למשך זמן למרות הטיפול התרופתי. כאשר אני שואל את הפסיכיאטר מדוע להמשיך לקחת את התרופות שהרי הן לא עוזרות אז הוא אומר שאסור לי להפסיק כי אז תהיה החמרה קשה של חרדות ואף דיכאון ולכן גם אם להרגשתי לא עוזרות התרופות יש להמשיך בהן לצד טיפולים שאינם תרופתיים. אני לא יודע האם החטטנות באינטרנט לגבי התרופות באה ממקום בריא של רצון למצוא פתרון למצב מתמשך שגורם סבל ממשי או התנהגות של OCD שפעולה כזו של רישום הודעה נותנת רוגע זמני כי המוח יודע שיהיה בסדר כי כל הזמן "מחפשים" את הפתרון באינטרנט ומתישהו תבוא הישועה או שאולי סתם התמכרות לעשות את הפעולה כמו לעשן. הדבר פוגע בי מאוד גם ברמת הריכוז בעבודה וחיי המשפחה. חבר שהוא איש טכני הציע לי שהוא יבצע לי חסימת אתרים רפואיים כך שלא תהיה לי גישה לשאלות או לקרוא בפורומים באתרים ספציפיים אלו בהם אני שנים נובר וחוקר סביב הנושא. אמרתי לו שאחזיר לו תשובה ובנתיים אני רוצה לשאול האם חסם פיזי שכזה להתמכרות /אובססיה יכול היות פתרון טוב ויעיל אשר יגמול אותי מהאובססיה בפורומים שבאופן עקיף מזינים כל הזמן את מנגנון החרדה ואולי אפילו מפריעות לפעילות של התרופות במוח לעבוד על מנגנוני החרדה. איך שלא יהיה , לא בריא לעסוק בכך ברמה שאני עוסק. האם את בעד ללכת על מהלך כזה שהוא לחתוך במכה אחת את העיסוק הכפייתי באמצעים פיזים-טכנים או שזה יגרום ליותר צורך לנסות לעשות זאת בכל מקום אפשרי אשר ניתן? אני מאמין שאם הייתי מרגיש טוב ונינוח לא הייתי חוקר ושואל שוב ושוב בפורומים ותקווה לקבל מזור. אשמח לעצתך. תודה רבה וחג שמח !

ממה נובעות מחשבות טורדניות? בסדר לכל בן אדם יש מחשבות אבל למה רק לי יש מחשבות נוראיות ולא ריאליות? ממה זה נובע? ברור שלבן אדם עובר אלפי מחשבות בראש אבל למה המפחידות נתקעות לי כל יום מחדש הן באות לשגע אותי למה אני לוקח קשה מחשבות ולא יכול לדפדף אותן?

יש לי קטע שאני תמיד מפרסם סטורי או פוסטים שאני מחפש אנשים לעזור להם ואני מרגיש שאני עושה את זה כדי שייראו את זה ויגידו שאני צדיק או שיש לי לב טוב ובפועל אני לא תמיד מוציא את זה לפועל אבל זה עושה לי טוב לפרסם ולהראות שכן וכשזה יוצא לפועל אני מעלה כדי שייתנו לי פידבק זה נותן לי סיפוק עצמי גם זה שעזרתי וגם זה שראו שאני אחד שעוזר ונותן את יכולה לעזור לי להבין מאיפה זה נובע שאני עושה את זה? אני מפחד שאני איש רע שלא עושה כלום מהלב אני ממש מרגיש סיפוק שמפרגנים לי זה אני חייב לציין.. האם מדובר בהפרעה? או שזה הגיוני?

בוקר טוב דוקטור אני שם לב שכל פעם שאני בעבודה עסוק אין לי מחשבות טורדניות ואין לי חרדות מספיק שלא אעבוד יום אחד כבר הכל חוזר לי זה לא חוכמה לחיות ככה כי יהיו ימים שלא אעבוד אז מה אסבול בהם

למה אנשים בעלי שליטה גבוהה (כולל אני) מפחדים לצאת משליטה ובעקבות כך מגיעים להם מחשבות מפחידות והזויות שאנחנו אשכרה מפחדים מהם?

שיתוף ופריקה : הכל היה בסדר, הצום עבר לי רגיל איזה בחור מהלימודים דיבר אליי בהודעות בצורה מטרידה ולא הפסיק להתקשר למרות שאמרתי שאני לא רוצה אותו. הרגשתי ממש פחד ממנו שהוא יעשה לי משהו או שהוא יפתח אלי אובססיה ונכנסתי לחרדה מזה מאותו רגע אני לא מצליחה להירגע ועולות לי מחשבות טורדניות וחרדה פתאום בלי סוף אני מרגישה אנרגטית לא טוב ובלחץ, פתאום יש לי מחשבות לא ריאליות שאשתגע או שלא אבין מה קורה לי וכל זה התחיל לי נטו מהשיחה אמתו האם זה הגיוני שכולה משיחת וואצפ כזו איתו אני אכנס למחשבות לא רציונאליות והזויות שכאלו? מה כל אחד שידבר איתי או אליי בצורה כזו אני אפתח פחד ? זה מלחיץ אותי

אני כל הזמן חש תחושה של הרגשה מאז שעברתי איזה משבר קשוח שאני לא מצליח להתגבר על האוסידי שלי בדרך כלל הוא מתאפיין במחשבות רצון לדעת את העתיד מה יקרה אם אגיע למקום כזה וכזה ישר מדמיין איך הדבר יראה ואז ישר המוח שלי מחליט אה לא טוב אל תלך לשם אני ממש היקפתי את עצמי בחומות אתן כמה דוגמאות שתביני אותי למשל אני רואה אנשים מצליחים סתם כאלה שהיו איתי בשכבה אני אומר אין הם יותר טובים ממני כל מי שמסביבי מבחינתי יותר טוב ממני כי אני לא עושה כרגע כלום ממש אני אהוב מאוד בחוץ וגם נראה באמת טוב אבל גם בחורות אני ישר אומר הם חושבים עליי ככה וככה וזהו לא ניגש וזה מגשים את עצמו באמת אני מרגיש שהרחקתי את עצמי מכל דבר אפשרי וגם האובססיות על המראה החיצוני אני מסתפר אצל שלוש ספרים אומר זה עשה לי יותר טוב מהקודם לא זה יותר טוב מתיש את עצמי אני יודע מבין שאני נופל לתחבולה אבל אין לי מה לעשות מולה קראתי היום שאת ממליצה לאנשים פשוט ל לתת להראות שהמחשבה הזאת לא מסוכנת באמת ולהעביר את זה הלאה אבל זה קשה נראה לי שזה באמת לא משהו שאני יצליח להתגבר עליו ואני מאוכזב כל כך שאני ארוחת שישי כולי חרד ולבית כנסת לא יורד ואני רוצה סך הכל לא להיות עבד אבל גם שטני ריצה להתחיל טיפול ישר המחשבה הקובעת שזה לא ואני מקשיב לה כי בוא נגיד ששמתי את עצמי במצה שהקשבתי לעצמי שהבאתי את עצמי לאבדון אני לא סומך על עצמי וכנראה שהיא לא סומכת עלי ואני מבין אותה כתבתי באמת את זה קצת מבולגן אין םה באמת שאלה שנשאלת רק שאת מבינה אותי ושזה כאילו מה אפשר לעשות עם זה איך להקל על הסבל ולתת איזה תקווה

היי יש לי מחשבות מוזרות לאחרונה ואני רוצה שתעזרי לי להבחין בין התקף פסיכוטי למחשבות טורדניות בלבד שנובעות מחרדה. נולדה לי אחיינית וכל הזמן יש לי מחשבה או תמונה בראש שאני אפיל אותה בטעות או בכוונה, או שפתאום אהיה בנהיגה וארצה לדרוס מישהו או שפתאום אגיד משהו מוזר בפני כולם, כל מיני מחשבות כאלה. זה ממש מרגיש אמיתי ואני מרגישה שאני ממש מנסה לשלוט בזה. לי מרגיש שיש בי משהו פסיכוטי מוסתר שעומד לצאת כל רגע.. כי איזה בן אדם חושב על דברים הזויים כאלה? מדובר בהתקף פסיכוטי או מחשבות טורדניות? מה ההבדל בין השניים? בשני המצבים הבן אדם לא חושב בצורה רציונאלית

יש לי מחשבות מטרידות מכך שאני לוקח מספר כדורים ביום (2 בבוקר ו-2 בלילה). אני אוהב ומחפש לחיות עם פתרונות שנראים בעיניי סבירים ושאני יכול להכיל אותם. במקום להתאים לי טיפול מנסים להוסיף עוד כדור ועוד כדור כדי לאזן את השפעות הלוואי של הכדור הקודם. זה לא מוצא חן בעיניי ואני לא מצליח לחיות עם זה בשלום. דיברתי עם הפסיכיאטר והוא מתעקש שאם אוריד את אחת התרופות זה יגרום להחמרה. שנים לקחתי ויאפקס 150 מג בבוקר וקלונקס 2 מג בלילה. שניהם במירשם וסיבסוד קופת חולים היה לי נוח להצטייד, לרכוש. בניסיון לשפר עוד את מצבי הוסיפו וולבוטרין וכיון שגרם לעוררות במקום להפסיקו הוסיפו סרוקוואל. באופן כללי אני לא מרגיש שיש הצדקה לקחת 4 תרופות היות והמצב לא יותר טוב מאשר לקחתי רק 2 תרופות. גם המלצתו לטיפול קבוע בקלונקס 2 מ"ג נראית לי שלא לטובת בריאותי. מבחינתו זה הטיפול ואין אחר ולכן הוא נתן לי מירשם קבוע למשך שנה ואמר שאין צורך להגיע אלא פעם בשנה לחדש מירשם. אני שוקל בכבוד ראש לשמוע דעה נוספת של פסיכיאטרית בקופת חולים אך חושש שהיא תיפעל "לפי הספר" כי איננה מכירה אותי או את התגובות השונות שלי לתרופות ותנסה איתי שוב SSRI, אחר כך SNRI מרגיש כלוא עם מועקה נפשית גדולה ושוקל לפעול על דעת עצמי מתוך היכרותי ותחושותיי הפנימיות ולקחת רק את הקלונקס בלילה וכדור SSRI או SNRI בבוקר עם זה אני יכול לחיות פנימית בשלום עם עצמי. קשה לי שהפסיכיאטר כל פעם שהולכים צעד קדימה אינו מאפשר לי ללכת צעד אחורה גם כאשר אני מתאר שאין תועלת משמעותית עם הוספת הכדור. מה נכון לעשות כדי למצוא את האיזון המתאים לי הן לאיזון הנפשי נגד הפרעת חרדה והן לאיזון בהרגשתי הפנימית עם טיפול תרופתי שנראה לי כסביר עבורי מבחינת יכולת ההתמדה, תהליך ההצטיידות, הכנת קופסאות כדורים שבועית וכו'. איך מאזנים את התמונה בכללותה גם בהתחשב בנוחיות שלי? סליחה על אריכות הדברים.

היה לי את אותה דילמה כמו שלך ועד שמצאו לי את התרופה הכל כך טובה אמרתי מה אני ישתה 4 כדורים ובסוף עזבתי כשרציתי לחזור כבר התרופה לא השפיעה עלי לצערי שיהיה גם עשר כדורים זה לא משנה בספו של דבר זה משהו שבא לעזור לך אל תעשה את הטעות שעשיתי

שלום דוקטור שרון אני בן 17 וחצי וזה אותו אדם שאמר לך לגבי עניין הHocd שאני סובל כבר כמה שנים אבל זה לא העניין העניין הוא שזה מתבטא כמו שאת כנראה יודעת במחשבות מיניות הומוסקסואליות בלתי רצויות ומחשבות שנועדו לעשות טקסטים כדי לדעת אם יש עוררות מינית דוקטור בימים האחרונים אני משום מה חולם חלומות מיניים עם גבר . ואני לא יודע למה זה קורה וזה מרתיע אותי חלמתי שאני שוכב עם מישהו שאני מכיר שבכלל לא חשבתי עליו או משהו כזה ואני ממש פחדתי ולא הרגשתי נוח בחלום בכלל ואני לא יודע אם זה קשור למחשבות שאני סובל בhocd המיניות שעוברות עליי כל יום כדי להרגיע את המוח זה לא שאלת אישור דוקטור אבל לפי מה שאת יודעת האם את חושבת שניתן להתייחס לחלומות בלתי רצויים כאלו והאם המחשבות הטורדניות קשורות לכך עוד משהו חשוב אני לא מקבל עוררות מינית מהחלומות מיד אחרי שקמתי או משהו כזה אשמח שתעני לי ותביא לי את הפרשנות שלך לנושא והקשר בין מחשבות לחלומות והאם ניתן להתייחס אליהם זה מפחיד אותי דוקטור זה כבר יום שני ברציפות שיש לי חלום מיני כזה לא רצוי

אני כל פעם כשמדברים איתי על נושאים שמלחיצים אותי כמו הומואים וכאלה אני ישר מתחילה להיות נגד בצורה קיצונית ואז אומרת לעצמי מה אני בהכחשה סמויה אם אנמי כל כך נגד וכל כך חושבת על זה? האם מדובר בטקס שאני עושה לעצמי בתת מודע?

בוקר טוב :) כל פעם שאני בתקופה קצת לחוצה (מבחנים, אזעקות) עולה בי פחד או מחשבה כזו שאני רוצה להתאבד או שאני ארצה להתאבד כי אני מאד רגיש ומפחד שלא אוכל להתמודד עם החיים בפועל ביום יום אני לא רוצה להתאבד או חושב על זה אבל בתקופות לחץ ממש נכנס לפאניקה סביב זה. גם מקודם הייתי בפייסבוק וקראתי על בחורה שהתאבדה כי החזיקה בפנים הרבה דברים ולא הוציאה ובעקבות כך אגרה והתאבדה אני מפחד להגיע למצב שלה ולרצות את זה כמוהה עכשיו אם אני לא בן אדם אובדני למה בעצם שארצה לעשות את זה ולמה שאחשוב על זה בכלל? רק אנשים אובדניים באמת ירגישו צורך.. מוזר? תודה והמשך יום טוב ושקט

אני סובל ממערכת עצבים "רגישה" וחרדות. מטופל שנים אצל פסיכיאטר ב-3 סוגי תרופות זאת לאחר שמגוון רחב של תרופות ושילובים לא הועיל. גם השילוב הנוכחי אינו נותן מענה מלא אלא חלקי ביותר. הבעיה היא שאני "לא מרפה" מהעיסוק סביב הנושא התרופתי ושואל כל הזמן שאלות בפורומים על התרופות ועל אופציות שונות וכך מבלה בכל ערב בנבירה בפורומים, בהטלת ספק בתרופות שאני מקבל. איך אני יכול להשתחרר מהתנהגות זו? קראתי פעם בפורום שהמלצת על גישה "הימנעות 21 יום". האם גישה כזו תהיה יעילה להפחית את הצורך בעיסוק סביב הנושא?

את חושבת שאם יש בן אדם שמתלבט במשך שנה פלוס לגבי נטייה מינית זה מצריך פסיכולוג? לי למשל יש חוסר וודאות לגבי זה, מתבלבל המון המון ושואל את עצמי המון שאלות ואני לא בגיל ההתבגרות שזה לגיטימי אני כבר תכף בן 27 את חושבת שזה סביר? אז בזמנו רשמת שמי שמתלבט ככ הרבה הוא פשוט סובל ממחשבות טורדניות וזה לא בהכרח מעיד עליו שהוא הומוסקסואל. פסיכולוגים אחרים שהייתי אצלם אומרים הפוך, דווקא שמי מתלבט ככ הרבה זמן חייב ללכת לטיפול אצל פסיכולוג שמתעסק בזהות מינית. מה את ממליצה? תודה

אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לדבר עם המטפלת שלי או לקבל ממנה אישורים ותקווה שהכל יהיה בסדר ושמחשבות זה רק מחשבות ושאני לא לסבית וכל זה. פשוט לא מצליחה להעביר יום אחד בלי זה!! התרגלתי לזה!! מה אני עושה? מפחדת שאם אשחרר ולא אשאל יותר, אכנס שוב ללופ מחשבתי אפשר טיפים? עצות? מה אוכל לעשות? מצד אחד אני יודעת שזה לא בסדר ומצד שני אני מפחדת להיכנס לדיכאון שהיתי אם לא אעשה את זה

אני מאוד מוטרד באתי להיכנס לחדר ואז עלתה בי מחשבה ״אם לא אלך לחדר של אבא ואנשק אותו אז הוא ימות ואז אני אצטער שלא עשיתי את זה ולא ניצלתי כל דקה״ חזרתי לחדר של אבא הבאתי לו נשיקה וחזרתי לחדר ולא הפסקתי לבכות מדוע המחשבה הזו ככה מכה בי זה מטריד אותי מאד ואני מפחד מה את מייעצת לי לעשות? להימנע מללכת לחדר שלו פעם הבאה?