חרדה מקשר עם אוהבי מוזיקה

היי, שרון. מאז הפרידה האחרונה שלי עם האקסית, שהייתה מוזיקאית, כותבת שירים ומנגנת, אני כל הזמן נמנע מיצירת קשר עם אנשים שיש להם קשר למוזיקה. כל דבר בהם שמזכיר לי מוזיקה, אני נמנע מלשוחח איתם, כי זה מעלה בי את הקשיים שהיו לי עם האקסית. האקסית שלי הייתה מאוד מוחצנת בתור מוזיקאית, ולכן נפרדתי ממנה, כי המוחצנות שלה הייתה גורמת לי להרגיש שאני במרכז, ושהעצמי שלי נבלע בתוך כולם, ואני מאבד את העצמי שלי. סוג של להרגיש שאני כמו בובה הנשלטת על ידי העולם, וזה הפר אצלי את האיזון הפנימי של השקט והשליטה הפנימית שאני כל כך אוהב. לכן, אפילו בנאדם שסתם שומע מוזיקה, או משוחח על הופעה שהוא נכח בה, אני נמנע מלשוחח איתו, כי הקושי של המוזיקה עולה אצלי, ואני חושש להיבלע שוב בתוך כולם. אני כל הזמן מנסה להכיל את המחשבה, אבל הרגשות קשים שזה גורם לי להימנע פשוט מלשוחח ולהיקשר לאנשים. מה אפשר לעשות?

היי, שרון. תודה על המענה. הייתה תקופה שניסיתי להיחשף לאנשים כאלה חובבי מוזיקה, אבל החשיפה כל פעם נכשלה, כי חוויתי מחדש את התחושות של ההיבלעות ואיבוד העצמי שלי. כלומר, התחושות האלה קשות עבורי, ואני לא יכול להכיל אותן, למרות שיש לי רצון לקשר עם אנשים. הבעיה בעיקר עולה בסיטואציות עם מחויבות, כמו מקום עבודה - שעליי להיות מרוכז במשימות. כאשר התחושות עולות, אז אני מאבד ריכוז בעבודה, וחווה חוסר איזון פנימי. אבל הכי חשוב, שאני מאבד את יכולת הבחירה שלי - כמו מה להגיד לאנשים, איך להגיד, כי למעשה אני הופך להיות חסר שליטה בסיטואציה, כמו בובה התלויה על חוט, שהמציאות שולטת בי. אני מאבד את החוויה של העצמאות, החופש לבחור והחופש להרגיש מאוזן מבפנים. נניח שלא אוכל לתקן את החוויה של אובדן העצמי, כיצד אוכל להכיל אותה? איך ארגיש את חופש הבחירה בתוך הסיטואציה של חווית הנשלטות?