מניעת תגובה..................
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום לך שרון..אשמח שתגידי לי אם אני צודק...לגבי מניעת תגובה ללא חשיפה.כאשר מגיעות אובססיות או מחשבות טורדניות סתם באמצע היום,ואני פשוט זורם איתם ולא לוקח אותם ברצינות.למשל אובססיה אולי פגעתי במישהו,ואני זורם עם המחשבה (ואומר לעצמי בסדר פגעתי בו )וממשיך בשגרה (כמובן אם המחשבה חוזרת ממשיך לזרום איתה באותו כיוון).השאלה שלי היא כזאת מה הרווח שלי ,חוץ משכמובן אני לא מתחפר עם המחשבה ולא מבזבז אנרגיה מיותרת.1) האם ככל שהתמיד בכך אזי המחשבות האובססיביות הבאות שיבואו יעלמו בצורה יותר מהירה? 2) נכון הדבר שצריך חשיפה כמו שהסברת לי,אך בכל זאת האם כאשר האובססיה מגיעה לי ואני מבצע מניעת תגובה ונמנע מטקס ,האם אני גם מתרגל אפילו קצת לאותה מחשבה?ואז בעצם פעם הבאה שהיא תבוא ,העוצמה שלה תחלש?כי אמנם אין פה חשיפה בשיטה המקצועית אבל בסופו של דבר יש פה סוג של חשיפה מסוימת שזה חוסר בריחה מהפחד.
היי משה, הטכניקה שתיארת היא למעשה הטכניקה השנייה וה"משלימה" לטכניקת החשיפה. חשיפה, כפי שכתבתי לך, מבוצעת באופן יזום ומתוכנן. הטכניקה השנייה, שאני קוראת לה "שינוי גישה כלפי המחשבות הטורדניות", מתבצעת כאשר הן עולות באופן ספונטני. הרעיון הוא לקבל את המחשבה, לזרום איתה ולא לבצע טקס. המטרה היא להפחית את העוצמה של הדחף לעשות טקסים (כלומר המחשבה, כאשר היא חוזרת, היא מטרידה פחות). בשלב מסוים פוחתים הן העוצמה של הדחף, והן התדירות ומשך הזמן של המחשבות. שבת שלום, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
תודה...ואני שואל ,האם הסיבה שכאשר היא חוזרת והיא מטרידה פחות ,גם שלא ביצעתי סוג של חשיפה..האם הסיבה שבגלל שיש פה סוף כל סוף מאין חשיפה מסוימת ?אמנם זאת לא אותה חשיפה שאת כתבת...אבל כאשר הגיע המחשבה ואיתה הפחד ולא התנגדתי לפחד ,אז בעצם כן חל פה סוג של היחשפות,אחרת איך המחשבה פחות מטרידה ופחות מפחידה...אני הבנתי שהחשיפה שעושים גורמת להיביטואציה ( התרגלות)...וכאשר המחשבה חוזרת שוב ושוב נוצר פה סוג של התרגלות...האם אני טועה?....2) האם הגישה הזו שלזרום עם המחשבות גורמת באופן כללי למוח ללמוד פחות להתייחס למחשבות טורדניות גם כאשר הם מגיעות מסיבה אחרת...למשל המוח שלי התרגל הרבה לא להתייחס למחשבות של אחראיות יתר לנזק לאחרים,בגלל הגישה שלא להתייחס למחשבות הטורדניות מסוג זה,האם זה גם גורם למוח פחות להתייחס לדוגמא גם למחשבות טורדניות של בקשת אישור מהאחר??
יש פה התמודדות עם המחשבה בלי ביצוע של טקס, פשוט מניעת הטקס. זה לא נקרא חשיפה, כי המחשבה באה באופן ספונטני ולא מכוון. בוודאי שהמוח לומד להתייחס פחות למחשבה כשלא מבצעים את הטקס, זה עוזר "לנרמל" את המחשבה במקום שהיא תיתפס כמסוכנת.
אני מבין שהתיאוריה שעומדת מאחורי שיטת הטיפול נקראת חשיפה, שאלתי היא הרי ברור שכאשר האדם נחשף לגירוי של פחד וכאשר הפחד מגיע לשיאו והאדם נשאר איתו אז ברור שהפחד דועך ומתרחש תהליך של היביטואיציה, השאלה כאשר האדם נחשף לפחד ( לא מתוך טיפול) למשל האדם מפחד לתת עצות לאנשים והוא בכל זאת נותן , אבל אם נתאר את הסיטואציה ,כאשר פלוני נותן עצה לאלמוני וכמובן הוא מפחד, פלוני ממשיך לשוחח עם אלמוני מעבר לעצה שהוא נתן (זאת אומרת פלוני פחד אבל הוא לא נשאר עם הפחד כי הוא המשיך לדבר עם אלמוני על נושא אחר), והפחד לא הגיע לשיאו, האם וכאשר פלוני ימשיך מספר ימים מסויים תתרחש בסופו של דבר הביטואיציה אף על פי שהפחד אף פעם לא הגיע לשיאו?
בעיקרון, הפסקת הטקסים וההימנעויות גורמת גם היא לתהליך של הביטואציה, אם כי תהליך זה יהיה יותר איטי והדרגתי ללא חשיפה. וזאת, רק בתנאי שאין הימנעויות בתוך הסיטואציה עצמה (כלומר ניסיונות לא לחשוב על זה, "לברוח" לנושא אחר וכו'). כל ניסיון הרגעה מחבל בתהליך! ובנוסף, נשאלת השאלה: למה לא לעשות גם חשיפה? האם האדם נמנע מלהיחשף בכוונה למצבים המפחידים? אם יש כאן מרכיב של הימנעות וחוסר רצון לעשות את החשיפה, זה בעייתי. שכן הבעיה לא תיפתר "עד הסוף".
שלום ושוב תודה...לגבי עניין חשיפה אין לי שום פחד לעשות כל חשיפה שהיא ממש ממש לא...אני פשוט מנסה להבין את הרציונאל שעומד אחרי הטיפול (ולצערי אני חושב שכן אני נמצא בסוג של אובססיה סביב הנושא הטיפולי,אבל אני חייב לפתור את השאלות שעולות על מנת להשיג תוצאות).1) האם בשביל שתתרחש הביטואציה חייב שהפחד בחשיפה יגיע לשיאו?או שעצם ההיחשפות לגירוי מספר רב של פעמים יגרום גם להביטואציה גם אם הפחד לא הגיע לשיאו?( אם אני מבין נכון ככל שהגירוי מתרחש מספר רב של פעמים אז בעצם הסינפסה בין הנירונים נחלשת ואז מתבצע תהליך של למידה, אז לכאורה מדוע אני צריך שהפחד יגיע לשיאו מספיק שאחשף לגירוי וזהו?) 2) אני שואל זאת מכיוון שהרבה חשיפות הם סביב אנשים אם למשל בעבודה וכל מקום אחר.וכאשר למשל אני נחשף למשהו הרבה פעמים אצטרך (לא מתוך בריחה) לדבר עם מישהו או לעשות משהו אחר ואז לכאורה דבר ראשון -הפחד לא מגיע לשיאו דבר שני- אני לא נמצא מספיק זמן עם הפחד.אז לכאורה אם הפחד צריך להגיע לשיאו איך זה מתאפשר כאשר החשיפות נמצאות עם סיטואציות עם אנשים שמשיחים את הדעת מהפחד,?תודה מראש
לא חובה שהפחד יגיע לשיא, אבל כדי שתהיה חשיפה טובה, הוא צריך לעלות בצורה משמעותית, ובמהלך החשיפה לרדת ב- 20-30 נקודות לפחות. לגבי השאלה השנייה, קשה לענות בצורה כזאת. צריך תכנון ויצירתיות, ובדרך כלל אם מפעילים יצירתיות בטיפול, מוצאים דרכים טובות להיחשף ומגיעים לתוצאות טובות. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
שלום...עשיתי חשיפה על משהו מסויים ואני כמובן יורד לעומק ושואל מה יכול לקרות ומקבל את הרגש של הפחד...תוך כדי שאני ממשיך לשאול מה יכול לקרות מגיעה מחשבה של עצב ,(שאם זה יקרה ההורים יהיו מאוד עצובים ותוך כדי אני נהיה מאוד עצוב)....האם את העצב הזה צריך לקבל כמו ההרגשה של הפחד??או לבטל אותו בצורה הגיונית...?מה הסיכוי שזה יקרה וכו?...האם ביטואציה מתרחשת גם על רגשות אחרים חוץ מפחד, וברגע שאקבל את אותו רגש יתרחש תהליך של היבטואיציה?או שברגע שקיבלתי אותו והוא נעלם יכול להתרחש תהליך של קונפליקט פנימי שיושב בתת מודע שיכול לגרום לבעיות??תודה מראש
היי משה, חשוב לקבל כל רגש שעולה בזמן החשיפה, גם אם הוא לא רלוונטי לתהליך החשיפה עצמו. מה שרלוונטי באמת בחשיפה הוא רק החרדה, אבל אם עולים רגשות אחרים זה גם בסדר. לא מומלץ לנסות למנוע אותם.
תודה .האם לאחר חשיפה טובה ...כאשר נתקלים באותה סיטואציה ,האם מחשבות בכל זאת אמורות להופיע ??או שזה מעיד שהחשיפה לא הייתה טובה מספיק..או כאשר מגיעה מחשבה אבל אני זורם איתה ומבצע מניעת תגובה כמובן ותוך שנייה שתיים היא נעלמת.האם זה מעיד על חשיפה פחות טובה או שזה גם בסדר? והאם גם לאדם שאין לו אוסידי והוא בריא לחלוטין האם גם לו יכולות להגיע מחשבות טורדניות ואיך הוא נפטר מהם ?האם גם כמוני שזורם איתם או שהם נעלמות לו לבד?
כמו כן אני מחפש פסיכולוג שמתמחה בהיפנוזה כי אני סובל מהתכווצויות בגוף באזור הגרון ואזור הבטן וכל לחץ קטן מפעיל לי את ההתכווצויות .אני יכול להרגיש תמיד את ההתכווצויות פשוט בלחץ אפילו קטן הוא ממש מחזק לי את ההתכוצויות.וגם פסיכולוג שמתמחה בcbt. הקטע שהתקשרתי לפיכולוגים שעובדים גם עם שיטת cbt וששאלתי אותם אם הם התמחו בזה אמרו לי שלא.אחת הפסיכולוגיות שהתקשרתי אמרה לי שפסיכולוגית קלינית לא צריכה להתמחות בזה והקורס שהיא למדה כחלק מהתואר מספיק לכך..האם זה נכון?כי הנה אני רואה את ההכשרה שלך את גם פסיכולוגית וגם התמחית בcbt.חיפשתי באינטרנט וראיתי בודדים כאלה הקטע שהם מאוד יקרים ואני רוצה ללכת דרך קופת חולים.מה את חושבת ומייעצת? פשוט חשוב לי ללכת למישהו שמומחה בocd שזה משתייך טיפולית יותר לcbt ושלא יתחיל לבלבל אותי עם השיטה הדינאמית ..
חשיפה אחת לא מעלימה לחלוטין את כל המחשבות. סביר להניח שמחשבות יופיעו גם אחרי החשיפה. הדבר החשוב ביותר הוא לא להתרגש כאשר הן מופיעות, כלומר "לקחת בקלות" את עצם העובדה שהן בכלל מופיעות. מי שמצפה שלא יהיו לו מחשבות, רק הציפיה הזו עצמה תגרום למחשבות להופיע. לאנשים ללא OCD יש לפעמים מחשבות של אבדן שליטה או מחשבות בעלות אופי אלים. הן מופיעות למספר שניות וחולפות, ולכן הן לא טורדניות. הן חולפות בדיוק מהסיבה שציינתי קודם, מאחר שהאדם לא "מתרגש" מהן ולא מייחס להן כל חשיבות.
לגבי מטפל בהיפנוזה, בדרך כלל פסיכיאטרים מסוימים, שלמדו היפנוזה, מטפלים בשיטה זו. אז הכיוון הוא לחפש פסיכיאטר שעושה זאת. לגבי מטפל CBT, אין צורך שהוא יהיה פסיכולוג. הוא יכול להיות פסיכותרפיסט, העיקר שלמד CBT באופן מקיף ומעמיק. אכן, לימודי פסיכולוגיה "סטנדרטיים" אינם כוללים לימודי CBT לצערי, ודרושה לשם כך הכשרה מיוחדת בנפרד.
אז בזמנו קראתי על השיטה של 4 צעדים של דוקטור גאפרי והוא ממש חיזק לי את המוטיבציה לעשות את מה שכתוב.ואכן כל מחשבה טורדנית שהגיעה לי אמרתי שהיא אוסידי והעברתי את המחשבה לדבר אחר.הוא שם הבטיח שזה ממש משנה את הביכוכימה של המוח ומתקן את הקופסא שאחראית על סילוק מסרים שגואים ולא מסוכנים, הקטע שאחרי שדיברתי עם כמה מומחים הם לא ייחסו חשיבות לשיטה ואחרי שקראתי את המאמר שלו שוב התברר לי (אני לא בטוח בזה) שבאמת הדחפים של האוסידי ישארו אבל היחס שלי אליהם ישתנה לרצות לעשות דברים אחרים מאשר להיתקע עם המחשבות האובססיביות.שני דברים 1) תמיד מנכרת לי המחשבה שאולי הוא ממש התכוון שהאוסידי יעבור לגמרי ולא ישארו אפילו דחפים אף פעם ולא הרגשות אובססיביות. 2). גם אם הכוונה שבאמת הדחפים ישארו,עצם זה שהרבה זמן חשבתי שהם יעלמו לגמרו נתן לי מוטיבציה מאוד גדולה לפעול כנגד האוסידי ולגבי החשיפה ןמניעת תגובה אני לא שומע ורואה שזה משנה את הביוכימה של המוח ושהדברים משתנים .אלא כל פעם צריך להיחשף למחשבה מפחידה עד שהיא נעלמת.האם כל החיים נחייה בצורה כזו, אין פתרון אחר? האם תוכלי לחזק לי את המוטיבציה בלפעול על חשיפה ומניעת תגובה כנגד כל מחשבה טורדנית ? 3) קראתי שני מאמרים שלו על אוסידי אחד 4 צעדים והשני מינדפולנס ל4 צעדים.האם קראת אותם, ?כי זה ממש מבלבל אם יש שיטה שיכולה לפתור את הבעיה לגמרי או שלא הבנתי את המאמר כמו שצריך והוא מתכוון שהדחפים כן ישארו ורק היחס שלי אליהם ישתנה מה את חושבת על כך??.תודה מראש.
לגבי השיטה שאתה מדבר עליה, יש משהו בבסיס שלה שהוא לא רלוונטי למה שאנחנו יודעים כיום על הטיפול ב- OCD, ולכן המומחים שדיברת איתם לא ייחסו לשיטה חשיבות. אני לא חושבת שכדאי שאתייחס לכל הנדבכים של השיטה כאן אם זה לא רלוונטי. אני חושבת שקריאה מרובה על נושא הטיפול ב- OCD וניסיון "לפצח את הקוד" לבד הופך, כמו שבעצמך אמרת, לאובססיבי גם הוא, בשלב מסוים. לדעתי, אם אתה באמת רוצה לטפל בבעיה שלך ולהשיג שיפור, כדאי שתפנה לאיש מקצוע שינחה אותך וייתן לך את הכלים הנכונים, אחרת כל הקריאה יוצרת בלבול מיותר, וחבל. שינוי הגישה שאני מדברת עליו הוא קבלה של כל התופעות האובססיביות, מחשבות וחרדות שהן עשויות לעורר. הציפיה שכל זה ייעלם היא חוסר קבלה, וכאן בדיוק טמון הפרדוקס שמפריע לזה לעבוד. אם אדם מקבל את המחשבות והתחושות שלו, השאלה אם זה ייעלם לגמרי או לא היא בכלל לא מעניינת.
אשמח בבקשה אם תוכלי להגיד לי מה יש בבסיס השיטה שלא רלוונטי למה שאנחנו יודעים כיום ?כי שם במאמר הוא מתאר את ההפרעה בפרטי פרטים כמו שראיתי במקומות אחרים מעודכנים להיום והוא כותב גם שזה מקור ביולוגי תורשתי.
השיטה של הסחת הדעת מהמחשבה הוכחה כלא יעילה כבר לפני שנים רבות. זה בדרך כלל לא עוזר "לתייג" מחשבה כ- OCD, משום שרוב האנשים תמיד שואלים את עצמם האם זה באמת OCD או שאולי "הפעם זה אמיתי". הניסיון לחשוב על משהו אחר בסופו של דבר רק מגביר את המחשבות, כך שאין הוכחה לתיאוריה שאתה מתאר פה, גם אם התיאור של הסימפטומים הוא ממצה. כנראה שיש גם מרכיב גנטי להפרעה, אבל זה לא הדבר היחיד שמשפיע על התפתחותה, ומכל מקום זה לא רלוונטי לטיפול.