מחשבה טורדנית על דיבור
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום. אני בן 21. עד לפני שבוע הייתי אדם די שמח אבל לפני שבוע איבדתי את כל החופש שלי. אני מרגיש כאילו נכנסתי לכלא לפני שבוע. מה שקרה זה שפתאום משום מקום זה בא, התחלתי להיות מודע לדיבור שלי והתחלתי להיזהר מלגמגם. זאת אומרת שפתאום שמתי לב שהדיבור של אנשים הוא תמיד לא מושלם, יש פה ושם תקלות של חזרה על אות בתחילת משפט וכדומה ואף אחד לא מייחס לכך חשיבות ואני מודע לזה שזה תקין ונורמלי לטעות במילה או אות פה ושם אבל מאותו רגע שהמחשבה הזאת עלתה לי לראש אני פשוט לא מסוגל לדבר באופן חופשי עם אנשים. במקום להיות חופשי ולהתעסק בשיחה אני מתעסק באיך לא לטעות באותיות או מילים. אני לא מצליח להתרכז בשיחה ולחשוב באופן חופשי על הסיטואציה עצמה. לפני שאני אומר משפט אני סוג של מוודא שאני הולך לומר אותו תקין ואחרי שאני מסיים משפט שאני רואה שאמרתי תקין אני משחרר לחץ מעצמי על כך שלא נכשלתי בלהגיד אותו וכך חוזר חלילה במהלך כל משפט שאני מוציא מהפה עם אנשים. לא רק עם אנשים אלא אפילו ניסיתי לדבר לבד עם עצמי וזה היה בדיוק אותו דבר. אני בקושי מצליח להתרכז בשיחות ואני כל הזמן מנסה להוכיח לעצמי שאני מדבר תקין. כבר אין לי מושג איזה משפטים אני באמת רוצה להגיד ואיזה משפטים אני אומר רק כדי לאתגר את עצמי לבדוק שאני יכול להגיד את המשפט תקין. ראוי לציין שאין לי שום עבר של גמגום אלא להפך, אני אדם שידוע בדיבורו הרהוט והשוטף. בנוסף ראוי לציין שגם היום אף אחד שידבר איתי לא ישים לב לבעיה שלי כי אני מדבר רגיל לחלוטין. הבעיה היא המיקוד של המחשבה. במקום להתמקד בסיטואציה עצמה ובמה יש לי להגיד אני מתמקד במחשבה על דיבור תקין. הגעתי למצב ש99 אחוז מהזמן שאני מדבר אני מתמקד במחשבה הזאת. אני פשוט בכלא! עד לפני שבוע הייתי נהנה מלדבר ולתקשר עם אנשים. עכשיו הגעתי למצב שכבר עייפתי מתקשורת. אני משקיע כל כך הרבה מאמץ ומחשבה על המילים שאני מוציא מהפה שזה גורם לי לרצות להיות אילם וזהו זה. אני באמת מרגיש שזה כל כך לא שייך אליי הבעיה הזאת. אני לא מאמין במיסטיקה אבל אם הייתי מאמין הייתי מגדיר את זה ממש סוג של דיבוק שחדר אליי לפני שבוע ולא עוזב. מה הפיתרון? חיי אינם חיים כרגע. אני סובל מכל תקשורת כלשהי עם אנשים ואפילו עם עצמי. מה הפיתרון? האם כל חיי אמשיך לסבול מהחיידק הזה שבאופן כל כך אקראי תפס אותי? זה כל כך מתסכל אותי כי זה כל כך לא אני. אני יודע שכל מה שאני צריך לעשות זה לשכוח מהסיפור הזה אבל זה נעשה בלתי אפשרי אף לא למשפט אחד קטן. אני סקפטי מאוד בנושא טיפולים פסיכולוגיים ואני מאמין שאם אתחיל זה רק יפיל אותי לעומק הבעיה ולבור סופית. איך יוצאים מזה? אודה על התייחסות
היי עמית, קודם כל, הבעיה שציינת קיימת זמן קצר מאוד, לפיכך ייתכן גם שהיא תחלוף מעצמה. יכול להיות שפשוט תתעייף מלנסות לנטר את הדיבור שלך כל הזמן, ופשוט תפסיק לעשות את זה (מה שבכל מקרה מומלץ לעשות). אם זו לא המחשבה הראשונה ש"נתקעה" לך בראש, אלא מדובר בבעיה שכבר התבטאה בכל מיני נושאים אחרים, סביר להניח שהמחשבה הזו תתחלף במחשבה טורדנית אחרת, כפי שהיא הופיעה פתאום- אולי במקום או בהמשך למחשבות טורדניות אחרות. אני לא חושבת שיש סיבה לפחד מטיפול פסיכולוגי. כשאתה מקבל טיפול נכון, שממוקד בבעיה ובכלים וטכניקות לעבודה עליה, אתה לא "שוקע" לתוך זה, אלא להיפך. בכל מקרה, תמיד אפשר ללכת לפגישה- שתיים ולהחליט שלא מתאים לך להמשיך. עם זאת, בהחלט לא כדאי ללכת ל"כל טיפול שהוא", אלא לבחור טיפול מתאים לבעיה. הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), אתה יכול לקרוא עליו ברשת. אחד היתרונות שלו הוא, שהוא טיפול קצר יחסית, והוא קצר יותר ככל שהבעיה ממוקדת. משהו שאתה יכול לעשות כדי להפסיק לנסות לדבר בצורה "מושלמת" (וגם משמש כאחת הטכניקות בטיפול), הוא לנסות לטעות בכוונה. כלומר, לנהל שיחות ולצאת מנקודת הנחה שהדיבור שלך יהיה ממש גרוע ומלא טעויות, ואפילו לעשות את הטעויות הללו בדיבור בכוונה, כדי להפעיל את הטריגר לחרדה. לדעתי זה יכול לעבור מהר מאוד אם תצליח ליישם את זה. שבוע טוב, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
