חרדות ומחשבות איומות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום אני בחור בן 29 בריא ומתפקד היטב. כשאני בעבודה או בסביבה חברתית אני צוחק,בעל מצב רוח טוב וכ'ו.. אבל שאני פתאום לבד כזה עם עצמי מתחילות לעלות לי המחשבות "הרעות". לפני כמה שנים סבלתי מהפרעות חרדה ומחשבות טורדניות עם תופעות קשות(חוסר שינה,רעידות וכדומה). שילבתי טיפול פסיכולוגי עם טיפולים אלטרנטיבים והדבר עזר לי מאוד. עכשיו התופעות קצת חזרו ואני מתחיל שוב לחשוב מחשבות טורדניות מאוד שגורמות לי לחרדה גדולה. אני זוכר שהפסיכולוג אמר לי שהחרדה עצמה גורמת למחשבות האלה אבל אני כבר לא יודע מה גורם למה? פעם המחשבות היו כאילו אני חושש לחלות בסכיזופרניה ולא עבר יום שבו לא חשבתי על המחלה והשלכותיה. איכשהו התגברתי על זה אבל עדיין זה צץ מידיי פעם. המחשבות התחילו להיות ממש טורדניות ואיומות כמו פתאום שעולה לי מחשבה כאילו מישהו פוגע בילד שלי או באישתי (סתם ככה) וכאילו פתאום עולה לי מחשבה כאילו אני רואה את עצמי נותן סתירה לילד שלי והדבר פשוט גורם לי לחרדה ענקית.אני מכניס את עצמי עוד יותר ללחץ במחשבה ש"מה אתה חולה נפש מה אתה חושב דברים כאלה עוד יאשפזו אותך" בתוך תוכי אני יודע שהדבר מגוחך עד מאוד אבל אני פשוט לא מצליח להפתר מזה. אינני מעוניין בטיפול תרופתי כי אני לא מאמין בכדורים כי אני מאמין שצריך לטפל בשורש הבעיה. מה את מציעה לי? האם לכל בן אדם עולות פתאום מחשבות כאלה או שפשוט הם חולפות לו סתם ככה בראש? כי הדבר מאוד מלחיץ אותי. תודה.
איציק אתה לא לבד אני סובלת גם בארבעה חודשים אחרונים ממחשבות איומות שמשתקות אותי גורמות חרדות ואובחנתי גם כסובלת ממחשבות כפייתיות והן גם מחשבות אלימות אני רואה כאילו הילדים שלי נפגעים או קורים להם דברים רעים זה נורא התחלתי טיפול קוגניטיבי אני מקווה שיעזור אך הפסיכולוגית אמרה שאין לדעת מאיפה המחשבות באות ושצריך להתייחס אליהן כמחשבה בלבד למרות שהן מבעיתות אותי עד כדי כך שאבדתי תיאבון גם לי יש ימים שאני פוחדת שאולי המצב יחמיר ויהפוך לסכיזופרניה אני כל כך מבינה אותך השאלה שלי היא לשרון - האם אפשר להפתר מזה אי פעם? האם זה לתמיד? האם זה יכול להתדרדר למחלה קשה יותר כמו שציינתי למעלה?
היי רננה, אני ממליצה לקרוא את התגובה שכתבתי לאיציק. בדרך כלל אין קשר בין מחשבות טורדניות לבין סכיזופרניה, ואין זה אומר שאת מאבדת את שפיות דעתך. ישנם מקרים מסוימים בהם קיים ל-OCD מרכיב פסיכוטי: מדובר במקרים שבהם אנשים מאמינים שמחשבותיהם נכונות, לדוגמא: אדם שבאמת מאמין שאם לא יזיז את הכיסא 4 פעמים, יקרה משהו נורא. בדרך- כלל, אנשים שסובלים מ-OCD יודעים שהמחשבות האלה לא הגיוניות, אך עדיין אינם מוכנים להפסיק את הטקסים, כי אינם מוכנים לקחת את הסיכון שהפחד יתממש. במקרים כאלה, הפסיכיאטר מוסיף טיפול תרופתי אנטי- פסיכוטי. נראה לי אינטואיטיבית שבמקרה שלך, החרדה מהמחשבות כה מלחיצה אותך, עד שקשה לך לתפקד, בעיקר בגללה. כמו שכתבתי לאיציק, עיקר הטיפול בהתחלה הוא להפסיק להילחץ מהמחשבות (כמו שהמטפלת אמרה לך), הן אינן מסוכנות ואינן אומרות שום דבר עלייך כאדם. וכנראה שגם לא על שפיות דעתך (אני מאמינה שבמקרה שכן, המטפלת היתה מפנה אותך לפסיכיאטר, לקבלת טיפול אנטי- פסיכוטי). דבר נוסף- בהחלט אפשר להתגבר על ההפרעה ולחזור לתפקד כרגיל, אם מקבלים את הטיפול הנכון ומתמידים בו. בהצלחה!
היי איציק, יש סוג של OCD שכולל מחשבות כמו שאתה מתאר. הוא נקרא OCD של תוקפנות: במקרים האלה מדובר על מחשבות תוקפניות או דחפים תוקפניים שמציפים את האדם, בניגוד למה שהוא רוצה. לפעמים הדחפים קשורים לאנשים הקרובים אלינו- אנחנו פוחדים שנפגע בהם למרות שברור שאיננו רוצים בכך. ודם כל, אין קשר בין בעייתך לבין סכיזופרניה, והמחשבות האלה בהחלט לא מצביעות על כך שאתה מאבד את שפיות דעתך. טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול בהחלט לעזור, המטפל יעבוד איתך בראש ובראשונה על העובדה שאתה נלחץ מהמחשבות שלך (כלומר- הצעד הראשון בטיפול הוא לא להילחץ מהן). כאשר תלמד להכיר ולהבין את משמעותן האמיתית, הן ילחיצו אותך פחות ופחות, ותחוש גם הפחתה במחשבות עצמן. מאוד מומלץ! בהצלחה.
היי שרון אני קודם כל מאוד מודה לך על התשובה המהירה. בהחלט הארת את עיני לגבי החרדה שיש לי. שאני מתחיל לחשוב על כך לעומק אני מתחיל להזכר שבגיל מאוד מוקדם וצעיר חלמתי חלום שהייתי חושב שאם אעשה משהו חריג כמו שארוץ ברחוב עירום אז יקרה משהו נפלא כמו למשל שהעולם כולו יעצור ואז אוכל לטייל בעולם ואעשה מה שאני רוצה וזה באמת מה שקרה בחלום! בתור ילד כמעט האמנתי בזה כי הייתי מאוד תמים ועד היום יש לי את המחשבה הזו שאם אעשה משהו חריג מאוד ולא רציונלי אז יקרה משהו נפלא. אני חושב שהבעיה פשוט נעוצה בחוויה בילדות שעברתי שנחרטה בזכרוני אי שם במח :) האם גם זה ניתן לפתירה בCBT? כמו כן יש לי עוד הפרעה שיש לי אותה כבר 10 שנים . אני פשוט קורץ בעין אחת ומסתכל על נקודת אור בחדר. אני כמובן לא עושה זאת בפומבי אלא רק ואך ורק שאני לבד. פשוט פתאום באה לי הרגשה שאני חייב לעשות זאת. אני מקשר את זה שלפני 10 שנים היתי צריך להרכיב עדשות ומשום מה הדבר הטיפשי הזה נתפס אצלי מאז למרות שאינני מבין את הקשר אבל אני יודע בוודאות שזה התחיל מאז. האם גם זה קשור לOCD? ושוב תודה כל דבר שאת מסבירה לי מאוד עוזר לי להבין את הבעיה ודרך ההתמודדות איתה.