פציעה עצמית כדרך לפירוק מתח

היי, אני אפילו לא יודעת אם זה הפורום המתאים, לא יודעת לאיזה פורום לפנות. היי, אני פונה אליכם אחרי הרבה זמן הרבה שנים שאני סובלת ממשהו. אני חושבת שאני לא יודעת איך לפרק מתח פנימי. זה שנים (אני בת 20.9) שאני פוגעת בעצמי בכל מיני דרכים. כסיסת ציפורניים עד זוב דם וממש הטלת מום, קילוף העור סביב הציפורנים, חיטוט בפצעים והטלת מום על הפנים, קילוף השפה גם עד דם ועכשיו בתקופה האחרונה אני פשוט תולשת לעצמי שיערות מהגבות. אני לא רוצה להתאבד וגם לא רוצה לכער את הגוף שלי, אני לא רוצה להרגיש כאב, לא נהנת מהכאב. אני כבר לא יודעת מה לעשות, זה מתוך דחף, אין לי שליטה על זה ואני אפילו משתוקקת לזה. כל פעם אני מוצאת דרך אחרת, מעין בריחה כדי להתמודד עם המתח הפנימי או כל תחושה אחרת. לפעמים אני לא יודעת למה אני עושה את זה אבל מרגישה שאני חייבת. כמו גירוי שאין לי שליטה עליו ואני חייבת לעשותו. אני מוצאת את עצמי לפעמים עושה זאת בפומבי, יודעת שזה לא בסדר אבל לא אכפת לי. פשוט לא אכפת לי. זה מציק לי, אני לא רוצה ואני מתביישת בזה, אני מאמינה בשלמות הגוף ואני רוצה למצוא דרכים בריאות לספק צרכים מיידים. אני לא יכולה לפנות לספורט, כי אני לא יכולה לעזוב מבחן באמצע וללכת לעשות ספורט, זה משהו שמצריך סיפוק מיידי אחרת אני משתגעת. אולי ספורט בטווח הארוך יעזור, כי כך אהייה יותר רגועה, אבל כעת אני בתקופה שאין לי זמן לספורט וגם לא תמיד יש לי כוח או רצון. מניחה שאולי זה קשור להעדר סיפוק מיני? אני כבר לא יודעת.. אשמח לייעוץ, תודה. פניתי לפורום הזה לא כי אני חושבת שיש לי הפרעה או שאני זקוקה לאבחון, פשוט זה משהו אובססיבי שלא ניתן להפסיקו במצבים מסוימים

ראיתי שמישהי פה פנתה בקשר לבתה בת ה 14 שמחטטת בפצעים. לפני שלוש שנים הייתה תקופה שהייתי ממש מטילה מום על הפנים ומתעללת בעור בעקבות פצעים, אז נהניתי מהכאב, או לא יודעת מה עבר לי בראש. הייתה לי מישהי בצבא שהייתה תולשת לעצמה שיערות מהראש, וזה היה מעורר אצלי סלידה ולא יכולתי להסתכל עליה עושה את זה. אני מפחדת שיבוא היום וגם אני אעשה כן. ראיתי שרשמת שמתאים טיפול קוגניטיבי התנהגותי. אני התכוונתי להתחיל טיפול פסיכולוגי גם כי יש לי דברים שאני זקוקה לדבר עליהם, האם בטיפול קוגנטיבי מדברים רק על ההרגלים הרעים או גם על עוד קשיים בחיים? יש לציין כי גם לאחותי הגדולה יש את חלק מההרגלים הרעים שלי יש, וייתכן כי בתור ילדה ראיתי אותה עושה זאת ופשוט חיקיתי את ההתנהגות שלה? ניסיתי למנוע מעצמי פגיעה עצמית, למשל זרקתי את הפינצטה כדי לגמול את עצמי מזה, אבל לא יכולתי להתאפק וקניתי חדשה. אני חשובה לעצמי ורוצה פשוט להיות מאוזנת. יש לי בחינה חשובה עוד כשבוע וחצי ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם המתח הזה יותר.. לא יודעת. אני אומרת לעצמי אמרות שפר ומעודדת את עצמי אבל זה מחזיק בדיוק לחצי שעה..