או סי די שלא עוזב אותי מעל שנה.
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
היי שרון יש לי ocd (אני לא מאובחן עדיין אבל ככה אני מרגיש) מוזר מאוד שהגיע רק לפני שנה אני בן 32 יש לי פחד מהריון אני כל מגע עם בחורה חושש שאולי היא בהריון ממני אפילו ללא קיום יחסי מין אני אתן דוגמאות: נניח הייתי בשירותים ועשיתי פיפי ואז אם לא שטפתי ידיים ואני נוגע בחפץ כלשהוא ואז מישהיא אחרת נוגעת בו או שאני לוחץ לה יד יש לי חשש מוזר שתוקף אותי שאולי במגע עם איבר המין היה לי טיפה של זרע ואולי האישה נגעה בזה ונגעה באיבר שלה ובכך יווצר הריון(יודע שזה לא הגיוני בכלל אבל זה חרדה שלא עוזבת אותי) ודוגמאות נוספות זה שאם אני משתמש בשירותים ומישהי אחריי נכנסת אז ישר נכנס בי החשש שאוליי ואוליי..ואני תמיד שוטף את ידיי אחרי שאני בשירותים ואז יש בי מחשבה שאולי לא שטפתי את הידיים אפילו אחרי כל שטיפה רשמתי בפלאפון שעה ששטפתי על מנת לתת לכך אישור שאכן שטפתי ולמרות שאני רושם את השעה אני עדיין חושב אולי לא שטפתי וסתם רשמתי...בקיצור בזמן האחרון החרדות עלו שלב ואני סובל מזה ברמות שלא ניתנות לתיאור...תמיד שאני בחרדה אני נכנס פה לפורומים של הגניקולוגים ושואל שאלות שהם רושמים תמיד אין סיכוי ואין סיכוי ואז אני נרגע קצת ואז שוב צצות המחשבות הטורדניות של...אולי לא שטפתי? אולי היה לי זרע ביד? אולי הבחורה נגעה באיבר שלה והיא בהריון? אולי אני אבא ואני לא יודע? בקיצור אני לא יודע מה לעשות אני מפחד לפנות לפסיכיאטר כי אני לא רוצה שום רישום רפואי שהייתי אצל פסיכיאטר זה קצת נשמע לא טוב? מה אפשר לעשות יש איזה דרכים שאפשר לעשות על מנת להוריד קצת מהמחשבות האלו? אנא עזרתך.
אני רוצה גם לציין שאם נניח אני בחרדות על מקרה מסויים ואז קורה עוד מקרה אז המקרה הקודם כבר לא בראש שלי ולא מעניין אותי בכלל ואני לא מוטרד ממנו כבר האוסידי תוקף אותי רק במקרה האחרון וכל מה שהיה לפניו נעלם.
היי גיא, מה שאתה מתאר אכן נשמע כמו הפרעה טורדנית-כפייתית. אני מבינה את החשש ללכת לפסיכיאטר, בכל מקרה אין חובה לקבל טיפול תרופתי. אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיהיה יעיל יותר בטווח הארוך ויכול לעזור לפתור את הבעיה "מן השורש". הטיפול התרופתי הוא בעיניי טיפול משני ולא ראשוני עבור בעיות מסוג זה. בכל מקרה, אם אתה רוצה לעזור לעצמך, עליך להפסיק את הפעולות הכפייתיות שאתה עושה סביב מחשבות אלה. כל פעולה שתעשה רק תחזק את ההפרעה, גם אם היא תתבטא בכל פעם במחשבה אחרת ואפילו בנושא אחר. למשל: לא לבקש אישורים מרופאים, לא לשטוף ידיים יתר על המידה, וכו'. חייבים "לקחת את הסיכון" שכביכול משהו קרה, כדי שזה יפסיק. שבת שלום, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
היי שרון תודה על המענה למה התכוונת שרשמת חייבים "לקחת את הסיכון" שכביכול משהו קרה? כאילו להשלים עם זה שהאישה בהריון ואין מה לעשות? לא הבנתי אשמח להסבר מצידך :)
היי גיא, כן, הכוונה היא להשלים עם המחשבה שכביכול הכנסת מישהי להריון, ולקבל את העובדה שאין מה לעשות עם זה כרגע. הנחת היסוד שלך היא שאם זה אכן נכון, אתה תדע על כך בסופו של דבר ולכן אין מה לעסוק בזה עכשיו (אתה בעצם רוצה "לוודא" שלא כדי להרגיע את עצמך ברגע זה).
מתנצל שרון אבל לא כל כך הבנתי אותך :( אני יודע שאף בחורה לא באמת בהריון כי אין לזה שום סיכוי רפואי או מדעי או כל דבר אחר...אבל האוסידי אומר לי שכן ולא עוזב אותי ממחשבות שאולי..ואולי..ואם... אני במצב נוראי אין לתאר זאת. לילה טוב ותודה על המענה.
היי גיא, ברור לי שאתה יודע בהיגיון שהבחורה לא באמת בהריון, אבל ה-OCD תמיד גורם לספק בכך (גם אם אתה מבין שהוא לא הגיוני). לכן, הפתרון הוא "לקחת את הסיכון" כביכול, כלומר לא להילחם במחשבה באמצעות ההיגיון, כי זה פשוט לא משכנע. זה מצוי בחלק במוח שלא מתקשר עם ההיגיון, ולכן כשאתה לוקח את הסיכון אתה אומר לעצמך "יהיה מה שיהיה".