קשר עם אנשים

דיון מתוך פורום  הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

18/06/2021 | 15:37 | מאת: סובל

היי, שרון. שוחחתי איתך בעבר על הקושי שלי ליצור קשר עם אנשים. כאשר נוצרת לי הזדמנות ליצירת שיחה, מפגש עם חבר או ידידה, אני מתחיל להרגיש שאני נקשר לבנאדם, ואז הקשיים שלי מתחילים להתעורר. אני מרגיש שיש לי קושי להיקשר לבנאדם מוחצן, שהוא מוכר ומפורסם בין האנשים, זה גורם לי להרגיש חשוף אל מול כולם, ואז נוצר אצלי חוסר איזון פנימי. חוסר האיזון בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות של חוסר עירנות, אובדן ריכוז, חוויה של יציאה מהפוקוס. אני בעיקר מרגיש שבאותו רגע אני נשלט על ידי האנשים סביבי ועל ידי הרגשות שלי, ואובדן השליטה הזה עושה לי לא טוב. הרצון הכי עמוק שלי כפי הנראה זה להיות בשליטה על עצמי, וברגע שהשליטה העצמית מופרת ברמת התחושה וברמה שהרגשות שולטים בי, אז אני מרגיש לא טוב. התוצאה היא שאני מחליט להתרחק מהבנאדם שמולי, בין אם זה גבר או אישה, על מנת לחזור לאיזון הפנימי. ניסיתי פעמים רבות לבצע חשיפה ןלנסות להיות בחוסר שליטה, אך הגוף שלי מחליט באופן אינסטינקטיבי להתרחק מהבנאדם למרות שאני מנסה להישאר שם. האם תוכלי לעזור לי כיצד ניתן להתקרב לאנשים מבלי להרגיש אובדן שליטה? אני ממש מרגיש לבד.

היי סובל, אפשר להתקרב לאנשים באופן הדרגתי, ולהתחיל באנשים שאתה מרגיש יותר נוח בחברתם ופחות מאוים מהם. אלה יכולים להיות, למשל, אנשים יותר מופנמים ושקטים. אפשר להיות יצירתי כשמדברים על הדרגתיות בחשיפה. לדוגמה, אפשר להתחיל באינטראקציות קצרות ולא מחייבות, להתחיל באינטראקציות עם קבוצה של אנשים ולא "אחד על אחד", אם זה קל יותר (או ההיפך), וכו'. כשתרגיש יותר נוח בדרגה יחסית "קלה" של חשיפה, אפשר להתקדם לאינטראקציות מעמיקות יותר. שבוע טוב, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com

21/06/2021 | 20:37 | מאת: סובל

היי, שרון. אני חושב שמילת המפתח היא בעיקר מחויבות. כאשר אני באינטרקציה לא מחייבת, אז קל יותר לצאת ממנה. אבל הבעיה שעצם ההיקשרות שלי לבנאדם יוצרת מחויבות רגשית, ואז למעשה אין אפשרות מבחינתי של אינטרקציה לא מחייבת. כלומר, בכל מקרה אני מתחיל להרגיש מחויב לבנאדם, ואז כל הקשיים שלי עולים, כך שאני ממש צריך למצוא מישהו/מישהי שהם ממש מופנמים ושקטים, אבל הבעיה שקשה מאוד למצוא כאלה. אני יודע שאצלי זה עניין של זמן עד שאיקשר לבנאדם הבא, ואז שוב ארגיש את הסבל. אז שאלתי היא האם אפשר למצוא חשיפה הדרגתית תוך כדי הקשר המחייב, ללא תלות עד כמה הבנאדם מוחצן או מופנם? אני מרגיש שההיקשרות לאנשים חזקה ממני.

אני לא יודעת לומר לך בוודאות, אבל מה שבטוח - שווה לנסות. האנשים שבסופו של דבר מצליחים הם אלה שמנסים שוב ושוב, ולא מוותרים, גם אם יש כשלונות בדרך. אפשר ורצוי כמובן ללוות את כל העניין בתהליך טיפולי, כדי למתן את תחושות ההיקשרות שאתה מרגיש כלפי אנשים שאין לך איתם באמת קשר רגשי עמוק, ולהרגיש יותר שליטה לגבי הנושא הזה.

27/06/2021 | 22:17 | מאת: סובל

היי, שרון. קשה לשלוט על תחושת היקשרות גם אם אין לי קשר רגשי עמוק עם הבנאדם. כי ברגע שנוח לי עם הבנאדם, ונוצר קליק, אז אני מיד נקשר. זה כמו שאת טועמת קינוח בפעם הראשונה, ואם טעים, אז את ממשיכה לאכול את כולו. אבל אני חווה תקופה קשה בנוסף לכל מה שרשמתי. אני חווה כאבים פסיכוסומטיים והחדות שלי יורדת, בגלל מחשבות טורדניות על מחלות, ובעיקר בגלל שאין את מי לשתף. זו בדיוק הנקודה הבעייתית - מצד אחד, אני רוצה לשתף אנשים, אך השיתוף והפתיחות מצידי תגרום לי להיקשר אליהם, ואז אני שוב ארצה להתרחק בגלל הבעיה שלי. כלומר, הפתרון של לשתף כרוך בהיקשרות, ולכן אני במבוי סתום, בקונפליקט. הבעיה והפתרון מתנגשים זה בזה, ולכן אני לא יכול להתקדם. איך אפשר להמשיך מכאן? אני מרגיש בתסבוכת.

היי סובל, אני לא חושבת שצריך לחשוף הכל בפני אדם שאינך מכיר היטב. זה גם יוצר היקשרות מצידך (שהיא לא מוצדקת משום שעדיין אינכם מכירים היטב), זה גורם לך לתת אמון באנשים שאתה עדיין לא יודע אם אפשר לתת בהם אמון, ומצד שני זה יכול גם להרחיק אותם, מאחר שיש בזה משהו לא מותאם חברתית. כשאתה מכיר אנשים חדשים, אפשר לתת להם להכיר אותך לאט לאט, ולא לשתף בדברים מאוד אישיים. כדי לשתף בדברים כאלה קיימים אנשי מקצוע וקווי סיוע שונים, שהשיתוף בהם נועד גם לתת לך כלים להתמודדות. כשמדובר במחשבות טורדניות, אפילו רצוי לא לשתף בהן את הסביבה, כדי לא לתת "במה" ויתר תוקף לבעיות. גם להתרחק בגלל הבעיות שלך מעצים אותן... בכל מקרה, ניתן ליצור קשר עם אנשים בקצב הנכון לך ותוך היעזרות בליווי טיפולי ובכלים שתקבל בטיפול, שיעזרו לך להתקרב לאנשים וליצור איתם תקשורת טובה יותר.

05/07/2021 | 19:27 | מאת: סובל

היי ,שרון. מתחבר לדברים שרשמת. אולי באמת צריך לתת לאנשים להכיר אותי לאט לאט. אני מניח שגם אחרי שמכירים אותי היטב, ואני מרגיש איתם מספיק בנוח ויש תחושת אמון הדדית, עדיין אולי מומלץ לא לשתף אותם ממש בבעיות הכי אישיות שלי, כי באמת הם יכולים להתרחק. הם עלולים לקבל הלם ולא לקבל את הבעיה שלי. מצד שני, אני מרגיש שאם אני משתף רק איש מקצוע, זה טיפול שבועי של שעה, ואז אני חוזר הביתה והבעיות נערמות אצלי בתוך הלב. הייתי כבר אצל מטפלת לאחרונה, והתחלתי להיקשר אליה עצם השיתוף וההיפתחות שלי כלפיה, ולכן גם הפסקתי את הטיפול, כי לא יכולתי להכיל כל פעם את ההיקשרות בטיפול ובסיומו אני צריך להתנתק ממנה, כי זה יוצר אצלי חוסר איזון, כאילו שמשהו חזק נחתך בתוכי, ואז זה משבש לי את האיזון הפנימי. השאלה האם יש בינתיים דרך למצוא אנשים שהם לא אנשי מקצוע, אלא יותר כמו חברים שמתעניינים בנושאים האלה, ושאפשר אולי להיפתח איתם בצורה עקיפה לגבי הנושאים שלי, כדי לא באמת לחשוף את עצמי?

אני לא חושבת שיש דרך לדבר על הבעיות שלך בצורה עקיפה... אבל כיוון אפשרי הוא להצטרף לקבוצת תמיכה, שבה כל אחד מדבר על הבעיות שלו. בחלק גדול מהקבוצות, לחברי קבוצת התמיכה אסור להיות בקשר מעבר לשעות הקבוצה, כך שהקשר נשמר ברמת הקבוצה בלבד וזה מונע את ההיקשרות. אני חושבת שלא נכון לעזוב מטפל או מטפלת רק בגלל הפחד להיפרד בסוף הטיפול. ככה אתה בעצם לא נותן הזדמנות לשום קשר, גם לא קשר טיפולי. לתת הזדמנות אמיתית לקשר טיפולי יכול להיות בסיס לכל קשר אחר בחיים שלך. מטפל טוב יכול להכין אותך בצורה נכונה לפרידה (כנראה זה נושא רגיש אצלך באופן כללי), וכמובן לעשות זאת רק בזמן הנכון והמתאים. הדבר יכול להכין אותך בצורה טובה יותר לכל קשר אפשרי ולכל סיום אפשרי של קשר בחיים האמיתיים.

08/07/2021 | 18:40 | מאת: סובל

היי, אז למעשה קבוצת תמיכה היא כמו טיפול מבחינת שעות מוגדרות מראש, ויש שם גבולות כמו בטיפול. אני לא יודע האם ההיקשרות יכולה להימנע, כי עדיין אני בא באינטרקאציה עם אנשים, ונניח שיש מישהי שמוצאת חן בעיניי בקבוצת תמיכה, ואני מגלה שיש לשנינו את אותה בעיה או שאני סתם נמשך אליה, אני עדיין מסוגל לחשוב עליה מעבר לשעות הפגישה הקבוצתית. לגבי הטיפול האישי, אני מרגיש לא טוב כאשר אני מסיים כל פגישה עצם ההיקשרות שלי למטפלת. אני באמת שניסיתי במשך מספר חודשים לתת הזדמנות לקשר הטיפולי, אבל לא הצלחתי להכיל את זה, גם אם הדבר הנכון הוא לעבוד על הקושי הזה. ברגע שהקושי כבר העמיס עליי, לא יכולתי יותר. וזה נכון גם לגבי בנות אחרות בחיים שלי, ברגע שאני נקשר מאוד והבחורה לא בעניין, אז אני מתנתק ממנה לחלוטין ברמת הפתיחות. למה בעצם שהמטפלת תרצה להכין אותי לפרידה, אם יש לה מטרה שאישאר בטיפול? הרי זה בדיוק הרעיון. (לא בקטע ביקורתי, אלא ברמה הגיונית שיש לי קשיים נוספים מלבד קושי בפרידה). והיכן ניתן למצוא קבוצת תמיכה? עד כמה זה יעיל לדעתך בהשוואה לטיפול אישי?

לגבי הטיפול האישי - המטרה היא לא שתישאר בטיפול לנצח. בדרך כלל המטרה של טיפול היא לעזור לך להשתפר, וכתוצאה מכך גם ללמוד להתמודד לבד עם דברים. טיפולים שמבוססים על CBT בדרך כלל מוגדרים בזמן (גם אם הזמן הזה הוא מספר שנים, תלוי במטרות). זה יותר בריא לדעתי להגביל טיפול בזמן ולא לפתח תלות במטפל. כשדיברתי על קבוצת תמיכה, התכוונתי לאו דווקא לקבוצה טיפולית. יש הרבה קבוצות שמטרתן היא שיתוף ותמיכה, ולאו דווקא טיפול. אם רוצים ללכת על טיפול קבוצתי, זה יכול להיות יעיל מאוד במצבים של חרדה חברתית או רתיעה מאנשים, לעתים אפילו יותר מטיפול אישי. אבל כל אחד ומה שמתאים לו, אי אפשר לומר באופן גורף.

15/07/2021 | 00:57 | מאת: סובל

היי, אני מבין שמטרת הטיפול לעזור לי להתמודד לבד עם הקשיים. לגבי קבוצת תמיכה, אני בעד קבוצה שמטרתה היא שיתוף ותמיכה, מאחר וזה נותן לי את המקום להרגיש שיש מי שיקשיב לי, ואפילו אכיר אנשים עם קשיים כמו שלי, כך שלא ארגיש לבד. אז היכן ניתן למצוא קבוצת שיתוף ותמיכה מוכרות בקהילה, ושארגיש שם בטוח לחשוף את הקשיים שלי? יש שם סודיות רפואית?

הקבוצות בדרך כלל שומרות על סודיות, אני לא יודעת אם זה מוגדר כ"סודיות רפואית", אבל זה בדרך כלל אחד הכללים. אני לא מכירה אישית קבוצות (אולי קצת באזור חיפה), אבל חיפוש של "קבוצות תמיכה" בגוגל מניב המון תוצאות!

מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית