מחשבות טורדניות וחרדה

שלום. לפני בערך חודש כתבתי על התמודדות שלי עם מחשבות טורדניות שקשורות לבריאות הנפש שלי. הרגשתי במהלך השבוע האחרון סוג של הפוגה (אולי התחלתי להפנים שאני לא חולה במשהו וכנראה גם לא אחלה), ואז אתמול קראתי איזה מאמר בנושא והיה לי התקף חרדה קל כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה. בחודש האחרון חזרתי להתאמן ולרוץ, אבל גם אחרי זה שאני מרגיש יחסית טוב עדין המחשבות המציקות האלה בראש ולא נותנות לי מנוח (המחשבות תמיד נמצאות שם גם אם שחכתי מהם לכמה שעות). אני מתפקד ועובד, אבל גם המחשבה הזאת שבגלל שאני אחלה במשהו נפשי תהרוס לי את העסק מאוד מפריעה לי (שמאוד התאמצתי והקרבתי עבורו). לגבי השינה שלי, לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש לחץ וחרדה, אבל זה מאוד מוזר כי הלב שלי לא דופק מהר, אני לא מרגיש רעידות, רק מן מחשבה כזאת לא נעימה, וסוג של חרדה (קשה להסביר מה זה בדיוק) ואז אני חוזר לישון אחרי חצי שעה-שעה אחרי שאני נרגע. בנוסף, נהיה לי איזשהוא פחד חדש שאני אתחיל לחשוב שדברים לא אמיתיים, למשל בני משפחה, הבית (קשה להסביר בדיוק מה זה הפחד הזה, אבל כאילו אני מערער על בכל דבר מסביבי). בנוסף, אני מרגיש שאני מתעצבן מאוד מהר גם בגלל דברים יחסית קטנים (כאילו מרגיש שאני חסר מנוחה וטרוד כל הזמן) וזה מפריע לי גם בעבודה. אני רוצה לטייל, להנות ולבלות, אבל המחשבות האלה מציקות לי ומעציבות אותי. אני רוצה להתמודד עם זה לבד כי אני יודע שאני אצליח, ואני לא רוצה ללכת לטיפול, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

היי שרון, תודה על המענה. אני חושב שכל המחשבות האלה נובעות מאינפורמציה (כנראה ברובה לא נכונה) שאני קורא, אבל אני לא מבין איך פעם הייתי מתמודד עם לחצים הרבה יותר גדולים (עברתי תקופות מאוד לא פשוטות) וזה לא היה משפיע עליי בשום צורה נפשית, והפעם בגלל איזה התקף חרדה קטן נכנסתי למן סחרור שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני לא מצליח להבין למה אני כל כך לחוץ מבריאות הנפש שלי, שעמוק בפנים אני יודע שאני במצב תקין. קשה לי מאוד להבין איך החרדות האלה התעוררו פתאום, כי פעם דברים כאלה היו חולפים לי ליד האוזן גם פעם אם מחשבה או משהו היה מטריד אותי לעולם לא הייתי קם באמצע הלילה בגלל זה ומרגיש לחץ וחרדה (שזה בעצמו מדאיג אותי). בנוסף הפחד החדש הזה שאני חרד ממנו שאני מרגיש שאני במן מצב לא מציאותי, כאילו אני תמיד מזכיר לעצמי שזה מה שהיה בעבר אז למה אני מפחד? (מאוד קשה לי להסביר מזה כי אני בעצמי לא מבין מזה התחושה הזאת) או מן פחדים כאלה שמזכירים פרנויה. זה כאילו כל פעם פחד אחד מתחלף באחר..

לגבי התחושה שאני במן עולם לא מציאותי - אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. מצד זה מן תחושה כזאת שאני אומר לעצמי : רגע, זה באמת קורה? מצד שני אני אומר לעצמי שברור שזה קורה וברור ששאר הדברים קרו כי אני זוכר אותם (למשל משהו רנדומלי - שיחה ביני לבין חבר) . קשה מאוד להסביר מה זה התחושה הזאת.. לגבי המחשבות שמציקות לי, אם אני אהיה בגישה שפשוט לא אכפת לי ממה שיקרה הם באמת ייעלמו בסופו של דבר? למשל עוד מחשבה שמציקה לי מאוד היא שאני רוצה לטוס עם חברים, אבל אני מאוד מפחד לקבל התקף חרדה במטוס או בטיול או להיות באותה הרגשה עצובה שאני עכשיו וככה כל הטיול ייהרס. האם הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" יכולה להיות נכונה? לא שיתפתי אף אחד קרוב אליי במצב שלי..