התלבטויות אובססיביות

שלום, אני סובל כבר 10 שנים מOCD, שמתבטא במחשבות אובססיביות, ובמיוחד בהתלבטויות, חלקן רגשיות, לפעמים מבלי להגיע להחלטה. יש שני עניינים, שמטרידים אותי בשנים האחרונות, ואני מתקשה להגדיר מה מבין תוכן הדברים אכן נכון והגיוני ומה כפייתי ואובססיבי: העניין הראשון הוא התלבטות מקצועית. סיימתי תואר שלישי בביולוגיה (מקצוע שהתגלגלתי אליו, לא איזה חלום חיים). בשלב מסוים, די בתחילת הדוקטוראט החלו מחשבות חרדתיות, כמו: זה לא מקצוע שמתאים לי, מעבדה זה לא בשבילי, אני צריך לבחור מקצוע אחר שאני אממש את עצמי בו ואהיה מאושר איתו.הצורך למצוא מקצוע שאוהב אותו ואממש את עצמי הפך לצורך כפייתי ובמקרים מסוימים ממש חרדה קיומית. מאז חלפו יותר מעשר שנים ואני לא מצליח להגיע להחלטה: יש כמה מקצועות שיכולים לבוא בחשבון, אך אף אחד מהם לא בעדיפות דומיננטית. כשאני כבר בוחר מקצוע א', כעבור יום מופיעות ספקות ומחשבות למה לא לבחור במקצוע ב'. בינתיים אני כבר בן 39, עובד בעבודה נוחה ולא תובענית בתור תורן במעבדה קטנה בבית חולים, עם משכורת לא גבוהה, ואינני מתקדם לשום מקום בחיים. אני רואה איך חברים שלי עושים "קריירה", מסופקים ומאושרים ואילו אני תקוע, וחש רגשי נחיתות ותסכול. העניין השני הוא רגשי, מן התאהבות שאינה חולפת, אפילו לאחר שנתיים וחצי.אני גיי, ולפני שנתיים וחצי הכרתי בחור, דיי מהר התאהבתי בו, למרות שמדובר היה באהבה נכזבת חד צדדית, הוא ראה בי לכל היותר חבר טוב.מאז אנחנו בקשר קרוב, "חברים טובים", יוצאים ביחד, אבל אני ממשיך לראות אותו באופן רגשי, אין יום שאני לא חושב עליו, וכשאנחנו נפרדים לאחר בילוי משותף אני חש דיכאון וריקנות. ההתאהבות הגדולה אמנם דעכה, אך עדיין אני מרגיש חולשה גדולה כלפיו: אם הוא מגלה חביבות כליי אני קורן מאושר, ואם הוא אומר או עושה משהו פוגע, אני נכנס או לדיכאון או לזעם בלתי נשלט. הוא מדבר איתי כבר זמן מה שנשכור דירה ביחד. אני כמובן מפחד מעצמי, כלומר מרגשותיי כלפיו, ולא יודע מה עליי להחליט. מה את חושבת שעליי לעשות? אגב, אצלי מחשבה אובססיבית מחליפה מחשבה אובססיבית אחרת, כלומר כשאני לא חושב על הבחור אני מוטרד מדברים אחרים, ולכן אני מרגיש שנתק ממנו(שלא הייתי רוצה) לא יפתור את הבעיה. מודה לך מאוד על דעתך, רמי

שרון, תודה על התשובה המהירה והמעניינת. אני מתנצל שיוצא לי ארוך, אני פשוט רוצה לתאר לך איך הכל התחיל ואיך אבחנו אותי. הובחנתי כסובל מ-OCD על-ידי שלשה פסיכיאטרים (שהלכתי אליהם בתקופות שונות) ושני פסיכולוגים (האחת מטפלת בטיפול פסיכודינמי והשני ב CBT). במשך שנים לקחתי תרופות SSRI, אך שום תרופה לא השפיעה השפעה של ממש. הכל התחיל בגיל 27, לאחר פרידה קשה, הייתי בדיכאון ובדיוק נכנסתי לדירה שכורה חדשה. התחלתי לנקות ולסדר את הדירה, אך בשלב מסוים "איבדתי שליטה": הייתי כל ערב בודק את התמונות שעל הקיר, האם הן נמצאות ברווח שווה זו מזו, מוציא מסמרים מהקיר ושוב מכניס לחורים חדשים, לעיתים עד אמצע הלילה. הרגשתי עצבנות ומתח רב. כשהייתי בדירות של אנשים אחרים הייתי גם אצלם מסתכל על הקירות לראות האם התמונות נמצאות באמת ברווח שווה זו מזו. אני זוכר שאז הייתי אצל פסיכולוג (יותר טיפול תמיכתי בלצאת מהארון) וסיפרתי לו על כך, והוא אמר לי שזוהי אובססיה ושאל אם יש דברים נוספים. אז עוד לא היה משהו אחר. בחודשים הבאים במספר הזדמנויות שבהן קניתי בגדים, מצאתי את עצמי מודד שוב ושוב את הבגדים, מודד שוב בבית כל יום, הולך ומחליף, ושוב מחליף, עד שלבסוף לקחתי זיכוי ונתתי למישהו מהמשפחה. פשוט הרגשתי שאני "משתגע" ומותש, גם כשהייתי הולך ללימודים (אז הייתי בתחילת הדוקטוראט), המשכתי לחשוב האם להחליף את הבגדים או לא, המחשבות "טרטרו" לי בראש. תמיד הייתי מתלבט ופרפקציוניסט, אבל לא ברמה הזו. לא הבנתי מה קורה לי. בשלב מסוים דיברתי עם איזו סטודנטית שלומדת איתי, היא אמרה לי שהמחקר שלה מאוד מעניין, שהיא מציעה רעיונות חדשים ויוזמת ושאלה איך המחקר שלי. אמרתי לה שהמחקר לא משהו, ושאני עושה מה שהמנחה שלי אומרת לי. היא אמרה שזה לא טוב, ושאולי בחרתי בכלל במקצוע הלא נכון. כמה שעות לאחר השיחה, פתאום הוצפתי במחשבות שאולי לא בחרתי את המקצוע הנכון, שהייתי צריך לבחור מקצוע אחר, האם עליי לעזוב ובאיזה מקצוע אחר עליי לבחור. זה בא בפתאומיות ובחרדה רבה. מאז במשך מספר חודשים ההתלבטויות לא עזבו אותי, החלטתי להשאר בדוקטוראט, אך הייתי ממשיך להתלבט ומרגיש חרדה. אם החלטתי לעזוב הייתי גם אז מרגיש חרדה ושוב מתלבט.לא הצלחתי להגיע להחלטה, מצבי הנפשי הדרדר, בתקופות מסוימות התחלתי להתעורר ב-5 בבקר עם חרדה נוראית. הפסיכולוג אמר לי שוב שזה נהפך לאובססיה אצלי. עברתי לפסיכולוגית אחרת, היא דיי מהר אמרה לי שמעבר לתוכן ההתלבטות יש אובססיביות וחרדה, ושעליי להניח למשך כמה חודשים להתלבטות, ובינתיים ננסה בטיפול להבין את מקור החרדה. לדעתה החרדה "מתנקזת" להתלבטות המקצועית, ושקודם כל אנסה להרגע ושאקח החלטה רק כשאהיה רגוע כעבור מספר חודשים. התחלתי אז לקחת תרופות (בעצת הפסיכיאטרית שאמרה שיש לי OCD עם מאפיני דיכאון), שהרגיעו מעט את החרדה, אך לא את ההתלבטויות, שלא עזבו אותי. כך עברו להן 4 שנים קשות, שבהן די התכנסתי בעצמי. נשארתי בדוקטוראט, מחוסר יכולת להחליט על משהו אחר.הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג קוגנטיבי התנהגותי, וזה הביא לשיפור מסוים. גם הוא אמר לי בפגישה השניה שההתלבטויות שלי אובססיביות, שהוא מכיר הרבה אנשים שלא מרוצים מעבודתם, אבל זה לא כמו אצלי. לאחר 4 שנים היתה לי התלבטות קשה לגבי מעבר דירה: רבתי עם השותף, ובמשך 3 חודשים חיפשתי דירה, אך שוב התלבטתי, הייתי במתח, אלך לא הצלחתי להגיע להחלטה. בזמן הזה, הפסקתי להיות מוטרד מהשאלה המקצועית והייתי מוטרד איפה אגור... לבסוף נשארתי בדירה, הכרתי מישהו, התאהבתי, נפרדנו ושוב הייתי בדיכאון, כאשר המחשבות על הבחור השתלטו עליי ו"דחקו" את ההתלבטויות והחרדה סביב השאלה המקצועית. לבסוף התגברתי על הפרידה ומאז ועד היום (6 שנים אחרונות), מצבי הנפשי השתפר והתיצב. אני עדיין מוטרד (אין יום שלא) ומתלבט על כל דבר קטן. מישהו אומר לי מילה רעה, וזה מטרטר לי בראש כל היום (אני ממש משתדל למנע מריבים עם אנשים, מחשש איך זה יהרוס לי את היום, כי אני לא אפסיק לחשוב על זה). בקשר לבחור, שאני כבר שנתיים וחצי מאוהב בו, אני קצת לא מבין איך התאהבות יכולה להמשך כל כך הרבה זמן. בעבר, תמיד לאחר 5-6 חודשים הייתי יוצא מזה, ובהדרגה מפתח אדישות לאותו בן אדם. הרגש כלפי הבחור הוא משני הכיוונים, לפעמים אני כועס עליו נורא (למשל אם אנחנו יוצאים ואני רואה שהוא מדבר עם אנשים אחרים ובקושי מתיחס אליי), הזעם משתלט עליי שעות ארוכות, מתיש אותי ואני בקושי מתפקד. הבעיה היא שאף פעם לא היה לי קשר "בריא", תמיד היתה התאהבות חד צדדית, עם תחושת ערך עצמי נמוך וחרדת נטישה (קראתי באחת התשובות שלך שזה מפריע לפתח קשר ארוך). כך זה גם עכשיו, לפעמים אני מתפלא מה בחור כריזמתי, יציב, מאושר ומוצלח כמוהו מיודד איתי (אני ביישן, מוטרד ומאוד לא כריזמתי)... כיום הההתלבטות המקצועית אינה מטרידה אותי כמו פעם, אבל גורמת לי להרגיש ב"אוויר", לא מחובר לקרקע, לא יציב, לא פנוי להשקיע בקשר, וכמובן לרגשי נחיתות כלפי אנשים מצליחים ומאושרים... שוב תודה על התיחסותך ןמצטער על הפירוט הארוך רמי