קבלת מחשבות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
היי, שרון. בהמשך לשרשור מטה, הסברת לי על תהליך קבלת מחשבה ומיינדפולנס. רציתי להבין האם המחשבה המתקנת היא לא סוג של טקס כדי לברוח מהמחשבה הטורדנית? ניסיתי זאת בעבר, והמחשבה הטורדנית ממשיכה לחדור למרות אמירות המנסות לקבל אותה. לגבי ההבדל מחשיפה, תודה על ההבהרה, שעכשיו אני מבין שקבלת מחשבה היא נעשית ספונטנית, שברוב שעות היום זה קורה למעשה. לגבי המיינדפולנס, ניסיתי בשנה האחרונה להתמקד בגירוי ספציפי, שהוא לא המחשבה המטרידה, וזה נותן מנוחה ורוגע, אבל זה גובל במאמץ רב מאחר והמחשבה מנסה לחדור כל הזמן. הבעיה שגם פה אני מרגיש שיש הימנעות מהמחשבה על ידי הניסיון להתמקד בגירוי אחר, שזה מרגיש לי פעולת הסטה. בהמשך נאמר על התמקדות בכל סוג של מחשבה ללא שיפוטיות, קשה יהיה לי להתמקד במחשבה טורדנית מבלי לפרש אותה. הפרשנות נעשית אוטומטית מבלי שארצה, כלומר זה לא רצוני. יש לי מחשבות שמעוררות תגובה פיזית עם כאבים בגוף, ולכן קשה לי להתמקד בגירוי המחשבתי הזה. השאלה ממה נובע הכאב הפיזי?
היי מייעץ, קבלת המחשבה צריכה להיות אמיתית ומכל הלב. אתה אומר שהמחשבה ממשיכה לחדור למרות הניסיונות לקבל אותה. זה נשמע לי כמו "קיבלתי את המחשבה אבל היא לא נעלמה" - כלומר, נשמע שמה שאתה עושה הוא בעצם לומר לעצמך משפט ולצפות שבעקבותיו המחשבה תיעלם, אם לא עכשיו אז מתישהו בעתיד. קבלה אמיתית לא כוללת את הציפייה שהמחשבה תיעלם, אלא את היכולת לחיות איתה, ככל שהיא תרצה ללוות אותך. לגבי המיינדפולנס, אין צורך לנסות להימנע ממחשבות במהלכו. כאשר באה מחשבה או פרשנות מסוימת, אתה "מסמן וי" בראש, שחשבת אותה, כלומר מכיר בכך שחשבת אותה ומתבונן בזה. לאחר מכן, אתה חוזר להתמקד בגירוי שבחרת לתרגל במיינדפולנס. צריך להחזיר כל הזמן את הקשב לשם, בצורה עדינה וללא שיפוטיות. הכאב הפיזי כנראה נובע מרגש מסוים, ככל הנראה חרדה או מתח. סופ"ש נעים, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
היי, שרון. כיצד אני יכול לחיות עם מחשבה שפוגעת בי? זה כמו לחיות בבית עם נמר, ולצפות שהוא לא ינשך אותי. כלומר, אני לא מצפה שהמחשבה תיעלם, אבל אני כן מצפה לפחות שהפרשנות השלילית תיעלם. אני חושב שאם אטפל ברגש המניעה את המחשבה הטורדנית, אז אצליח לקבל אותה. אבל, הרגש מאוד עוצמתי, ואני מרגיש שהמחשבות האלה שליליות, כי הרגש יוצר אותן. לגבי מיינדפולנס, קשה לי אפילו להתמקד בגירוי, כי הפרשנות והמחשבה תמיד שם, והן תופסות נפח מאוד גדול. באנלוגיה למחשבה טורדנית, נניח שמישהו כל הזמן דורך לי על היד, האם אני יכול לקבל את התחושה הלא נעימה הזו? הדריכה על היד תמיד תהווה מבחינתי חוויה שלילית, ולכן לא אצליח לקבל אותה. האם האנלוגיה ממחישה את מה שניסיתי להעביר?
היי מייעץ, המחשבה עצמה לא יכולה לפגוע בך, כי היא רק מחשבה. המשמעויות שאתה נותן לה הן שפוגעות בך. ראיית המחשבה כפוגעת בך יוצרת תסכול, ייאוש ורגשות שליליים אחרים, ולזה בהחלט אפשר לתת מענה בטיפול, על ידי שינוי התפיסה שלך את המחשבה. הרגש ה"אוטומטי" היחיד שהמחשבה יוצרת הוא חרדה, אבל גם חרדה אפשר ללמוד לקבל, וללמוד לא להירתע מהרגש הזה. בין השאר, עושים זאת על ידי חשיפה. לדעתי כדאי מאוד להיעזר בטיפול ולא לנסות ליישם את הדברים לבד, כי זה אכן קשה מאוד ליישום עצמי כפי שאתה רואה, וצריך איש מקצוע שיודע להנחות אותך בדיוק כיצד ליישם את הדברים.
כן, אני מבין שהמשמעות של המחשבה פוגעת בי. לכן, אני מנסה לעבוד על שינוי המשמעות שאני נותן, אבל הבעיה שהלכתי לטיפולים, וכמה שלא מנסים, המשמעות נשארת והפרשנות השלילית לא משתנה. אני לומד לחיות עם החרדה, ולמרות זאת, הפרשנות עדיין שם, וזה לא מפחית ממנה. דווקא כאשר אני מבצע הסטה מהמחשבה, קל לי יותר, ופתאום הגוף מרגיש טוב. אבל, זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן, ואז המחשבה שוב חודרת. גם כאשר אני מנסה לא להירתע מהרגש, הרגש מכאיב, לכן אני מעדיף לבצע הסטה ממנו. מה שאני מוצא לנכון, זה בעיקר לשתף, אבל קשה מאוד, כי אין את מי. טיפול זה פעם בשבוע, ולכן אין באמת שיתוף מלא של המחשבות לאורך השבוע. השאלה היכן ניתן לשתף ללא עלות, ובאופן יומיומי?
יש את ער"ן וסה"ר, אבל אני לא בטוחה ששיתוף הוא רעיון טוב כל כך. יכול להיות שהוא בעצמו טקס, והוא נותן למחשבות במה שלא מגיעה להן. זה גורם למוח לסמן אותן כ"חשובות". ההמלצה שלי היא תמיד לשתף כמה שפחות, מהסיבה הזו. בטיפול מוצלח אתה אמור להרגיש שאתה מתקדם לקראת שינוי גישה כלפי המחשבות, כל פעם עוד קצת, גם אם כרגע זה לא מושלם.