חשיפה ומניעת תגובה ocd..
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום לגבי טכניקת החשיפה, קראתי ברחבי האינטרנט לא אחת, שיש לבצע דמיון לאחר החשיפה ,או בכלל לעשות דמיון במקום החשיפה כאשר החשיפה היא אינה אפשרית.עד אתמול שקראתי באינטרנט הייתי בטוח שמספיק להיחשף להתנייה המותנית (למשל כסא מלוכלך) כאשר יש פחד מזיהום, וככל שאחשף אליו כך הפחד ידעך ויתחלף .אך קראתי במקומות מסוימים שלא מספיק רק להיחשף אלא גם לדמיין את התוצאות השליליות שיכולות לקרות ,למשל לדמיין שאני מקבל זיהום ,לדמיין את הסבל תוך כדי ,ולמות .הרי זה דבר שנוגד את ההיגיון,כי הרי גם אדם נורמטיבי ללא ocd יחשוש ממצב שכזה, אז שאלתי היא האם צריך באמת לדמיין את התוצאות ההרסניות או שלא? כמובן אני לא מדבר על זה שאם מחשבות כאלה או אחרות עולות תוך כדי ,כמובן שאסור להתנגד להם אלא לקבל אותם ולקחת את הסיכון שהם יקרו,אבל מפה ועד לדמיין את התוצאות קורות זה הרי נוגד כל היגיון.אשמח לתשובה תודה
היי אסף, לא חייבים לדמיין משהו אחרי החשיפה, יש כל מיני דרכים לעשות אותה ותלוי מה מתאים לסיטואציה או למטופל. הרעיון בחשיפה באופן כללי הוא הפחדה עצמית מכוונת. כלומר, אתה נחשף למה שמפחיד אותך במטרה לפחד, ולהעצים את הפחד כמה שיותר. בתחילה הפחד מתגבר, אבל אחרי שאתה נשאר זמן מה בתוך המצב המפחיד בלי לברוח ממנו, הוא דועך, והמוח מתרגל למחשבה המפחידה ולומד שלא קורה שום דבר למרות שאתה חושב אותה או נמצא בסיטואציה שכביכול מסכנת אותך. כשאתה מדמיין דברים מפחידים, אתה חווה את שיא הפחד באופן מכוון, בלי לברוח ממנו. בשלב זה, מבצעת למידה מאוד חשובה: המוח לומד, שגם אם אתה חושב ומדמיין את מה שמפחיד אותך ביותר, לא קורה שום דבר. כך, למעשה, הוא לומד שאין סכנה ואפשר "לכבות" את מנגנון הפחד. כשחוזרים על פעולת החשיפה שוב ושוב, בשלב מסוים המוח כבר יודע שאין טעם להפעיל את האזעקה (החרדה), מאחר שהמחשבה הזו לא באמת מסוכנת. בברכה, פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975