, מתמודת עם אוסידי מגיל 9 קשה ועמיד
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
היי שרון , מה שלומך ? התלבטתי רבות אם לכתוב בפורום, אולי אקבל ממענה לשאלותיי, האוסידי שלי התפרץ בעקבות מות אבי אשר התאבד בהיותי בת 8 . זה התחיל מיום אחד שלא הצלחתי להפסיק לומר את שמו , ועבר לחזרתיות למספרים , ולאחר מכן שטיפות ידיים בכל מה שהיה קשור אליו . לפני כשבע שנים התפרץ האוסידי שלי בפחד בלפגוע באחר., ביום אחד נורמטיבי עלה בי הספק האם פגעתי באחיינתי בעת החלפת טיטול , דבר שהינו ברור לי כי לא הייתי מסוגלת לפגוע , אך הספק והתקפי החרדה , אינם נותנים לי מנוח . מטופלת בציפרלקס 20 מג, טופלתי בcbt , אך נמנעתי מחשיפה ומניעת תגובה , במרוץ השנים אחרי אלפי שקלים , בהם הבנתי שהטיפול הפסיכולוגי איננו מתקדם . הספקתי , בכל אותן 7 שנים היו עליות מורדות , התחתנתי , והכל היה בסדר , עד לרגע שעברתי הפלה , מאז האוסידי , החרדות והתמונות הויזואליות אינן מניחות לי, חשוב לי לציין כי התקפי הפאניקה שלי איומים , ואחרי 7 שנים שבהם אני נאבקת, אני מרגישה שאולי שמא עשיתי משהו רע , איזה אדם אני בכלל ? ולמה זה חזר בעצימות כה קשה ? אני אוהבת את החיים , לא מסוגלת לדרוך על נמלה , רגישה לסביבה באופן יוצא דופן ( אף לעיתים מרגישה שאני אחראית על כל דבר , לטוב ולרע) . למה זה קורה לי ? מה עליי לעשות , אני מותשת מהניסיון לשחזר, הרציונליות אומרת דבר אחד והתקפי החרדה אומרים דבר שני . אין לי קומפולסיות מלבד להעניק צדקה, ונתינה מוגזמת לסביבה . כעת החלפתי מטפלת , אנחנו בדרך חדשה , קשה , אבל אחרי 7 שנים עם אפיזודות לא פשוטות , אני מרגישה שאין בי כוחות , הגוף עייף והראש מותש. אני מנסה בכל כוחי לתפקד אבל מרגישה כבויה ועצובה מבפנים . * ילדותי הייתה מלווה בהתקפי דיכאון משתנים אך לעולם לא חשבתי שאפקפק כך בעצמי . * בילדותי חווינו חוסר רב, אני ואמי, שגם לה יש קשיים נפשיים , ואני גדלתי בצילם. * עברתי בגיל 6 ניסיון למגע מיני במשחקייה הקרובה לביתי על ידי איש מבוגר , לבסוף למזלי הצלחתי לברוח . עם זאת ארצה לדעת איך אוכל להסתדר , והאם יש לי סיכוי ? להחלים אחרי 7 שנים ... ( קראתי שאם לא מטפלים מגיל צעיר אין טעם לטפל ) אני מודה לך, מעומק לבי ,
היי חני, אני מבינה שעברת דרך לא קלה בחיים, ושקשה לך לעזור לעצמך ולהאמין ביכולת שלך להשתפר. קודם כל, חשוב שתדעי שתמיד יש טעם לטפל ב- OCD, אין סיבה להתייאש אף פעם. ראיתי אנשים שגם אחרי 20 שנה של סבל הצליחו לחולל שינוי גדול. שנית, זה לא נכון לומר שאין קומפולסיות מלבד מה שציינת. נסיונות השחזור בראש, והמאבק הבלתי פוסק במחשבות באמצעות ההגיון (מה שאינו יעיל, כפי שציינת) הם למעשה "טקסים מחשבתיים" שתורמים רבות לשימורה של ההפרעה. הטיפול הנכון צריך להתמקד קודם כל בהפסקת הטקסים הללו, והפסקת המאבקים הבלתי פוסקים במחשבות שרק גורמים להן להחמיר בסופו של דבר. בנוסף, טיפול ב- OCD חייב לכלול חשיפה ומניעת תגובה, בלי זה אולי תרגישי שיפור קל, אבל לא תגיעי ללב ליבו של הטיפול ולשיפור המשמעותי באמת. להערכתי, טיפול שיכלול את המרכיבים ההכרחיים הללו, תוך התייחסות לכל הטקסים ובלי להשאיר "קצוות פתוחים" (כלומר מקומות שלא נגעתם בהם), יכול לגרום לך להרגיש, תוך פרק זמן לא ארוך, שהמצב לפחות מתחיל להשתפר (וכך תדעי שזה עובד). בהצלחה! שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
אני שם, באותו סיוט... (למרות שעם אוסידי זה תמיד בא עם ניואנסים) אשמח לשוחח [email protected]
היי , מה שלומך? מקווה שאת בטוב:) אפשר להתכתב בשמחה אם תרצי [email protected]
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
