אוסידי ודיכאון

שרון שלום..מזו תקופה שאני מנסה להתמודד עם מחשבות טורדניות של נטיה מינית וזוגיות.עברתי טפילו התנהגותי שלא הניב יותר מידי ובתור חייל משוחרר נתקעתי בלי אגורה ובלי יכולת לתפקד אחרי כל הטיפולים. כל מקום שאני הולך אני מדמיין מגע מיני עם הסובבים אותי וזה מחרפן אותי כבר חלק מהפעמים זה קורה אוטומטי וחלק מהמעפמים אני מנסה לבחון את עצמי. אין לי בעיה לפרגן לגברים שנראים אני עצמי לא מרוצהבכלל מאיך שאני נראה וזה תמיד מציב אותי בעמדת נחיתות מולם ותמיד נראה לי שכולם יותר מושכים ממניו אפילו כשאני שוכב עם בת הזוג שלי עולים לי תמונות של אנשים שאני מכיר ואני חושב ישר שבטח בסיטואציה הזו היו נהנים יותר כי הם יותר מושכים ויותר מיניים עם בת הזוג זה הכי כואב לי אני לא מצליח להנות איתה מכלום באופן כללי כבר כלום לא מרגש אותי הראש שלי כל היום ברכבת הרים של מחשבות אני חש בושה מכך שמישהו יידע מה עובר ליבראש במיוחד כשלפעמים יש לי חלומות על זה שאני נוגע באיבר מין של חברים שלי מהתיכון (מה יכול להיות הפירוש הזה?? מעולם לא חלמתי על יחסי מין עם גבר רק על זה ובחלום משום מה אני נוגע באיבר שלהם אך מרגיש את הגירוי אצלי בגוף ואז מתעורר ומרגיש רע) היה לי תקופה בתור נער שחשיפה של חברים עוררה בי קצת דברים ולפעמים גם הייתי מתגרה מזה אבל התנסתי במין עם בחורה בגיל די מאוחר ואהבתי את זה ומאז לא אוננתי או עשיתי משהו אחר..גם מעולם לא היה לי מגע עם גבר ואני גם לא רוצה כזה אבל לא מצליח להפסיק לחשוב על זה. א]ילו כשאני עם החברה אני מסתכל עליה ומתחיל לחשוב אולי היא בכלל גברית (והיא רזה ועדינה מאוד) ובגלל זה אני נמשך אליה אני מסתכל עליה וחושב איך היא דומה לאחים שלה וזה משתק אותי לגמרי גפ ככה כל יום הוא סבל אני לא מצליח להחזיק את הקשר ככה אני מדמיין אותנו נוסעים למקומות מטיליים נהנים אבל כשבאמת אנחנו עושים משהו אני לא נהנה מכלום כי תמיד נראה לי שאחרים נהנים יותר מאיתנו והכי מפחיד אותי אךי יודעים שבכלל אני לא רוצה להפרד??. ושאני לא הומו ובכלל ממציא את כל החרדה הזו בשביל להתחמק..זה לא חיים ככה אני גם לא מצליח לדמיין את עצמי לוקח תרופות לא רוצה את הסטיגמה הזאת...הייתי נהנה מאוד מהיחסים עם הבת זוג שלי גם ביחסי המין וגם בבילויים משותפים אבל מאז אני לא נהנה מכלום מפחד להתקרב יותר מידי לאנשים כי ישר עולים לי מחשבות מיניות עליהם..ואני לא בנאדם שנגעל מגברים אני לא הומופוב וזה עוד יותר מלחיץ אותי בכללי אני אדם עם סף גירוי גבוה גם אם משהו באמת מגעיל אותי אני לא נלחץ ממנו וזה כל כך מחריד אותי שסמביבי כולם נתרעים מהומואים ורק אני אדיש לזה אני יודע חפרתי פה אבל כל כך חשוב לי לדעת על החלומות ועל הקטע הזה שאני מדמיין שאולי הבת זוג שלי גברית בכלל...או שאני בכלל מדמיין אותה כמו גבר אלוהים זה מחרפן אותי לגמרי.. אני כבר חושב שיש לי סוג של דיכאון אני כבר לא נהנה מכלום הכל מטריד אותי זה באמת יכול להיות שאני לא נהנה כבר מהקשר בגלל כל החרדה והדיכאון? לעפמים מהלחץ בא לי פשוט להגיד לה אני לא אוהב אותךיותר רק בשביל להשתחרר מהפחד ואין לי כוח לזה כבר!!!!

אבל השאלה שהכי מסבכת בנושא הזה אךי יודעים שזה לא המצאה שלי בשביל לברוח מהתחושות האלה? כל זמן שאני מוצא את עצמי לא חושב על החברה מתפרש כדחייה כלפיה ואפילו חוסר רגש ורצון להפרד וברור לי שאני לא יכול לחשוב עליה 24 שעות ביממה..היו לי תקופות של הפוגה מהחרדות ואז באמת נהניתי מהקשר אבל עכשיו שהתקופה קשה יותר קשה לי להיות איתה באמת...אני מפחד להגיד שאני אפילו נמנע מיותר מידי מפגשים בשביל לא ליצור תחושת מיאוס...אף פעם לא התנהגתי איתה ככה :Q אני מרגיש כאילו הכל לא אמיתי ושום דבר לא יציב וחושב איך בכלל הגענו להיות ביחד?