הגדרה אישית.

שלום. אני כרגע חיילת, בת 20, והיום בזמן גלישה באנטרנט נבסימפטומים לבעיה שיש לי מזה כמה שנים, תקלתי בהגדרה של דמטילומניה, מנגזרות הocd, טורדנות כפייתית אובססיבית של חיטוט בעור. אני חושבת שיש בי את ההתנהגות הזאת משום שכל פצע שיש לי על הפנים/זרועות/ירכיים ובעיקר קרקפת גורם לי לחשק עז לגרד את הקריש דם ואף לאכול את הגלד. אני יודעת שזה מאוד מוזר ולא שגרתי, ולכן רציתי לקבל יעוץ בנושא, אם אני באמת לוקה בבעיית ocd, כיצד לטפל ומה לעשות על מנת למנוע את הבעיה. שוב מציינת שאני חיילת בשירות חובה, לא מעוניינת לפנות לקב"ן משום שאני לקראת סוף השירות ומפחדת להכתים את שמי. תודה רבה, אנונימית.

אני בהחלט חושבת להתחיל לטפל בבעיה, אך מפחדת שאם אלך למקום הלא נכון ידחפו לי סמים פסיכיאטרים, דבר שהוא לא בא בחשבון בשום אופן מבחינתי לאחר הניסיון שחוויתי מאדם מקורב אלי. יש לך אולי מקום להמליץ לי בחיפה שאוכל להיות בטוחה שאטופל בו אך ורק בדרך של פסיכוטרפיה ובלי קרבה לפסיכיאטריה? אני לא מאמינה בכדורים או בכפיה ולכן התחום קצת רגיש לפנייה.