פעם הייתי סטרייט.....
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום, יש לי OCD מגיל צעיר. כשהתחלתי להתבגר מינית התחלתי לאונן כמו כל נער נורמלי. בשנים הראשונות אוננתי די הרבה. נמשכתי לנשים והן היו מושא הפנטזיות המיניות שלי. לצערי, בנעוריי הייתי נער ביישן בעל חבר טוב אחד והיינו מבלים זמן רב יחדיו - בנקודה מסויימת ילד כלשהו מכיתתי החליט להתחיל להתעמר בנו וכינה אותנו הומואים ושידל את שאר ילדי השכבה לנהוג כמותו. זה לא הפריע לי ואף הצחיק אותי מעט שכן הייתי בטוח בנטייתי המינית. בהתאם לחרדותיי על שלל שטניהן המתרוצצים בראשי, בנקודה כלשהי בעודי מאונן פתאום התגנבה למוחי מחשבה שאולי אני אכן הומוסקסואל. יכולתי "לשמוע" (שלא באופן פסיכוטי) את קולות הילדים מביה"ס בראשי ואת שטניי מפצירים בי שאני בכלל נמשך לגברים. מאותו רגע הלכה ונשחקה היכולת שלי לאונן במחשבה על אישה שכן המחשבות הללו כל הזמן התגנבו לראשי והאוננות הפכה להיות מאבק. התחלתי להרגיש שאני הומוסקסואל שמתכחש לזהותו ומנסה לברוח ממנה, כבמעין תסריט הוליוודי. ככזה, כשהלחץ הולך ונבנה בראשי, התחילה בי משיכה לאותו נער שהיה חברי (ואליו בלבד) ומצאתי עצמי נהנה מהמחשבה שאני מקיים איתו יחסי מין בדמיוני. כך עברו השנים והפינג פונג הזה התקיים בראשי. ככל שניסיתי להלחם בפסבדו-הומוסקסואליות שלי - כך פנטזיה על יחסים עם גבר הפכה מושכת יותר בדמיוני. יום אחד אמרתי לעצמי "טוב, אני הומו וזהו וכעת אפנטז על גבר ללא רגשות אשם!". ברגע שעשיתי זאת... לא הצלחתי יותר להמשך לגבר. פתאום מצאתי עצמי שוב מפנטז על יחסים עם אישה, כמו פעם. עם השנים מוחי התעוות לחלוטין... מגבר סטרייט דומיננטי, זכר-אלפא בהווייתו, הפכתי כמו-הומוסקסואל מושלם. לפני כמה שנים המחשבות שלי לא הרפו ממני והתחילו "ללחוש" שלא די בכך ש"אכיר בהומוסקסואליות שלי", אלא שאני אפילו פסיבי... וכך שוב התגבר הלחץ... עד שהוא נפרק בכך שהתחלתי לפנטז על גבר שדוחף איברו לחלחולתי. וזה נוראי... זה נוראי כי אין לי בעיה עם הומוסקסואליות. אין לי בעיה לו הייתי כזה בעצמי. זה בטח נשמע כאילו אני בהכחשה. אני לא בקיא בקיא בפסיכולוגיה של המין, אבל כנראה שגם היא לא חקוקה בסלע. בכל אימת שאני מכיר לכאורה בהומוסקסואליות שלי - אני לא מצליח להמשך לגבר. בכל אימת בה אני מפנטז על אישה אני שומע "אתה הומו". המוח שלי.. נגדי.. כל הזמן... היו לי אפילו מחשבות שלא אחווה זקפה. כמו היו קולות בראשי שהתעקשו, "אתה אימפוטנט, לא יעמוד לך". אני צריך להלחם בהם. לעמוד על שלי. להדוף אותם. זה נוראי. אני לא יודע מה לעשות... אין לי בעיה להיות הומו... אבל מרגע שאני אומר לעצמי שאני כזה... אני לא מצליח להמשך לגבר. אפילו ניסיתי לקיים יחסים עם גבר מרוב שזה נהיה קיצוני ולא הצלחתי לגמור. הלכתי משם והרגשתי נורא. שבגדתי באמת הפנימית שלי. שהחרדות ניצחו אותי. החרדות הללו תמיד תנסנה למצוא את התרחיש הכי גרוע עבורי בנקודת זמן מסויימת ולדחוף אותי אליו... אם הטאבו הכי גרוע בחברה שלנו היה להמשך לקיפודים... הרי שהן היו הופכות אותי לכזה. איך אני פוטר את זה? אני לא רוצה להגיד למשפחה שלי "אני הומו" אם אני לא באמת כזה. אני לא רוצה לצאת משוגע. אני לא רוצה להגיד שאני הומו ואחרי זה להביא הביתה בחורה וכולם יחשבו שאני משוגע. אני גם לא רוצה להיות עם בחורה ולחשוב שאני הומו ואני לא רוצה להיות עם גבר ולחשוב שאני סטרייט!!! זה מלכוד אינסופי. מצטער על החפירה. אני אובד עצות.
*פותר
היי רומריו, נשמע שהבעיה היא אכן אובססיה. אובססיה היא "מחלת הספק", כלומר חוסר הוודאות לגבי הנטייה המינית תמיד קיים. ולכן, צריך ללמוד לקבל אותו כמצב נתון: "אני לא יכול לדעת בוודאות מהי הנטייה המינית שלי". כלומר, אם תהיה עם בחורה, כנראה יעלו בך מחשבות שאתה הומוסקסואל, אבל תצטרך ללמוד לקבל אותן ולחיות איתן, כי אין דרך אחרת. קבלה אמיתית ומלאה בסופו של דבר תביא גם לפיזור הספק, אבל זה עלול לקחת קצת זמן. מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיעזור לך ללמוד לחיות עם הספק הזה. ממליצה בינתיים להתנהג כפי שהתנהגת לפני שהספק עלה, כלומר אם חיית כסטרייט, כנראה שזהו הדבר הנכון. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
שלום שרון ותודה על התייחסותך העניינית והמפורטת, אחדד את הבעיה - ביסודי אני הטרוסקסואל. אין לי כל בעיה עם הומוסקסואליות או עם היותי ביסקסואלי או הומוסקסואלי. אך קשה לי לקיים בי את הספק הזה משום שאין בו יושרה. אני יודע שאני סטרייט (וזה בטח נשמע כמו הדחקה והתכחשות קלאסיות כ"כ) ולומר לעצמי שייתכן שאני לא - זה לעשות שקר בנפשי. מן הצד השני, כשאני מכיר בסטרייטיות שלי באופן חד - או אז מתקיימות בי החרדות הכי חזקות שמא אני בכלל לא כזה. מן הפלונטר הזה קשה לי לצאת, משום שגם כשאני אומר לעצמי ש"ייתכן ואני בכלל הומו, וזה בסדר" הרי שאני מרגיש רע עם עצמי, כי אני מרמה את עצמי רק בשביל לרמות את החרדות המטופשות הללו. אם מחר תחל בי חרדה שמא אני נמשך לחרדונים - יקרה אותו דבר. די בדבר כדי שתהיה לו די השפעה שלילית על חיי (להיות הומוסקסואל בישראל זה לא קל, כמו גם להמשך לחרדונים למשל, על חשבון משיכות אחרות) כדי שתחל בי החרדה. אבל אולי אין אפס. אולי אני לא יכול לנצח במאת האחוזים אלא לקיים את אותן טקטיקות שמהוון את הפשרה הטובה ביותר. ביום שאני "אצא מהארון", לכאורה, תחל בי חרדה שמא אני סטרייט. ומה שהכי נוראי בכל המשחק הפסיכולוגי השטני הזה, הוא שבניגוד לחרדה הגורסת ש"אין לי את ידי הימנית" שלא באמת יכולה לגרום לי לפקפק בקיומה של ידי משום שהיא תמיד שם - הרי שמחשבות, נטיות, אהבות, שנאות וכו' הינן דבר נזיל שלא חקוק בסלע - וקל יחסית לחרדה לגרום לך לפקפק בו ובעצמך ולך תספר לשדים בראש שלך שאין לך אחות. נטייה מינית, מסתבר, בניגוד לכל הדעות המקצועיות, היא כנראה כן דבר בעל נזילות גדולה. תודה, שוב, על תגובתך. המשך יום טוב
היי רומריו, מה שטענת בפסקה הראשונה הוא בדיוק מה שאני שומעת לעתים תכופות מבעלי ההפרעה הזו, HOCD (OCD שקשור לנטייה מינית). לעתים קרובות, לא ההומוסקסואליות עצמה היא הבעיה, אלא חוסר הוודאות, העובדה שאתה לא יכול להיות "ישר לגמרי" עם עצמך ועם העולם. זה מחזק עוד יותר את האמירה שלי, שהפתרון היחיד הוא ללמוד לחיות עם הספק, ולקחת בחשבון שלעולם לא תוכל לפתור את זה דרך השכל. הפתרון היחיד הוא להרפות מהפתרון, להשלים עם חוסר הוודאות, ולבחור דרך אחת מאחר שאתה "חייב" לבחור (הוא שאמרתי, הדרך שהיתה לך לפני שהמחשבות הופיעו). כנראה שלא תהיה שלם איתה, אך אין ברירה, אין אפשרות להיות שלם ואין שלמות בעניין הזה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
